חיי גילה: מתל-אביבית בעלת ייחוס לאשת אנס מקריית מלאכי
הסב התעשיין התל-אביבי, הילדות ברחוב הרצל, הפעילות בצופים הדתיים והלימודים בצייטלין. גילה קצב, שנדדה לקריית מלאכי ודבקה כל חייה בבעלה, גדלה דווקא בלב המטרופולין ומתהדרת בייחוס משפחתי מרשים. קווים לדמותה התל-אביבית של אחת מקורבנות הפרשה
גילה קצב צילום: יונתן שאול
משהו בשתקנות שלה, בכריזמה החסרה, מסירותה לעבודות הבית וכמובן, היותה רעייתו של קצב - הופכים אותה למזוהה מאוד עם עיר מגוריה הפריפריאלית. היא גם עבדה שנים רבות כפקידה במחלקת האשראי בסניף בנק לאומי בעיר ובעבר פורסם כי "היא חביבת הרוכלים בשוק המקומי".
אולם לא כל חייה הייתה קצב תושבת עיירת הפיתוח, ואת ילדותה ונעוריה עשתה דווקא בלב המטרופולין. היא נולדה בשנת 1948 בתל אביב לרחל ובן ציון פרדני, והתגוררה עם הוריה ברחוב הרצל. קצב היא בוגרת תיכון צייטלין הדתי, ועבדה בבית בני ברית בתל אביב - שם פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, משה - פגישה שהשפיעה על כל מהלך חייה.
אלא שלפני הכול, קצב מתהדרת בייחוס משפחתי מרשים, הקשור גם הוא קשר הדוק לעיר תל אביב ולבני ברק השכנה. אמנם בשנים האחרונות נתפסת אשת הנשיא לשעבר כהולכת בצלו של בעלה בכל תפקידיו הציבוריים, אך למעשה היא עצמה מגיעה ממשפחה מוכרת.
סבה (אבי אמה) הוא הרב ישראל אלפסי, נצר למשפחתו של הרב יצחק אלפסי (הרי"ף), שחי בין השנים 1103-1013, ונחשב אחד מגדולי הפוסקים הספרדים והפוסקים בכלל. הרי"ף זכה ליחס של הערצה מצד גדולי תלמידי החכמים בתקופת הראשונים (בשנים 1200-1000 לספירה), ופירושיו ודעותיו מרכיבים את הפסיקות בספר "שולחן ערוך", ספר ההלכה החשוב ביותר בציבור הספרדי.
מבוני בני ברק
הסב ישראל נולד בפולין בשנת 1890 והגיע לישראל בשנת 1925. מטרת הגעתו לארץ הייתה ביקור בלבד, מה שהתפתח להתיישבות של קבע. "הוא שלח מברק לאשתו חווה ואמר לה שהוא נשאר בישראל, ולא מתכוון לחזור", מספר אחד מבני המשפחה לזמן תל אביב. "הייתה להם בפולין חנות צעצועים וחמישה ילדים. הוא פשוט כתב לה שהיא יכולה להישאר שם אם היא לא רוצה לבוא".
גילה ומשה קצב צילום: AP
חווה הודיעה כי תרצה להצטרף, וכדי להשיג אישור סיפר אלפסי כי יש לו מפעל טקסטיל בבני ברק, שבו הוא מעסיק עשרה עובדים והוא צריך שתבוא לסייע במפעל. "לא היו לו אז עשרה עובדים, רחוק מזה", ממשיך בן המשפחה. "הוא פשוט עשה את זה כדי לקבל אישור". האישור אכן התקבל וחווה הצטרפה לבעלה עם ילדיה.
בני הזוג אלפסי השתקעו בבני ברק והיו מבוני העיר. הם הקפידו כמובן על שמירת מצוות והתבלטו בקרב קהילת חסידי גור המקומית. בני המשפחה מספרים כי כבר בעת שהותו בבני ברק היה אלפסי מגיע לתל אביב למכור בדים, ואשתו אף צעדה לעתים ממקום מגוריהם לתל אביב, כשעל גבה הבדים, כדי לחסוך את מחיר הנסיעה באוטובוס.
כעבור מספר שנים, כשעברו לתל אביב, הוכתר ישראל כאחד מראשוני תעשייני הטקסטיל בעיר, והמשפחה התבססה והתברגנה. "הוא עזר להרבה עסקים", סיפר אחד מבני המשפחה. "היה מפעל מפורסם שנקרא 'מגבות רוזן', וישראל ממש סייע לו להקים את המפעל".
עוד מספרים במשפחה כי בעת ביקורו של נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן בתערוכה בה הדגים אלפסי את עבודתו על מכונה מתחום הטקסטיל הוא התרשם עמוקות, ואף אמר לסובבים "הביטו כולם, ככה צריך לעבוד".
גם בתל אביב היה מחובר הרב אלפסי לעולם התורה, והעביר שיעורים בכמה בתי כנסת בשכונת פלורנטין. כשהיה מבקר שוב בבני ברק, מספרים בני המשפחה, אף היה מבצע שחיטות לטובת תושבי העיר ללא תשלום. כיוון שהיה מוסמך לשחיטה, נענה לבקשות התושבים
ושחט עופות, בשל מחסור בשוחטים מוסמכים.
המשפחה הלכה והתברגנה, והאלפסים היו מהראשונים בתל אביב שבנו בית שלם בגובה של שלוש קומות למשפחתם. בזמנו הבית נבנה ברחוב עובדיה 33, אך עם שינוי שמות הרחובות, הבית עומד היום על תלו ברחוב בן עטר 31 פינת יצחק אלפסי - סוג של סגירת מעגל, שכן הרחוב נקרא על שמו של הרי"ף, שישראל הוא כאמור אחד מצאצאיו. בהמשך עברו בני הזוג להתגורר ברחוב יודפת 4.
למרות השורשים הנטועים בחסידות גור, משפחתה של גילה קצב הייתה משפחה ציונית לוחמת, שהלכה בדרכו של זאב ז'בוטינסקי. בבית הסב ישראל ברחוב עובדיה אף היה מחסן נשק ששימש את לוחמי האצ"ל לפני הקמת המדינה. בשנת 1966 נפטר הסבא, ובני משפחתו מספרים כי הצטערו על שלא זכה לראות את שחרור ירושלים שנה לאחר מותו, במלחמת ששת הימים.
צלע מפורסמת נוספת במשפחה היא בנם של ישראל וחווה אלפסי ודודה של גילה קצב, יצחק אלפסי, דוקטור לפילוסופיה וחוקר חסידות שהרצה בעברו באוניברסיטת בר אילן, חיבר ספרים רבים ומוכר בקרב הציונות הדתית. כיום ד"ר אלפסי הוא בן 81 ומתגורר ברחוב חדרה בתל אביב. הוא אומנם חסיד גור, אך נחשב ליברלי ומשמש כרב בית הכנסת ברחוב מודליאני בעיר.
במשך השנים הייתה גילה מחוברת מאוד לדודה וביקרה בביתו פעמים רבות. בשנת 2005 אף קיבל ד"ר אלפסי את אות יקיר העיר תל אביב. לאירוע עצמו - שהתקיים בעת כהונתו של קצב כנשיא - הגיעה גילה נרגשת עד מאוד.
חוויות משבט העדה
רחל, בתם של ישראל וחווה אלפסי ואחותו של ד"ר יצחק אלפסי, נולדה בשנת 1926 בפולין ועלתה לארץ בגיל שלוש יחד עם אמה. לימים נישאה לבן-ציון פרדני, ולזוג נולדו ארבעה ילדים: חיה (64), גילה (62), לימים גילה קצב, אהרון (60), המתגורר בראשון לציון ועובד בבנק הפועלים, והאח הצעיר (53), המשמש כרב ומתגורר בטבריה.
בית ילדותה של גילה קצב ברחוב הרצל 83 בתל אביב צילום: אריק סולטן
הוריה של קצב היו דתיים אבל לא אדוקים. לדברי בני המשפחה, הם לא הלכו בדרך של חסידות גור כי גדלו בתל אביב, שם היה קשה להמשיך בדרך החסידות. עם זאת, הם פנו לתנועת בית"ר, והאב בן-ציון כיהן כראש קן בית"ר ברמת גן. "היו צריכים מישהו חזק ברמת גן והוא היה מאוד מוערך, לכן נשלח לשם", הסביר בנו ד"ר אלפסי.
המשפחה התגוררה ראשית בשכונת נווה שלום, ואחר כך בשכונת פלורנטין, ברחוב הרצל 83, אבל לאחר מותו של הסב ישראל עברה גילה להתגורר עם סבתה. "היא גרה אצלה כמה שנים כדי לדאוג לה, היא מאוד עזרה לה באותה תקופה", סיפר אלפסי.
קצב למדה בבית הספר היסודי תלפיות, ובצעירותה הצטרפה לתנועת הצופים הדתיים בעיר. "היינו יחד בצופים הדתיים, וגם עו"ד אביגדור פלדמן (עורך דינו של משה קצב, ר"צ) היה אתנו", מספר כתב קול ישראל בני דודקביץ, חברה לשבט. "גילה הייתה מקובלת מאוד, יפה מאוד ונחשבת מאוד. כולם אהבו אותה באמת.
"הייתה לה גם משפחה מאוד חמה ומכניסת אורחים. אף אחד לא יגיד לך על גילה מילה אחת רעה. כולנו גדלנו בדרום תל אביב באזור הרצל באזור פלורנטין. הייתה לנו את הילדות הכי מאושרת ותמימה מאוד, כאשר בראש מעיינינו היו הפעולות החברתיות בשבט העדה".
מי שאחראי בעקיפין על ההיכרות בין גילה למשה קצב הוא ד"ר אלפסי עצמו, שהיה נשיא ארגון בני ברית. הוא העסיק את גילה כמזכירה בבית "בני ברית" בתל אביב, ובמקביל מינה את משה קצב לנשיא הלשכה הצעיר של בני ברית בקריית מלאכי.
כשקצב הגיע לבקר את אלפסי בתל אביב, פגש את גילה ובמהרה התפתח ביניהם קשר רומנטי. השניים נישאו בשנת 1969 באולמי "בני ברית" בתל אביב, ובהמשך נולדו להם חמישה ילדים. כיום מספרים בני המשפחה כי השידוך לקצב, שעלה מאיראן, לא התקבל בטבעיות בקרב המשפחה בעלת השורשים המזרח-אירופיים, והם סברו כי "מגיע לה יותר".
עם זאת, בריאיון שפורסם עמו בעבר נשמע ד"ר אלפסי גאה מאוד בשידוך. "אצלי משה התחיל את הקריירה, ואצלי הוא הכיר את גילה. והנה, עד היום הזוגיות שלהם - פשוט אין מילים. הוא מדבר עליה כל הזמן, והיא אישה כל כך טובה וצנועה, מבשלת לו את המאכלים הפרסיים יותר טוב מהפרסים", אמר לעיתון ידיעות אחרונות.
חרב עליה עולמה
בשנת 2006, לאחר שהתפוצצה הפרשה ועלו החשדות הפליליים סביב משה קצב, תיאר הדוד את מצבה של אחייניתו כך: "בתחילת הפרשה גילה הייתה ממש שבורה. היינו מדברים, ופתאום, בלי סיבה, היא הייתה פורצת בבכי. לא היה קל לראות אותה ככה, כל כך מסכנה.
גילה קצב בפתח ביתה בקרית מלאכי צילום: אדי ישראל
בשבוע שעבר מיעט אלפסי - כמו מרבית המרואיינים לכתבה - לדבר על ההרשעה של גיסו ועל מצבה של אחותו. "היא עדיין לא מאמינה שהוא אשם, והיא כואבת את זה", הוא אומר בקצרה. "אמרנו לה שתהיה חזקה ותתגבר, זה הכול".
מאז נישואיה התגוררה גילה קצב עם בעלה בקריית מלאכי, להוציא את השהות בבית הנשיא, עבדה במשרה חלקית וגידלה את הילדים. עם זאת, היא הקפידה כאמור לשמור על קשר הדוק עם דודה ועם הוריה התל-אביבים.
אלא שבתוך שלוש שנים היא איבדה את שני הוריה, דבר שהסב לה צער רב. כשנפטרה אמה בשנת 2002 ביקשה קצב מהמשפחה לשבת שבעה בביתו של דודה, במקום בביתה שבדרום. ד"ר אלפסי נענה בשמחה. "שמחנו מאוד לעזור לה, אנחנו מאוד אוהבים אותה וקרובים אליה ממש כמו בת", אומר אלפסי.
שלוש שנים אחר כך נפטר גם אביה. "יש לה והיו לה הרבה שעות של בכי, שעות קשות מאוד לאחר מותו של אביה", סיפרה בעבר עוזרתה האישית ציונה. "היא הייתה קשורה מאוד לאביה. בגלל האבל אסור היה לה ללכת למסיבות ושמחות. מתוקף תפקידה היא לא הייתה יכולה לעצור את האירועים למשך שנה, לכן היא פנתה לרב הראשי של תל אביב ישראל מאיר לאו, והוא אמר לה שבכל מה שקשור לעבודה היא יכולה ללכת. התפקיד עזר לה להתגבר".
מאז ההרשעה של בעלה בעבירות מין חמורות היא סגורה ומסוגרת בביתה, וכנראה מודה על כך שהיא אינה גרה במרכז הארץ, תחת עינה הבוחנת של התקשורת. "עד תחילת המשפט היא הייתה בטוחה בחפותו", הסכים לומר בן משפחה נוסף, "אבל אחר כך הכול השתנה. עכשיו היא ממש שבורה. האמת היא ממש מסכנה בסיפור הזה. אנחנו כואבים את הפרשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם