המלחמה הבאה בפתח? משבר המים פוגע במזה"ת כולו
משבר המים הוא לא רק נחלתה של ישראל. גם שכנותינו סוריה, ירדן, לבנון והרשות הפלסטינית סובלות מבצורת. האם מתוך המשבר הזה יצמח עימות או שיתוף פעולה? תלוי את מי שואלים
נהר הירדן צילום: יגאל לוי
אך כעבור ימים ספורים החלה בגבולה הצפוני של ישראל פעילות חריגה. כוחות צבא סוריים התפרסו לאורך גדר המערכת. במקביל החלו לוחמי חיזבאללה לתגבר כוחות בדרום לבנון. הדוחות שהגיעו לאגף המודיעין הבהירו כי מול ישראל ניצב אויב נחוש, מיואש - ובעיקר צמא.
"מקורות המים של סוריה התייבשו לחלוטין. הכלכלה שם על סף קריסה, והמדינה לקראת כאוס. הנשיא הסורי החליט על מלחמה בישראל הן במטרה לשאוב מים מהכינרת והן במטרה להסיט את התמרמרות ההמונים מהמשבר", כך כתב קצין המחקר באמ"ן.
המלחמה פרצה שבועות ספורים לאחר נאומו של הנשיא. זו הייתה מלחמה קשה, והשתתפו בה הצבא הסורי וחיזבאללה. מאות ישראלים - חיילים ואזרחים - נהרגו.
בסופם של קרבות שנמשכו שבועיים הכריעה ישראל את המערכה, אך בתיווכן של ארצות הברית ורוסיה נקבע כי סוריה תוכל להתחבר לכינרת ולקבל מים לצרכיה. "הכינו את הציונים", הכריז הנשיא הסורי בנאום טלוויזיוני שעות ספורות לאחר החתימה על הסכם המים.
התרחיש שהוצג בשורות הפתיחה הוא כמובן דמיוני. בשאר אסד לא הכריז על מלחמה בניסיון לשאוב את מי הכינרת. אבל במזרח התיכון, שבו המציאות עולה על כל דמיון, התרחיש של מלחמה כוללת על רקע שליטה במקורות מים אינו לגמרי בלתי סביר. שנות הבצורת והצורך במים לצד העוינות ההיסטורית בין ישראל לשכנותיה רק מגבירות את מצוקת המים במזרח התיכון, ועמה מתגברת סכנת ההתלקחות.
מלחמת מקורות הירדן
משבר המים אינו ייחודי רק לנו. ישראל, ירדן, סוריה, לבנון והרשות הפלסטינית נמצאות כולן באגן ההיקוות של הירדן. ישראל חולקת את מקורות המים שלה, כמו גם את מאגרי מי התהום (אקוויפרים)עם שכנותיה, וכל מדינה לוטשת את עיניה אל אותם משאבים. נחל חצבאני (שניר) עובר ברובו בלבנון, והנחלים דן ובניאס חצו בעבר את סוריה (עד כיבוש הגולן).
נשיא סוריה בשאר אסד צילום: אי-אפ-פי
וכאשר מדובר במשאב כל כך בסיסי וחיוני, מי שמצליח לשלוט בו זוכה בחיים. "במצב העניינים הנוכחי, כשהמתיחות הולכת וגדלה, ישנה אפשרות שהדברים יצאו החוצה ויובילו למלחמה", אומר המזרחן ד"ר מוטי קידר מאוניברסיטת בר אילן. "במקומות נורמליים כשיש צרה משתפים פעולה. אבל במזרח התיכון, שהוא לא מקום נורמלי, התסכולים יוצאים החוצה באמצעות מלחמות".
מנגד, יש הסבורים כי משבר המים עשוי דווקא להוות גשר להבנה ולשלום. "המשבר כיום יכול להביא להידברות", אומר פרופסור ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה. "תראה את ירדן. היא אומללה מאוד, צמאה מאוד. אנחנו צריכים לעזור לה. היא יכולה לקבל הרבה סיוע מאתנו".
ההיסטוריה של המזרח התיכון, ושל מדינת ישראל בפרט, רצופה במלחמות שליטה על מים. המלחמה הראשונה שזכתה לתיעוד התרחשה לפני למעלה מ-3,500 שנים בדרום הארץ בין יצחק אבינו לאנשי גרר. המלחמה הזו, שניתן לקרוא עליה בפירוט בפרק כ"ו בספר בראשית, הייתה עימות בין רועי צאן.
עם סופו של העידן הקולוניאליסטי במזרח התיכון והקמתן של ישראל והמדינות השכנות לאחר מלחמת העולם השנייה, סכנת המלחמות
רק הלכה וגברה. שורה של הסכמים - מהסכמי סייקס פיקו שנחתמו במהלך מלחמת העולם הראשונה דרך הסכם פריס והסכם ג'ונסטון וכלה בהסכמי אוסלו - ניסו להסדיר את זכויות השימוש במים במזרח התיכון.
ואולם ככל שהמדינות באזור צמחו מבחינת כמות האוכלוסייה, כך גבר הביקוש למים. בשנות ה-60, כאשר ישראל הקימה את פרויקט המוביל הארצי, חששו שכנותיה כי בכך היא תגנוב מים. הסורים ניסו להטות את מקורות נהר הירדן שעברו בתחומה, ובתגובה פרץ עימות בין שתי המדינות. טנקים ומטוסים של צה"ל טרפדו את ניסיונות ההטיה, אך לא הצליחו למנוע את משבר האמון בין המדינות.
בשנים האחרונות משבר המים הולך ומחריף. שבע השנים האחרונות - כולל זו הנוכחית - הן שחונות. למעלה מ-44 מיליון בני אדם החיים בישראל ובמדינות הסמוכות חיים מאותם מקורות. מצוקתה של סוריה גברה בשנים האחרונות, לאחר שטורקיה החליטה לנצל לצרכיה את מי נהר הפרת, שעובר גם בתחומי סוריה ועיראק. המשמעות: סוריה התייבשה עוד יותר.
"חלקים שלמים בצפון סוריה אינם מסוגלים לספק אוכל לאנשים", מסביר ד"ר קידר. "חקלאות הבעל (חקלאות המתבססת על השקיה ממי גשמים, ז"ג) קרסה בחלקים נרחבים בצפון סוריה. זה מסביר את ההתקרבות של סוריה וטורקיה. סוריה מוכנה לוותר על הדרישה ההיסטורית לקבל את חבל אלכסנדריה (מפרץ הממוקם בין טורקיה לסוריה, ז"ג) תמורת מים".
"ישראל לא תסכן את השלום בגלל מים"
מצוקתה הקשה של סוריה מחמירה שבעתיים נוכח העובדה כי 17 אחוז מכלכלתה מבוססת על חקלאות. גם ירדן סובלת ממצוקת מים קשה. בעמאן, כמו בדמשק, יש מדיניות מים נוקשה. דובר רשות המים אורי שור מציין כי רק יום בשבוע זורמים המים בברזים אצל שכנינו הערבים.
ראש ממשלת לבנון סעד חרירי צילום: רויטרס
"טורקיה לקחה את נהר הפרת והיא שולטת עליו באופן מוחלט. היא רצתה למלא את סכר אתא טורק, ולכן סגרה למשך חודש את הפרת. לא קרה מעולם בהיסטוריה שמדינה נועלת נהר בינלאומי ולא אכפת לה, אבל סוריה ועיראק בלעו את העלבון. מצרים עשתה אותו דבר לאתיופיה ולשכנות שלה. היא לקחה את כל מי הנילוס, ואיימה שאם הן יעזו לקחת מים, היא תפציץ אותן".
ומה המשמעות לגבינו?
"הייתי רוצה שסוריה תיקח מים מהפרת ותעביר לדמשק. ולמה אני כל כך דואג לסוריה? כי אם יום אחד נגיע להסכם אתה, תהיה משמעות לשאלה אם היא תהיה מדינה צמאה או מדינה רוויה. אם היא תהיה צמאה, לא יהיה ערך לשום הסכם. כעת היא צמאה מאוד. לסוריה חסרים בין שלושה לארבעה מיליארד קוב מים".
אז סוריה נמנעה מלתקוף את טורקיה, אבל קיים חשש שהיא תצא למלחמה נגדנו על רקע משבר המים?
"עניין המים לא קשור למלחמה כיום. המלחמה אתנו קשורה להרבה סיבות אחרות. בכל מקרה, הסורים רשאים לקחת 20 מיליון קוב מים מהכינרת לפי הסכמים היסטוריים. הם לקחו בעבר, וכיום כבר לא. בכל מקרה, הם לא ייקחו יותר מים ממה שמותר להם כי אנחנו בשטח. אם נעשה הסכם, נגדיר בדיוק מה מותר ומה אסור להם".
ד"ר קידר סבור כי התנהלותה של ישראל מול שכנותיה, התנהלות המתאפיינת לטענתו בחוסר החלטיות וחוסר נחישות, עלולה דווקא לדרדר את המצב. "סוריה לא מוכנה לוותר לישראל על הגולן, כי ישראל לא נחושה כמו טורקיה", הוא מסביר. "טורקיה לא הייתה מוכנה לדבר עם סוריה על שום דבר בגלל הדרישה הסורית לקבל את מפרץ אלכסנדריה, ואילו בישראל לא אכפת לאף אחד שהסורים מדברים על הגולן".
ואיך זה קשור למשבר המים?
"הלבנונים שואבים מנהר הווזאני (אחד ממקורות החצבאני), ואנחנו לא עושים כלום. זו הפרה של הסדרים קודמים. הסורים רוצים את הכינרת בגלל המצוקה שלהם. גם אם הגבול יהיה עשרה מטרים מהכינרת, הם יקדחו ויגנבו את המים מלמטה".
ומה ישראל תעשה?
"כלום. ישראל לא תסכן את הסכם השלום בגלל מים. לכל היותר, נתפיל מים נוספים. כי ככה ישראל עובדת, מאשימה את עצמה בכל צרותיה ולא משליכה שום דבר על אחרים".
אתה רואה איזה סיכוי שננהל עם סוריה שיתוף פעולה לפתרון משבר המים?
"אין סיכוי כזה. סוריה לא תאכל את העלבון של שיתוף פעולה עם הציונים. השלטון שם צריך אויב כדי להתקיים. הם צריכים אויב חיצוני כדי לדכא את זכויות האדם והאזרח, כי בלי זה אין להם קיום. ישראל נותנת להם את זה בחינם".
נשק עולה יותר מהתפלת מים
גם נציב המים לשעבר, פרופסור אמריטוס דן זסלבסקי, שכיהן בתפקידו בשנים 1992-1993, שותף לדעה כי מלחמה בינינו לבין סוריה על רקע משבר מים לא תפרוץ כל כך מהר. "המים של הירמוך מגיעים לירדן, והסורים הקימו מאגר של יובליו", הוא אומר.
המלך עבדאללה צילום ארכיון: אי-פי-אי
"על פי ההסכמים, סוריה יכלה לשאוב 90 מיליון קוב מהירמוך, אבל כשאני הייתי הנציב, הם לקחו כבר יותר מ-200 מיליון קוב. לצערי, ישראל לא התערבה בכך".
מדוע ?
"אני חושב שהיו צריכים לעשות משהו. אני אישית שכנעתי את רפול שלמדינת ישראל לא כדאי לנהל מלחמות על מים. אנחנו צריכים לעמוד על זכויותינו, אבל לנהל מלחמה על מים זה לא כדאי, כי נשק עולה יותר מהתפלת מים".
אז איך אנחנו יכולים לשמור על מקורות המים שלנו מפני שכנינו הערבים?
"יש דרכים יותר חכמות. אם אתה מתפיל מים מהים התיכון ומוביל אותם לירדן, הם הופכים להיות תלויים בך. הם לא יעזו לעשות דברים בניגוד להסכמים. זה יותר חכם מאשר להשקיע בטנקים".
אפילו לבנון, שבמשך העשורים האחרונים נמצאת תחת כיבוש סורי, חולקת עם ישראל את מקורות הירדן. במרס 2001 החלה לבנון לשאוב את מי הווזאני, שהוא מקור המים העיקרי של נחל שניר.
הלבנונים הניחו מערכת צינורות לשאיבת המים במטרה לשאוב עשרה מיליון קוב ממי הווזאני. ישראל מחתה על כך, ובמשך שנים לא הצליחה למנוע את שאיבת המים. רק בשנת 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, פגע צה"ל במתקני השאיבה של מי הווזאני. "בלבנון אין בעיית מים", מסביר קידר. "זה לא המשבר האמיתי שלהם. ללבנון יש שטח עם שלג. הבעיה שלהם זה חיזבאללה".
בעוד השלום עם סוריה, ואתו שיתוף הפעולה ההדדי, אינם נראים באופק, דווקא עם ירדן ישראל חולקת את מקורות המים כחלק מהסכמי השלום. במסגרת ההסכמים התחייבה ישראל להעמיד לרשות ירדן 50 מיליון קוב מים מדי שנה מהכינרת ולחלוק את מימי הירמוך, כך שירדן תקבל שלושה רבעים ממימיו. כמו כן, ישראל וירדן התחייבו לפתח מקורות נוספים למים כמו בניית שני מאגרים על הירדן ולהעניק סיוע הדדי בשנים שחונות.
הנה כי כן, דווקא משבר המים משמש כמנוף לקידום היחסים בין ישראל לירדן. "אנחנו מדברים הרבה עם ירדן על פרויקטים של מים", אומר ד"ר קידר. "אנחנו מדברים על תעלת הימים, על הצלת ים המלח. יש על מה לדבר אתם. יש גם ועידות בירדן על משק המים.
"בירדן יש התנהלות מאוד חיובית מאחורי הקלעים בנושאי סביבה ובנושאים של איך לחיות ביחד. השלטון בירדן מסתכל על הדברים בצורה חיובית. הוא רוצה לראות איך לחיות ליד ישראל, ולא למות לידה".
"מצב המים בעזה היה קטסטרופלי"
עם הרשות הפלסטינית הדיאלוג סביב המים רחוק מלזרום כמי הירקון. הקרבה הגאוגרפית לישראל מחייבת את הפלסטינים לשתף פעולה. "אני יכול לתאר לך שיחה שהייתה לי עם מישה ארנס, כשהוא היה שר הביטחון", נזכר זסלבסקי. "אמרתי לו שצריך לנהל מדיניות מים. מישה אמר שאני צודק, ועזר לי לקיים פגישה עם שמיר.
מתקן ההתפלה באשקלון צילום: אדי ישראל
"הכנתי הרצאה מסודרת. אחרי כמה משפטים שמיר אמר 'בוא נעשה בקיצור. אתה נציב המים של כולם, של היהודים והערבים, ואתה צריך לדאוג לכולם. כולם בני אדם. אין הבדל'. זו הייתה הגדרת המדיניות של ממשלת הליכוד דאז".
ומה היה אז מצב תשתיות המים בשטחים?
"מצב המים בעזה היה קטסטרופלי. היו נעמדים שם ומחכים לעגלות עם מכל מים. היו מגיעים אנשים עם מכלים כדי לקחת מים. חשבתי שלפי כל אמות המידה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שדבר כזה יהיה.
"אחד הדברים שעשיתי היה להיערך להקמת מתקן התפלה על גבול הרצועה שיספק מים לתושבי עזה ולתושבי הנגב המערבי. כשהתחלף השלטון, ונכנסה מפלגת העבודה, הפסיקו את הפרויקט הזה, שהיה חיוני ביותר".
ומה מצבן של תשתיות המים בשטחים כיום?
"הם לא עושים כלום. הם גונבים מים מאתנו וגונבים זה מזה, ושופכים לכיווננו את המזהמים שלהם. ניתן לחתום אתם על הסכמים, אבל לא קרה מעולם שהם כיבדו הסכמים שעליהם חתמו".
לאחר הקמתה של הרשות הפלסטינית, התחייבה ישראל במסגרת הסכמי אוסלו להעביר לגדה המערבית מדי שנה 31 מיליון קוב. בפועל הועברו כמויות גדולות בהרבה. ב-2009, למשל , הועברו 51.5 מיליון קוב.
"הסכם המים בינינו לבין הרשות קובע מה ישראל צריכה לתת וכמה, ומה הרשות צריכה לעשות", אומר שור, דובר רשות המים (הגוף שהחליף בניהול משק המים הישראלי את נציבות המים). "הרשות מחויבת למחזר קולחין (מי ביוב) ולמנוע זיהום.
"הצד הישראלי עומד בהסכם, ואף מעבר לכך. הצד השני כמעט ולא עומד בהסכם הזה. יש הרבה מאוד מה לתקן ולשפר במערכת המים הפלסטינית. הצנרת שלהם לא מתוחזקת ולא מטופלת. יש יישובים שבין 60 ל-70 אחוז מהמים הולכים לאיבוד בגלל דליפות.
"בנוסף, החלוקה של המים שם לא נעשית נכון. יש אזורים שנהנים מעודף מים ויש אזורים שסובלים ממחסור. אם הרשות הייתה מטפלת בביוב שלה, הוא לא היה מזהם את השטח ואת מקורות המים. הוא היה מוסיף לרשות כמויות מים אדירות. היום הם משקים במים שפירים, בעוד אצלנו בישראל מעל 60 אחוז מהגידולים החקלאיים מושקים במי ביוב ממוחזרים".
גם היעדרה של מערכת אכיפה יעילה ברשות הפלסטינית פוגעת במשק המים. "בישראל יש כאלה שגונבים מים פה ושם, אבל אנחנו מטפלים בהם", מוסיף שור. "אלא שאם אין אכיפה, זה גן עדן לגנבים.
ברשות הפלסטינית יש הרבה התחברויות וקידוחים פיראטיים, אם כי בשנה האחרונה הם ירדו בצורה משמעותית, בעיקר עקב אכיפה של המינהל האזרחי ושל צוותי הפיקוח של רשות המים".
הפתרון: הגדלת היצע המים
ישראל היא מעצמה טכנולוגית בתחום ניהול המים. 80 אחוז ממי הקולחין שלה ממוחזרים לצורכי חקלאות. ישראל מובילה גם בתחום ההתפלה, ובידע הזה יכולות ליהנות גם שכנותיה. "אנחנו עוזרים לכל מי שאנחנו רק יכולים", מבהיר שור.
מפגש הבניאס והירדן צילום: דוידה גינטר
עמותת "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון", העוסקת בקידום פתרון של שלום אזורי למצוקת המים, תומכת בתכנית לפיה ישראל תייעל את צריכת המים שלה באמצעות תמחור ראלי של המים ותנצל את מי הקולחין להשקיה ותטפל בצנרת המים שלה.
כך, מציינת העמותה, ייחסכו 530 מיליון קוב בשנה שאותם ניתן לנצל כדי להחיות את הירדן. "אנחנו לא צריכים עוד מתקני התפלה", אומר סמנכ"ל העמותה יובל ארבל.
עד כמה הפלסטינים מוכנים לשתף אתנו פעולה?
"אין בררה, זה לא קשור לרצון. גם מקבלי ההחלטות בישראל לא מעוניינים במצוקת מים חריפה. יש מקומות ברשות שתושבים צריכים לשלם עשרות שקלים לקוב מים כי אין שם אספקת מים סדירה. זה לא מצב סביר. זה רק מגביר את הסכסוך. חלוקת המשאבים הלא צודקת מקטינה אצלם את הרצון לשמור על המים".
לחיים, כידוע, דינמיקה משלהם. גם הפלסטינים הבינו שכדי לקבל מים הם צריכים להתחיל לשתף פעולה עם מי שנחשב בעיניהם לאויב ולכובש. בשבוע שעבר ערכה נציבות הסחר האיטלקית מסיבת עיתונאים, בה הציגה תכנית למימון פרויקטים לטיהור מים ברשות הפלסטינית.
במסגרת הפרויקט, המתבצע בשיתוף מכון ערבה שבנגב, יותקנו מתקני טיהור קטנים למים אפורים (המים שבהם נעשה שימוש לצורכי מקלחת ושטיפה בלבד, ז"ג) בכפר עוג'ה, הסמוך ליריחו.
מנהל תכנית המחקר במכון הערבה, ד"ר קלייב ליפקין, אומר כי בכפר, כמו במקומות נוספים בגדה, אין תשתית לטיפול במי הביוב. "בגלל זה המים מזהמים את הסביבה וחודרים למי התהום. זה מקור מים שהוא גם שלנו. גם אנחנו רוצים להשתמש במחזור המים לצורכי חקלאות. אנחנו רוצים שהפרויקט יגדל.
"אנחנו רוצים שיחד עם העזרה של האיטלקים, נוכל לטהר את המים בכל הכפר. זה לא פשוט. אנחנו עובדים מול שותף פלסטיני. אנחנו, בצד הישראלי, עושים את ניטור המים וקובעים לאיזה גידולים המים האלה מתאימים. כאשר נכנס שותף שלישי ניטרלי, קל יותר לשתף פעולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם