ארוסתו של דימה גרשטיין: ראיתי את האוטובוס וידעתי שהוא הלך
שבועיים לאחר שהציע נישואים לחברתו מורן, נהרג דמיטרי גרשטיין מיפו באסון אוטובוס הצוערים בכרמל. מורן, שעדיין לא מעכלת את האובדן הטרי, מספרת על ההיכרות ביניהם בגיל עשר, על הילד שגידלו יחד ועל האס-אם-אס האחרון
42 קורבנות גבתה האש הקטלנית בכרמל, וכשראש הממשלה מדבר על "אסון לאומי" כל מה שמורן יכולה לחשוב עליו הוא על האסון שלה, זה שלקח לה את דמיטרי, דימה בפיה, שבועיים לאחר שהוא הציע לה נישואים ועוד לפני שהם הספיקו אפילו להתחיל לתכנן את חתונת חלומותיהם.
דמיטרי, בן 27 במותו, עלה מאוקראינה כשהיה בן עשר, התגורר ברחוב גלעינית בשכונת יפו ד' ולמד בתיכון אורט מילטון בבת ים. הוא התגורר עם אמו לריסה, ואילו אביו בוריס התגורר בגרמניה ולא היה בקשר עם המשפחה.
בגיל 19 התגייס דמיטרי למשמר הגבול, ולאחר שחרורו, בשנת 2006, התגייס ליחידת נחשון של השב"ס. במסגרת שירותו בשב"ס למד דמיטרי לתואר בקרימינולוגיה במכללת בית ברל ועמד לסיים את לימודיו.
"בשביל דימה השירות היה מקור לגאווה", סיפר עליו השבוע מפקד הגדוד שלו, סגן גונדר אריק יעקב, שהכיר אותו לפני כשלוש שנים. "הוא היה דמות ואישיות. היו לו הרבה רצון לנתינה ודאגה לפרט יחד עם יכולות גבוהות מאוד להוביל ולסחוף אחריו את הפקודים, לא דרך הסמכות אלא מתוך כבוד והערכה.
"הוא באמת היה הטוב ביותר. הוא ראה את עבודתו כאיש ביטחון כדרך חיים, זו
דמיטרי, כפי שמספר מפקדו, הקדיש את כל כולו לשירות בתי הסוהר, ושם גם מצא את אהבתו הגדולה - מורן, שעובדת אף היא בשירות. השניים הכירו עוד כשהיו ילדים בני עשר, שכן שתי המשפחות התגוררו במרחק של רחוב אחד זו מזו, אולם, כמו במקרים רבים, עם השנים התנתק הקשר.
כשנפגשו שוב, לפני שנתיים וחצי, עשור מאוחר יותר ובמסגרת העבודה, ניצתה האהבה. מורן הייתה אז בסופו של הליך גירושים קשה וכואב, ולאט-לאט הקשר בין השניים התהדק. אחרי חצי שנה הם עברו לגור ביחד.
כשהכירו הייתה מורן (27) כבר אם לפעוט בן שנה וחצי, ודמיטרי הפך עבורו לאב. "אני קוראת לו מלאך", היא אומרת השבוע בעצב. "היו לי גירושים מאוד קשים. הוא נכנס לי לחיים אחרי הגירושים בתקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. יש לי ילד בשם שי אור, והוא גידל אותו מגיל שנה וחצי, אז הכרנו. כשעברנו לגור יחד, אחרי חצי שנה, הוא לקח על עצמו להיות ממש אבא בשבילו".
במה זה התבטא?
"הם היו קשורים והוא מאוד אהב אותו. היינו בחתונה של אחי לפני חודש, וכל מי שבא לנחם אותי עכשיו אומר 'בר שאנחנו הכי זוכרים זה ששי אור היה צמוד לדימה כל החתונה'. הוא ממש היה כמו אבא בשבילו.
"שי אור לקח ממש קשה את הבשורה על המוות, הוא בכה כמו איש מבוגר שמקבל כזאת בשורה. דימה פעם אמר לי שיהיו לנו עשרה ילדים ושי אור יהיה הבכור. כשאמרתי לו שלא יהיה מקום בדירה, הוא אמר לי שנשים מיטות קומתיים ומזרנים בסלון ונסתדר.
"מעבר לזה, כל החיים שלו היו בגדוד נחשון, הוא היה אדם שעושה רק טוב לאנשים. מה שהיה מניע אותו זה חמלה, הוא היה גיבור גם בחייו וגם במותו".
מה זה אומר?
"זה אומר שהוא פשוט חי ונשם את המדינה, אם זה גיוס לקרבי, שהוא היה יכול להתחמק מזה כי הוא בן יחיד שחי רק עם אימא שלו. גם האומץ שלו לקחת תחת חסותו ילד בן שנה וחצי. קראתי לו קצין וג'נטלמן.
"הייתה לנו אהבה ענקית, שפשוט ידענו והכרנו אחד את השני, גם בתקשורת ובהבנה. הוא דחף אותי ואני אותו לתת את המקסימום. היינו ממש נפשות תאומות, והבנתי את זה כבר בתחילת הקשר בינינו. הוא תמיד אמר לי 'מורני, אני חומת ברזל אחרייך', וככה ממש הרגשתי, שעומד מאחוריי סלע יצוק.
"הוא היה גאה מאוד במדים, בכל בוקר אחרי הגילוח וצחצוח הנעליים הוא היה עומד מול המראה, מסתכל על המדים בגאווה ופשוט מחייך".
את השתלשלות האירועים ביום האסון, זו שהיא בוודאי לא תשכח לעולם, היא משחזרת לפרטי פרטים. "ב-12 וחצי הוא אמר לי שהם מוקפצים", היא מספרת. "אני סיימתי לעבוד ב-12 בגלל חנוכה. אחרי שסיימתי לעבוד שמתי לו את המפתחות לאוטו בשער הבסיס וחזרתי באוטובוס, למרות שהוא רצה שאסע עם האוטו.
מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"אמרתי שאני אהיה חייבת להתאושש בגלל שי אור. הרגשתי שאיבדתי את הלב שלי, כאילו אמרו לי 'אין לך לב יותר'. דימה זרם לי בעורקים. אימא שלי הייתה אתי והגיעו אנשים, אמרו לי שיש תקווה, אבל ידעתי שאם הוא היה ניצל הוא היה מודיע. תיארתי לי שאם תהיה סכנה הוא היה מאלו שינסו לעזור. אמרו לי שדימה ברגעיו האחרונים הרגיע את כולם".
כאמור, לפני כשבועיים הציע לה דמיטרי להינשא לו והיא הסכימה, כמובן. אך הם אפילו לא הספיקו להתחיל בתכנוני החתונה וקבעו שבשבת הם יסגרו תאריך לחתונה. יומיים לפני, אירע האסון.
רק שלוש שעות לפני מותו קיבלה מורן שיחה ממפקדו של דמיטרי, אריק יעקב, שלה היכרות מקצועית אתו, שכן בעבר שימשה כעוזרת כוח האדם שלו. ליעקב נודע בדיוק על הצעת הנישואים המרגשת והוא התקשר לברך אותה.
"סיכמנו שבשבת נקבע תאריך לחתונה אחרי קורס הקצינים", מספרת מורן בכאב, "אבל לא הספקנו. זה מאוד לא מתאים לו לדחות דבר כזה בשבועיים כי הוא מאוד פדנט, אבל הוא בטח עשה את זה כדי שלא יכאב לי הלב באותו תאריך שהייתי אמורה להתחתן והוא איננו".
אם היית יכולה לומר לו משהו עכשיו מה היית אומרת?
"שאני אוהבת אותו, שהוא חסר לכולם, שהוא גיבור ואני מעריצה אותו. שאנחנו נהיה חזקים בשבילו ואנחנו יודעים שזה מה שהוא היה רוצה. הייתי אומרת לו תודה, שהוא היה מלאך בשבילי ובשביל שי אור בתקופה כל כך קשה לשנינו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם