בת ים: מועדון השיט שהצמיח אלופים בסכנת סגירה מיידית
מצריף רעוע בחוף הסי פאלאס, הצמיח מועדון השיט של הפועל בת ים אינספור אלופי שיט ומפקדים נועזים בחיל הים (וגם את הפסל יגאל תומרקין). המועדון, הפועל משנת 1944, קיבל לאחרונה אות הוקרה מיוחד מעיריית בת ים: צו פינוי מהמקום
מימינך תבחין בסירת "גוליבר" מושכת בחבל שורה של סירות קטנות מדגם אופטימסט ועליהן, על האופטימסטים, יושבים פגים בגילאי 6-8. כשהגוליבר תגיע למים העמוקים, ישחרר המדריך את החבל והפגים יתבגרו וירטואלית באחת, ינווטו את ההגה ביד אמונה, ימתחו מפרש ויפרסו את החלוץ.
וליבך יוצא אליהם, אתה משפשף את עיניך והסירות עדיין שם, וגם הפגים, ילדים של שעת אפס, בשמונה הם בבית הספר, יחד עם כל המכפיגים, לומדים חשבון וכתיבה תמה.
בצהריים הם שוב בימיה, יוצאים לסיבוב מהסי פאלאס ללב ים, נו טוב, לא בדיוק לליבו, בכל זאת פגים, יוצאים לסיבוב של ארבעה ק"מ וחוזרים. מושכים את הסירות להאנגר של הפועל בת ים והולכים לביתם. למחרת בשבע בבוקר הם יחזרו, עם בקבוק מים (חובה) וסנדביץ' (רצוי) יוציאו את הספינות מההאנגר ויפליגו.
בשמונה הם ילכו לבית הספר אבל יחזרו בצהריים, וגם ביום שאחרי, ובעוד חודש, ובעוד שנה. הילדים של מועדון השיט הפועל בת ים. ובעוד חמש שנים הם יביאו מדליות מאליפות ישראל, ויהיו אלופי עולם, כמו איתן פרידלנדר, ומוטי אמברם, וניר סלע, ואמנון סמגורה והתאומים אדיר ואלדר עזרא. לתפארת מדינת ישראל, והעיר בת ים, והפועל בת ים.
"זוהי חלקת האלוהים שלנו", אומרים בקול חנוק מנהלי המקום פינקלשטיין ופרגר, ומוחים דמעה נסתרת. ואת החלקה הזאת עיריית בת ים רוצה לחסל. מרדכי ודניאל הם מה שנקרא בעברית מתוקנת, "אזרחים ותיקים". ממקימי העיר בת ים, כאלה שעברו לא מעט מלחמות וכבר ראו דבר או שניים בחיים. "נולדתי בבת ים בשנת 1937 ומאז לא עזבתי את העיר", מספר פרגר.
"אני ומשפחתי תפסנו את הבתים של הבריטים לאחר עזיבתם", נזכר פינקלשטיין ומוסיף, "זה היה היכן שממוקמת היום שכונת עמידר, אלא שאז לא הייתה עמידר. היה שם פרדס".
שני האזרחים הוותיקים יכולים למלא ספר עב כרס בצ'יזבטים ומעשיות מההיסטוריה של העיר בת ים, אבל לא לשם כך הוזעקנו בצהרי
"שמי מרדכי פינקלשטיין", המהם הקול מעברו השני של הקו בטון של חסמב"ה דור 5. "תבואו דחוף, אתם היחידים שאולי עוד יכולים לעזור לנו להציל את מועדון השַׁיִט של הפועל בת ים".
מועדון השיט של הפועל בת ים. החלב של שני הכתבים הח"מ יבש מזמן על השפתיים, אחד תיכף סוגר 50, השני מתקרב ל-60. עוד בהיותנו פרחי עיתונות ורודי לחיים גדלנו ביראת כבוד על שמותיהם של אלופי העולם ואירופה שצמחו במועדון. כולם היו חלק מההיסטוריה המפוארת של הפועל בת ים (או בשמה היום, "המרכז לספורט ימי בחוף הסי פלאס") אימפריית שיט שעשתה לשיט הישראלי בערך את מה שעשתה מכבי ת"א לכדורסל.
כמו בצו 8, התייצבנו שנינו בצהרי היום לפגישה הסודית ב"מערה החשמלית", טוב לא בדיוק, אבל גם הצריף הרעוע עם גג האזבסט שמשמש ב-60 השנים האחרונות קו יצור לאלופי עולם, בהחלט יכול להכיל בין העובש על הקירות שלל סיפורי מחתרת. במקום המתינו לנו נציגי חסמב"ה דור 5. פרגר (ירון זהבי בשבילכם) חסר שקט ועצבני.
פינקלשטיין (אהוד השמן) מסביר שבדרך כלל הוא לא כזה, אבל מאז שקלט שמפעל חייו בסכנה, אין לאיש מנוחה. פינקלשטיין מגיש קפה בידיים רועדות וכשלחלוחית בעיניו, שולף דף נייר מרופט עם הלוגו של בית המשפט המחוזי בפתח תקווה. הכותרת היא "צו פינוי".
קצת קשה להאמין, אבל עיריית בת ים, מסיבותיה שלה, החליטה לפנות את אגודת הפועל בת~ים. "השופט דווקא הבין אותנו", סיפר פרגר, "אבל הסביר שלמרות שאנחנו כבר 60 שנה במקום, על פי החוק היבש אין חזקה בדברים כאלה. המקום שייך לעירייה".
הצריף של הפועל בת ים משדר עזובה. אפילו מהאנדרטה של תומרקין לזכר אחד הנופלים יוצאי המועדון, נגנב השלט עם אותיות הברזל. 20 מטר מעליו צריף נוסף, מטופח. "שם נפתח שבט צופי ים", נאנח פינקלשטיין. "גם זה היה הצריף שלנו, אבל כבר לפני שנה העירייה פינתה אותנו ונתנה את המקום לצופים. זה הבייבי שלהם ושם דווקא מרחיבים".
שני האזרחים הוותיקים יוצאים למלחמה האחרונה. "לנו", קובע פרגר, "לא נותר אלא לפנות לרגש. אם יזרקו אותנו מהמקום, לא יהיה יותר שיט תחרותי בבת ים. בחוף הסי פלאס יש מאגר טבעי. אין בבת ים מקום אחר שמתאים לשיט תחרותי. אין לי בעיה לקחת את החניכים ולעבור לאשדוד, אבל אני בת ימי שנולד בבת ים לפני 73 שנים. גדולי הלוחמים של חיל הים גדלו כאן במקום הזה, גידלנו אלופי עולם. אני פשוט לא מסוגל למחוק הכל ביום אחד ולאפשר את המהלך הזה".
קצת היסטוריה: הפלוגה הימית של הפועל בת ים הוקמה בשנת 1944. בשנת 1952 עברה למשכנה הנוכחי בחוף הסי פאלאס בצפון העיר. הרעיון שהנחה את ההחלטה להקים את הפלוגה הימית, נבע מהצורך לספק תעסוקה ספורטיבית וחברתית לבני הנוער בבת ים, ובהיותה שוכנת לחוף הים היה זה דבר מתבקש.
חוץ מזה, שיקול נכבד ביותר היה כרוך ברעיון ההקמה והוא המטרה להכשיר בני נוער לקראת שירות ימי בצי הסוחר ובחיל הים במדינה העברית שבדרך (יידישע פיראטען) והיחלצות בעת הצורך לעזרת אוניות המעפילים אשר היו מתגנבות בהיחבא אל חופי הארץ ופורקות את מטענן האנושי בחשכת הלילה.
ההתחלה הייתה צנועה. חיים אברונין, משה צל ציון, ראובן ווקר, יצחק שטיין, האחים אריה ובן עמי מיכאליס, יוסף פריש ואחרים, רכשו סירת דיג ערבית מדגם פלוקה ותוך הסתמכות על הידע הימי המועט אשר נרכש ב"פל-ים" (פלוגות השיט של הפלמ"ח) ומעקב אחרי מעשי הדייגים הערבים אשר שהו דרך קבע בחופי בת~ים, החלו לעסוק בפעילות ימית חובבנית. שנתיים מאוחר יותר נרכשה סירה מדגם לווייתנית אשר נקראה על שמו של פעיל העלייה "ח.אנצו סירני" והפעילות תפסה תאוצה.
נבנתה סככה רעועה בחוף הסלע בה חסה "הצי". הציוד (תרנים, משוטים, עוגנים, חבלים ועוד) נישא בתום הפעילות על כתפי הנערים במעלה הגבעה אל בתי החברים אשר שכנו בקרבה לים, ושגרת פעילות החלה להתגלגל.
הדור השני אשר הצטרף וכלל את אלי פרידלנדר, רמי זולברג, מוטה קופר, יעקב אשכנזי ואחריהם שמואל וופניק, גיורא קרינקין, מיכה קומרינר ועוד חברים אשר יסלחו לנו אם נשמט שמם, כבר הגשימו את הייעוד והפכו להיות רבי חובלים בצי הסוחר הישראלי.
ניתן להזכיר גם את האמן יגאל תומרקין, שהיה מפעיליה הבולטים של סקציית השיט. כמה אנדרטאות מעשי ידיו לזכר הנופלים מפעילי המועדון, הוצבו בשטח המועדון ובמורד הרחוב המוביל לחוף.
המסלול המקביל של בוגרי הפלוגה הימית התגייס לחיל הים ושם הפכו יעקב רענן, מיכאל (יומי) ברקאי (מפקד חיל הים), אברהם (במיש) פריש (מפקד הצוללת דקר), משה (בושי) עזרא, ללוחמים ומפקדים מהשורה הראשונה. המסלול הנוסף של הפעילות הימית החברתית המבורכת הצמיח במהלך השנים אלופי שיט בארץ ובעולם אשר האדירו את שם ישראל.
בשלב זה מצטרף לשיחה המאמן אלדר עזרא, פעם סגן אלוף עולם שאביו משה (בושי) ז"ל היה יו"ר וממייסדי המועדון. "אני לא נגד הצופים", מצביע עזרא על הצריף המטופח שממול, "אבל צופים זה פעילות חברתית. אנחנו אגודת ספורט תחרותית שמנסה לייצר אלופים אולימפיים לעתיד. זה ההבדל. אם יפנו אותנו, לא יהיה בבת~ים שיט תחרותי והשמות הגדולים יישארו רק בספרי ההיסטוריה".
סיכם עזרא ופנה לעברם של חניכיו הצעירים שהגיעו לאימון ולא ממש יודעים היכן יתאמנו בעוד חודש.
בהפועל בת ים פעילים היום כמה עשרות נערים שבתנאים לא תנאים (רק למראה המקלחות הדולפות, לא ברור איך הם בכלל ממשיכים לבוא) חולמים להפוך לאלופים אולימפיים. וחשוב עוד יותר, האגודה מפעילה בהתנדבות את פרויקט "זיו נעורים", במסגרתו מתאמנים בשיט עשרות נערים בעלי מוגבלויות שונות. "עזוב את המדליות", אמר פינקלשטיין, "רק כדי לראות את האושר על פניהם של הילדים האלה, שווה להמשיך ולשמור על חלקת האלוהים שלנו".
הפועל בת ים, כבר ציינו, היא כיום אגודת השיט התחרותי היחידה בעיר. מכבי בת ים (זבולון) שהצמיחה בין השאר את ורד בוסקילה, נסגרה לפני כמה שנים והריסות המבנה ששימש אותה עדיין עומדות כאנדרטת עליבות בחוף. האם זה הגורל שמצפה גם להפועל בת ים?
"אין לי מושג מה העירייה רוצה מאיתנו", טוענים האזרחים הוותיקים. "הכל התחיל לפני חמש שנים, אז הם הגישו תביעה כדי לפנות אותנו. מכל השטח הגדול ששימש אותנו, נשאר רק הצריף הקטן הזה. בחודש שעבר קיבלנו את צו הפינוי הסופי מהעירייה, אבל אנחנו לא נוותר, נחתים את התושבים על עצומה, ונקווה שהרגש וההיגיון יעשו את שלהם".
ולמה שלא יעשו את שלהם? הרגש, וגם ההיגיון, ולמה לקחת אותם לבית המשפט אדוני ראש העירייה? את עשרות הילדים, פרחי המדליות? ומה תעשה עם פסק הדין? תתלה אותו על כותל המזרח בלשכתך? ודאי תמסגר אותו, וכשיגיעו אורחים רמי מעלה, יגיעו?
בחיים לא יגיעו, כי בינינו לבין עצמנו, מי רואה אותנו ממטר במדינה? אבל אם יבואו, ככה, בטעות, כי הגי'.פי.אס התקלקל, תכניס אותם ללשכה, תצביע בגאווה על התמונה שעל הקיר ותתפאר: אני, שלומי לחיאני, אני האיש שסגר את הימיה של הפועל בת ים וזרק עשרות ילדים לגורלם. למה מי הם?
סגן יו"ר הוועד האולימפי ויו"ר איגוד השיט, יהודה מעיין: "חבל מאוד שסניף ותיק שקיים מלפני קום המדינה ומשמש מקום לבני נוער, ייסגר. עיריית בת ים שמתגאה בחוף הים היפה שלה צריכה לעודד פעילות ספורטיבית תחרותית".
הפסל יגאל תומרקין ממקימי הימיה: "לפני כשעה ישבו אצלי ארבעה מחבריי בימיה, ביניהם אלי פרידלנדר, אביו של אלוף העולם לשעבר איתן פרידלנדר, והעלינו זיכרונות. אתה אומר שעיריית בת ים רוצה לנשל את הפועל בת ים מהימיה? בבת ים עושים כל מיני חזירויות וזאת אחת מהן".
מחזיק תיק הספורט בעיריית בת ים ויקטור טל: "השטח בחוף הסי פאלאס שייך לעירייה ולפי מה שאני יודע, מתוכנן לקום שם מרכז ספורט ימי חדש ומודרני. יש בעיה עם החבר'ה האלה מהפועל בת ים.
"בדקתי את הדברים ולמרבה הצער, הם אפילו לא רשומים כעמותה ומעולם לא הציגו אישור על ניהול תקין. לכן הם גם לא נתמכים על ידי העירייה. למרות הכל, התרשמתי מאוד מהלהט והרצון של המאמן אלדר עזרא. לכן אני אעשה הכל כדי לעזור להם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם