הקאמבק של קפה תמר: הריאלטי החזיר את הלקוחות
ההופעות ב"מחוברים" וב"מדריך למהפכה", אזכורו של המקום בעקבות מותו של עמוס לביא והאיחוד הזמני של להקת מנגו החזירו לתודעה את קפה תמר ברחוב שנקין בתל אביב, והביאו להצפת לקוחות ומבקרים
הסיבה לפריחה המחודשת? במידה רבה אפשר לייחס זאת לעלייתו הפתאומית לכותרות בהקשרים שונים: הוא שימש תפאורה לסדרה הפופולרית "מחוברים" ולסרטם של דורון צברי ואורי ענבר "המדריך למהפכה". לפני שבועיים צולם במקום קליפ חדש ללהיט "גרה בשינקין", וכן הוא הוזכר לאחר מותו של השחקן עמוס לביא, שהיה דייר קבע בקפה במשך כ-30 שנה.
"יש הרבה פנים חדשות שנכנסות פתאום לקפה", מאשר הסופר דודו בוסי, שבחר בקפה לא פעם כלוקיישן בהופעתו ב"מחוברים". "קורה פה משהו. השולחנות בחוץ מלאים ובפנים אפשר לשבת לכתוב אפילו יום שלם באין מפריע. בימי שישי המקום מפוצץ".
קפה תמר בשבוע שעבר
צילום: רענן כהן
הזמן עמד מלכת
קפה תמר הוא מהמקומות הבודדים בתל אביב שבהם הזמן עמד מלכת. הבעלים שרה שטרן, שמנהלת את הקפה ביד רמה מאז שנת 1963, אינה מרכינה ראש בפני השינויים שמכתיבה העיר ללא הפסקה.
דודו בוסי בקפה תמר בייגל
השמות הגדולים בעיתונות, בספרות ובתאטרון נהגו לשבת במקום. בעבר נבנה המקום על השכנות לעיתון דבר שעמד בפינת שינקין ומלצ'ט ונודע כשופר הרשמי של השמאל של אז, מפא"י. העיתונאים הפכו בשנות ה-50 וה-60 את קפה תמר לקפה הבית, ומכאן באה לו תהילתו. גם שרים וחברי כנסת הרגישו בו בבית, ויש יאמרו שעד למהפך 77' היה לאחד המוקדים מהם התנהלה המדינה.
אלא שאחר כך הגיעו המהפך, שינויים במנטליות
הישראלית, שקיעת האליטה הקודמת, שפינתה את מקומה לשלטון בעלי ההון, והסגירה של עיתון דבר ב-1996 בשל קשיים כלכליים. כל אלה הפכו את הקפה, לצד היותו מוסד מיתולוגי, לעסק די שולי בתרבות הפופולרית התל-אביבית, ואורחיו היו בעיקר מי שזוכרים לו חסד נעורים.
לאחרונה, אם כן, המצב השתנה, ראשית הודות להופעתו ב"מחוברים". אכן, לחבר בין תכנית ראליטי צהובה לקפה תמר האליטיסטי זה בערך כמו לקיים מפגש פסגה בין פרופסור צבי ינאי לצביקה בשבקין, אבל מסתבר שהרייטינג של התכנית הצליח להקפיץ עכשיו אפילו את העסקים של המוסד הוותיק הזה.
"בחרתי לצלם בקפה תמר כי אני יושב פה מדי יום כבר הרבה שנים", אומר הסופר דודו בוסי. "זה מקום הנצחה להרבה אנשים שכבר לא בחיים. הכול נשמר משנות ה-60 כמעט בלי שינוי. אני קורא לשרה 'אחרונת הקיסריות'. כל היום עם הסמרטוט ביד. אין לה כוח לשבת".
עמוס לביא בא להיפרד
סמוך לסיום "מחוברים" עלה לאקרנים סרטו החדש של במאי הסדרה דורון צברי "המדריך למהפכה", שבו הוא מציג את ניסיונותיו לנתק את רשות השידור מפוליטיקה. צברי הוא הגיבור, והקפה הקבוע שלו משמש תפאורה לסרט. הוא למעשה מביים את הסרט מתוך הקפה, והלקוחות שם הופכים גם הם לגיבורי העלילה.
עמוס לביא נאור רהב
היועץ הפוליטי דרור ניסן, לקוח קבוע של הקפה שמופיע בסרט, מספר: "אני יושב פה כבר 16 שנה כל יום. יש תקופות שהייתי פה כל יום כל היום. קשה לי לעשות רציונליזציה לדבר הזה. יש מקומות עם קפה יותר טעים בלשון המעטה, ויש מקומות עם חברה הרבה יותר צעירה וערה, אבל זה סוג של בית. המקום נקי מניכור. אפשר לבוא לבד ולהרגיש מצוין".
אתה בולט בסרט "המדריך למהפכה" כל התסריט נבנה פה.
"נכון, הקפה באמת יוצא דומיננטי בסרט. האמת שלא חשבתי על זה. צילמו פה כי ענבר וצברי גרים בסביבה, וגם איגוד התסריטאים נמצא חמש דקות מכאן. הכול קרה בקפה או מסביב לו".
כאמור, סיבה נוספת לאזכורו של בית הקפה בתקשורת - בצורה אגבית ובנסיבות טרגיות אמנם, אבל כזו ששוב תסב את תשומת הלב אליו - היא מותו של השחקן עמוס לביא בגיל 58 ממחלה קשה. עם פרסום הידיעה על מותו של לביא, לקוח קבוע וחבר נפש של הבעלים שרה שטרן, הגיעו מיד כתבי חדשות אל הקפה ובעיתונות הוזכר הקשר המיוחד שלו למקום.
המשורר רוני סומק, עוד לקוח מפורסם וקבוע מספר שמעריציו של השחקן שהלך לעולמו נשאבים אף הם לקפה בעקבות הפוסטרים שנתלו על החזית ושואלים על אודות ימיו האחרונים.
"הכול עשיתי בשבילו, גידלתי אותו. לא היו לו אמצעים, ואני פה נתתי אוכל ושתייה באהבה גדולה", אומרת שטרן על לביא, ומצרה על הדרך בה בחר לביא להיפרד: "הוא לא גילה לי שהוא חולה. יומיים לפני שנפטר הוא בא לפה. אני בטוחה שהוא בא להיפרד. ידע שלא יבוא שוב.
"הוא ישב באוטו וביקש שיביאו את הקפה שלו לאוטו. שתה במכונית לאט-לאט ואחר כך נעלם בלי להגיד שלום כאילו שהרוח לקחה אותו. הוא ידע שזה הסוף, זה היה ביום חמישי. ביום ראשון באו הילדים שלו לספר שאבא מורדם ומונשם. סיפור נורא ואיום".
עבר חודש מאז. "אנחנו מציינים את השלושים בסינמטק, ואני לא יכולה לקלוט את זה עד לרגע הזה. אני אישה שעברה את כל מדורי הגיהינום. חצי משפחה נהרגה לי. לכולם היה מוות משונה, אבל מאז שעמוס הלך העיניים רטובות כל הזמן, הוא היה בחור שגמר אותי. מה לעשות?"
אני מכשפה אני
בנסיבות משמחות יותר, גם להקת מנגו הבינה שקפה תמר הוא הרטרו החדש, וצילמה לפני שבועיים במקום קליפ לשיר הנוסטלגי "גרה בשינקין".
שלישיית מנגו צילום: רענן כהן
סומק מסכם: "לקפה יש רנסנס, אין ספק. נכנסים לפה אנשים חדשים, רואים פה שולחנות מלאים בעקבות החשיפה שהוא זכה לה לאחרונה. זה באמת מצחיק שהראליטי נתן פוש לקפה תמר, אבל זה היופי פה, החיבור בין ישן לחדש".
בחג החנוכה האחרון הדליקו מדי ערב נרות בקפה. שטרן יזמה והזמינה מספר מצומצם בלבד של אורחים, אבל בשש בערב הופתעה כאשר נעשה צפוף ומהדלת הציץ ראשו של ראש העיר רון חולדאי שהגיע לברך.
"אם היית רואה מה היה, אוי יו יוי", היא אומרת. "היו לי פה מלא אנשים, לא היה מקום וראש העיר קפץ להגיד שלום".
את כל היום עומדת על הרגליים. בגיל שלך זה קשה.
"ולא חסרות בעיות, תאמיני לי מותק שלי. הרופאים שלנו הם סנדלרים. הלכתי בשבוע שעבר לרופא פה שכולם מכירים. הרופא לקח ברגע אחד 600 שקל ונתן לי תרופה שלא עוזרת בגרוש. לא פתר את הבעיה, נו מה לעשות? לשבת בבית ולבכות? לא ולא. יש פה הרבה חברים אז למה שאני אסגור?"
כן , הקפה שלך עכשיו שוב על המפה בזכות "מחוברים? ו"המדריך למהפכה".
"אבל אני לא ראיתי שום דבר מזה. לא ראיתי את הסרטים. דורון צברי הבטיח לי כבר 100 פעם שהוא יביא לי את הדיסק אבל לא הביא. מה אני אעשה. כל המדינה רואה ואני לא ראיתי".
ובכל זאת, מה עשתה החשיפה לקפה?
"מה עשתה? אה, אני יודעת? בשבוע שעבר היו פה הבנות של מנגו, צילמו את השיר 'גרה בשינקין'. שיצלמו, לא התערבתי. ברוכים הבאים. יאיר לפיד כתב את השיר והיה יושב פה המון כי היה שכן. בשנים האחרונות הוא בקושי מגיע. לא רואים אותו".
מאוחר יותר שטרן מודה: "היו ימים אחר הצהריים שהקפה היה ריק שזה כבר מרגיז ומשעמם לפעמים. היו ימים שהייתי סוגרת בשש, עכשיו טוב יותר. עכשיו בשמונה אני מגרשת את כל הלקוחות".
בשנה הבאה ימלאו 70 שנה לקפה. את חוגגת?
"לא, לא, לא. לא חוגגת, זה לא מעניין אותי אפילו. 70 שנה? לא ספרתי. כתוב על הפרגולה שהמקום נפתח ב-1941, אבל אני לא הייתי פה אז. אין לי כסף לחגיגות.
"אני יכולה לדבר רק על 20 השנים האחרונות. אני לא יודעת בת כמה אני בכלל. שום דבר. אני מכשפה גדולה, זו אני. יש לי לקוחות שבאים מגיל אפס לפה. היום הם שופטים, אבל אני גידלתי אותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם