כך הפך הילד החצי וייטנאמי חצי רוסי לטייס קרב ישראלי
הוא חצי וייטנאמי, חצי רוסי. הוא נולד למשפחה נוצריה ברוסיה, וגדל בחיפה. כשהתגייס, הוא בכלל רצה להיות לוחם בקרבי, אבל הגיע לקורס טיס בעקבות אחיו התאום. האח נשר, אבל י' יהיה זה שיעמוד היום (ה') במסדר כנפיים ויהפוך לטייס מסוקי קרב
טקס מסדר כנפיים בבסיס חצרים צילום: יהודה לחיאני
סיפורו של סגן י' והדרך שעבר עד לרגע המיוחל, בו יזכה לקבל את כנפי הטייס, יכול להוות מקור השראה לעולים חדשים העומדים בפני גיוס, ולהוכיח להם שהשמיים הם באמת הגבול. הוא חצי רוסי, חצי וויאטנמי. הוא גדל בלי האבא שעזב את המשפחה, כשהיה בן פחות משנה.
י' הגיע לקורס טיס דווקא בעקבות אחיו התאום, שחלם להיות טייס. י' סיים, אחיו נשר. עכשיו, עם הסיום הוא מתוודה: "אני מרגיש ריקנות, כי הקורס נגמר".
ביחד ולחוד
סגן י' בן ה-21 נולד בסנט פטרבורג שברוסיה יחד עם אחיו התאום ר', לאם ילידת המקום ולאב ממוצא וייטנאמי. האב הגיע לרוסיה בגיל 18 והכיר את אשתו לעתיד, בזמן שהשניים למדו יחדיו באוניברסיטה. לאחר שנולדו להם התאומים, האם והאב לא ממש הסתדרו ביניהם והאב החליט לעזוב את הבית כשבניו הקטנים בני שמונה חודשים בלבד.
האם, שהייתה אמנית ועסקה בציור לפרנסת הבית, נאלצה לגדל את שני התאומים לבדה וללא כל עזרה מצידו של אביהם. כשהגיעו י' ואחיו התאום לגיל 10, החליטה האם שהגיע הרגע לעלות עם ילדיה לישראל.
למרות העובדה שהילדים ואימם אינם יהודים על פי ההלכה במדינת ישראל, הם עלו
ארצה מתוקף חוק השבות, זאת בעקבות העובדה שהסבא של התאומים מצד אביהם היה יהודי ופתח בפניהם את האפשרות לעלות לארץ.
המשפחה קבעה את מקום מגוריה בחיפה, שם גם למדו התאומים, עד שי' עבר לפנימייה בוינגייט ואת לימודי יא' ו-יב' העביר בבית הספר התיכון של קיבוץ שפיים. "עברתי לפנימייה בווינגייט במסגרת כחלק מפרויקט של עמותת 'ספורט לצפון'", סיפר י', "שהיא עמותה הבוחרת מספר עולים חדשים ומממנת עבורם לימודי ספורט". על הדרך שהובילה אותו ללימודי ג'ודו במכון וינגייט ציין י': "במסגרת הפעילות של העמותה הם איתרו אותי, ראו בי פוטנציאל ומשם הכול התחיל והגעתי לג'ודו".
איך הלך בג'ודו? הגעת להישגים?
"בסך הכול הלך לי בסדר גמור ומאוד נהניתי ללמוד את הענף ולהתחרות בו, אבל אני לא יכול לומר שהשגתי תארים מרשימים במיוחד. כשהגעתי לצבא כבר לא יכולתי להמשיך עם הג'ודו ולכן הפסקתי עם זה".
איך הגעת לקורס טיס?
"האמת היא שדי התגלגלתי לכאן. כילד וכנער לא חלמתי בכלל להיות טייס, וקורס טיס לא היה במחשבות שלי. אני בכלל חשבתי שכשאגיע לצבא אהיה לוחם, או משהו בכיוון הזה. למעשה, עד לרגע שהגעתי לקורס עצמו לא ממש ידעתי מה זה. אחי התאום הציע לי להצטרף אליו לגיבוש, אני הסכמתי ומשם כל העניין הזה התגלגל".
שניכם עברתם את הגיבוש בהצלחה?
"כן, עברנו בהצלחה את הגיבוש לקורס טיס וכך מצאתי את עצמי נכנס לתוך העניין. ככל שהתקדם הקורס מצאתי את עצמי מתעניין יותר, וככל שחלף הזמן רציתי כמובן גם להצליח יותר. הקורס עצמו בכלל לא היה פשוט ואני מאמין שכל אחד שעבר אותו יאמר לך את זה".
היו רגעים שחשבת לעצמך 'מה אני צריך את כל זה'?
"לא עד כדי כך, אבל יש לא מעט שלבים קשים במהלך הקורס לצד רגעים שאפשר להגדיר כקלים יותר. בכל מקרה, לא נתתי לרגעים הקשים יותר להשפיע עליי יותר מדי".
אבא לא חסר
אחיו התאום של סגן י', שהיה זה שדחף אותו להצטרף לגיבוש ולמעשה הוביל אותו בתחילת הדרך הארוכה עד לקבלת כנפי הטיס, לא הצליח להגיע לשלבים המתקדמים יותר של קורס ס ונשר ממנו. ר' השתחרר לפני מספר חודשים משירות סדיר בחיל האוויר, אותו העביר כטכנאי מסוקים בצוות קרקע, ובימים אלה הוא לומד לקראת המבחן הפסיכומטרי.
מסוק קרב צילום: דובר צה''ל
דיברת עם אחיך על העובדה שאתה הצלחת בקורס הטיס למרות שזה לא היה החלום שלך, ודווקא הוא, שחלם להיות טייס ובזכותו ניגשתם שניכם לגיבוש, לא הצליח להגשים את החלום?
"אני רואה בזה צירוף מקרים, אני לא חושב שמדובר במשהו יוצא דופן. אמנם יצא לנו לדבר מעט על העניין, אבל זה בעיקר ברמה של צחוקים ולא מעבר לזה. כל אחד מאיתנו שלם עם השירות שלנו, ולא חשבנו על מצב של להתחלף החד עם השני".
אתה זוכר משהו מאבא או בכלל מהחיים ברוסיה?
"מאבא אני ממש לא זוכר הרבה, אבל מהחיים ברוסיה עצמה אני זוכר בעיקר את בית הספר ואת הקור הבלתי נסבל. לצערי, אני לא זוכר יותר מדי מהחיים שלנו ברוסיה. אני יודע שאבא שלי גר היום ברוסיה ויש לו משפחה חדשה, אבל אנחנו לא נמצאים איתו בשום סוג של קשר".
לא היית רוצה שאביך יידע שבנו הוא טייס מסוקי קרב בחיל האוויר הישראלי?
"אין לי איזשהו חסך באבא. אני בסדר עם העניין הזה ולא מרגיש צורך לראות אותו בטקס או משהו מהסוג הזה".
איך ההרגשה לקראת היום הגדול של קבלת כנפי הטייס?
"ההרגשה היא פשוט נהדרת ואין הרבה מילים כדי לתאר אותה. שלוש השנים האחרונות היו כמו מרתון ארוך שאתה כבר מחכה להגיע לקו הסיום שלו. אם לומר את האמת, יש בי איזושהי תחושה של ריקנות".
ריקנות?
"כן. משהו שאתה חולם עליו וצפה לו כל כך הרבה זמן מגיע פתאום, ואז אתה אומר לעצמך: 'או קיי, מה עכשיו?' אמנם במקום שאני נמצא בו היום תמיד יש מטרות חדשות, אבל זו תקופת מעבר וצריך להסתגל אליה. אני בטוח שההתרגשות מהמעמד ומקבלת כנפי הטייס תגיע באיזשהו שלב, אבל בינתיים אני לא חושב על זה. אני היום חושב בעיקר על המטרה הבאה שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם