ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

למה בת"א, בירת גייז עולמית, מורים מעדיפים להישאר בארון?

עיר ליברלית? לא בבתי ספרנו. החשש מרכילות בחדר המורים והפחד מתגובות ההורים גורמים למורים הומוסקסואלים רבים בתל אביב ובסביבתה להסתיר את נטייתם בין כותלי בית הספר. מנכ"לית ארגון "חושן": "זו תופעה ידועה. אני רוצה להאמין שאנחנו במגמת שינוי"

בחתונה של מורה ותיק מתיכון עירוני ד', שנערכה לפני חמש שנים בגן אירועים מוכר, נכחו גם כמה מתלמידיו. לכאורה לא מדובר באירוע חריג, למעט העובדה שטקס הנישואים לא נערך בין המורה לבת זוג, אלא בינו לבין בן זוגו.

"לא היה אף ביטול בחתונה שלי, כולם הסתקרנו, רצו לראות מה זה", מחייך המורה, בשנות ה-50 לחייו, שנישא לבחיר לבו, עובד סוציאלי במקצועו, לאחר שנתיים של זוגיות. "הייתה לי קבוצה של תלמידים שמאוד רצתה להגיע לחתונה. כמובן שלא הסכמתי להזמין תלמידים כי זה נראה לי לא מתאים. שלושה מהם בכל זאת הצליחו להשיג את כתובת האירוע, הגיעו ללא הזמנה, פרצו פנימה, נתנו לי מתנה ואז הלכו".

נחמד. מה הייתה המתנה?
"זה היה פטיש עץ לשניצל, מעין בדיחה פרטית שלי עם התלמידים כי אני כל הזמן מדבר על שניצלים. על העץ של הפטיש הם חרתו ברכה, ועד היום הוא מונח על שולחן בבית שלי".

איך הייתה החתונה? כולם קיבלו אותה בהבנה?
"ברור שאני אגיד שהחתונה הייתה מקסימה, והתלמידים שלי כאמור מאוד התרגשו, אבל היה משפט אחד שהדהד באירוע. מתברר שבן זוג של אחת המורות אמר לה במהלך הטקס: "אבל אני לא מבין, כולם פה נראים נורמלים לגמרי". היה בזה משהו משעשע, כאילו למה הוא כבר ציפה".

גם מנהלת התיכון שבו מלמד המורה, נעמי טיסונה, שהוזמנה לחתונה, ראתה לנגד עיניה שמחה רגילה: "הייתה חתונה לכל דבר ועניין, בגן אירועים מאוד יפה, כמו שכל אחד מאתנו

מחתן בו את ילדיו", היא מספרת. "האווירה הייתה מדהימה. היו שם הרבה חברים ומורים, ולא היה בזה שום דבר חריג, למעט העובדה שבחופה עצמה עמדו שני בחורים והיא לא התנהלה עם רב.

"זה לא היה איזה מופע גייז. בן הזוג שלו אדם רציני, והם זוג מאוד מרובע בסך הכול. את הטקס ניהלה אחות של בן הזוג, וכל פעם מישהו בירך על מתכונת של שבע ברכות. אפילו אני בירכתי אותם בברכה עתיקת יומין שמדברת על איך לחיות את החיים".

עירוני ד' לא לבד. בדיקת זמן תל אביב מגלה כי בערך בחצי מבתי הספר בעיר מלמדים מורים השייכים לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ובי סקסואלים). הכוונה למורות או מורים שיצאו מהארון, גם אם לא בכל בית ספר מורה כזה התחתן עם בן זוגו והזמין את עמיתיו המורים לאירוע.

במספר תיכונים בעיר, כמו עירוני ד', עירוני א', הגימנסיה הרצליה וליידי דייויס, ישנם כמה מורים כאלה. במספר בתי ספר בעיר ובסביבתה (יסודיים ותיכוניים), ישנם גם מנהלים הומוסקסואליים.

מבחינות רבות הדבר מעיד על השינוי שעבר על החברה הישראלית בעשורים האחרונים: אם בעבר - ודאי שלפני 40 שנה אבל גם לפני עשר שנים - היה קשה לאתר מורה שדיבר בגלוי על נטיותיו, היום, כאמור, קל למצוא כאלה יותר בקלות בתיכונים בתל אביב, רמת גן וגבעתיים.

"תמיד הוא היה קצת שונה מכולם אבל לא ידענו בוודאות", אומרת תלמידה לשעבר של אותו מורה מעירוני ד', שסיימה את לימודיה לפני כעשור. "השיח בנושא הזה לא היה מפותח בזמנו, לכן הנחנו שהוא הומו אבל זה לא היה 'אאוט דר'. כששמעתי שהוא התחתן נורא שמחתי, וחשבתי לעצמי כמה שהזמנים השתנו. פעם לא התעמתנו עם זה, והיום הדור החדש של התלמידים מקבל מורה שמתחתן עם גבר ומדבר על זה. מבחינתי זה סמל לשינוי הדורות".

"אני מנסה להיזכר במורה כזה ואני לא מצליח. האמת היא שלא דובר על זה בזמנו. לא זכור לי שעלו נושאים של הומוסקסואליות", מודה ישראל זינגר, מנהל תיכון בליך לשעבר וחבר מועצה בעיריית רמת גן בהווה. "התלמידים מדי פעם הסתלבטו על מורה שלא הייתה נשואה אבל לא יותר מזה. אני יכול להניח שכמו בכל דבר, פעם היו פחות פתוחים לזה".

זינגר מציין כי אם מורה כזה היה ניגש אליו, סביר להניח שהוא לא היה מגלה התנגדות: "בבליך היו גם מורים עם דעות פוליטיות לא קונוונציונליות, ואמרתי להם שכל עוד הם מלמדים טוב אני לא נכנס להם לחיים האישיים. אני בטוח שככה גם הייתי מגיב במקרה של מורה הומוסקסואל".

גם חיים דייטשמן, מנהל תיכון תלמה ילין, מעיד על הזמנים שהשתנו: "כשניהלתי לפני 15 שנים הנושא הזה לא היה חשוף ומקובל כמו היום", אומר דייטשמן, שתחת ניהולו מספר מורים ומורות מהקהילה. "אני לא חושב שלא תלמידים ולא מורים הרשו לעצמם לדבר בחופשיות כזו. העשור וחצי האחרונים זו תקופה שהרבה דברים השתנו במהלכה".

ואולם, למרות השינויים שעברו מבחינה זו על מערכת החינוך בתל אביב רבתי, התחושה היא ש"זה עדיין לא זה". רבים מהמנהלים שדיברנו אתם לצורך הכתבה הצהירו כי בבית ספרם אין מורה כזה, והוסיפו: "לפחות לא שידוע לי בבירור". כלומר, חשדות ישנם - אבל הכרזות ברורות עדיין לא. כמו כן, כמעט כל המורים שיצאו מהארון סירבו להתראיין לכתבה בשמם, חלקם בטענה ש"הם לא רוצים לעשות מזה אישו", אבל חלקם - כי החשיפה לא הייתה נוחה להם. מנהל בית ספר אחד אף הסכים להתראיין ומאוחר יותר נמלך בדעתו.

אם כן, למרות תדמית העיר הנאורה, הפתוחה והליברלית המקבלת כל אחד בזרועות פתוחות, ישנם עדיין מורים שלפני שהם נכנסים בשערי בית הספר - סוגרים מעט את דלת הארון; ובזמן שחברי כנסת, מנחים בטלוויזיה ומרצים באוניברסיטה אינם מהססים לדבר על נטיותיהם המיניות, רבים עדיין לא מרגישים בנוח לעשות זאת בין כותלי בית הספר.

"מיניות בבית הספר, ולא משנה אם היא הומוסקסואלית או לא, זה טאבו מאוד גדול. במסגרת הזו נכללת גם ההומוסקסואליות", אומר מורה הומוסקסואל מאחד התיכונים בעיר. "זה נושא מאוד מורכב כי תלמידים מגיעים מכל מיני מקומות עם דעות שהם מביאים מהבית. השאלה היא מהותית - אם המורה צריך בכלל לחשוף את ההומוסקסואליות שלו כמסר. התלמידים שלי מקבלים אותי כי אני לא עסוק בלהיות כזה. אני לא אוהב לחבוש את הכובע הזה ולשאת איזה דגל. בשלב כלשהו זה תמיד עולה, אבל אני כמעט אף פעם לא פותח את זה לדיון".

דעותיהם של המורים בקהילה חצויות. חלקם מעדיפים שלא לחשוף את זהותם המינית בבית הספר מתוך הנחה כי בית הספר הוא מוסד שמרני וכי הדבר לא יתקבל בקרב הורים ותלמידים. אחרים דווקא מגלים פתיחות ואף מלגלגים על אלה שעדיין חבויים בארון.

"היום אני פתוח במקום העבודה שלי, אבל זה קרה רק לאחר הפיגוע ב'בר-נוער'", מספר אבי צור, מפקח במשרד החינוך כיום ומורה בעבר המתגורר בעיר. "כשהייתי מורה לא הייתי פתוח. היו שמועות, אנשים דיברו, אבל אני לא דיברתי. היום אני לגמרי פתוח, גם כשאני עומד מול בתי ספר, מול מורים ומול תלמידים".

צור מספר כי מורים פונים אליו במסגרת תפקידו, ומספרים לו שהם מתקשים לפתוח את נושא זהותם בבית הספר: "יש פחד מהצורה בה הילדים יגיבו, הרי כל הזמן שומעים מהילדים כל מיני בדיחות על הומואים. כשמורה שומע את זה הוא לא יודע איך יגיבו כלפיו בתור מורה ומחנך אם ידעו שגם הוא כזה. איך יסתכלו עליו הקולגות בחדר המורים. יש תחושה של חוסר ביטחון".

לדבריו, חלק מאי הנוחות שמגלים המורים קשור גם במוסד עצמו: "בתי הספר בעצמם הרבה פעמים לא רוצים מורים כאלה, ולא בגלל שהם מפחדים מתגובת הילדים, אלא משום שהם מפחדים ממה שההורים יגידו. היוקרה של בית הספר תלויה הרי במה שאומרים ההורים".

גם אירית צביאל-אפרת, מנכ"לית ארגון "חושן", מרכז חינוך של קהילת הלהט"ב, מעידה על אווירה דומה. "אני יודעת שלא ממהרים לצאת מהארון במערכת החינוך", היא אומרת. "יש לנו מורה מתנדב ב'חושן' שלא יצא עם זה באופן מסודר החוצה בבית הספר - אף שבחיים שלו הוא מוצהר. אני מכירה עוד מורה שהייתה צריכה לעבור בית ספר בשביל לצאת מהארון. היא הסתירה את זה הרבה מאוד זמן. להיות מורה להט"ב בארון בתוך חדר המורים זה דבר קשה במיוחד - כי זה מקום קטן, צריך לשקר כל הזמן, להקפיד על כל מילה שאומרים, להיזהר נורא".
 

"אין לזה לוגיקה. אני הייתי בטוח שהכי קשה יהיה מול עיריית תל אביב, שנתפסת כמקום נורא שמרני, וזה לא נכון - קיבלו אותי בפרגון אדיר, החל מהקטן במערכת ועד הגדולים שבה", אומר המורה מעירוני ד'. "יש מורים גייז שיצעדו אפילו במצעד הגאווה, אבל אף אחד בבית הספר לא יודע עליהם. זו בעיה שלהם. אני באופן אישי הייתי מתעמת עם אחד כזה, שואל אותו למה הוא מרגיש צורך לעשות את זה".

אותו מורה מעריך כי מורים נוטים שלא להיחשף בבתי ספר מתוך תפיסה לא נכונה שיש להם על המציאות: "אלה פחדים פנימיים של המורה ולא בעיה בחברה. אותם מורים בארון צריכים להבין מאיפה מגיע הפחד. הרבה מאוד הומופוביה נמצאת בתוך ההומואים עצמם. הם מרגישים שהם נמצאים בתוך מקום שמרני כמו מוסד החינוך ושלא יקבלו אותם, אבל עובדה שאני פתוח לחלוטין, ולא חושב שצריך להסתתר כי אין משהו לא בסדר בזה".

אתה משתף את כל התלמידים שלך בהיותך הומוסקסואל?
"אני פשוט חי את החיים שלי, ואם אני רוצה לשתף אנשים בחוויות שלי אני משתף. אני מעולם לא עושה שיחה רשמית ומספר להם שאני גיי. זה קשור באינטימיות, בסיטואציה או ברגע מסוים. ההילה סביב כל היציאה מהארון נמצאת בעניין סיפור הסוד, ולי אין שום סוד לספר כי מעולם לא בניתי מערכת של הסתרה".

האם חשוב כיום שיהיה מורה הומוסקסואל בבי ספר? יהודית אברון, פסיכולוגית המטפלת בין היתר בבעיות בזהות המינית אצל מתבגרים, סבורה כי מורים הומוסקסואלים אינם חייבים להצהיר על נטייתם בפני התלמידים: "החיים האישיים של המורה לא צריכים להיות מדוברים עם התלמידים, הנטייה המינית של המורה היא לא עניין של אף אחד".

באותה נשימה אברון טוענת כי יש חשיבות גדולה לכך שתלמידים ידעו שישנם מורים הומוסקסואלים ומורות לסביות בבית הספר: "חשוב שהתלמידים יראו בעיניהם שהומוסקסואלים הם לא כל מיני אנשים מוזרים שהולכים לגן העצמאות ומנהלים חיים אומללים בחורשות נידחות, אלא הם בני תמותה רגילים ואין הבדל ביניהם לבין סטרייטים. נוכחות של הומוסקסואלים ולסביות במערכת החינוך הופכת את זה לנורמה, לדבר שבשגרה. ככל שיהיו יותר - כך זה יהיה פחות עניין ויותר חלק מההרגל".

צביאלי-אפרת טוענת כי מניסיונה בעבודה מול מורים ובני נוער, ישנה חשיבות גדולה להימצאותו של מורה מקהילת הלהט"ב בבית הספר. "אחד הנערים אצלנו סיפר שבאחד השיעורים בכיתה שלו תלמידים התחילו לקלל אחד את השני בקללה הכי נפוצה בבית הספר - 'הומו'. המורה העיר ואמר לתלמידים שהם לא צריכים להשתמש במילה הזו כקללה, ובתגובה התלמידים הפנו אליו את זעמם.

"המורה, ללא כל חשש אמר להם שהוא באמת הומו, מה שהוביל לשיחה פתוחה בנושא שגם פתחה לילדים את העיניים", היא אומרת ומוסיפה: "נער בגיל 15-14 שמתלבט עובר שנים של בדידות מאוד גדולה, אחד הדברים שחסרים לו הוא מודל כזה. אני חושבת שברמת המסר שעובר לילדים - אסור לשמור את זה בסוד, כי אז גם התלמידים מסיקים שזה דבר שצריך להצניע. מורה שנמצא בתוך הארון מכניס את הנושא לתוך הארון".

"בתיכון אני כבר הייתי הומו מוצהר ומאוד בולט, ואני חושב שהתיכון בו למדתי, תלמה ילין, הוא אחד המקומות בהם יש פתיחות ושקיפות מאוד גדולה בנושא המגדר, גם מצד התלמידים וגם מצד המורים", אומר מגיש הטלוויזיה ג'ייסון דנינו-הולט.

"העובדה שהיו בתיכון שלי מורים הומואים ומורות לסביות עזרה לי מאוד. זה מראה שהדבר נאמר, מדובר ומקובל. אני יכול להגיד שבשלב הזה של החיים שבו אתה מגלה את הדברים האלה על עצמך הכול יכול להיראות מאוד סופני, מאיים, כאילו שהעולם חרב עליך. לראות דוגמה של אדם מוצלח, חכם, מעניין, בטוח בעצמו ומבוגר שהוא המורה שלך זו דוגמה נהדרת".

גם חבר הכנסת ניצן הורוביץ מציין שכאשר היה נער מורים הומוסקסואלים לא היו כתובת אפשרית לפנות אליה, פשוט כי אף אחד לא דיבר על קיומם: "ברור שהתלבטתי בנושאים האלה עוד כשהייתי בתיכון, אבל בהקשר להתייעצות מורה הומוסקסואל בכלל לא היה אפשרות, לא העליתי את זה על דעתי. היום אני מניח שזה אחרת".

לעומת הגורמים המעידים על כך שנוכחות של מורה הומוסקסואל חשובה, מורים ואנשי מקצוע דווקא חושבים שמורים מהקהילה אינם בהכרח הכתובת לבני נוער הנמצאים במשבר זהות.

"כנער התמודדתי גם עם ליקויי למידה וגם עם הומוסקסואליות, ולא היה אז עם מי לדבר בבית הספר. זה היה תסכול נוראי. כשסיימתי את האוניברסיטה והלכתי להיות מורה, החלטתי שאני אהיה שם בשביל התלמידים שלי", אומר המורה מעירוני ד'. עם זאת, אני לא עונה לילדים שפונים אליי כהומוסקסואל אלא כמורה, איש מקצוע".

המורה רואה חשיבות אחרת בהיותו הומוסקסואל: "המסר החינוכי שמורה כזה מעביר חשוב יותר. אתה עומד בפני תלמידים שלמדו אתך שנה, הם מעריכים אותך, מגלים שאתה איש חזק, עם הרבה ידע, שלם עם עצמך, במעמד מכובד בבית הספר, וכל זה אף שהם יודעים שאני גם הומו. זה מסר אדיר לילד. הוא לא צריך להתאמץ בשביל לקבל את האחר, הוא כבר קיבל אותו".

כאמור, גם אברון מציינת כי להערכתה בני נוער לא בהכרח צריכים להתייעץ עם מורים מהקהילה: "אני לא חושבת שזה נכון שמורים הומואים ידברו עם הילדים בבית הספר על הנושא הזה. זה שהמורה הומו בעצמו, לא אומר שיש לו מידע יותר מהימן מאיש מקצוע או יועצת".

"אני לא בטוחה שעצם קיומם של מורים מהקהילה בבית הספר מהווה את הפתיחות, או שהפתיחות קיימת או שהיא אינה קיימת", אומרת מנהלת תיכון ליידי דייויס שרה הלפרין. "אני חושבת שבכל בית ספר חייב להיות מבוגר משמעותי שיהיה מסוגל להקשיב לתלמידים בכל נושא שרק אפשר, ובין השאר גם בנושאים הללו. זה יכול להיות מורה, מחנך או יועץ. זה לא חייב להיות מישהו שעבר את החוויה בעצמו".

אף שמורים רבים מציינים כי עיקר הפחד ביציאה מהארון בבית הספר הוא ההורים עצמם, שעלולים "לעשות מהומה" כדבריהם, דווקא הורים רבים מגלים פתיחות רבה בנושא ומעודדים מורים הומוסקסואלים בבית הספר.

"אני לא בוחנת אף אחד לפי זהות, אלא רק לפי תוצאות", אומרת אמא לילד שלומד באחד מבתי הספר היסודיים בעיר המנוהל על ידי מנהל הומוסקסואל. "אף אחד מההורים או מהמורים בבית הספר אפילו לא הרים גבה כשגילו שהמנהל הומוסקסואל. מה זה משנה? העיקר שהוא מנהל מעולה".

זהורית שורק, ממקימות המניין הגאה בתל אביב, מתנדבת בארגון "חוש"ן" ואמא לשני ילדים - אחד מהם בכיתה ז' ולומד אצל מורה הומוסקסואל - אומרת:

"מורה יכול להיות גורם משפיע על עיצוב הזהות של התלמיד, בעיקר בתיכון, אז מתחילה להתגבש הזהות המינית והמגדרית של הנערים והנערות. מפגש של תלמיד או תלמידה הומו-לסבית עם מורה הומו-לסבית מבטל את החשש הבסיסי הקיים אצלו, את תחושת הבדידות והדחייה החברתית. כאשר אני בעצמי חשבתי שאני הלסבית הדתייה היחידה, ואז גיליתי שיש נשים נוספות המדברות כמוני, נראות כמוני ויש להם סיפור חיים דומה לשלי - רווח לי מאוד, וזה עזר לי לקבל הרבה ביטחון".

מורים גילו עמדה דומה. "זה מאוד יפה בעיניי, אצלנו מקבלים את זה מאוד בפתיחות", אומרת אחת המורות בגימנסיה הרצליה. "איש באמונתו יחיה. זו תל אביב. פעם בכל מיני מפגשים והרצאות בנושא הייתה מבוכה גדולה והתלמידים היו מצחקקים והיום הכיתה מאוד פתוחה. ואני מאמינה שזה קשור גם בכך שהמורים שלהם כאלה, ומסביבם כולם מקבלים את זה, אז למה שהתלמידים עצמם לא יקבלו?"

"בתיכון חדש כמעט כל המורים הגברים הומואים, זה קטע היסטרי", אומרת בהגזמה תלמידה בתיכון. בניגוד לדברי מנהלת תיכון חדש חיה שהם, שאמרה כי היא לא יודעת על אף מורה מוצהר בבית ספרה, בפני התלמידים נגלה מחזה אחר. "אני מכירה ארבעה מורים שהם הומוסקסואלים מוצהרים. אחד מהם עשה לתלמידים שלו שיעור חינוך והקרין להם סרט על מורה שלא יודע איך לספר לתלמידים שלו שהוא הומו, ואז הוא סיפר להם על עצמו. מורה אחר משם היה מורה פרטי שלי וסיפר לי על החבר שלו", אומרת התלמידה.

תל אביב, כידוע, היא עיר רב-גונית. בעוד שבבתי ספר רבים מורים הומוסקסואלים מתקבלים על פניו בברכה ובזרועות פתוחות, בבתי ספר אחרים, דתיים או ערביים למשל, תתקשו למצוא מורה הומוסקסואל שמצהיר על נטייתו.
 

"לא יכול להיות מורה הומו אצלנו, כי מבחינה דתית ותרבותית אנחנו חברה שלא פתוחה לקבל את זה ואנחנו מחנכים את התלמידים לפי האמונה הזו", אומר מנהל תיכון אג'יאל ביפו ג'לאל טוחי. "אם אנחנו מזהים נטייה ספציפית אצל תלמיד או שתלמיד פונה אלינו בבעיות כאלה אנחנו מפנים אותו לגורמים טיפוליים".

אליאור, תלמיד הומוסקסואל הלומד בבית ספר דתי ופעיל בארגון הנוער הגאה, מספר כי בבתי ספר דתיים כל השיח של מורה הומוסקסואל ונטייה מינית בכלל לא מתקיים: "כשאני התחלתי להבין דברים לגבי עצמי בגיל 14 יכול היה מאוד לעזור לי אם היה לי מורה כזה. יכול להיות שהייתי מתייעץ אתו, מנסה להבין מה התהליך שהוא עבר, איך אפשר לעשות את זה כמה שפחות מפחיד להורים וכמה שיותר בטוח", אומר אליאור.

מורה הומוסקסואל במוסד דתי זה דבר שמתאפשר בכלל?
"אני אישית לא מכיר כאלה. אני חושב שזה אפשרי. כולם חושבים שאם אתה דתי אתה לא הומו, וששני העולמות סותרים זה את זה, אבל אני חושב שאם תהיה דמות כמו מורה שנמצאת בתוך בית הספר ומראה שזה כן אפשרי, זה ייתן לילדים תקווה, אוזן קשבת, זה ייראה פחות מרתיע. אני חושב שילדים כמוני פחות ששים לבוא למורה רגיל כי הוא אדם דתי ומתלוות לזה בדרך כלל דעות מסוימות על הומוסקסואליות".

בינתיים ממשיכים להתקיים ניסיונות במטרה להוביל יותר ויותר מורים לצאת מהארון. "בעקבות הרצח ב'בר-נוער' היה ניסיון של 'חושן' להקים התאגדות של מורים מקהילת הלהט"ב וזה לא הצליח. אני יכולה להניח שזה מפני שמורים עדיין מפחדים מתגובות מסוימות ומשום שמערכת החינוך עדיין שמרנית יחסית", אומרת צביאלי-אפרת.

"אני חושבת שצריכה להיעשות עבודה גם מצד מערכת החינוך במטרה לאפשר את זה, כי ככל שהיא תאפשר אז נראה יותר ויותר מורים שיוצאים מהארון בצורה מסודרת. לאחרונה הייתי בברלין וראיתי איגוד של מורים מקהילת הלהט"ב. יש לזה המון יתרונות וזה צריך לקום גם כאן".

כנס של הפסיכולוגים החינוכיים בבתי הספר יכלול השנה לראשונה הרצאות של ארגון "חושן". אל קדם-הכנס שיעסוק בזהות מגדרית נרשמו 60 אחוז מהמוזמנים. "בדרך כלל יש הרשמה של 30 אחוז ממשתפי הכנס להרצאה בנושא, והשנה 60 אחוז נרשמו. באים לשמוע אותנו אנשים שלאחר מכן עובדים מול אותם מורים ותלמידים. אני רוצה להאמין שאנחנו במגמת שינוי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...