חייו ומותו של תלמידו האחרון של אלברט איינשטיין
הוא היה תלמידו האחרון של אלברט איינשטיין ונחשב לפיזיקאי בעל שם. פרופסור משה ימר, ממייסדיה של אוניברסיטת בר אילן, הלך השבוע לעולמו בגיל 96, כשהוא מותיר אחריו מורשת מדעית ומעריצים מכל רחבי העולם
פרופסור משה ימר בביתו בירושלים צילום יוני המנחם
במוצאי השבת האחרונה הלך פרופסור ימר לעולמו, בשנת חייו ה-96. הוא השאיר אחריו אישה, רחל, בן (הרב מיכאל ימר), בת, 11 נכדים ו-17 נינים.
"כיוון שהיו ייקים הם דיברו ביניהם גרמנית", סיפר על ימר נשיא אוניברסיטת בר אילן, הפיסיקאי פרופ' משה קווה. "ימר, גאון נחבא אל הכלים, ידע שמונה שפות על בוריין, כולל יוונית ולטינית. עבורי הוא היה אב רוחני. הוא השפיע על מהלך חיי. כסטודנט צעיר לא ידעתי מה ללמוד. אהבתי מתמטיקה יותר מפיסיקה, והתלבטתי. נועצתי בימר, כפיסיקאי וכפילוסוף והיסטוריון המדעים".
פרופ' ימר, מעיד פרופ' קווה, לא דרש כבוד ולא התהדר בפרסים הרבים בהם זכה. "הוא היה מורה למופת, מורם מעם", נזכר פרופ' קווה. "הוא השרה קסם מאגי על שומעיו, בשיטות הוראה שאין רואים כיום. בתחילת כל שיעור באוניברסיטה הציג חידה. וכך לימד את'פרדוקס התאומים' הקשור בתורת היחסות של איינשטיין ובמושג הזמן.
"ימר אהב לצטט את מורו הגדול ולספר עליו אנקדוטות מרתקות. לא ישנתי כמה לילות במאמץ לפתור את החידה שהציג בשיעור. כשלא הצלחתי, הרגיע אותי: 'אינך לבד. עד איינשטיין וגם אחריו, לא הצליחו לעשות זאת'".
כשהקים פרופ' ימר את המחלקה לפיסיקה בבר אילן, נשאל אם הוא זקוק לאסיסטנט. הוא ענה: "יש לי סיפור בשבילכם:'כשאיינשטיין בא לפרינסטון הוא נשאל אותה שאלה והשיב: למה לי אסיסטנט?! יש לי רק ארבעה רעיונות לחקור בהם'. וזוהי גם תשובתי".
ימר לא נתן שיעורי בית, אך אילץ את הסטודנטים למחשבה מעמיקה, בכל נושא שהעלה בהרצאה, והמשיך ללמד כך בבר אילן 15 שנה לאחר שיצא רשמית לפנסיה. "לפני שנתיים סיפר לי על ספר חדש ועב-כרס שהגיע לידיו", מספר קווה. "שאלתי כמה זמן יידרש להשלים את קריאתו והוא ענה:'שנתיים. לא אפסיק עד שאסיים. והזמן הרי יחסי'.
"בגיל 90 עדיין טס לכנסים ברחבי תבל, היה מבוקש מאוד, במיוחד כדי לספר על היכרותו עם איינשטיין. לא תמיד הסכים עמו, אך חזר וציטט את אמרתו:'אדם יכול להיות מומחה בנושא מסוים, אבל אין הדבר מעניק לו מונופול על נושאים אחרים'".
נושא את הדגל
משה (מקס) ימר נולד בברלין ב-1915, בשנה שבה הציג איינשטיין את ארבעת מאמריו על תורת היחסות. "לאביו, סבי, עורך הדין שלמה ימר היה משרד בבניין בית המשפט בברלין", סיפר אתמול בנו של המנוח, הרב מיכאל ימר. "ב-1933 פרצו לתוכו בריונים נאצים, היכו את הסבא, גררוהו החוצה והורו לו שלא להעז לשוב למקום.
פרוסור' משה ימר עם אלברט איינשטיין צילום: ארכיון אוניברסיטת בר אילן
בשנת 1942 הוענק לימר הדוקטורט הראשון בפיסיקה ניסויית מהאוניברסיטה העברית. לאחר שירות בצבא הבריטי בקהיר שב לירושלים, התגייס ל"הגנה" ושירת ביחידת "ירוחם" בש"י (המודיעין) בפיקודו של שלהבת פרייאר והשתתף במלחמת העצמאות.
לאחר המלחמה נסע לארצות הברית והצטרף לסגל אוניברסיטת הרווארד. הוא לימד גם באוקלהומה ובבוסטון והתקרב לאיינשטיין באוניברסיטת פרינסטון. הידידות ביניהם סיפקה את ההקדמה שכתב איינשטיין לספרו "מושגי החלל". בן-גוריון כתב לו: "על משכבי בלילות אני מעיין בספרך זה מתוך עניין רב. אנא דאג להוציאו לעברית".
"אוניברסיטאות הרווארד וברקלי התחרו עליו וביקשו שיישאר לנהל מחלקות בפיסיקה", מעיד הבן מיכאל ימר. "אבל הוא החליט לחזור לישראל
כדי לקדם את המדע כאן, וראה במיזם להקמת אוניברסיטת בר אילן כאוניברסיטה דתית שליחות גדולה".
פרופסור ימר היה בקבוצת מייסדיה של האוניברסיטה, הרקטור הראשון ולימים גם נשיאה. הוא מילא תפקידים ציבוריים רבים, בין השאר בוועדה לאנרגיה אטומית. מוסדות רבים בעולם כיבדוהו בפרסי יוקרה, ביניהם האקדמיות למדעים של ארצות הברית, צרפת, שווייץ.
ב-1984 הוענק לו פרס ישראל וב-2003 פרס א.מ.ת."זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים", מוסיף הבן מיכאל, "קיבל אבא הזמנה לכנס מדעי בינלאומי במוסקבה. היחסים עם ברית המועצות היו אז מנותקים. משרד החוץ המליץ שבכל זאת ייסע.
"כשהגיע לבירה הסובייטית הבחין שדגל ישראל חסר ליד שאר דגלי המדינות ששלחו מרצים. בו במקום הודיע למארגנים שלא ירצה ויישאר במלונו, עד שלא יונף דגל ישראל. בתוך שעה הוסדר העניין.
אבא צילם את שורת הדגלים וכשחזר לישראל התמונה עם הדגל במוסקבה התפרסמה במעריב".
"כל ספרי ימר בפיסיקה נמצאים בכל ספריה בעולם, זהו מצב נדיר", מוסיף פרופ' נתן אביעזר מבר אילן, מומחה בפיסיקה של המצב המוצק. "ההקדמה בת ארבעה העמודים שכתב איינשטיין לספר של ימר, הוא המאמר האחרון שאיינשטיין כתב בחייו".
יש אלוהים
ימר התכתב עם כל חתני פרס נובל. רבים מהם הכיר אישית. "בכל מה שנוגע להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים, הוא היה הסמכות העולמית", טוען אביעזר. "כיבדו את הענק הצנוע הזה, איש המופת. כל מי שכותב משהו בנושאי פיסיקה ופילוסופיה של המדעים, חייב לצטט את ימר.
אוניברסיטת בר אילן צילום ארכיון: ברקאי וולפסון
"לפני ארבע שנים הייתי בירושלים וקפצתי לבקרו בביתו, מול משכן הנשיא", מספר הפיסיקאי פרופסור יוסף ישורון, לשעבר רקטור בר אילן. "פגשתיו בגיל 92, רכון על הגהות ספרו האחרון שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס על הסימולטניות של הזמן. והקשיש המקסים שקד בהתלהבות של צעיר על ספר עב-כרס ועל מושג הזמן בכל התרבויות, מהמצרית-הפרעונית, דרך תרבויות המזרח הרחוק ועד ימינו".
ספרו של פרופ' ימר על איינשטיין והדת, שראה אור בעברית לפני כשנתיים, מיקד תשומת לב עצומה. "הדתיות שלו הייתה נטולת מצוות וטקסים", כתב ימר. "איינשטיין לא חגג בר מצווה, אבל בגיל 40 כתב שיר אהבה בנוסח תהילים לאלוהים, אותו זיהה עם היקום וחוקיו.
"הוא העריץ את שפינוזה, והחוויה הדתית של איינשטיין הייתה מזיגה של מוסיקה, התעמקות בנפלאות הטבע וכבוד למושג המסורתי אלוהים".
ימר סיפר בספרו על קונצרט התזמורת הפילהרמונית הברלינאית, בניצוחו של ברונו וולטר, ב-12 ביולי 1930. יהודי מנוחין היה הסולן. איינשטיין, בעצמו כנר חובב נלהב, חווה סערת רגשות עצומה, ניגש למנוחין, חיבקו ואמר: 'עכשיו אני יודע שיש אלוהים בשמיים!'.
ימר התענג לספר את האנקדוטה הזאת, כפי שהתלהב מאנקדוטה אחרת על פגישת איינשטיין עם המשורר וההומניסט ההודי הגדול רבינדרנת טגור, חתן פרס נובל לספרות (1913), בבית הקיץ של איינשטיין, בעיירה הגרמנית הקטנה קאפות ב-1930.
השניים חלקו חוויות על אהבותיהם המשותפות: הטבע, המוסיקה, מהו היופי הנאצל שבאמנות (פסל אפולו) ועל מושג האמת. ואיינשטיין, שנודע באמרתו "אלוהים איננו משחק בקובייה", חתם את השיחה ההיא במילים "נראה לי שאני יותר דתי ממך, טגור ידידי!".
מבטא יקי הולך ונעלם
ב-1993 שב ימר לאותו בית קיץ של איינשטיין, כשהעיירה חגגה 675 שנה להקמתה וציינה זאת בהרצאת אורח על האזרח המפורסם בתולדותיה, איינשטיין. "סיפרתי שם מה שמעטים ידעו ויודעים עד היום", נזכר ימר. "שהדת דווקא מילאה תפקיד חשוב בחייו הרגשיים והאינטלקטואליים של גאון המאה.
אלברט איינשטיין צילום: איי - פי
הפיסיקאי פרופ' אבשלום אליצור, מצוות ההקמה של מכון מחקר בינתחומי חדש שידגיש מצוינות, בראשו יעמוד פרופ' יקיר אהרונוב, סיפר: "פגשתי את פרופ' ימר לפני שנים אחדות כשיצא מהבריכה. מיד שקענו בשיחה על פיסיקה ועל איינשטיין. גם בשנותיו האחרונות דיבורו היה מהיר, נמרץ, קולח, צעיר, במבטאו הייקי ההולך ונעלם.
"הייתה לו שליטה מדהימה ועדכנית בפיסיקה המודרנית, בתיאוריות היחסות ובתורה הקוונטית. הוא ניחן בכישרון נדיר של חוקר המשלב מתמטיקה ופיסיקה עם מדעי הרוח. אין כאלו כיום. הייתה לו הכרות אישית עם ענקי הרוח ואבות הפיסיקה המודרנית, והוא עשה שימוש מדהים בכך כדי לספר סיפור קולח לסטודנטים.
"זכיתי להיות אחד מהם ואפילו העזתי, בדרכי החוצפנית, כשכתבתי מאמרים, לנג'ס לו ולבקש את תגובתו. הוא היה תמיד סבלני, נכון להאזין, להעיר ולהחכים אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם