קשר דם: העובדים התאילנדים בחזית העימות בעוטף עזה
העובדים התאילנדים ביישובי עוטף עזה שוב מוצאים את עצמם בחזית המלחמה בין ישראל לחמאס. שלשום נפגעו שלושה מהם כשפצצת מרגמה נפלה בנחל עוז. "הם חוששים, אבל אנו עוטפים אותם בהרבה תמיכה", אומרת תושבת מנחל עוז. "מבחינתנו הם כמו חברי קיבוץ"
עובדים תאילנדים בעוטף עזה צילום: אדי ישראל
אבל בימים האחרונים נאלצים העובדים התאילנדים החרוצים האלה להתמודד עם לחץ נפשי רב: כיצד להתמודד עם הפחד מפני ירי צלפים, רקטות ופצצות מרגמה הנורים מרצועת עזה אל היישובים השקטים ולתוך החממות.
בשבת האחרונה (8.1) שוב הפתיעו פצצות מרגמה את העובדים התאילנדים ששהו בקיבוץ נחל עוז שבמועצה האזורית שער הנגב. עובד אחד נפצע קשה, חברו נפצע בינוני, ועובד נוסף נפצע קל ונשלח לקיבוץ לאחר קבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה.
עם פינוי הפצועים לבית החולים הוצמד להם מתורגמן. שני חבריו של הפצוע קשה ניסו במהלך הפינוי לקבל מידע על מצב חברם. באמצעות תנועות ידיים ואנגלית רצוצה הם ביקשו מאנשי מד"א קצת פרטים על מצבו של חברם.
אין זו הפעם הראשונה כמובן שהתאילנדים ושאר העובדים הזרים נפגעים באירועים הללו. במארס שעבר קיפח את חייו מאני סינגמונפון, עובד תאילנדי, נשוי בן 33, שמצא את מותו בחממות של נתיב העשרה מנפילה של קסאם.
חבריו של ההרוג נותרו המומים מהאובדן. אחד מהם אמר באותו היום: "בשעה 11:30 שמענו אזעקת 'צבע אדום'. נכנסתי למחסה, שמעתי את שריקת הרקטה, ואז נשמע הפיצוץ. נכנסתי לחממה וראיתי את החבר שלי שוכב שם. הוא היה אדם מקסים, שתמיד חייך. אני לא יכול להסביר איך אנחנו מרגישים. הלוואי שכל המלחמה הזו כבר תיגמר".
מי מטפל באותם עובדים חסרי הקול? אלה שבחיי היומיום כמעט נראים בעינינו זהים זה לזה. אלה שרובנו לא יודעים להבדיל ביניהם, וספק אם מנסים. ברוב המקרים הם תאילנדי או סיני או פיליפיני-למי אכפת - חסרי שם וזהות. צעיף כרוך סביב צווארם ורק נוכחותם של שני פתחים צרים, מהם ניבטות עיניים מלוכסנות המביעות דאגה, מלמדות כי אדם מסתתר מאחוריהם.
היש מי שדואג לשלומם? היש מי שמסייע להם להתגונן מפני הקסאמים? ומי מטפל בהם לאחר הפגיעה הגופנית או הנפשית?
הייצור נפגע
יהודה מימון הוא יו"ר ועד מושב ישע שבתחום המועצה האזורית אשכול. במושב המופגז נהרגה במאי 2008 שולי כץ בת 70, תושבת גברעם, שהגיעה עם בנה לביקור וספגה פגיעה ישירה. מאז אותו אירוע דואג מימון למיגון עבור תושבי המושב, ביניהם גם התאילנדים.
הפועל התאילנדי שנהרג מפגיעת רקטת קאסם בישוב נתיב העשרה בשנה שעברה צילום: אדי ישראל
הפועלים התאילנדים סופגים את האש ביישובים החקלאיים הרבים שבמועצות האזוריות העוטפות את רצועת עזה: שער הנגב, חוף אשקלון, שדות נגב ואשכול. לא מעט מהם ברחו למעסיקיהם אחרי הפגזות מרצועת עזה.
"הם הרי לא הגיעו לכאן כדי להתמודד עם פצצות וטילים. הם הגיעו כדי להתפרנס ולשלוח כסף הביתה. הצבנו להם ממ"ד ליד המגורים, אולם הם לא יכולים להגיע אליו בשמונה שניות הדרושות לאחר השמעת האזעקה", אומר חקלאי ותיק מאחד היישובים המופגזים.
ליאור קטרי, מרכז הוועדה החקלאית ביישובי חבל אשכול, קיבל הרבה פניות בנושא העובדים התאילנדים המפחדים להמשיך לעבוד כאשר המצב מתחמם: "הפעילות האחרונה שלנו הייתה מול השגרירות. הגיעה לכאן נציגות
של השגרירות שבדקה את המיגוניות.
"הסברנו להם שאנו נמצאים במקום שהתאילנדים עובדים, ונציגי השגרירות העבירו את המסר לתאילנדים והסבירו להם שאין סיבה להפסיק את העבודות כרגע. כשהעסק מתחמם, הכל משתנה. אם מגמת ההחרפה תשתנה, אנו צופים משלחת של השגרירות, שתגיע אלינו להערכת מצב משותפת. לאחר מכן תתקבל החלטה יחד עם העובדים אם להישאר כאן".
לדברי קטרי, הם ערוכים למצב של סיוע בפינוי העובדים התאילנדים במקרה של החרפה. "השאיפה שלנו היא שזה לא יקרה, כי 50 אחוזים מאספקת ירקות טריים לשוק המקומי היא מהאזור שלנו, ופינוי עובדים תאילנדים ישפיע מיד על השוק", הוא אומר. "לא הכרחנו איש מהם לעבוד במהלך מבצע עופרת יצוקה. הם המשיכו לעבוד, אבל התפוקה שלהם ירדה וחלק מהם ביקש לעזוב.
"אי אפשר להתעלם ממצב ביטחוני חם. יש לנו גם כוח עבודה ישראלי, והם לא הגיעו בתקופת עופרת יצוקה. אם התאילנדים עובדים בפחות תפוקה, והישראלים לא מגיעים בכלל, אז הייצור שלנו נפגע בעשרות אחוזים".
העובדים הזרים שנפצעו ממטחי הקסאמים מוכרים כנפגעי פעולות איבה. בשנים האחרונות הכיר המוסד לביטוח הלאומי בעשרות עובדים זרים שנפגעו מפעולות טרור, בעיקר ממטחי רקטות קסאם, כנפגעי פעולות איבה.
ירי פצצות מרגמה לעבר הנגב המערבי צילום: רוייטרס
לדבריה, "המוסד לביטוח לאומי מכיר בהם מיידית כנפגעי פעולות איבה, מממן להם טיפול רפואי, אשפוז או כיסא גלגלים על פי הצורך. במקרים בהם הפציעה קשה ביותר אנו דואגים להגיע למשפחותיהם בארצות המוצא ולהביא את קרוביהם כדי שיהיו לצדם בעת האשפוז".
על פי נהלי הביטוח הלאומי, מיד לאחר היפגעות עובד זר מפעולת איבה נציגי הביטוח הלאומי ניגשים לבית החולים שבו הוא מאושפז, מיידעים אותו על זכויותיו כנפגע פעולת איבה, בודקים את צרכיו המיוחדים לאור המצב ומשאירים בידיו פרטים להתקשרות ולבירור בשפה האנגלית.
במקרים שבהם העובד התאושש מפגיעתו הראשונית, אולם הוא עדיין זקוק להתאוששות ולמנוחה, הביטוח הלאומי מממן עבורו את הטיסה לארץ מוצאו. במקרים המצערים שבהם נהרג עובד זר, כמו זה שנפגע ונהרג מפגיעת רקטת קסאם במושב נתיב העשרה בחודש מארס אשתקד, מממן הביטוח הלאומי את הטסת גופתו לארץ מוצאו, וכן נושא בעלויות הלוויה שם.
יותר מוגנים מהתושבים
ינינה ברנע, שותפה בצח"י (צוות חרום יישובי) של קיבוץ נחל עוז ואחראית לתחום הקליטה ביישוב, נחלצה בימים האחרונים לפעילות של יום ולילה בעקבות הנפגעים התאילנדים מירי פצצות המרגמה. ההתארגנות של הצוות שלה הייתה מהירה, מה גם ש-30 חברים מכפר עזה עברו הכשרה מיוחדת של מתן סיוע נפשי דחוף ומהיר לאזרחים בשעת משבר.
עוטף עזה במהלך "עופרת יצוקה" צילום ארכיון: ראובן קסטרו
"הם חוששים מהירי החוזר והם לא ישנו בלילה וביקשו לא לעבוד היום. אפשרנו להם יום מנוחה אחרי הטראומה שחוו. הם מנסים להישאר ביחד, ואנשי הצוות שלנו מלווים אותם ותומכים בהם בכל דקה ביממה.
"הייתה תקופה שקטה אחרי עופרת יצוקה, אבל מדי פעם מגיעים מחברת כוח האדם שלהם ומעודדים אותם", מוסיף יהודה מימון. "הם יותר מוגנים מתושבי ישע. היו משפחות שבנו אצלנו ממ"ד פרטי, אבל לתאילנדים יש אצלנו מיגון, כאשר לישראלים כאן אין מיגון.
"כל יישובי המועצה האזורית אשכול אינם ממוגנים מעבר לארבעה קילומטרים מהגדר. לעובדים התאילנדים דווקא דאגנו, וגם בחברת כוח האדם דאגו להם. ידוע לי גם על כאלה שברחו בגלל הירי המפחיד. ביליתי עם העובדים שלי בשטח כאשר היו נפילות ליד החממה שלי, וממני לא ברח איש. כאשר העובדים שלך רואים אותך איתם בשדה או בחממה המופגזים הם רגועים ולא מפחדים להישאר".
"אנשים שלנו מנסים לדובב אותם כדי לזהות בקרבם נפגעי הלם", אומרת ברנע. "יש מתורגמן מטעם החברה המעסיקה אותם. הוא בעל ניסיון באירוע דומה ביישוב מעוטף עזה. ניסו לשדך להם עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, אולם הם לא שיתפו פעולה.
"אנו יודעים שצריך לנהל בקרה גם במעגלים היותר מאוחרים ונמשיך לעשות מעקב. שניים ביקשו לעזוב בעקבות הירי האחרון ואנחנו מכבדים את בקשתם. אנו מתייחסים לעובדים התאילנדים כמו אל חברי קיבוץ. הם שוחחו עם המשפחות שלהם, ושגרירת תאילנד בישראל הגיעה כדי לבקרם.
"בסך הכל אנו עוטפים אותם בהרבה תמיכה. אנו מנסים לספק להם במתחם המגורים מיגונית, שמבחינתנו אינה מספיקה. אנו מנסים לספק להם מיגון נוסף, אך ללא הצלחה יתרה, ובממסד הישראלי עוד לא נענו לבקשות שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם