תושבי חדרה והסביבה: ילדי כפר הנוער תלפיות זקוקים לכם
לעשרות ילדים בכפר הנוער תלפיות בחדרה אין לאן ללכת בסופי שבוע ובחגים. מקצתם יתומים, אחרים מגיעים מבתים הרוסים והיתר אינם רצויים. בניסיון להתמודד עם המצוקה, נחנך לאחרונה פרויקט שמטרתו למצוא לילדים בית חם בשבתות. מנהל המוסד קורא לתושבים: פתחו את בתיכם ולבכם בפני הילדים
כ-120 ילדים, המוגדרים כילדים בסיכון, נמצאים בכפר הנוער תלפיות. יו"ר עמותת תלפיות, שם-טוב ויצמן, אומר כי הילדים שנותרים בסופי שבוע בפנימייה הם "חסרי עורף משפחתי".
"יש ילדים שיתומים מאב או מאם, או משניהם גם יחד. אחרים מגיעים ממשפחות במצבים קשים ביותר. מדובר במשפחות שההורים חולים פיזית ונפשית או הורים מתעללים, שהילדים הוצאו מבתיהם בצו בית משפט".
קשה לתאר במילים את תחושות הדחייה, העלבון והבדידות שעמן מתמודד כל אחד מ-30 הילדים הללו. "התחושה שאין לך בית לשוב אליו היא תחושה קשה מאוד", אומר ויצמן. "הילדים האלה עצובים וחשים חוויית נטישה ובדידות. אנחנו מחלקים אותם לשניים: הילדים היתומים, והילדים שיש להם הורים שלא רוצים אותם או שלא מסוגלים לטפל בהם.
"הילדים היתומים מבינים היטב שאין להם הורים ואין להם לאן לחזור. במקרים כאלה אנו מנסים לחזק קשרים עם קרובי משפחה רחוקים כדי שיארחו אותם מדי פעם. אצל הילדים שיש להם הורים המצב שונה. הילדים לא תמיד מבינים למה חבריהם נוסעים הביתה והם נאלצים להישאר בכפר".
איך מסבירים לילד שהוריו בחיים שהוא אינו יכול לנסוע אליהם הביתה?
"יש לנו בעיה. אנחנו לא תמיד יכולים למסור לילדים את המידע שאנחנו יודעים. אסור לנו להגיד לילד: 'אבא שלך יתעלל בך', או 'אימא שלך מסוכנת'. אנחנו גם לא יכולים להגיד לילד שהוריו חולים מאוד, כך שעדיף לו שלא יחזור הביתה. במקרים מסוימים אסור לנו לחשוף מה מצבם הבריאותי של ההורים, למשל במקרים של הורים חולי נפש. יש גם הורים שלא רוצים לראות את הילדים שלהם".
מה התגובות של הילדים שנשארים בכפר בסופי שבוע ומתגעגעים להוריהם?
"ילד בן 10 שאל אותי בצורה בוטה מאוד: 'למה רק אותי משאירים כאן?'. לילד יש הורים במצב בריאותי ונפשי, שלא מאפשר לו לבקר אותם. כל אחיו בפנימיות. הילד סיפר על געגועים עזים להוריו, אך ההוראות של פקידת הסעד המחוזית היו מפורשות: לא
"הסברנו לילד שגם אחיו אינם יכולים לצאת הביתה בגלל מחלה זמנית של ההורים. יצרנו קשר עם אחד האחים שלו, ונסענו לפגוש אותו יחד עם הילד. הפגישה הייתה מרגשת מאוד, וזאת אחרי חודשיים שהילד לא יצא הביתה".
בכפר תלפיות חשבו על דרך להתמודד עם הקושי הגדול של הילדים שאינם יוצאים לבתיהם בסופי שבוע, והחלו בפרויקט התנדבות שנקרא "משפחות מאמצות". המטרה היא לאתר משפחות שיארחו את הילדים הבודדים בסופי שבוע ויעניקו להם בית חם ותומך. בשנים האחרונות נרתמו 15 משפחות מחדרה והן מארחות ילדים בסופי שבוע ובחגים.
סיפורו של רותם (שם בדוי) בן ה-14 ממחיש את חשיבות האירוח. רותם הגיע לכפר תלפיות לפני ארבע שנים במצב נפשי קשה לאחר שאמו נפטרה ואביו כלוא בבית סוהר בחו"ל. לרותם אין אף קרוב משפחה בארץ, למעט אחות הנמצאת בפנימייה אחרת.
בשנתו הראשונה במוסד לא היה לרותם שום מקום ללכת אליו, ואולם בשנה השנייה הצליחה הנהלת המוסד למצוא עבורו משפחה חמה ותומכת מחדרה. "מבחינה רגשית המשפה הזאת הצילה אותו", אומר ויצמן. "רותם מצא תחליף להורים ואחים.
"הקשר מעניק לרותם תחושת ביטחון ושייכות. יש מי שאוהב אותו והוא לא לבד. בשנה שעברה המשפחה חגגה לו בר-מצווה מרגשת. הקשר עם המשפחה הפך אותו לילד בעל שמחת חיים. יש לו בית חם לחזור אליו בסופי שבוע ובחגים. אפילו יש לו שם חדר משלו".
למרבה הצער, סיפורו של רותם אינו דוגמה מייצגת של כלל הילדים הבודדים במוסד. "יש מצוקה ומחסור במשפחות מארחות", מספרת העובדת הסוציאלית של הכפר, אילנה חסון, שמרכזת את הצוות הטיפולי ומלווה את המשפחות המארחות בתהליך הקליטה של הילדים.
"אנחנו מחפשים כבר זמן רב 15- 20 משפחות למטרת אירוח, אבל לצערנו מעטות הן המשפחות שנעתרו לפניותינו. ניסינו באמצעים שונים להרחיב את מעגל המשפחות המארחות, החל בהפעלת מתנדבים וכלה בפניות אישיות לחברים ומכרים, אך מאגר המשפחות המארחות לא גדל".
בנימין ושושנה נעתרו לפני שנתיים לארח ילדים יתומים ונטושים מהמוסד. "עד עכשיו אירחנו שמונה ילדים, מתוכם ארבעה קבועים, שמתחלפים ביניהם בסופי שבוע", מספר בנימין.
"הם מגיעים גם באמצע השבוע ובחגים. הילדים לא יודעים מהו בית חם ואין להם לאן ללכת. אצלנו הם מקבלים המון אהבה, חמימות ותשומת לב. בעיניי, הם שווים כמו ילדיי. הם אוהבים מאוד לבוא אלינו.
"הם מעדיפים לבוא אלינו במקום לנסוע לבתים של קרובי משפחה. באחת השבתות אירחנו שתי בנות ושמעתי אותן מתווכחות מי תבוא אלינו בשבת הבאה. זה משמח, אבל גם עצוב. אין להן לאן ללכת. אחת הבנות, בת 14, ביקשה שנאמץ אותה. אמרתי לה: 'חמודה, בדברים האלה תלפיות מחליטים. הבית פתוח בפנייך'".
בנימין, חובש כיפה, מתפלל מדי יום בבית הכנסת בתלפיות, שם הוא פוגש בילדים. גם ילדיו נוהגים להצטרף אליו ומגלים אמפתיה כלפי ילדי המוסד. "אנחנו, אנשי הכיפות הסרוגות, רואים חשיבות בטיפוח ילדים כאלה. צריך להגן עליהם ולתת להם הרגשה טובה. תרומה לקהילה היא ערך עליון אצלנו".
איך הילדים שלך מקבלים את העובדה שאתם מארחים את ילדי המוסד?
"הבית שלנו מאוד פתוח. אם ילד לא מגיע בשבת, הילדים שלי שואלים: 'למה אף ילד לא בא?' הילדים שלי מתייחסים אליהם יפה, מכבדים אותם, משחקים איתם ולומדים את הערך של עזרה לזולת.
"הם מבינים את הערך של כיבוד האחר ולא לתת לו להרגיש שונה בגלל הבית שממנו הוא הגיע. זה ערך שאנחנו מחנכים לאורו את ילדינו. הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו בבית גדול, ואמרתי לשם-טוב ויצמן: 'אנחנו פה, יש לנו מקום בבית ובלב, רק שיגיעו, תביא עוד ילדים".
איך ילדי המוסד מעבירים אצלכם את סופי השבוע?
"הם מגיעים עם הציוד שלהם ומקבלים חדר משלהם ובו מיטה, משחקים, ספרים, הכול. לילדים בני 13-14 אני נותן יותר חופש, די.וי.די נייד עם סרטים, אינטרנט לפני ואחרי צאת שבת. הם שותפים לכל השיחות, הארוחות, התפילות בבית הכנסת והטיולים שלנו.
"לפעמים גם באמצע השבוע אני מצרף אותם לטיול משפחתי. קיבלנו תדרוך מאנשי הכפר על כל ילד שמתארח. אנחנו לא שואלים אותם שאלות. אם הילדים רוצים הם מספרים לנו על עצמם, ואנחנו קשובים להם ומעודדים אותם".
כיצד תורם האירוח לך ולמשפחתך?
"זה סיפוק גדול, כיף ותרומה גדולה לכל המשפחה. אנחנו שמחים מאוד לארח את הילדים. חשוב שמשפחות מחדרה שיכולות לארח יהיו מודעות לכך שיש ילדים שזקוקים לבית חם. התרומה הדדית: הילדים נהנים וגם המשפחות המארחות נהנות".
בכפר הנוער תלפיות היו רוצים לראות משפחות נוספות שייאותו לארח ילדים מהמוסד. "יש מעט משפחות מארחות כמו בנימין ושושנה שמארחות מספר רב של ילדים", אומרת חסון. "המצב הטוב ביותר הוא שתהיה משפחה מארחת אחת לכל ילד. במצב הנוכחי נוצרת מצוקה בקרב אותם ילדים שאין להם משפחה מארחת. מצבם הרגשי מצריך קשר קבוע עם משפחה תומכת. ברגע שמשפחה כזאת תימצא, ישתפר מצבם הרגשי של הילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם