שאלה של זמן: עמרי מורג יסביר לכם מה זה זמן
מתי הזמן הנכון עבור אישה להתחתן? כמה זמן ביום אנחנו משקיעים בתחביבים? ומה הקשר בין חלוקת הזמן לגירושים? עמרי מורג מהוד השרון הוציא ספר על הזמן ומשמעותו. יצא חבל על הזמן
(מתוך "הכול זמני")
עמרי מורג צילום: אלי דסה
קהלת בן דוד, הלא הוא המלך שלמה, קבע בספרו כי "לכל זמן ועת לכל חפץ". החל מבריאת העולם, שנעשתה לפי סדר זמנים קבוע, הזמן הוא חלק משמעותי בחיינו. למרות שאיש לא הצליח להגדיר בצורה מוחלטת מהי מידת זמן, הוא הדבר היחיד שיש לכולנו. רגע, הבנתם את המשפט האחרון? לא, זה בסדר. רבים וטובים לא ממש הבינו את משמעות הזמן.
כמעט כולנו שמענו פעם שתורת היחסות של אינשטיין הגדירה את הזמן והמרחב, אבל לא ממש הבנו מה הוא באמת רוצה; מי לא שמע את הביטוי "זמן זה כסף", ומי לא חייך למראהו של דודו טופז המנוח צועק בתוכניתו "אין לי זמן". אבל מעולם לא הקדשנו יותר מדי מחשבה לשאלה מה זה, למען השם, זמן.
מתברר שאדם אחד כן השקיע כמה שנים טובות בחקר של הזמן. עמרי מורג, מהנדס ואיש שיווק בן 51 מהוד השרון, החליט להקדיש את שבע השנים האחרונות (חתיכת זמן של השקעה) לבדיקת משמעות הזמן בחיינו. למרות שלל עיסוקיו – סמנכ"ל שיווק בחברה העוסקת בתחום האנרגיה, מרצה באוניברסיטה הפתוחה ונגן מפוחיות – מורג מצא את הזמן לקרוא למעלה ממאה מחקרים, ספרים ומאמרים העוסקים בנושא אחד – הזמן.
התוצאה: ספר בן 300 עמודים, ששמו "הכול זמני – משמעות הזמן בחיינו", העוסק בנושא הזמן ממגוון התייחסויות.
אז אם יש לכם זמן (מילה שתחזור עוד הרבה בכתבה הזו), תוכלו לקרוא שם על נושאים כמו תפישת העתיד, מהו זמן, לוחות השנה, התייחסויות תרבויות שונות לזמן, עסקים וזמן ועוד. בקיצור, ספר שחבל על הזמן. "שני המשאבים הכי מרכזיים שיש לנו הם זמן וכסף, ואף אחד לא מלמד אותנו בבית הספר מה לעשות איתם. בעצם, דווקא עם כסף מלמדים אותנו מה לעשות", אומר מורג.
מה כבר יש לעשות עם הזמן?
"לכולם יש את אותן 24 שעות. יש הרבה מאוד דברים שאני רוצה לעשות ולהפסיק. בהיבט הזה, אני מרגיש שהזמן קצר. לכן צריך לדעת לנהל אותו".
ואתה, עם כל העיסוקים שלך, מצליח לעשות עוד ועוד?
"כן. נושא הזמן הטריד אותי, אז החלטתי לכתוב עליו".
זמן? מה זה בכלל?
"הזמן בתרבות המערבית הקפיטליסטית נתפס כמשאב שיש לנצל אותו ביעילות מקסימלית על ידי ניסיון לקצר כל פעילות כך שתגזול פחות זמן ותפנה זמן, שיאפשר לבצע דברים אחרים".
(מתוך "הכול זמני")
סווטש צילום: יח''צ
באתר "ויקיפדיה" נכתב כי "זמן הוא ביטוי פילוסופי-לשוני-מדעי המתאר מידת המשך או הפער בין שני מצבים או אירועים". הבנתם? טוב. לא הבנתם? אתם לא לבד. גם מורג עצמו התקשה להגדיר את הזמן. "זהו המשאב היקר ביותר של האדם, הוא המשאב היחיד שפוחת והולך בוודאות מרגע לידתנו". אגב, יש בכלל מי שטוען שהמונח "זמן" כלל אינו קיים.
בקיצור, דבר אחד ברור: למונח הכי בסיסי והכי נפוץ אין הגדרה חד משמעית. ולא רק שאין לו הגדרה חד משמעית, בתרבויות שונות ההתייחסות לזמן משתנה. בתרבות המערבית, זמן זה כסף.
בתרבות הערבית, החיפזון מהשטן. ובדרום אמריקה – מניאנה, מחר. שום דבר לא בוער.
"ההתייחסות לזמן משתנה מתרבות לתרבות, וגם מאדם לאדם. יש מונח בשם 'טיים סטייל' – סגנון זמן, בדומה למונח 'סגנון חיים'. ולכל אחד יש את הטיים סטייל שלו", מפרשן מורג. "הבדלים תרבותיים ביחס לזמן אפשר למצוא גם בכל הקשור לעמידה בזמני יעד לביצוע משימות. האמריקאים, הגרמנים והשוויצרים אוהבים לעבוד על פי יעדי זמן ברורים ומוגדרים.
"לעומתם, האיטלקים, הספרדים והישראלים לא אוהבים לאכזב אחרים באי עמידה בזמן, אבל הם מעדיפים להרשות לעצמם גמישות מסוימת בזמן ביצוע המשימות. התרבות מגדירה גם מהו הגיל הנכון לביצוע דברים מסוימים. מתי הגיל הנכון להתחתן? עבור אישה זה 25, אבל זה משתנה ממקום למקום. הכול עניין תרבותי".
בוא נתחיל מההתחלה. אפשר בכלל להגדיר את הזמן?
"יש ויכוח אם הזמן קיים בכלל. אתה לא יכול לגעת בו או למשש אותו".
ההתייחסות לזמן היא שרירותית. ההחלטה לחלק את היום ל-24 שעות שבכל שעה ישנן 60 דקות – אינה טבעית.
"זה נכון. גם השבוע בתרבויות שונות אינו בן שבעה ימים. בכלל, יש מאות לוחות למדידת השנה – הלוח הגרגוריאני, הלוח העברי, הלוח המוסלמי, הלוח הסיני".
לא משנה באיזה לוח נשתמש, תוחלת החיים שלנו גדלה, מה שאומר שיש לנו יותר זמן.
"בכל שנה, תוחלת החיים גדלה בעוד שנה. מי שייוולד בשנה הבאה, תוחלת החיים שלו תגדל בשנה בהשוואה למי שנולד השנה. זה בזכות התפתחות הרפואה וכדומה. יש בזה הרבה דברים טובים בסך הכול. מי לא רוצה לחיות כמה שיותר? אבל יש גם לא מעט בעיות. תראה מה קורה היום בצרפת. כתוצאה מהתארכות תוחלת החיים, רוצים שם להעלות את מועד הפנסיה מ-60 ל-62, ותראה איזה סיפור עושים הצרפתים.
"העתיד הלא ידוע מלחיץ אותנו. קצב השינויים בעולם העתיד הופך לסימן שאלה אחד גדול. אתה לא יודע עם איזה בן זוג תהיה בעוד חמש שנים, איפה תגור ואיפה תעבוד. העולם נהיה יותר ויותר גלובלי".
למרות הכול, אנחנו מפחדים מקץ הזמן שהוא מוות.
"ברגע שאנחנו נולדים, אנחנו קובעים לעצמנו גזר דין מוות. זה דבר ודאי. לכן יש אנשים שמדברים על חיי נצח. כך עשו הפרעונים עם החניטה. כך מתמודדים ביהדות עם הנושא של העולם הבא. אנחנו רוצים להדחיק את רגע המוות שלנו. יש גם אנשים שמקפיאים את הגופות שלהם כדי להפשיר אותם ולחזור לעתיד".
גיל? מה זה בכלל?
"לאחר שהאדם החל להיות מודע לחשיבות הזמן, נוצר גם הצורך למדוד אותו. עד כמה שידוע לנו, מדידת הזמן היא אחד הדברים המשותפים כמעט לכל התרבויות האנושיות מאז ומעולם".
(מתוך: "הכול זמני")
עמרי מורג צילום: אלי דסה
"יש לנו קדנציה קצרה להעביר על כדור הארץ, ואנחנו מבזבזים אותה על שטויות", נוזף מורג. "אתה מסתכל על החיים בפרספקטיבה של חודש אחורה ואומר שעשית דברים כקליפת השום. יש מעט מאוד דברים שבאמת רציתי לעשות, ורוב הדברים שעשיתי הם שוליים. אנשים תמיד אומרים 'אין לי זמן', וזה הפרדוקס הגדול שלנו. כי אנחנו מספיקים בשנה מה שההורים שלנו הספיקו בכמה שנים. בני אדם היום חווים הרבה יותר דברים מאשר בעבר, ולמרות זאת אנחנו רוצים יותר, אנחנו רוצים הכול. וכשזה לא קורה, אנחנו מתוסכלים".
הלוואי שניתן היה לעצור את הזמן.
"אנחנו יודעים שאי אפשר לעצור את הזמן, אבל רוצים להקל על עצמנו. זה מביא לתופעה נוספת, של אנטי אייג'ינג. אנשים נלחמים בזמן. נשים שהולכות עם גברים צעירים, כי מי לא רוצה לחזור לרוח הצעירים. אם תקפיד על מספר כללים בסיסיים, אתה תרגיש יותר צעיר, פחות תתנשף כשאתה עולה במדרגות ותרגיש שיש לך יותר אנרגיות".
אבל יש גם מי שלוקח את האנטי אייג'ינג לכיוון קיצוני, כמו אנשים מבוגרים שמתנהגים כילדים.
"אם עוברים את גבול הטעם הטוב, עושים דברים שלא מתאימים לגיל. אבל מי לא רוצה להיות צעיר?".
מורג עצמו החליט גם הוא לשמר את צעירותו, אך בדרך מעט שונה. בגיל 47, כשהוא נשוי ואב לילדים בוגרים, הוא החליט יחד עם אשתו לאמץ תינוק מרוסיה. "אין ספק שזה הופך אותי צעיר יותר בתחושות שלי", הוא אומר. "אני מרגיש הרבה יותר צעיר. אני משחק עם הילד, למרות שאני בגיל שאני יכול להיות סבא. אני הולך לחגיגות שלו בגן".
אתה בא להגיד לי שאימצת ילד רק בשביל להרגיש יותר צעיר?
"רצינו עוד ילד אחד לפחות, אבל בגלל כל מיני סיבות לא יכולנו לקחת סיכון ולהביא אותו בצורה ביולוגית".
אז למרות שלא ניתן לעצור את הזמן, אליבא דמורג ניתן לנהל ולנצל אותו בצורה יעילה יותר. "יש כמה עקרונות שאני מקפיד עליהם בחיים שלי", הוא מבהיר כיצד הצליח לדחוס את כתיבת הספר בין עיסוקיו השונים. "העיקרון הראשון הוא לא לעשות הכול לבד. מה שאני יכול, אני מעביר לאחרים. אני מטיל את משימות הבית על הילדים, שולח כביסה לניקוי יבש או שוכר מישהו שינקה את הבית שלי".
אתה מביא לידי ביטוי את המשפט "זמן שווה כסף".
"יש יחס חליפי בעולם בן עשירים לעניים. עשירים נותנים כסף ומרוויחים זמן פנוי. העניים נותנים את הזמן שלהם ומרוויחים כסף. הכול יחס חליפין. היום אנשים עשירים מחזיקים עוזר אישי, יושבים איתו חצי שעה בכל בוקר ואומרים לו מה הם רוצים שיעשה".
עד כאן נתת עיקרון שמתאים לעשירים. ומה לגבי העניים?
"דבר שני זה לא להיות פרפקציוניסט. אם אתה רוצה להגיע לציון 85 ונדרש לך איקס יחידות זמן, אז בשביל לעלות מ-85 ל-100 אתה צריך להכפיל את כמות הזמן הנדרשת. ברוב הדברים תסתפק ב-85".
זה מתכון לשטחיות.
"אתה צריך להגדיר את השניים-שלושה דברים שבהם אתה רוצה להתמקד ולא בעשרה דברים. יש מספר מועט של דברים שאתה צריך להיות בהם פרפקציוניסט. אם אתה רוצה להיות הפסנתרן הכי טוב בעולם, אתה צריך לעזוב הכול ולהתמקד בזה. אבל אם אתה אדם רגיל, אז יש לך גם תחביבים, עבודה, משפחה. יש לך הרבה תחומים".
ואיפה אתה מעגל פינות בחיים שלך?
"ריבוי הפעילות שלי באה על חשבון המשפחה. אבל אני משתדל לבודד זמנים. בסופי שבוע אני רק עם המשפחה. לכל אחד יש את הדרך שבה הוא רוצה להעביר את החיים. אני לא מטיף לאחרים איך לחלק את הזמן שלהם. יש דברים בחיים שהם שוליים, שלא צריך לבזבז עליהם זמן. החוכמה היא לדעת להבחין בין עיקר לטפל".
פנאי? מה זה בכלל?
"האופן שבו אנו מנצלים או לא את הזמן, תלוי במאפייני האישיות שלנו ובמידה רבה גם בניסיון החיים שלנו. כלומר, במרכיבים הנלמדים לאורך השנים. ניהול יעיל של הזמן, פירושו ניצול הזמן בצורה מיטבית". (מתוך הכול זמני)
הכול זמני עטיפת הספר
היממה נחלקת ל-24 שעות (שהן, כשלעצמן, פרק זמן שרירותי), אבל רק חלק מועט מהשעות הללו נתונות באמת בידינו. "אפשר לחלק את הזמן לשני חלקים", מסביר מורג. "זמן הצורך וזמן הרצון. זמן הצורך כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לאכול שלוש ארוחות ביום, להתקלח, לישון, לנסוע לעבודה ולעבוד. יש גם סידורים. אבל יש גם זמן הרצון שהוא הזמן שבו אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. זה הזמן הפנוי שלנו. זה הזמן שמקדישים לקריאת ספר, לבילוי עם הילדים. החוכמה היא להעביר את הזמן מזמן הצורך לזמן הרצון".
כמה זמן בכלל נשאר לנו לעצמנו?
"שבע שעות בממוצע אתה נמצא במיטה. עוד עשר שעות אתה בעבודה ובדרך אליה. שעה נוספת מוקדשת לאוכל ושעה למקלחת ולהתארגנות בבוקר. יש גם סידורים שצריך לעשות. בסופו של דבר, יש לך רק ארבע שעות ברוטו לעשות מה שאתה באמת רוצה. ואני לא יודע באיזה מצב צבירה אתה מגיע לזמן הזה, עייף או ערני".
וגם את הזמן הזה מנצלים לטלוויזיה או לגלישה בפייסבוק.
"זה נכון. מה שקורה זה שאנשים לא נמצאים עם המשפחה בכלל. זו אחת הסיבות לעלייה באחוז הגירושים. אני גדלתי במשפחה שבה אכלו שלוש ארוחות כל יום ביחד. היום אני בודק, ובמקרה הטוב יש לנו ארוחה אחת ביום – שישי או שבת. וזה כי לכל אחד יש סדר יום ולוח זמנים משלו. כל אחד רעב בשעות מסוימות ומתעורר בשעות אחרות. אחת הסיבות שאנשים לא מסתדרים ביניהם היא בגלל הזמן. כל אחד מנסה להסביר לשני למה החלוקה של השעות לא נכונה. זה יוצר קונפליקטים".
ועדיין אין לאנשים זמן.
"נכון. ובגלל זה אנשים קונים מוצרים שנותנים להם תועלת זמן משמעותית. אנשים קונים מזון מהיר שחוסך להם זמן, קונים מוצרים דרך המחשב כדי לא לצאת מהבית. אנשים לא רוצים להשקיע ביציאה מהבית ובחיפוש חנייה. לכן חיסכון בזמן זה יתרון עסקי משמעותי ויתרון תחרותי בלתי רגיל. אנשים עובדים היום בדד-ליינים. בהרבה מקצועות צריך להגיב מהר".
אז הזמן, כאמור, הוא המשאב שאנחנו נזקקים לו בעבודתנו, אך ניתן גם להשתמש בו ככלי לענישה או לשליטה באנשים. "אם אתה רוצה לשלוט במישהו, שלוט בזמן שלו. זה מה שעושים לטירונים או לאסירים בכלא. לוקחים להם את הזמן וקובעים עבורם מה יעשו בכל רגע נתון. זה גם מה שהדת עושה למאמינים. היא קובעת מה הם יעשו בכל רגע, מתי יתפללו, מתי יניחו תפילין".
רק על דבר אחד אין לנו, ואין לאף אחד, שליטה. על יומנו האחרון.
"היה יצרן שעונים אמריקאי שרצה להמחיש לאנשים כמה הזמן חשוב וכמה כל דקה חשובה בחיים. הוא הכניס את הנתונים האישים של אנשים לתוכנה מיוחדת, מתי ואיפה נולדו, מה משקלם וגובהם, מה הם אוכלים. כך הוא חישב את תוחלת החיים שלהם, ומכר שעון שמצד אחד מראה את השעה, ומצד שני מראה כמה זמן נותר לך לחיות. אף אחד לא קנה את השעון הזה, כי אנשים לא רוצים לדעת מתי הם ימותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם