יחס אישי ושירה: כך זינק שיעור הזכאים לבגרות בתיכון אמי"ת
הזכאות לבגרות בתיכון אמי"ת בקריית מלאכי זינקה באחוזים מרשימים בתוך שלוש שנים. מגע אישי והשקעה בחלשים הם בין הסיבות לנתונים המרשימים. ההצלחה העניקה השראה למנהל אלי כהן, שכותב על זה שירה: "התלמידים הם ההשראה", הוא אומר
ראשי מערכת החינוך מצהירים בכל שנה שיש להיאבק בפערים, אך אלו לא ייסגרו בשנה אחת וגם לא בחמש. אבל יש עוד ועוד בתי ספר שלא נותנים לסטטיסטיקות האלה לקבע אותם.
תיכון אמי"ת קריית מלאכי הוא אחד כזה. לכאורה מדובר בתיכון שנועד לדשדוש: תיכון פריפריאלי, בלי הרבה תלמידים ובלי הרבה משאבים. רוב התלמידים מדורגים ברקע סוציו-אקונומי בינוני, שליש מהם הם עולים. כאן אין פריבילגיות של שיעורים פרטיים, כאן אין דיבורים על כיתות קטנות ומורים בהסכם שכר אישי. כאן לא מעיפים תלמידים שעלולים לסכן את הממוצע הבית ספרי. זו מערכת החינוך הציבורית. הכי ציבורית שיש.
"זה מה שיש ועם זה ננצח", אומר המשפט הידוע, ואיזה ניצחון יכולים לסמן באמי"ת קריית מלאכי: מ-30 אחוזי זכאות לבגרות לפני שלוש שנים - נתון נמוך מאוד לכל הדעות - זינק בית הספר לזכאות לבגרות בהיקף של כ-70 אחוז, הרבה מעל הממוצע הארצי, העומד על 46 אחוז.
איך עושים את זה? עם תשומת לב אישית, מאמץ פדגוגי מרוכז, ובמקרה הייחודי של התיכון הזה גם עם פרוזה ושירה. ומה הקשר בין פואטיקה לציונים? תכירו את אלי כהן, מנהל התיכון וגם משורר וסופר.
המוזה הגדולה של כהן היא בית הספר. גם התיכון הנוכחי, גם בתי ספר יסודיים שניהל בעבר באשקלון. ברשת קוראים לו "המשורר מקריית מלאכי". לפני שנים ספורות הוא כבר הוציא ספר אחד, "המורה בעל העין השלישית", קובץ קטעי פרוזה שכל כולו השראה מסיפורי תלמידים שאסף עם השנים.
מאז הוא לא מפסיק לכתוב. שירים, סיפורים, והמוזה היא אותה מוזה: מערכת החינוך. "בכל יום אני אוסף עוד חומרים. התלמידים הם ממש השראה", מספר כהן. "בבתי הספר יש כל מה שצריך לכתיבה. יש סיפורים לא שגרתיים, לא רגילים, ובכולם אפשר למצוא מסר".
באמי"ת קריית מלאכי לומדים למעלה מ-400 תלמידים. מספר התלמידים בשכבה הניגשת לבגרות נמוך יחסית, ועומד על 60-70 תלמידים בממוצע. בשנת תשס"ו (2005/6) הזכאות לבגרות מלאה בבית הספר עמדה על 33 אחוז בלבד. בשנת תשס"ז עלתה הזכאות ל-40 אחוז, בשנת תשס"ח נרשמו כבר כ-52 אחוזי זכאות לבגרות, ובשנת תשס"ט הושגו כ-68 אחוז.
הנוסחה לא כוללת משאבים, מלבד משאבים של רצון טוב ואמונה גדולה בתלמידים. כשכהן מנסה להסביר איך בית הספר השתלט על עצמו וזינק קדימה, הוא אומר כי "המגע האישי של המורים והתלמידים והחדרת האמונה ביכולת להצליח. בלעדיהם אי אפשר להגיע לשום הישג".
ומהעקרונות לפרקטיקה: צוות בית הספר ערך מיפוי של כל אחד מהתלמידים שאמורים לגשת לבחינת בגרות. המיפוי היה מקיף וכלל את מצבו הלימודי של התלמיד בכל אחד מהמקצועות, מצבו החברתי וההתנהגותי, איתור "חורים" במקצועות חלשים, שיחות עם ההורים ועוד.
