סובלים, בשקט יחסי: בשדרות מציינים שנתיים לעופרת יצוקה
מחירי הדירות בעלייה, ציוני הבגרות מעודדים ואפילו נפתחו בתי עסק ומקומות בילוי. מצד שני, הקסאמים והפצמ"רים לא מפסיקים לנחות, והבוקר אף גרמו לפצועים בנפילה סמוך לגן ילדים. שנתיים לעופרת יצוקה, בשדרות ובישובי עוטף עזה נהנים מ"השקט היחסי" ומחכים לסיבוב הבא
שדרות השבוע צילום: אדי ישראל
הבוקר (ג') נורו משטח הרצועה פצמ"רים ורקטות קסאם, שאחת מהן התפוצצה ליד גן ילדים בקיבוץ בחוף אשקלון. נערה בת 15 נפצעה באורח קל. סמוך למקום הנפילה נסע באותה עת נהג משאית שהובילה בלוני גז - דבר שעלול היה להסתיים בפיצוץ רב נפגעים אם הייתה פוגעת בו הרקטה.
"גם שקט יחסי יש בכוחו לאפשר צמיחה ונורמליזציה ביישוב", אומר ראש העירייה דוד בוסקילה. "צר לי כי ממשלת ישראל, שנתיים לאחר המבצע ובמצב בו האיום מעזה נפיץ מתמיד, נוטשת את שדרות ויישובי עוטף עזה לאנחות ומושכת את האפשרויות התקציביות להיערכות והתמודדות עם החוסן החברתי בעתיד הקרוב, אם ייכפה עלינו.
"בעת הזאת הממשלה צריכה להוריד את הדאגות וההתעסקויות השוליות הנובעת מהיעדר תקציבים ביישובי העוטף ולאפשר לנו לבנות את החוסן החברתי ולהיערך עם יישובנו לעימות הבא, שהוא כנראה בלתי נמנע.
"עסקים שנפתחים ובנייה שמתבצעת, עלייה של מחירי נדל"ן הם פונקציה של יכולת הרשות לספק שירותים ולהוות עוגן. רשות חלשה לא תוכל לעמוד באתגרים האלה.
"אני חושב ששדרות, כשם ששימשה במשך שנים סמל לעמידה, כך היא מסמלת היום שיקום ויכולת חזרה לשגרה. הממשלה צריכה לעמוד זקופה לימיננו ולאפשר לתושבי העיר הזו לקבל חיזוק חיובי על עמידתם רבת השנים בעבר ובשנים שעוד יבואו".
לא ניצחנו
במרחק כמה צעדים מהעירייה ממוקמת המכולת הכי מפורסמת בארץ. ששון שרה, הבעלים הגאה, פעיל ליכוד בולט ופרשן צבאי לעת מצוא, ישב שם גם אתמול וענה ברוסית ללקוחות. עסקים כרגיל? לא אם תשאלו אותו: "יש שינוי, כי יש רגיעה, אנשים לא לחוצים. המתח באוויר, זה עדיין לא התפוגג. בכל פעם שאתה שומע'צבע אדום' אנשים חושבים שחזרנו לזה.
ששון שרה,שדרות אדי ישראל
אבל עסקים בכל זאת נפתחים, יש מוקדי בילוי.
"תסתובב בעיר בשעות הערב המוקדמות ותראה עיר רדומה. אנשים עדיין מפחדים לצאת החוצה. יש שיפור מבחינה כלכלית בעסקים, אבל זה לא רציני. הרגלים קשה לשנות. הדברים לא זזים ולא חוזרים למה שהיו לפני הקסאמים. זה קשה, כי מדי פעם יש לך צפצוף. פה מרגמה, כאן קסאם שנפל, וזה אומר לאנשים שהצרות לא מאחורינו.
"כל העיר ממוגנת. הכל מקבל אופי של מגננה וכשהם במגננה זה מה שקורה. אילו היו גומרים את עופרת יצוקה כמו שצריך, זה היה נגמר אחרת. הם לא מפרשים את זה כהפסד. הרסת כמה בניינים והרגת כמה עשרות מחבלים ומה קרה? החימוש גובר, ההברחות גוברות ואת גלעד שליט לא שחררת. המבצע לא הוכיח את עצמו, אבל אני לא מאשים את הצבא, אלא את הדרג המדיני שעצר אותם".
לדעתך הרגיעה לא תחזיק מעמד?
"בממשלה חושבים שבדרום יושבים אנשים מפגרים. אילו היו מסיימים את המלאכה היה לנו שקט 40 שנה. המצב נפיץ, בכל שנייה זה עלול להתלקח. המחיר יהיה קשה יותר וכבד יותר".
גם מירו שושן, פעיל חברתי בעיר, לא ממש רגוע: "יש שיפור בנושא הביטחוני, אבל תמיד קיים החשש שהסיבוב הבא הוא בלתי נמנע, עניין של זמן. יש הסלמה בחודשיים-שלושה האחרונים. כתושב, אני גם חושש כמו רוב התושבים שאנחנו נכנסים לעוד סיבוב.
ממגנים אותנו למוות במקום למצוא פתרון אחר.
"זה שקט מדומה. מה עם ההבטחות לכיפת הברזל? מוזר שלא מיישמים את זה. יש כל מיני שאלות שעולות. גם בעניין הטבות מס והנחות בארנונה יש הרעה. פגיעת השנים שבהן ספגנו קסאמים היא אנושה בתחום המסחר ובתחומים חברתיים. יש לנו עיר מתה. אין יוזמות חדשות, כי כולם יודעים שזה עניין של זמן. מחירי הדירות מאמירים, אבל בקסאם הראשון נחזור למציאות הכל-כך מוכרת".
המוזיקה חוזרת לעיר
לפני כמה חודשים נפתח בקול תרועה רמה מועדון "דה ווג" באזור התעשייה של שדרות. אחרי למעלה מ-15 שנה זכו הצעירים למקום בילוי ליד הבית. מי שעמד מאחורי ההקמה הוא יובל ברדה, שמשוכנע שחיי הלילה בשדרות מעולם לא היו תוססים יותר: "אני יכול לבשר לך שבקרוב עומד להיפתח מועדון נוסף בשדרות", הוא מכריז בגאווה.
יובל ברדה במועדון דה ווג בשדרות צילום: אדי ישראל
"מבחינת העסקים הכל מתפקד כרגיל, הכל עובד עד שעות סבירות כמו בכל עיר אחרת. יש אנשים ברחובות, השאלה היא איפה אתה מחפש. במרכזי קניות תמצא אנשים. תאמין לי שקשה למצוא חניה בשעות הערב".
אז יכולים להיות חיי לילה בשדרות?
"כן. אחרת לא היה נפתח מועדון נוסף. את הדחיפה הראשונה נתתי וגם במועדון החדש אני עושה אותו דבר. אתה יכול לראות את הפיתוח של העיר. כל הזמן זה מקבל תאוצה. מגרשי קט רגל, מכשירי כושר שמפוזרים בכמה נקודות, אצטדיון הכדורגל שנמצא בעיצומה של בנייה, בתי הספר החדשים שנבנו. הקבלנים עבדו פשוט מסביב לשעון כדי לסיים את הבנייה לפני תחילת שנת הלימודים".
יהודה טפירו, יו"ר מינהלת קהילתית בשכונת ניר עם בשדרות, מתגורר בעיר משנת 1978 ולרגע אין לו כוונה לעזוב: "אני מרגיש יותר רגוע מאז עופרת יצוקה. יש שינוי, על אף שאנחנו לא מאמינים במצב השקט של היום. אני יכול להגיד לך שתושבים מגיעים לשדרות, חלק מהם אפילו עזבו את שדרות מאז הקסאמים והיום הם חוזרים".
רכז תחום המוזיקה בעיריית שדרות, דודו לוי, יושב במרפסת ביתו בשכונת מ-3 בעיר. לאחר שנים שבהן ראה קסאמים מתעופפים מהרצועה, הוא יכול סוף-סוף להדליק סיגריה וליהנות מהנוף. באופן יחסי כמובן: "אני מרגיש שינוי בהרבה פרמטרים", הוא אומר. "קודם כל בנחת של האנשים, במרחב שלהם. אנשים יוצאים יותר לבלות בהופעות תרבות. מצד שני זה מלווה בהרבה לחץ, חרדות, מתח ואי ודאות, שחלילה כל קסאם יכול להכניס אותנו למערבולת".
מה קורה במוזיקה?
"היום יותר קל לי לעשות אירוע או הופעה בלי להתחשב בקסאמים. תמיד זה יושב לי - מה יקרה אם. המצב עדיין מאוד רגיש. אני חושב שגם התושבים מרגישים את זה. פעם היה הרבה יותר מורכב. היום אנשים יוצאים יותר בביטחון מהבית.
"אנשים יכולים לשמוע רדיו בפול ווליום בתוך הרכב, מה שלא היה פעם. לרפא את הכל לוקח המון שנים. זה תהליך להחזיר את שדרות לקדמותה. עצם העובדה שנבנים ממ"דים בקצב כזה מהיר נותן לך תחושה שזה לא הולך להיגמר בזמן הקרוב".
עדיין מוטרדים
שדרות מתחילה אמנם לפרוח, אך כשמגיע השקט ישנם גם כאלו שנשכחים בשוליים. אחד מהם הוא אביחי עמוסי, דמות מוכרת בעיר ומנהל "מרכז החסד של שדרות", שנאלץ לסגור לאחרונה את בית התמחוי שהאכיל במשך שנים לא מעט פיות. בצער רב הוא מביט על מדפי המצרכים הריקים ונזכר בימים שבהם העיר הייתה בכותרות ותרומות הגיעו אליו בלי סוף. הוא כמובן מעדיף שקט, אך נראה כי התורמים מעדיפים לתרום בקול גדול.
קסאם בשדרות אדי ישראל
"מגיעים אליי נזקקים שאני לא יכול לעזור להם. סגרנו את בית התמחוי. יש שקט, אבל יש לו מחיר. זה מצחיק להגיד את זה כי העיקר זה השקט. שיישאר שקט אם זו הברירה. אני לא מקטר על השקט חס ושלום, אבל זה אחד ההיבטים שלו".
במארס השנה נהרג פועל תאילנדי שעבד בחממות במושב נתיב העשרה. את צוות החירום היישובי מנהלות שתי נשים: סמדר שמילוביץ' ואביבה פולד, שמוכנות להתמודד עם כל אתגר: "נתיב העשרה הוא יישוב מאוד חזק עם עוצמה חברתית", אומרת פולד. "זה לא יהיה נכון להגיד שאנחנו לא חיים בחשש ובחרדות למרות שהמצב השתפר מאוד. היו לנו שנתיים של שקט, אבל המצב מאוד נזיל. יש מדי פעם קסאם פה וקסאם שם, דבר שמאוד מדאיג אותנו. אתה יודע שקסאם אחד יכול לשנות את כל התמונה".
בנתיב העשרה יש חששות ופחדים, אבל לדברי פולד איכות החיים מחזיקה את החברים וגורמת להם להישאר כאן. "מדינת ישראל צריכה להעריך מאוד את החוזק הזה של התושבים, ולחזק אותם, לתת נחלות לבנים שלנו שרוצים לגור אצלנו. לאשר לנו להגדיל את הנחלות כדי שתהיה לבנים שלנו פרנסה ויוכלו לבנות את ביתם ביישוב.
"בנתיב העשרה, נכון להיום, אין דירה אחת ריקה. זה נחשב ליישוב חזק וטוב. יש בו חינוך טוב לילדים, פעילות חברה למבוגרים. באמת מקום שכיף לחיות בו".
את מרוצה מבחינה אישית?
"לדעתי המבצע השיג את מטרתו, אבל אסור לנו לשקוט על השמרים. באמת שכחנו את התקופות הקשות. אני לא רוצה אפילו להיזכר בהם, אבל כראש צח"י אני דואגת ומוטרדת שמא לא נהיה ערוכים ברגע של אמת".
"זו שגרה מדומה", אומר טל מור, רכז משק בקיבוץ זיקים. "כאילו הכל בסדר. אנחנו מנסים להתרגל וזה לא פשוט. המבצע השיג את מטרותיו בסך הכל. זה לא בדיוק אותו היקף, לא אותה כמות שהייתה לפני כן.
"בחודשים האחרונים היו לא מעט התראות. כשיש'צבע אדום', גם אם אין הרוגים ופצועים כולם בחרדה ובהיסטריה, וזה לא משנה אם זו אזעקת שווא או אמת. מי שחי את זה מבין. זיקים היו חזקים לפני זה ויהיו חזקים גם בעתיד, מתמודדים בכבוד ובלכידות".
ראש מועצת חוף אשקלון, יאיר פרג'ון: "אנחנו נמצאים בהיערכות תמידית. חרף השקט היחסי השורר באזור ישנה המטרה של טילים פוגעניים שאף גבו חיי אדם. אין חולק על כך שעקשנות התושבים מנצחת את הטרור. אחרי המבצע חשנו צורך מובהק מצד עשרות רבות של משפחות להתגורר ביישובי המועצה שלנו - נתון מרשים יחסית למגזר הכפרי.
"עם זאת, אנו לא משלים את עצמנו ויודעים שבצד השני יש אוכלוסייה שלמה הנמצאת על קפיץ פוגעני, ובכל זמן נתון יכולה להיות התלקחות. האזור נפיץ והתקופה נפיצה. החלום שלי הוא שבקו הרכבת הנבנה כיום תהיה תחנה בדרך לעזה, שיהיו לנו קשרים כלכליים עם הרצועה, כפי שהיה בעבר. הכדאיות הכלכלית והרצון להתפרנס בכבוד יכולים להיות המפתח לחיי שלום עם שכנינו".
עניין של זמן
אי אפשר לסיים את הכתבה בלי לשוחח עם "מר ביטחון", קובי הרוש, רכז הביטחון השוטף של שדרות שהגיע למאות ואולי אלפי זירות נפילה מאז תחילת הירי. הרוש למוד הניסיון לא ממש אופטימי. גם הוא, כמו חבריו, משוכנע שהפיצוץ הבא הוא רק עניין של זמן: "מבחינתי, השנתיים האלו עברו עם פחות לחץ, זה לא מה שהיה פעם, אבל זה לא הפסיק אפילו ליום אחד.
קובי הרוש צילום: אדי ישראל
"היום (אתמול, ר"ד), למשל, הם ירו עשרה פצמ"רים, אז איך אני יכול להגיד שזו תקופה שקטה? כל יום יש פצמ"רים ורקטות, זה לא משהו שאפשר לטאטא מתחת לשטיח".
כמה זמן זה יחזיק?
"לפי דעתי מצפה לנו סיבוב נוסף של לחימה, ולו רק בגלל שהם יורים כל יום לשטחים פתוחים. תאר לך אותו קסאם טועה שייפול על אוטובוס עם נוסעים או על גן ילדים. מה נגיד אז, שלא שמענו ולא ראינו? זה ישנה את המזרח התיכון. מצפה לנו סיבוב נוסף. לא יודע מתי. הכל תלוי איפה תיפול הרקטה הבאה ומה יהיו נזקיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם