הדולה העצור מיכאל הופמן בראיון: "ידעתי שזה הייעוד שלי לחיים"
"אי אפשר לעצור אותי, זה יהיה כמו ציפור שסוגרים אותה בכלוב. זה פשוט פורץ ממני", כך תיאר לפני שנה מיכאל הופמן את אהבתו לעיסוקו כדולה. היום (ד') הותר לפרסום שהוא החשוד בתקיפה מינית של מטופלות. בראיון שפורסם ב-nrg מקומי סיפר הופמן כי הוא שלם עם המקצוע שבחר. כעת הדברים מקבלים משמעות מצמררת
סערה בפורומים בעקבות המעצר
מעצרו של תומך הלידה מרחובות
מיכאל הופמן, הדולה שנעצר לפני כעשרה ימים, הספיק ללוות עשרות רבות של נשים בטרם הועלו נגדו החשדות החמורים כי ביצע עבירות מין בנשים שבחרו בו לתמוך בהן במהלך ההריון והלידה.

"יש לי מנגנון מאוד נוקשה של ביקורת עצמית", אמר לפני כשנה בראיון לכתבת שחר חי מהמקומון זמן רחובות ושפורסם ב-nrg מקומי, בו התייחס לפליאה בה מגיבה הסביבה לעיסוק הייחודי שלו. בראיון הנרחב סיפר הופמן בפירוט איך החל לעסוק במקצוע ועל חוויותיו מהעיסוק בו.
מלבד עיסוקו כתומך לידה וכעורך דין, עסק הופמן בשנים האחרונות גם בהעברת קורסי הכנה ללידה וכן למד קורס הדרכת הנקה "כי אחרי 49 לידות מה עוד אפשר לחדש לי בחדר הלידה?", הסביר אז. בנוסף לכך, הופמן גם היה אז לדבריו בעיצומה של כתיבת ספר בנושא השימוש באפידורל.
על תחילת דרכו בליווי היולדות סיפר הופמן באותו ראיון: "לפני ארבע שנים חזרתי מבית המשפט לדירה בה התגוררתי עם שותפה. היא למדה בזמנו עיסוי שוודי הוליסטי, וכשנכנסתי הביתה הופתעתי לראות באמצע הסלון מיטת טיפולים. ביקשתי ממנה להעיף את המיטה הזו מאמצע הסלון שלי, אבל תוך שניות הייתי עליה.

את המילה דולה שמע הופמן לראשונה דווקא בבית המשפט, כשסיפר לאחת הפקידות כי הוא נוהג לטפל בנשים בהריון: "היא מיד שאלה אותי 'למה שלא תהיה דולה?'. נכנסתי לאינטרנט, קראתי והבנתי שזה יכול להתאים לי. במקביל ראיתי בערוץ 'הופ הורים' את גרגי, הדולה הבן הראשון בארץ, וידעתי שזה מה שאני רוצה".
הופמן השתתף בקורס משולב של תומכות לידה, מטפלות בנשים בהריון ומדריכות הכנה ללידה. על ההרגשה כגבר יחיד בין עשרות בנות, סיפר הופמן: "בהתחלה זה היה מביך. בשיעור הראשון הגעתי מבית המשפט עם ז'קט,
לשאלה אם עובדת היותו גבר הפריעה לו לבצע את המטלות השונות במהלך הקורס, השיב: "לי לא הייתה פריבילגיה לתצפת בלידות בבתי החולים השונים, כמו לכל הבנות. הייתי צריך למצוא בעצמי יולדת שתסכים שאלווה אותה בלידה. זה גם היה התנאי שאלמד בכלל, שאלווה לידה כי אני לא אבא, אין לי ילדים, מעולם לא חוויתי את זה, והמדריכה לא ידעה אם אעמוד בזה".
בכל זאת, לא מפריע לך עניין המגדר? נשאל הופמן והשיב: "הוא לא רלבנטי. ממש לא. העיקרון, לפי השקפתי האישית, הוא שתומכת לידה שמגיעה לחדר לידה, באה לעבוד. נקודה".
את הלידה הראשונה ליווה הופמן בפסח בשנת 2007. "נסעתי אליה הביתה ופיניתי אותה לבית החולים כי בעלה היה בחו"ל", סיפר הופמן. "הגעתי עם הרבה ביטחון כמטפל, אבל עם אפס ביטחון בתור דולה. לא ידעתי מה זה מוניטורים, פתיחה, אפידורל, אבל ידעתי שבחדר לידה אין לוקסוס כזה להתייאש או לאבד תקווה, אתה צריך להיות חזק, לשדר אופטימיות ועוצמה".

הופמן ממשיך ומספר כמה חיכה לתודה של היולדת הראשונה: "בזמן הזה רק שאלתי את עצמי איפה לא הייתי בסדר. אף אחד לא הכין אותי לזה שב-72 השעות הראשונות היולדת עם התינוק. פחדתי להתקשר, אז פשוט עמדתי ליד הטלפון וחיכיתי. וכשזה בא לא הפסקתי לבכות. הראיתי לאמי את ההודעה ובכינו יחד. מאותו רגע, אם היו לי ספקות בקשר ליכולות שלי, מכל הבחינות, הן נמוגו. אחרי הלידה הזו ידעתי שזה הייעוד שלי לכל החיים".
בהקשר של הנסיבות הידועות כיום, דבריו מלפני שנה נשמעים מקוממים, אך אז הוא הדגיש: "יש לי מנגנון מאוד נוקשה של ביקורת עצמית. ואם אני רואה שיכולתי לעשות משהו בצורה אחרת אני מיד משנה בלידה הבאה. אם טכניקה א' לא עוזרת להרגיע דופק, להעלות דופק, אני משנה טכניקה. ומה שעובד אני ממשיך איתו לאורך כל הדרך. לפעמים, רק כשאני משחזר לעצמי את הלידות, יורדות לי דמעות".
כדי לתאר עד כמה הוא מסור לעיסוק שלו, הסביר הופמן: "אני זמין 24 שעות והם יודעים שהם יכולים להתקשר אליי גם באמצע הלילה. יולדת שמקיאה לדוגמא בשלוש בלילה למי היא תתקשר, לאמא או אליי? בוודאי שאליי".
נושא היחסים בין בן הזוג של האישה ובין הופמן נדון כמובן גם הוא בראיון. הופמן סיפר בנושא: בן הזוג עובד יחד איתי. אנחנו עושים סימולציה של כניסה לחדר לידה. המצאתי גם ביטויים משלי. כמו למשל 'שחר צוברי' זה כאשר אני מותח ליולדת את הרגליים כאילו אני על גלשן. 'אמ-16' זו גם מתיחה שנראית כאילו אני מחזיק רובה. דברים שיהיה לגברים קל לזכור".

"הוא טרק את הדלת, נעלם לנו. ואכן, הוא פנה אליי ואמר לי שהוא מרגיש שהוא מאבד את החוויה. הוא ליווה אותי לדלת, אמרתי תודה רבה והלכתי. הרבה פעמים אני יוצא מחדר הלידה כדי לתת לזוג קצת אינטימיות, קצת לרכל עליי".
גם אמו של הופמן בתמונה, מתברר, ולדברי הופמן היא אף מאוד גאה בו: "ברגע שפניתי למקצוע הזה אמי פחדה שהחברות שלה יחשבו שאין לי עבודה כעורך דין, והיום היא מאוד גאה בי. החלום שלה היה שאלמד רפואה. מה שמאוד החמיא לה זה שמגיעים אליי המון רופאים, רופאה בהריון ובעלה, שבדרך כלל גם הוא רופא. וכשרופאים החלו להפנות אליי מטופלות שלהם לטיפולים, זה בכלל היה השיא, והיום היא מקבלת את זה באהבה.
"גם השותף שלי במשרד הבין שזה כבר חלק ממני. אני עובד במשרד וכל הזמן מקבל טלפונים. לא פעם ליוויתי לידות בטלפון. הוא הבין שאי אפשר לעצור אותי, זה יהיה כמו ציפור שסוגרים אותה בכלוב. זה פשוט פורץ ממני".