ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

הבמה כולה שלו: הקריירה החדשה של אורי שטרק

אין לו סוכן, על כל עשרה אודישנים הוא מקבל תפקיד אחד וברזומה שלו שתי הופעות בסיטקום "רמזור", שלל פרסומות ואפילו תפקיד בסדרה של ערוץ הילדים. אורי שטרק, דובר עיריית חולון לשעבר, מפתיע בקריירה חדשה אחרי גיל שישים

קולות צורמים של צלחות זכוכית מוטחות ברצפה בוקעים מהטלוויזיה. ישראלים שמעמידים פני יוונים מלידה מנסים לנפץ צלחות, מנהג יווני ידוע בכל פעם שמוסיקה יוונית (או גליקריה) בוקעת מאיזשהו מקום, אבל לא הולך להם. טוב, זו מהות הפרסומת לצלחות עמידות. בין שלל המנפצים הכושלים ניתן לזהות את פרצופו של אורי שטרק, דובר עיריית חולון לשעבר ושחקן בהווה.

הוא כבר בן 63. ברזומה הבמה שלו השתתפות בסדרה המגה מצליחה "רמזור" (שוטה הגרוזיני), שלל פרסומות מגוונות וכעת הוא מגלם את האדם העשיר בעולם בסדרה עתירת הכוכבים של ערוץ הילדים "מה בכריש" (תסריט: יוצרי "עספור").

שטרק, יליד חולון, שימש 15 שנים דוברו הנאמן ומנהל לשכתו של ראש העירייה השני של חולון, פנחס אילון המנוח. ב-1987, כשאילון פרש מתפקידו אחרי 34 שנים, סירב שטרק לשרת ראש עירייה אחר.

"לא הייתי מסוגל לעבוד תחת ראש עירייה אחר", הוא מסביר, "אילון היה אחד מגדולי הדור, איך אפשר להחליף אדם כזה?". שטרק עשה הסבה מקצועית לעיתונות, לאחר מכן נהיה שדרן ספורט,  עורך של אתר אינטרנט ובשנה האחרונה הוא שחקן. 

אורי, לא היה שווה לך בזמנו להמשיך להיות דובר העירייה?
"לא".

מדוע לא?
"מי שהכיר את פנחס אילון ידע איזה אדם מיוחד במינו הוא היה. כשהוא פרש החליף אותו חיים שרון, שהחזיק מעמד עד לבחירות שזה בדיוק שנה וחצי. מהר מאוד ראיתי שאני לא מסוגל לעבוד עם ראש עירייה אחר".

ש למה, ראית בזה ירידה ברמה?
"זה עולם אחר. פנחס אילון היה כמו ספר פתוח, למדתי ממנו המון, הוא היה כמו אבא לכל תושבי העיר. אילון היה כל כך אהוד בעיר שאפילו לא היה צריך להגיע למפגשים, לחוגים, אנשים הכירו ואהבו

אותו. אני עשיתי לו שלוש מערכות בחירות. הכנו קלטת בה הוא מדבר אל התושבים, ובמקום שייצא מהבית העברנו את הקלטות בין חוגי הבית. אנשים ראו ושמעו אותו מדבר אליהם וזה הספיק".

יצא לך להכיר את ראש העירייה הנוכחי מוטי ששון?
"כן, אז בזמנו הוא שימש סגנו של אילון. עוד אז הוא הודיע שהוא רואה את עצמו בעתיד כראש עירייה".

לדעתך מוטי ששון מתפקד בצורה טובה?
"היום כן, בהחלט. לדעתי לקח לו כמה שנים ללמוד את העסק כמו שצריך, מאחר שיש הבדל גדול בין לכהן כסגן ראש עירייה לבין ראש עירייה שנושא בכל העומס עליו. יש לו גם לצידו את חנה הרצמן, שעוזרת לו בניהול העירייה. העיר נראית טוב".

יש הטוענים שבעצם חנה הרצמן היא זו שמנהלת את העניינים ולא מוטי ששון.
"תראי, כמנכ"לית העירייה ברור שהיא צריכה להוריד ממנו עומס ולנהל עניינים. בגרמניה למשל יש שני ראשי ערים, יש ראש עיר בתואר שעומד מול הציבור, ויש את האדם שמנהל בפועל את העבודה היום יומית. בחולון זה כמעט אותו דבר. חנה מנהלת את העירייה בפועל, אך עדיין דמותו של ראש העירייה מעל לכל".

אורי, לא היה שווה לך בזמנו להמשיך להיות דובר העירייה?
"לא".

מדוע לא?
"מי שהכיר את פנחס אילון ידע איזה אדם מיוחד במינו הוא היה. כשהוא פרש החליף אותו חיים שרון, שהחזיק מעמד עד לבחירות שזה בדיוק שנה וחצי. מהר מאוד ראיתי שאני לא מסוגל לעבוד עם ראש עירייה אחר".

למה, ראית בזה ירידה ברמה?
"זה עולם אחר. פנחס אילון היה כמו ספר פתוח, למדתי ממנו המון, הוא היה כמו אבא לכל תושבי העיר. אילון היה כל כך אהוד בעיר שאפילו לא היה צריך להגיע למפגשים, לחוגים, אנשים הכירו ואהבו אותו. אני עשיתי לו שלוש מערכות בחירות. הכנו קלטת בה הוא מדבר אל התושבים, ובמקום שייצא מהבית העברנו את הקלטות בין חוגי הבית. אנשים ראו ושמעו אותו מדבר אליהם וזה הספיק".

יצא לך להכיר את ראש העירייה הנוכחי מוטי ששון?
"כן, אז בזמנו הוא שימש סגנו של אילון. עוד אז הוא הודיע שהוא רואה את עצמו בעתיד כראש עירייה".

לדעתך מוטי ששון מתפקד בצורה טובה?
"היום כן, בהחלט. לדעתי לקח לו כמה שנים ללמוד את העסק כמו שצריך, מאחר שיש הבדל גדול בין לכהן כסגן ראש עירייה לבין ראש עירייה שנושא בכל העומס עליו. יש לו גם לצידו את חנה הרצמן, שעוזרת לו בניהול העירייה. העיר נראית טוב".

יש הטוענים שבעצם חנה הרצמן היא זו שמנהלת את העניינים ולא מוטי ששון.
"תראי, כמנכ"לית העירייה ברור שהיא צריכה להוריד ממנו עומס ולנהל עניינים. בגרמניה למשל יש שני ראשי ערים, יש ראש עיר בתואר שעומד מול הציבור, ויש את האדם שמנהל בפועל את העבודה היום יומית. בחולון זה כמעט אותו דבר. חנה מנהלת את העירייה בפועל, אך עדיין דמותו של ראש העירייה מעל לכל".

על כל לגימת קפה שטרק שוקע בזיכרונות של פעם, בזיכרונות מאנשים שכבר אינם עמנו עוד, של חולון של פעם שכלל לא דומה לחולון של היום. "היום המצב כל כך שונה", הוא אומר, "אז אילון היה רואה את העיר כבייבי שלו, הוא התחבר לתושבים, הסתובב ביניהם, שמע את בעיותיהם. כל בעיה הוא היה כותב על פתק ומעביר אותו אליי".

אליך?
"כן, הוא היה מבקש ממני לפנות למנהל מחלקה כזה או אחר כדי לעזור לאותו תושב. עשינו דברים שלא נעשו בעיר אחרת. הוא יזם פתיחת חשבון בנק בעזרת קבלנים גדולים כמו דנקנר ורובינשטיין לטובת התושבים. כל אדם שפנה אלינו והיה במצוקה, אילון היה אומר לי להוציא פנקס צ'קים ובמקום הייתי נותן לאדם כמה מאות שקלים לעזרה מיידית. זה דבר שמעולם לא נעשה בשום מקום".

החשבון הזה עדיין פעיל?
"הוא נסגר לאחר שאילון פרש מהעירייה. לאחר שהוא נפטר ישבתי עם גזבר העירייה והחלטנו לסגור אותו. לעירייה פשוט לא הייתה האפשרות להמשיך עם החשבון הזה".

מדוע?
"לא יודע, אני חושב שאף אחד לא רצה להתעסק בזה".

אתה זוכר מדוע הוא פרש?
"בנו חגי, שהיה מספר שתיים בשגרירות ישראל בהאג, נפטר, וזה שבר את אילון. הוא המשיך לעבוד עוד קצת אחרי, אך הוא כבר לא היה אותו אדם. אני זוכר שנסענו יחד לחו"ל כדי להביא את גופת הבן. אילון ביקש ממני לישון עמו בחדר, ואני בחיים לא אשכח את המילים. 'לא איכפת לך לעבור אליי לחדר? יש לי שתי מיטות'. הוא היה במצב פגיע, הוא לא רצה להיות לבד".

בתור יליד חולון שגר כל חייו בעיר הזו, העיר מתפתחת בכיוון הנכון?
"היום כן, זו עיר יפה, מטופחת. אולי מה שנפגע זה החינוך. אילון השקיע הכי הרבה בחינוך, פעם היינו מקום ראשון בארץ, היום אנחנו אולי מקום 40".

למרות אהבתו לחולון, שטרק לא יכול להימנע מלהעלות נושא כאוב אחד: שכונת ח300, או יותר נכון לומר שכונת קרית פנחס אילון, אלא שאף אחד לא יודע שככה באמת קוראים לה. "זה מאוד מקומם", הוא אומר, "כל פעם שאני שומע מישהו מזכיר את שכונת ח300 אני מתקן אותו שח300 זה בסך הכל שם של תוכנית ולא שמה המקורי של השכונה, שבעצם נקראת פנחס אילון".

השכונה הכי יוקרתית בחולון מתגאה בשם לא נכון?
"עוד בתקופה אריאל שרון בתחילת שנות ה~90' נערך טקס הנחת אבן הפינה שאני ארגנתי ליד בית הפיס בסמוך לגולדה. יצרתי שלוש מגילות עליהן חתמו הנשיא לשעבר יצחק נבון וכל המוזמנים. עותק אחד קבור מתחת לאבן הפינה, עותק שני נמצא בארכיון והעותק השלישי שמור אצלי. ולמרות זאת עם השנים אנשים נתקעו עם השם ח300".

איך דבר כזה קורה?
"עד שהתוכניות אושרו לקח מספר שנים, ובזמן הזה כל הזמן דיברו על התוכנית עצמה והשם ח300 נהיה שגור בפי האנשים".

מדוע אתה לא פונה לעירייה כדי שיתקנו זאת?
"לפני שנים נפגשתי עם משה רום, ואמרתי לו שצריך לעשות משהו כדי לשנות את השם של השכונה, אבל כלום לא נעשה. אולי עכשיו אפנה למוטי ששון".

פנחס אילון ראה במוטי ששון ממשיכו?
"לא, הוא בחר בסגנו אפרים קורן, שנעלם מהפוליטיקה המקומית. הוא לא בחר במוטי ששון כי תמיד חשב שהוא מנסה לשים לו רגל, הוא כל הזמן התווכח עמו".

הקפה נגמר. קפה חדש מגיע אל השולחן יחד עם זיכרונות אחרים. אחרי קריירה של 15 שנים בעירייה, שטרק החליט לערוק למחנה הנגדי - לעיתונות. הוא הפך כתב מוניציפאלי ב"מעריב", והשתמש בניסיונו כדובר כדי לחלץ את כל מה שהעירייה לא רצתה שהתושבים יידעו. 

"זה לא היה עניין של חשיפת דברים", הוא נזכר, "בזמנו, אילון כל הזמן ניסה לומר את האמת ולא לסובב את העיתונאים. אם הם מצאו משהו לא תקין, הוא היה מנסה לתקנו. אפילו מספר הטלפון שלו היה גלוי בספר הטלפונים ואנשים היו מתקשרים אליו הביתה בערב עם בעיות, ואז הוא היה מתקשר אליי לטפל בבעיות".

אבל בתור דובר עירייה, תפקידך הוא למנוע מפרטים מביכים להגיע לידי התקשורת, ואז אתה עושה הסבה במקצוע ועושה להפך? חושף סודות?
"זה בדיוק העניין. כשעבדתי כדובר, לא הייתה לי בעיה עם עיתונאים. הם היו מעלים בעיה, ואנחנו היינו מודים שיש בעיה מסוימת ושנפעל כדי לתקנה. העיר אז הייתה קטנה יותר, למרות שנחשבה לעיר הרביעית בגודלה בארץ. כיום היא הידרדרה בכמה מקומות".

אבל התחלת לחשוף דברים.
"כן, למדתי תקשורת בגרמניה ועיתונאות בבית ציוני אמריקה, והתחלתי לחשוף דברים".

התקשית לעשות הסבה שכזו?
"ממש לא. היו לי את המקורות שלי, הקשרים שלי שיצרתי כדובר. לא הייתה לי בעיה להגיע לשום מקום. הכרתי גם את הדברים מקרוב, ידעתי איך להתמודד עם דוברים, איך להציג את הדברים".

אבל התקופה השתנתה. דוברים התחלפו, ראשי עירייה התחלפו. לא נתקלת בקשיים?
"לא, כי היו לי קשרים טובים עם דוברים וראשי ערים של בת~ים, אזור וערים סמוכות. היו לי יחסים טובים עם כולם כך שהיו לי דלתות פתוחות".

במהלך עיסוקו כעיתונאי, גברה אהבתו של שטרק לספורט והוא ניגש לקורס קריינות בקול ישראל והתחיל לשדר בתוכנית "שירים ושערים" ברשת ב'. "היינו קופצים ממגרש למגרש בשידור חי. היום כבר לא ניתן לעשות זאת", הוא אומר.

שטרק הבין מהר מאוד כי הוא נהנה יותר מתפקידו כשדרן ספורט מאשר כעיתונאי מקומי, עשה הסבה מקצועית נוספת והפך לשדרן במשרה מלאה.

איזה שוני מצאת בין רדיו לבין עיתונות כתובה?
"בכתיבה יש את הזמן לכתוב, לערוך. הייתי מרים טלפון למערכת ומבקש לדבר עם הכתבנית ולה הייתי מכתיב את החומר. זה לא כמו היום ששולחים מייל בלחיצת כפתור. אז גם לא היו מקומונים כמו היום, וכל הכתבים היו נאבקים על מקום בדפי העיתון.

"כמות המידע שהייתה זורמת למערכת הייתה עצומה. לעומת זאת, ברדיו היינו משדרים בשידור חי. היינו יוצאים למגרש עם כתב וטכנאי, ואז דני דבורין, שעד היום הוא עורך הספורט של קול ישראל, היה עובר בשידור חי למגרש כשהיינו מסמנים לו שהיה גול. כשהמשחק היה נגמר היינו הולכים למערכת כדי להקליט עוד כמה פרטים".

ארבע שנים הוא עבד כשדרן רדיו. בהמשך עשה הסבה נוספת לאינטרנט. הוא הפך עורך של אתר האינטרנט "קלאב 50" המונה מעל ל~200 אלף חברים, כולם בני חמישים פלוס.

מדוע הפסקת לעבוד ברדיו? הרי הודית שספורט הוא אחד מהאהבות הגדולות שלך.
"האמת? אני לא זוכר מדוע. חלו שינויים ברדיו, בהנהלה, והחלטתי לחזור לתחום הכתיבה".

לא נהנית מאחורי הקלעים של השידורים?
"בטח שכן. אבל עדיין למי שיש יותר כוח זה לוותיקים, הם היו מסקרים את בלומפילד. אני נשלחתי ליהוד, לראשון, למקומות פחות נחשבים. עד היום אני כל שבת מבקר משחקים, רואה אותם בטלוויזיה, נוסע למשחקים בחו"ל".

בשנה האחרונה שטרק ידע הסבה מקצועית נוספת. הוא שמע בעצת בן דודו, השחקן אבי יקיר, והלך לנסות את מזלו בעולם המשחק – בגיל 62.

עשית הרבה הסבות מקצועיות בחייך. למה דווקא משחק?
"תמיד השתעשעתי ברעיון של להיות שחקן, אבל פעם הייתי יותר עסוק. בשנה האחרונה עשיתי הרבה אודישנים והצטלמתי למספר פרויקטים, וזו חוויה. דרך המשחק הכרתי עולם שונה לחלוטין, שכיום אני יכול לומר בפה מלא שאני מאוד נהנה ממנו".

שיחקת ברמזור, הסדרה הקומית הטובה ביותר באמי האמריקאי.
"שיחקתי בפרק אחד שנקרא בר מצווה גרוזינית בתור הדוד של חתן בר המצווה, ובפרק אחר שיחקתי גם בתפקיד של שוטה הגרוזיני שהוא בעל דוכן פלאפל וחבר של אדיר מילר. יש שם הרבה קטעים מצחיקים".

נהנית לשחק עם אדיר מילר וליאור כלפון? הם שניהם נולדו בחולון.
"בהחלט. זו חוויה מיוחדת. בהפסקות בין הצילומים ישבתי עם אדיר ושוחחנו על מה שהיה בחולון, על שנות ילדותו. היו לו הרבה דברים מיוחדים ומעניינים לספר".

כמו מה?
"כמו על התוכנית. הוא כותב ועורך אותה כך שהוא נותן הוראות לבמאים מה צריך לעשות ואיך, הוא עוצר את הצילומים כשהוא רוצה, מתחיל מחדש, הוא גם כל הזמן מריץ בדיחות, הוא באמת אדם לא רגיל. פשוט תענוג לשחק לצידו".

לא הלחיץ אותך בהתחלה לשחק לצד שחקן מוכר שכזה? אחרי הכל אתה רק בשלבי ההתחלה.
"לא, זה אתגר".

עד עכשיו תמיד היית יחסית מאחורי הקלעים. פתאום אתה מקדימה. זה לא מלחיץ?
"לא. מעולם לא הייתה לי בעיה לעמוד מול אור הזרקורים. לאחר ששידרתי ברדיו, הנחתי כמה אירועים ועמדתי על במה, כך שמבחינתי לדבר מול קהל זה כמו משחק, פשוט עושים את זה".

זה לא מפחיד להתחיל בדרך חדשה?
"לא, כי בחרתי בדרך מעניינת, ואני כיום נהנה מזה יותר מכל דבר אחר, למרות שאני עדיין ממשיך לכתוב. אני אוהב ללמוד טקסטים, אני אוהב לקבל את שיחת הטלפון אחרי אודישן ולשמוע שהתקבלתי, ששואלים אותי מה מידות הבגדים והנעליים שלי, כיף לי לשבת על כיסא האיפור ולחוות שינוי תדמית".

עולם המשחק קשה יותר ממה שנדמה?
"זה לא עולם קל. צריך ללמוד המון טקסטים, וקורה ששוכחים מילה או משפט ולכן מצלמים כל סצנה אינסוף פעמים. המוצר המוגמר שרואים בטלוויזיה שונה לגמרי, אף אחד לא יודע כמה עבודה הושקעה וכמה זמן צולמה כל סצנה".

הקושי מצדיק את הזוהר?
"כן. אני נהנה לשחק לצידם של שחקנים מוכרים, שכל שני וחמישי קוראים עליהם בעיתונים ורואים בטלוויזיה. זה דבר מאוד מיוחד פתאום להיות לצידם".

מתחרט שלא התחלת קודם?
"גיליתי את העולם הזה מאוחר. כן, חבל שלא התחלתי את זה כמה שנים קודם".

אילו הטבות עולם הזוהר מביא?
"השחקנים המוכרים מוזמנים כל הזמן לפתיחות של אירועים, מקבלים מתנות, הולכים לתוכניות אירוח, יש על כך מלחמה שלמה".

איזו מלחמה?
"להיכנס לכמה שיותר תוכניות אירוח. לכן לשחקנים יש סוכנים שדוחפים אותם להופיע בכל מקום, בעיקר באמצעי התקשורת".

נתקלת בתחרות בין שחקנים?
"כל הזמן יש תחרות".
 

כמו?
"אני לא רוצה להיכנס לשמות של שחקנים, אך היום זה בעיקר עבודה של סוכנים שאומרים להם להשתתף בתוכניות כאלו ואחרות ומדליפים פרטים לכלי התקשורת בעיקר למדורי הרכילות. למשל בסדרה 'מה בכריש', דאגו היחצנים ללהק את הלקוחות שלהם שהם בכלל זמרים, העיקר שיראו אותם".

למה לך אין סוכן?
"האמת, לא היה לי זמן לחפש סוכן כמו שצריך. בן דודי כבר דיבר עם הסוכנות שלו וביקש ממני להגיע. היחצנית שלו כבר תדאג לי לעוד אודישנים של סרטים וסדרות".

בכמה אודישנים אתה מצליח ובכמה נכשל?
"אם היום אני מצליח לקבל תפקיד אחד על כל שמונה עד עשרה אודישנים אז מצבי טוב".

לשחקנים יותר מוכרים בטח הולך יותר חלק.
"לא תמיד, כי שחקן מוכר מדי לא יכול לשחק בכל תפקיד כי הוא מזוהה עם תפקיד מסוים ואז יש לו בעיה להחליף דמות. לכן כל הזמן מחפשים פרצופים חדשים".

אתה מתאר את הבעיה בה נתקל השחקן גדי רבינוביץ', הידוע בעיקר כטנצר המניאק.
"נכון, אגב בזמנו עזרתי לגדי להיות הקריין של הפועל חולון בכדורסל. גדי ביקש שאסדר לו להיות הכרוז. הוא מאוד נחמד".

אתה חושש להגיע לסיטואציה כמו של גדי רבינוביץ', שדמות שהוא גילם לא עוזבת אותו?
"אני לא מפחד. גדי נכלל בין השחקנים הבכירים שיש להם הרבה הצלחות, עד היום מזהים אותו, ומה רע בזה?".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...