זוכרים את זאב טנא? הוא כאן, בועט בממסד ועדיין שונא את גרמניה
בגיל 63, אחרי תשעה אלבומים, זמר המחאה זאב טנא ממשיך לחבוט בממסד ובחברה הישראלית, ומתעקש שלא להיעלב מכך שלא מזמינים אותו להופעות: המוזיקה עוזרת לי לשמור על יצירתיות כשרוצים ממני מוצר משוגע, הסביר בראיון
עבור רוב הישראלים, יצירתו המוכרת ביותר של טנא היא ה"מאמא עוף", אותם מוצרי בשר שנמכרים בכל מרכול שכונתי. את טנא הדבר לא ממש מטריד.
תאוות הפרסום היא ממנו והלאה. "אני קודם כל פרפורמר, מבצע, ורואה במוזיקה שלי דרך לספר סיפורים מעניינים", הוא מסביר. "אין לי השכלה בתחום ולמעשה אני לא קורא תווים".
חוסר ההשכלה הזה לא מונע מטנא להמשיך ולהפיץ את שיריו, הכוללים מסרי מחאה. טנא התפרסם בעבר כזמר שמבטא בשיריו מחאה שמאלנית, למשל שיר כמו "ביירות" שיצא נגד מלחמת לבנון, ועיסוק אינטנסיבי בשואה.
אלבומו החדש, "זה שר", התשיעי במספר, שיצא לחנויות בשבועות האחרונים, ממשיך באותו קו מתריס. "אי אפשר להסיר את הכבדות ממני", הוא מעיד על עצמו. "אתה לא יכול לצפות ממישהו שלא יהיה כבד אם יש מעליו חור שחור. זו נכות פנימית, אבל היא לא מפריעה לי אלא עוזרת לי להיות מי שאני".
טנא, נשוי ואב לשניים, נולד בשם זיגמונד טננבוים להורים ניצולי שואה, שאיבדו את בתם הבכורה. מסיבה זו, השואה וגרמניה חוזרות בשיריו כמוטיבים העיקריים. את אלבומו הראשון ב-1987 הוא הוציא בגיל 40. עוד קודם לכן התפרסם טנא כמי שחיבר את השיר "איפה טעינו", ששר אושיק לוי אחרי מלחמת יום הכיפורים.
"כתבתי את 'איפה טעינו' כבר באמצע שנות השבעים, וזה היה שיר פופולרי באותם ימים", הוא נזכר. "ערוץ 24 פנה אליי והפיק לי קליפ לשיר. הוספתי עוד בית לשיר בשנות התשעים עם התייחסות לפלסטינים".
טנא אינו מסוגל שלא להטיח ביקורת בממסד. ואת הביקורת הזו הוא עוטף בלא מעט הומור. כך, למשל, הוא כתב בשיר
באלבומו החדש הביקורת והמחאה נמשכות. כך, למשל, בשיר "יד ימין, יד שמאל" כותב טנא: "יד ימין מלטפת/ יד שמאל מרביצה/ יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה".
"הכתיבה שלי הפכה בשנים האחרונות ליותר קונקרטית ופחות אבסטרקטית", הוא אומר. "אני יכול גם לכתוב שירי טבע, אבל בשנים האחרונות אני מחפש תובנות ברורות וחשיפה אמיתית במקום אמרות כנף. הקושי הגדול שלי הוא להעמיד את זה נקי".
אני לא בטוח שהבנתי אותך.
"השיר 'מחומצנת' נכתב בסגנון כתיבה הומוריסטי. יש לי משפט 'אבל לכושי יש יותר גדול' שאני משתמש בו אחרי שאני מספר שהיהודים הם טובי המדענים וזוכי פרס נובל וכו'.
"אני יכול לספר בהופעות כל מיני סיפורים ולעשות אימפרוביזציות סביב כמה משפטים. אני משאיר לקורא או למאזין להמשיך משם. אני כמו מעבדה ניידת שמבצעת ניסיונות בזמן אמת במטרה להיות כמה שיותר מדויק, למרות שאנחנו יודעים מהפיזיקה המודרנית שאין אובייקטיביות בטבע".
אני עדיין לא ממש מבין, אבל משתדל לזרום איתך.
"תראה, זה לא מקרי שאני מתחיל את האלבום עם 'לוקח את עצמי ברצינות' ומסיים עם 'סיפור'. מבחינתי זה תהליך היצירה. חשיפה עצמית אשר מובילה לסיפורים אותנטיים, התלבטויות והתמודדויות. היום זה סיפור כזה, מחר יהיה אחר, צריך להשלים עם איזו מציאות ולא לחפש כל הזמן איך לברוח. המטרה היא לקבל את עצמך תוך ניסיון להשתפר. אני מנסה לתת תובנות בכיוון הזה".
אחת התובנות שטנא מציג בשיריו היא ההתמודדות עם השואה, שאותה הוא חי מילדות. השיר "צלקת" עוסקת בגנבה מחנויות בגדי נשים בשווייץ כחלק מההתמודדות עם השואה.
"בגדול, הגנבה מהחנויות עוזרת להתמודד עם השואה, אבל הרבה פעמים אני משחק עם המשפטים כשיש קונוטציה של השואה", הוא מתפלפל. "השיר 'נוסע לתמיד', שעוסק בשואה בוצע על ידי רמי קלינשטיין והפך אצלו לשיר אהבה. מוטיב הפצע הפתוח חוזר אצלי ואני רואה קשר ישר בין להגיד ולהגליד".
העיסוק בשואה חוזר הרבה אצל יהודה פוליקר. האלבום שלו ושל יעקב גלעד "אפר ואבק" הפך לסמל ולזכרון השואה.
"אני פחות מפורסם מפוליקר, ולכן גם השירים שלי פחות מוכרים. יש לי שירים שמושמעים בימי הזיכרון לשואה כמו 'אחותי', שמתאר את רציחתה. גם 'נוסע לתמיד' מושמע לעתים. אמי סיפרה לי בערוב ימיה את הסיפור על אחותי והראתה לי את התמונה, וכך נוצר השיר לזכרה".
טנא התפרסם עם השיר "גרמנים", שהופיע באלבומו הראשון, ובו נכתבה השורה הבעייתית: "אין לי שום דבר נגד ערבים/ אבל אני שונא גרמנים".
"ברור שאני שונא גרמנים", הוא עומד מאחורי המילים שכתב. "זה מובנה אצלי לאור עברי. אבל תביא בחשבון שהמסקנה מהשיר היא שהמשך היחס המשפיל לערבים יגרור שנאה איומה כלפינו. כתבתי את זה לפני יותר מ-20 שנה. לצערי הרב, הנבואה התגשמה".
מה שנשאר מהשנאה לגרמנים היא השמחה כשנבחרת גרמניה הפסידה במונדיאל.
"נכון. גם אני רואה את הטורנירים ושמח שגרמניה הפסידה. אני עובד עם גרמנים ומבקר במדינה הזאת, אבל את השנאה אי אפשר להוציא ממני. זה כפתור שאני לוחץ עליו והוא עובד תמיד. זו אמת פנימית שאני חושף".
אבל אתה יודע שנבחרת גרמניה מלאה במהגרים טורקים, פולנים ואפריקאים.
"לא משנה, אני עדיין נגדה".
טנא מתפרנס מהנדסת מזון. הוא למד בטכניון בשנות השבעים, התמחה במשך שנה בארצות הברית, ומתפרנס מפיתוח מוצרי מזון. המוצרים המוכרים ביותר שלו הם "מאמא עוף" ו"צמחון", שנמכר בעבר לזוגלובק.
"פנו אלי ב-2000 כדי לייצר שניצל מצונן עם חיי מדף של 30 יום ומאז עשיתי עוד כמה מוצרים", הוא מספר. "יש תחומים שאני נחשב בהם מומחה. למשל, שניצלים מטוגנים ומוצרי בשר. הנה, רק לאחרונה פתחתי את הבוקר עם ניסיון להרכיב קלופס אבוקדו, אבל זה ממלא יותר מדי".
ואיך זה בדיוק משתלב עם מוזיקה?
"המוזיקה עוזרת לי לשמור על יצירתיות כשרוצים ממני מוצר משוגע".
מה זה מוצר משוגע?
"שילוב חדש, כמו שווארמה מוכנה. זה לא שפתחו שווארמייה, אלא השתמשו בטכנולוגיה כדי לייצר מוצר תואם שווארמה שמחזיק מעמד לאורך זמן. אני שמח לעשות דברים חדשים כמו דוכני הנקניקיות החדשים של פרנק שהקמתי לאחרונה".
מי זה פרנק?!
"פרנק היה מוכר נקניקיות מיתולוגי בשנות הארבעים ברחוב אלנבי. לקחתי מוצר גרמני פופולרי והקמתי דוכן בשם פרנק. הפכנו כבר לרשת עם שלושה סניפים. בר רחוב המגיש נקניקיות ובירה. אני גם יזם ויועץ מזון. בשנה שעברה היה רעיון למרקים עמידים, כמו שיש חלב עמיד, אבל זה עדיין לא יצא לפועל".
בזכות עבודתו בתחום המזון, טנא אינו זקוק לאמרגן או לחברת הפקות. גם בכל הקשור להקלטת הדיסקים שלו הוא מסתדר לבד. "אני מנותק לגמרי ממשחקי רייטינג", הוא מעיד על עצמו. "אם אני מרגיש שדברים מתחברים לי, ואני רואה תמונה ברורה של מה יהיה באלבום הבא, יהיה צעד קדימה. אז נכנסים לאולפן עם הנגנים, ויאללה מקליטים".
אתה תמיד מלא ברעיונות ובהשראה? לא הרבה זמרים הוציאו תשעה אלבומים.
"זה לא הרבה. תביא בחשבון אלבום מפסטיבל עכו ועוד אלבום אוסף שיש בו שיר חדש אחד. כל יום אני רוצה להקליט אלבום חדש. זה תענוג לשבת באולפן ולהקליט. אבל זה יקר. אני מחכה עד שאין ברירה וכולם לוחצים עליי. כלומר, אני לוחץ על עצמי".
בוויקיפדיה כתבו שאתה איש השמאל הקיצוני.
"אין לי מושג למה הכוונה שמאל קיצוני בימים אלה. גלה לי אם אתה מבין את ההגדרה הזאת. אם הכוונה היא שאני לא מכיר במדינה ושולל את זכות קיומה, אז אני ממש לא שם".
כתבו שסירבת להופיע מול חיילים במלחמת לבנון השנייה.
"זה מגוחך, כי אף אחד לא הזמין אותי להופיע בפניהם. סביר שלא הייתי רוצה להופיע. השתתפתי בהופעה די הזויה ביפו במחאה נגד המלחמה. אני חושב שזה נערך בבית הלייבל 'פית קית' והייתי האמן היחיד שהופיע באותו ערב".
אחד משירי המחאה של טנא, "ביירות", הופיע בפסקול "ואלס עם באשיר", שאף הוא היה מעין סרט מחאה על המלחמה בלבנון. "השיר הוקלט לפני הסרט ונכתב על בסיס שיר מחאה אמריקאי ממלחמת קוריאה בתחילת שנות החמישים. ארי פולמן ראה אותי אצל 'לונדון וקירשנבאום', ופנה אליי. הוא הזמין אותי לראות קטע מהסרט והייתי בהלם. בעיניי זו יצירת מופת. אני מאושר שתרמתי לסרט המדהים הזה. אגב, הוספתי שם שורה לטקסט".
מרבית הופעותיו של טנא נערכות בפאבים ומול קהלים קטנים. "אני חי בארץ ישראל ולא בארצות-הברית. הטור שלי אינו מחוף לחוף, אלא מבן יהודה לאוזן השלישית ולבונטין".
זו הטריטוריה הקבועה שלך?
"בגדול, כן. אני יוצא ממנה מדי פעם. לפעמים אני מופיע בבאר שבע בחנות ספרים 'עשן הזמן' ובפאב אוגנדה בירושלים. לאחרונה הייתה לי הופעת רחוב ספונטנית בפסטיבל אינדינגב. היו שם המון אנשים".
בפריפריה אין לך כמעט נוכחות.
"בתל אביב אני מופיע בפני אולמות קטנים ולרוב הם מלאים. ירושלים רחוקה עבורי. נסיעה מחוץ לעיר זו אופרציה לא פשוטה. זה יקר ואין אף אחד שמטפל בי. עדיף להרים טלפונים לאוזן או ללבונטין מאשר לשלוח קומוניקטים לאיזה חור בנגב וליחצן את עצמי".
ולמה אתה לא מופיע באזור השרון?
"אני לא רודף אחרי המקומות האלה. אם יזמינו אותי, אגיע בשמחה. יש לי קהל יעד של בערך 500 איש ובכל פעם באים 20-10 אחוז מהם. אני שומר על קשר עם הקהל בלי קשר לאלבומים ומופיע בממוצע פעם בחודשיים. היו תקופות שניסיתי להופיע פעם בחודש, אבל זה התברר כמינון מוגזם עבורי ועבור הקהל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם