"תפסנו לה בשיער והתחלנו להרביץ" - הצצה לעולמן של תיכוניסטיות
א' ו-ש', תלמידות באחד המקיפים באשדוד, סיפרו לזמן הדרום למה תקפו במכות תלמידה אחרת. חרטה? תשכחו מזה. "עשינו את מה שהיה צריך. היא לכלכה עלינו בפייסבוק", הן אומרות
א' היא נערה ממשפחה נורמטיבית בת חמישה ילדים, מאחד מאזורי העיר. ש' לעומת זאת, גדלה באזור שנחשב לבעייתי באשדוד. אביה עזב את הבית כשהיתה קטנה ואמה עבדה קשה כדי לפרנס אותה ואת שלושת אחיה, אך לא ויתרה גם על חינוך מוקפד. שתיהן לא חוו אלימות בבית, אך למרות זאת בבית הספר הן נחשבות לבנות אלימות, שנענשו בחומרה לפחות פעם אחת בגין אלימות קשה.
במקרה האחרון, היו מעורבות השתיים יחד עם חברה נוספת, מ', בתקיפה אלימה של תלמידה אחרת במהלך שיעור בכיתה. המקרה שלהן מלמד באיזו קלות מגיעות בנות שלא התחנכו בבית בו האלימות היא דרך חיים, להתנהג באלימות ובתוקפנות כלפי אחרים, בהשפעת האווירה האלימה בה חיים בני הנוער היום.
מקרה האלימות המדובר אירע לפני כשבועיים. א', ש' ו-מ', תקפו חברה לכיתה לעיני התלמידים והמורה. בשיחה עם "זמן הדרום", מתארות א' ו-ש' את השתלשלות העניינים.
"אני ועוד שתי חברות (א' ו-מ'), התווכחנו עם אחת הילדות בכיתה שלנו, בגלל שאותה ילדה ריכלה עלינו במסדרונות המקיף עם ילדה אחרת שבעבר הרבצנו לה", פותחת ש'.
"היינו עוברות לידן והן היו צוחקות ומצביעות עלינו, זורקות הערות, אבל בהתחלה העדפנו להתעלם. יום אחד אחת מהן התחילה לקלל ולאיים על חברה שלנו בכיתה מול המורה, שלא עשתה דבר בנידון. חברה שלי קמה והתחילה לקלל אותה בחזרה ואמרה לה שתשתוק, אחרת לא יהיה טוב. באותו רגע אותה ילדה קמה וניגשה אל חברה שלי בתנועה מאיימת, שוב כל זאת ללא תגובת המורה.
"אז קמנו שלושתנו, אני, א' ו-מ', תפסנו לה בשיער והתחלנו להרביץ לה באמצע הכיתה
"אחד התלמידים תפס אותי וניסה להפריד ו-א' ו-מ' המשיכו להרביץ לה ולקלל אותה. הצלחתי להשתחרר מאותו ילד שניסה להפריד ורצתי לכיוון אותה ילדה במטרה להמשיך להרביץ לה. למרות שהיא שכבה על הרצפה ובכתה לא ראינו סיבה להפסיק, אך כאשר א' התחילה לחנוק אותה יותר אנשים התערבו והצליחו להפריד ואז אני, א' ו-מ' כבר לא הצלחנו להגיע אליה".
בזאת לא הסתיים האירוע, גם לאחר שפסקו המכות, לא חזרה הכיתה ללמוד בשקט. "אותה ילדה ברחה מהכיתה בוכה ויצאה החוצה", מספרת ש', "היא התקשרה לאבא שלה וסיפרה לו מה קרה ואחרי כמה דקות אבא שלה נכנס לכיתה בסערה והתחיל לקלל אותנו בצעקות ואיים עליי שהוא ירביץ לי".
ומה עשתה המורה בכל אותו זמן?
"המורה פשוט לא עשתה כלום, היא פחדה יותר ממני אני חושבת".
פחדת שאבא שלה באמת ירביץ לך?
"חד משמעית כן. הוא לא הפסיק לצרוח עליי ליד כולם ולקלל, הוא אמר לי שזה הסוף שלי ושזה לא יסתיים יפה בשבילי. שמה שעשיתי לבת שלו לא יעבור בשתיקה. עד שהחלטתי שאי אפשר ככה, קמתי והתחלתי לצעוק בחזרה. אמרתי לו שהילדה שלו התחילה ושישתלט עליה קודם לפני שהוא בא אליי בטענות, שאין לו זכות לצעוק עליי, שהוא לא אבא שלי ולא אמא שלי. ופניתי למורה ושאלתי איך נותנים לו לתקוף כך תלמידה שאמורה להיות מוגנת בבית הספר מכל הדברים האלה".
נו, ואז סוף סוף המורה עשתה משהו?
"היא לא עשתה כלום עד שרכזת השכבה נכנסה והתחילה לצעוק על אותו אבא שייצא מיד מהכיתה ושדבר כזה לא יכול לקרות בתוך כותלי בית הספר. אבל הוא לא הפסיק, הוא המשיך לצרוח ולאיים עד שהרכזת הצליחה להרגיע אותו ולהוציא אותו מהכיתה".
אין ספק שאסור למבוגר להיכנס לבית ספר ולאיים על תלמידים. אבל את מבינה שגם אתן לא הייתן בסדר? תקפתן באלימות את אחת התלמידות. באותה מידה, האבא הזה היה יכול ללכת ולהתלונן במשטרה.
א': "עשינו מה שהיינו צריכות לעשות. כשאדם כלשהו מקלל אותך ומלכלך עלייך מול החברים שלך ואפילו מעלה נגדך קללות ותמונות שלך עם כיתובים כמו "זונה" וכדומה בפייסבוק, אתה לא יכול פשוט לשתוק ולהתעלם. התעלמות ונסיגה לצד השני זו רק סיסמה יפה של קמפיינים נגד אלימות. בפועל לא תמצא כמעט אף אחד שייקלע לסיטואציה שפוגעים בו ויש באפשרותו להגיב והוא יעדיף להתעלם ולהמשיך הלאה".
אז מה, כל מקרה שבו מעליבים אתכן צריך להיגמר במכות? ועוד שלוש נגד אחת? אתן לא מצטערות שהתנהגתן כך?
ש': "לא. אני עשיתי את הבחירה שלי ואין לי מה להצטער עליה. הגנתי על עצמי גם בשביל אותו רגע וגם בשביל העתיד, שאנשים יידעו שאני לא אתן שינסו לפגוע בי".
א': "הרגשתי קצת לא נעים אבל ברגע שראיתי שהאשמה כולה נופלת עליי ואין מי שיגן עליי ויקשיב לצד שלי, ההרגשה הזאת פסקה. אם אין אני לי, מי לי".
איך חבריכם לכיתה התנהגו בזמן המכות? עודדו אתכן או ניסו להפריד?
ש': "זה תמיד מתחלק לקבוצות. חלק אוהבים את האקשן שנוצר ורוצים שהמכות ימשיכו ומעודדים מהצד, חלק מנסים להפריד עד כמה שאפשר למרות שהיום זה דבר לא פחות מסוכן, והחלק השלישי, היותר אלים, תמיד מצטרף מאחור ונותן גם הוא בעיטות וסטירות ובורח שוב לכיוון הקהל שצופה במתרחש".
במהלך המכות בכיתה המורה לא התערבה. מה קרה אחר כך?
א': "בית הספר השעה אותנו מיד ושלח אותנו הביתה עד שתתקיים שיחה עם ההורים שלנו, אך הדבר הכי גרוע הוא שרק אותי ואת ש' השעו ולעומת זאת את אותה הילדה שהתחילה הכל, אף אחד לא טרח להשעות גם כן. העונש נפל כולו עלינו".
בכל זאת, היא לא התחילה במכות. אתן לא חושבות שהעונש הוא מוצדק?
א': "להשעות אותנו היה הדבר הנכון, אני מסכימה עם זה. לא התנהגנו כמו שצריך, הלכנו מכות בתוך הכיתה וברור שמבחינת בית הספר אסור שדבר כזה יקרה. אבל למה האפליה הזו? למה המנהלת סילקה רק אותנו? אותה ילדה גם תרמה לאותו אירוע, היא התחילה בקללות ואיומים, היא עשתה את הצעד הראשון. למה רק אנחנו צריכות להיענש? בגלל שבסופו של דבר היא קיבלה את המכות? זה לא הוגן. אם אני התחלתי סיטואציה מסוימת אני גם צריכה להיענש עליה".
איך מנהלת בית הספר הסבירה את ההחלטות שקיבלה?
א': "המנהלת הכניסה כל אחת בנפרד עם ההורים שלה למשרד שלה. כשהיא שאלה אותי מה קרה תיארתי לה את המקרה והיא בתגובה ענתה שכולנו ניענש וכולנו מושעות עד להודעה חדשה. הסכמתי עם העונש, הגיע לי, עד שגיליתי דרך תלמיד מהשכבה שאותה ילדה שהתחילה הכל יושבת בכיתה באותו זמן ולומדת כרגיל.
"התעמתתי עם המנהלת על זה והיא בתגובה ענתה שזה לא ענייני מי יקבל עונש ומי לא. כשהחלטתי שזה לא הוגן בעיניי היא החלה לצעוק עליי וניסתה להשתיק אותי, עד שבסופו של דבר היא פשוט העיפה אותי מהמשרד שלה".
ומה בקשר לאבא של אותה ילדה? האם בית הספר נקט בצעדים כלשהם נגדו?
"לא. שאלתי את המנהלת איך הם לא עושים כלום בנידון, אחרי שאותו אבא איים על תלמידה בבית הספר שאותו היא מנהלת, בכיתה בה התלמידים אמורים להיות מוגנים מאיומים חיצוניים כמו זה. היא אמרה שזה כבר עניין שלי נגדו ואם אני רוצה להגיש תלונה במשטרה זאת זכותי ושבית הספר לא ינקוט בשום צעדים מלבד לנסות ולדאוג לכך שהמקרה הזה לא יקרה שנית".
ש' וא' ומספרות שבכך לא תמה הסאגה. לטענתן, התלמידה איתה הן רבו ממשיכה ל"חפש" אותן. "השעו אותנו לשבוע וכמה ימים אחרי שחזרנו אותה ילדה שרבנו איתה לפני כן שלחה למנהלת מכתב, שבו היא כתבה שזרקנו עליה חפצים. באותו יום בצהריים קיבלנו שיחה הביתה מהמחנכת שהודיעה לשתינו שאנחנו מושעות ליום אחד.
"כששאלנו אותה על איזה בסיס התקבלה ההחלטה, היא ענתה שאותה ילדה התלוננה שזרקנו עליה דברים. באותו רגע אמא שלי התערבה ושאלה את המחנכת איך נותנים עונשים לתלמידות בלי לשמוע את הצד שלהן גם כן? 'האם ייתכן שאותה ילדה מעלילה עלילות שווא בשביל שהבת שלי וחברותיה יסולקו מבית הספר?', היא שאלה אותה, אך המחנכת אמרה שכך המנהלת החליטה ואין מה לעשות בנידון".
זה נשמע כאילו המקרה שלכן הוא לא יוצא דופן, כמו משהו כמעט יום יומי בהוויה הבית ספרית. אתן נתקלות במקרי אלימות קשים יותר בבית הספר?
ש': "כן. בסוף השנה שעברה הגיע למקיף תלמיד לשעבר שסולק מבית הספר ולמרות שהוא היה במעצר בית והיה אמור להיות באותו זמן בלימודים בבית ספר אחר אליו הוא עבר, ולמרות שהוצמד לקרסולו אזיק אלקטרוני, הוא נכנס בקלות לשטח בית הספר וכאשר אחד הילדים קרא לעברו "מלשין", הוא התחיל להרביץ לו מול כל בית הספר במסדרון בין הכיתות, חבט את ראשו בקיר וגם הוריד שרשרת מברזל שהייתה על צווארו והכה אותו בעזרתה".
ומה עשה צוות בית הספר?
"אחת המורות ששמרה בהפסקה על המסדרון הזמינה משטרה והנער ברח. המשטרה תחקרה את התלמידים שהיו שם בסביבה וצפו במתרחש ולמיטב ידיעתי הנושא עדיין בטיפול המשטרה והילד עומד בפני כתב אישום פלילי".
אולי הענישה היום לא מספיקה? לא הייתן רוצות ללמוד במציאות אחרת, שבה אין אלימות? שבה אתן לא הייתן מעזות להרים יד על אף אחת וכולם היו מרגישים מוגנים ובטוחים?
"אנחנו נגיד לך מה לא יעזור", עונות לי שתיהן יחד, "עונשי ההשעיה האלה לא עוזרים בכלל. זה פשוט פרס למי שמתפרע. במקום לפעול בעזרת ענישה יותר מועילה כמו פעילות הסברתית או סוג של עבודות שירות כעונש מטעם בית הספר, הם פשוט מעניקים מתנה לאותם תלמידים ונותנים להם חופש בבית.
"זה לא תורם למצב בכלל. כשתלמיד נשלח להשעיה מבית הספר הוא לא שוכח לפתע את כל מה שקרה ומחליט לסלוח, להפך, הוא חוזר עם רצון לנקום אחרי הרבה זמן שהיה לו לתכנן את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם