אסון ימי ראשון: טביעת ה"פינאל-מרינה" באשדוד
אניית המשא שטבעה באשדוד בתחילת השבוע שעבר, הזכירה לוותיקים כאן את האסון הימי הראשון בנמל, בפברואר 1965, כאשר האנייה הפורטוגזית "פינאל-מרינה" צללה למצולות ושניים מאנשיה ניספו
האונייה מול חופי אשדוד צילום: ארכיון פרטי
יש כמובן הבדל בין שני המקרים, שאירעו בהפרש של 45 שנה, שכן אניית המשא נפגעה וטבעה בשבוע שעבר כתוצאה מסערה, בעוד שה"פינל-מרינה" התהפכה וטבעה ביום שקט. והבדל נוסף משמעותי
יותר: מלחיה של אניית המשא חולצו כולם בשלום למרבה המזל, ואילו שניים מאנשי ה"פינאל-מרינה" נספו.
אניית המחפר הפורטוגזית "פינאל-מרינה" עסקה בכריית חול בנמל: העמיקה את קרקעית המעגן ופרקה את החול, פעם אחר פעם, הרחק בים. "יצאנו כדרכנו לרוקן את האנייה מחוץ לנמל", סיפר אז איש הצוות, מנואל קבריטה.
"היא התחילה להסתובב, למצוא מקום לפריקת החול. פתאום בא גל והכה בצד השמאלי שלנו. מעוצמת המכה נפתחה אחת הדלתות שדרכה נשפך החול. האונייה איבדה את שיווי משקלה, נטתה על צדה והחלה להתמלא מים במהירות".
"שמעתי צעקות", המשיך קבריטה: "לרדת מהאנייה! היא טובעת! על הסיפון ראיתי את ז'וז'ף מרקש, סגן הקפיטן במשמרת שלנו. קפצנו למים והתחלנו לשחות. המערבולת של האונייה השוקעת גרפה אותנו בחזרה. פתאום שמעתי את ז'וז'ף צועק אלי: "מנואל, אני טובע! אין לי עוד כוח! הסתובבתי ושחיתי לעברו, אך הוא נעלם במים ולא ראיתי אותו יותר".
ה"פינאל-מרינה" נבנתה ב-1932 כאניית מחפר בפורטוגל. היא עסקה, בין היתר, בהעמקת נמלי ליסבון, ריו דה-ז'נרו וחיפה. בשנת 1964 הגיעה לנמל אשדוד. באוקטובר אותה שנה שקעה בחלקה על קרקעית המעגן באשדוד, אך הועלתה והמשיכה בתפקידה. כשיצאה אל הים ביום טביעתה, היו על סיפונה עשרה אנשי צוות ואורחים ישראלים, שני גברים וילד בן שלוש.
בלי התרעה. באחת. בהפתעה
ה"פינאל-מרינה" שקעה במהירות גדולה. ספינה איטלקית שהועסקה בעבודות בנמל הצילה כמה מהימאים שלה לאחר שכבר היו במים יותר מרבע שעה. ז'וזף ויטורינו היה בחדר המכונות ולא יכול היה להיחלץ ממנו מאחר שהדלת אליו נחסמה על ידי כובד המים וכך מצא שם את מותו.
אחרי הספינה האיטלקית חשו למקום גם כלי שיט נוספים. במרכז הדרמה הימית הזו עמד מלח בשם קרלוס, שהציל את הילד בן השלוש שבא עם כמה אורחים לבקר באנייה. המלח שחה כשהוא מחזיק את הילד באחת מידיו מעל פני המים. גם שאר אנשי הצוות שהוטלו או קפצו לים שחו בקרבת מקום עד שנאספו והועלו לכלי השיט שנחלצו לעזרתם.
אנשי הסירות והספינות שחשו אל אניית המחפר
ההפוכה, שרק קצה חרטומה בצבץ מעל פני המים, ניסו עוד למצוא ניצולים. לשווא. הם נקשו על דפנותיה, אך למרבה הצער לא נענו. בין המחפשים היו גם שני אחיו של ז'וזף מרקש, שעבדו איתו על ה"פינאל - מרינה" ולא חדלו כל אותה העת למרר בבכי. המלח שהציל את הילד נתקף בתשישות ובהלם והובהל לבית החולים קפלן.
טביעתה של "הפינל – מרינה" ומותם של שני ימאיה בפברואר 1965 נרשם, כאמור, כאסון הימי הראשון בנמל אשדוד. לאנשי צוות האנייה זה לא שינה. הם ניצבו המומים ושפופים במקום הטביעה של שני חבריהם ז'וזף מרקש וז'וזף ויטורינו, ותהו איך זה? איך קרה ש"הפינאל – מרינה" נבלעה, ככה בלי התרעה. באחת. בהפתעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם