ראשי » מקומי » דרום » באר שבעגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הגיעו מים עד נפש: תושבי הגטו בב"ש לא מוכנים לשתוק יותר

לכלוך והזנחה, חולדות ענקיות, קירות מתקלפים, צינורות רקובים, פיצוצי ביוב וריח נוראי - לכל אלה תושבי שכונה ד' בבאר שבע רגילים. הקש ששבר את גב התושבים: ניתוק זרם המים מהשכונה, במקום לתקן פיצוץ בצנרת. "אנחנו צריכים להפסיק לשלם ארנונה", הם אומרים

המילה גטו מקושרת, באופן אוטומטי, אצל כל יהודי, לתקופת השואה במלחמת העולם השנייה. בתקופה זו, כחלק מהפתרון הסופי של המשטר הנאצי, רוכזו יהודי אירופה בשכונות קטנות בערים הגדולות, שכונו גטאות, כשלב ראשון בדרך להשמדתם מעל פני האדמה.

לשאר העולם מוכר המושג גטו כאזור או שכונת מגורים שנבדלת משאר סביבתה, במאפיינים פיזיים או תרבותיים. בדרך כלל, אזור גטו נחשב לעני ובו מתגוררת שכבת אוכלוסייה חלשה.

בבאר שבע של סוף שנת 2010 ישנו אזור שמכונה גטו, גם בפי תושביו וגם בפי תושבי אזורים אחרים. ביקור שם הביא אותנו למסקנה שאכן יש גטו בבאר שבע, שמהווה תעודת עניות לפרנסי העיר, שכל כך שוקדים על תדמיתה.

הגטו הבאר-שבעי נמצא בלב שכונה ד' צפון, ברחוב רחבת הכנסת, שנמצא במרחק הליכה מאוניברסיטת בן גוריון, בה למדו ולומדים מיטב המוחות של מדינת ישראל. הגטו מורכב מארבעה בנייני "רכבת" גדולים, שנבנו בשיטת בנייה סובייטית לפני כ-50 שנה. הבניינים צמודים האחד לשני ויוצרים צורה מלבנית שבמרכזה רחבה גדולה.

קצת לא נעים להגיד, אבל למי שמתבונן על המבנה בפעם הראשונה הוא מזכיר בית כלא מסרט הוליוודי ישן. כשפוגשים את תושבי השכונה, מתברר שהם בהחלט חיים בסוג של סרט על בית כלא, ממנו הם מנסים לברוח.

הגענו למקום לבקשתו של מוריס וקנין, שכבר בשיחה הטלפונית לא היסס להשתמש בכינוי השגור למקום מגוריו: "תבוא למרכז אורן, תשאל שם איפה נמצא הגטו וכולם יוכלו לכוון אותך". וקנין מתגורר בבלוק מספר 680/61 מיום בנייתו, לפני כמעט 50 שנה, אי שם בשנת 1962.
 

וקנין, כמו שכניו שמתאספים לידו, התרגל כבר למצבו הגרוע של הגטו. מראה החולדות הענקיות אינו חדש לו, הלכלוך וההזנחה כבר לא מוציאים אותו מדעתו, הקירות המתקלפים של בניין מגוריו לא יגרמו לו לזעוק לעזרת הרשויות. עם כל הדברים הללו הוא איכשהו עוד יכול לחיות. אבל דבר אחד, שקרה לאחרונה, היה מבחינתו ומבחינת שכניו, הקש ששבר את גב הגמל. דבר שעליו אפילו הם לא כבר יכולים להבליג.

זה קרה ביום שלישי שעבר. בעקבות פיצוץ מים, אחד מיני רבים, שגרמו להצפה ברחבה הגדולה של הגטו, החליט תאגיד המים העירוני של באר שבע, חברת 'מי שבע', באופן שרירותי, לנתק את זרם המים לתושבי הגטו. לא מדובר היה במעשה חבלה על רקע לאומני. ככה, בלי שום הכנה או התחשבות, החליטה חברה ציבורית לנתק מאות מאזרחי מדינת ישראל מנוזל החיים!

לאחר שעות ארוכות ללא מים לרחצה וחמור מכך, ללא מים לשתייה, הצליחו תושבי השכונה לפרוץ באופן עצמאי את ברז המים שנותק ולחדש את אספקת המים לרחבה.

לאחר שזה קרה, החליטו תושבי השכונה שהגיעו מים עד נפש והם יוצאים למאבק. מרד גטו באר שבע. מבחינתם, לאחר אינספור אכזבות מהרשות המקומית, הדרך היחידה שלהם להאבק היא בעזרת "כלב השמירה של הדמוקרטיה", הלא היא התקשורת, שלמען האמת, גם היא הגיבה באדישות כלפי תושבי הגטו. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם תאגיד המים של העיר תל אביב היה מנתק את אספקת המים לתושבי רמת אביב ג'.

וקנין מתאר את השתלשלות האירועים: "בכל שבוע, לפחות פעמיים בשבוע, יש לנו פה פיצוץ בצנרת הביוב. הרחבה מתמלאת במים. כמובן שזה מביא ריח נוראי שמגיע עד לבתים וגם זבובים ויתושים. אי אפשר בכלל לעבור ברחבה. בלית ברירה, אנשים עשו פה מעברים מ'רפסודות' שעשויות מקרשים. בגלל המים אין בכלל מעברים. יש פה מדרגות שנבלעו לגמרי באדמה.

"רק בשבוע שעבר אישה עברה ברחבה, נפלה ופונתה לבית חולים. לפני שבועיים נפל פה צינור ביוב ארוך מהקיר. רק בנס הוא לא פגע בזקנה שהלכה ברחוב. כשיש הצפה כזאת, העירייה באה, משחררת את הסתימה והולכת.

"הצנרת פה לא הוחלפה מאז שהבניינים קיימים, לפני כ-50 שנה. מטבע הדברים, הצנרת הרוסה. היא מתה. נגמר זמנה. תיקון נקודתי פה ושם לא יעזור. צריך להחליף אותה. לפי מה שאני חושב, מדובר בעניין של משהו כמו מאה אלף שקל. העירייה דורשת שאנחנו, התושבים, נחליף לבד את הצנרת. איך הם יכולים לדרוש מאיתנו דבר כזה?

"רוב הדיירים פה הם מתחת לקו העוני. קשישים, נכים, אלמנות ואפילו משת"פים. פה לא תמצא משפחה שהאבא עובד בקמ"ג והאימא עובדת במשרד ממשלה. פה כל שקל שמרוויחים הוא בשביל לחיות. להגיד לאנשים כאלה להביא לבד מאה אלף שקל, זה בדיוק כמו להגיד להם לקפוץ מקומה רביעית.

"מה שקרה ביום שלישי שעבר", מספר וקנין, "זה שבעקבות עוד פיצוץ בצנרת הייתה הצפה. חברת 'מי שבע' העירונית לא רצתה לתקן את הפיצוץ. באו לפה העובדים של החברה, סגרו את ה'שיבר' וריתכו את הגישה אליו, כדי שלא נצליח לפתוח אותו מחדש. הם אמרו שאנחנו צריכים לסדר לבד את הפיצוץ. הם השאירו את 146 המשפחות שמתגוררות פה בלי מים.
 

"אחד השכנים התקשר למוקד העירוני 106 ואמר להם שאין לו מים לילדים שלו. הם ענו לו שזה לא מעניין אותם. הם פשוט החליטו לנתק אותנו ונגמר הסיפור. אפילו מים לשתייה, במכלית, הם לא הביאו לנו. מהבוקר עד השעה שש בערב לא היו לנו מים. בלית ברירה באו כמה דיירים, שברו את הריתוך ופתחו חזרה את ה'שיבר'. ככה חזרה לנו אספקת המים".

אל השיחה הצטרף תושב נוסף, אליאס, שביקש להבהיר: "בכל מקום בארץ על הדייר לדאוג לצנרת המים משעון המים. כל בעיה שלפני השעון, היא בטיפול הרשות העירונית. בוא תראה איך נראים השעונים ההרוסים ותגיד לי האם אנחנו צריכים לטפל בזה. תצלם את זה שכולם יראו. רק חבל שבתמונה אי אפשר לצלם את הריח המסריח הזה שנכנס לנו לבתים".

מישהו מבכירי העירייה מודע למצב שלכם פה?
אליאס: "בטח. לפני הבחירות כל הפוליטיקאים באים ומבטיחים לנו הבטחות, אבל אחרי הבחירות הם נעלמים. אפילו ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', בא לפה לפני הבחירות. הוא דאג לנקות כדי שנבחר בו.

וקנין מחזק את דבריו של שכנו: "ראש העירייה הזה מתנהל בשיטה שלעשירים עושים ולעניים לא מגיע. העשירים יכולים לתרום לו ולהצביע בעדו. פה, הוא יודע שאף אחד בכלל לא יגיע לקלפי כדי לבחור. אף אחד לא מאמין שיש מישהו שיעשה בשבילם משהו".

פעם המצב פה היה שונה מהיום?
וקנין: "עד לפני בערך עשר שנים חברת עמידר הייתה מתחזקת את המקום. רוב הבתים היו שייכים להם והם היו דואגים שהמצב פה יהיה בסדר. היו באים לפה גננים ומנקים בכדי לשמור על הרחוב. לצערי, בעמידר היו קיצוצים והם החליטו לרדת מהנושא. מאז אף אחד לא מנקה ומשקיע פה. העירייה ועמידר זורקים אחד לשני את הכדור ואנחנו תקועים באמצע. העירייה בכלל לא מכירה בנו.

"פעם, הייתי בכנס של סימה נבון, שהייתה סגנית ראש העיר. אמרתי לה שיש בבאר שבע אזור מוזנח, מלוכלך ושלאף אחד לא איכפת ממנו. היא ביקשה ממני להגיד לה איפה זה ושיבואו לטפל בזה. אמרתי לה שזה בגטו. היא ענתה לי שלגטו העירייה לא מגיעה. התעקשתי והיא שלחה לפה שני אנשים. הם באו, הסתכלו ואמרו שלפה הם לא יכנסו. הם לא מתעסקים בגטו. העירייה פשוט לא מכירה בנו. אנחנו אזרחים סוג ז', תרתי משמע.

"לדעתי אנחנו צריכים להפסיק לשלם ארנונה. על מה אנחנו משלמים? כדי שפעם בשבוע יבואו מהעירייה וירוקנו את פח הזבל. בשביל זה לשלם כסף? לדעתי, אם יזכירו לראש העירייה את הגטו, הוא מיד יקבל צמרמורת. בעירייה אומרים שיש תכנית לשפר את המצב, אבל זה לא נכון. הם אומרים את זה רק כדי לצאת לידי חובה".

אבל חלק מהבעיות פה קשורות לבתים הפרטיים של הדיירים ולא לעירייה?
"זה כן קשור לעירייה. יש פרויקט שיקום שכונות. אם העירייה תבקש שהפרויקט יהיה פה, אז ישפצו גם כאן. אין סיבה שברחובות שלידנו משפצים ורק אצלנו, בגטו, לא משפצים. זה המקום הכי גרוע בעיר. בושה שרחוב שנקרא על שם כנסת ישראל נראה כך".

צביקה כהן, עוזר ראש עיריית באר שבע, מסר: "עיריית באר שבע, באמצעות אגף איכות הסביבה, משקיעה משאבים רבים לניקיון שכונה ד', כפי שעושה בשאר השכונות ברחבי העיר. מנהל האגף יסייר במקום ויבדוק את הטענות באופן אישי ואלה יטופלו בהתאם.
 

"בנוגע לתשתית המים במקום, מדובר בתשתיות פרטיות באחריות מלאה של דיירי הבניין. מכיוון שהתשתיות הרוסות, זורם הביוב לרשות הכלל וחובת העירייה למנוע זאת, בהתאם לדרישת המשרד להגנת הסביבה וזאת מפאת בעיית תברואה קשה. העירייה פנתה מספר פעמים לדיירי המקום ואף שלחה מכתבי התראה, ואף ניסתה לאגד את הדיירים באמצעות אגף הרווחה למציאת פתרון, ללא הצלחה עד כה.

"יודגש כי העירייה איננה מתעלמת מהנושא וכי בכוונתה לטפל ולתקן תשתיות, במסגרת תכנית ניסיונית משותפת לעירייה, תאגיד מי שבע וגורמים נוספים במהלך 2011".

מתאגיד המים העירוני מי שבע נמסר בתגובה: "התקלה ברחבת הכנסת הינה תקלה ברשת הביוב הפרטית של הבניין. במקרה הנדון, מי הביוב של הדיירים נשפכו לרחוב, דבר שאסור על פי תקנות המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות. עקב כך, ולאחר שליחת מספר התראות לפני ניתוק – הדיירים נותקו מזרם המים".

מדובר ברחוב עם אוכלוסייה קשת יום וברובה מתחת לקו העוני. אין להם כסף להחליף את תשתית הביוב. איזה פתרון אתם יכולים לתת להם? האם לנתק תושבים קשי יום ממים זה פתרון מבחינתכם?
"התאגיד מודע לקשיים של תושבים לחדש את תשתית המים והביוב בבניינים משותפים ולכן פנה לשר התשתיות, בבקשה להקמת קרן סיוע לשיקום הצנרת הפרטית עבור תושבים שידם אינה משגת. בימים אלו אנו עוסקים בהקמת הקרן ומחכים לתקציב משרד הבינוי והשיכון לנושא".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...