כלל ידוע בחינוך אומר שלפעמים תלמיד שמתקשה במקצוע אחד מוותר על מקצועות נוספים, ולא מאמין ביכולת הלמידה שלו. זה בדיוק המצב שאותו רצו למנוע באמי"ת קריית מלאכי. לכן מלבד השיעורים בכיתות, הוצמדו לתלמידים מורים מתגברים על פי המקצוע שהיה החוליה החלשה שלהם. במקביל, המורים עברו תהליכי חיזוק והעצמה. "עם עבודת המיפוי, וההתמסרות של כל הגורמים למשימה לשפר
אחד הנתונים החשובים ביותר בדוח הבגרויות של התיכון הוא סעיף הנושרים, שלצדו מופיע אפס עגול. גם התלמידים שלא הצליחו להשיג בגרות מלאה לא נשרו מהלימודים, והצליחו לסיים לפחות חלק מהבגרויות, בתקווה שישלימו את לימודיהם בהמשך.
"המסר שאנחנו רוצים להעביר לתלמידים הוא שגם אם קשה לך היום, יש חיים שלמים מאחורי זה, והכל נתון בידיים שלכם", אומר כהן. "כמובן שאנחנו מקבלים גם תגבורים מרשת אמי"ת ומהעירייה, אבל הכוח נמצא בידי התלמידים".
מנכ"ל רשת אמי"ת, ד"ר אמנון אלדר, סיפר שמדובר בתוכנית כוללת של כמה בתי ספר ברחבי הארץ, הנקראת "תוכנית ה-80 אחוז". במסגרתה מאותרים בתי ספר שבהם הזכאות הייתה נמוכה, ונעשים מאמצים מקיפים להביאם לפחות לזכאות של 80 אחוז.
"מדובר בתוכנית הוליסטית שמבוססת על ליווי אישי לתלמידים, על סדנאות למורים וסדנאות לתלמידים. על חיזוקים מתמידים של הצלחות התלמידים ועל חזרה על כל בחינה או משימה לימודית עד להשגת ההצלחה", סיפר אלדר. "כל תלמיד זוכה למעקב צמוד מתחילת לימודי התיכון ועד שהוא זכאי לתעודת בגרות. הצוות בקריית מלאכי מיישם בצורה יוצאת מהכלל את התוכנית והתוצאות מדברות בעד עצמן".
כהן, 59, הגיע לתיכון לפני כשלוש שנים. לפני כן היה מנהל בבתי ספר יסודיים בדרום, שם קיבל את ההשראה לכמה סיפורים שכתב בקובץ "המורה בעל העין השלישית".
"פירקתי כמה תמונות שנצרבו בי במהלך העבודה בבתי הספר לקטעי פרוזה, כדי שאנשים יציצו ויבינו שיש הרבה מעבר למה שרואים במבט כללי בשיעור", מספר כהן. "לפעמים מסתתרים מאחורי אירועים קטנים בבית הספר דברים משמעותיים הרבה יותר".
כמו מה למשל?
"לפעמים יושב בכיתה ילד עצוב, ומאחורי זה מסתתר משבר בבית, או משבר עם אחד המורים. באחד מבתי הספר שניהלתי בעבר היה לי פעם תלמיד שהיה נרדם בשיעורים. אחרי שיחות התברר שהוא בן לאמא חד הורית, שלקחה אותו לעבודה בלילה ביחד איתה.
"היה גם תלמיד שהגיע עם מעיל וסירב להוריד אותו. התברר שאין לו בגדים להחליף, ולכן הוא לא לבש כלום מתחת. לא היה בבית כסף לחולצה".
היום עוסק כהן בכתיבת פרוזה גם על בית הספר הנוכחי שאותו הוא מנהל, בית הספר העל-יסודי, וגם על נושאים כלליים. למשל, השיר "אינך לבד", שכתב על החייל החטוף גלעד שליט, הוקרא בכל רשת בתי הספר של אמי"ת בפתיחת שנת הלימודים. בתי ספר בדרום מצטטים מהספר בישיבות מורים. בקרוב יוציא קובץ סיפורים נוסף.
מנהל תיכון זה מקצוע עמוס. מתי יש לך זמן לכתוב?
"זה רק בלילה ובחופשות. צריך לתעד את הדברים. ילדים מדברים, מורים מדברים. אסור לפספס את זה. צריך לכתוב את זה וליצור יותר הזדהות עם התלמידים".
לא.
אינך לבד
במרתף אפל וטחב.
לבותינו
מפעמים עמך
במרחק נגיעה.
רואה אותנו
בדמיונך בלתי נדלה,
כמה.
רואה את אבא,
רואה את אמא,
מזליג דמעות געגוע.
והלב,
הלב כמה
יוצא אליך
ולבך יוצא אלינו
וזה בזה נגעו.
עם אחד
ממלמל תפילה
צורבת,
מתחנן,
זועק רקיעים
לומר: "די! די לזה הנער,
התירו אזיקיו,
וייפול על צווארי אמו
הכמהה לריח בגדיו,
ללחלוחיתו,
למבטו הזך"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם