ראשי » מקומי » צפון

זה מה שנשאר: תושבי הכרמל החלו לחזור לבתיהם

לתרצה מבית אורן אין לאן לחזור. במכולת של לסרי בעין הוד ריכזו את הדיווחים על הבתים שנפגעו. בניר עציון התגאו בתושבים שסירבו להתפנות. ובכפר הנוער ימין אורד ניחמו את מנהל התיכון שביתו נשרף. כתבי מעריב התלוו אתמול לתושבים שחזרו לראשונה לבתיהם כועסים, עצובים, אך גם אופטימיים

טיפין-טיפין החלו אתמול תושבי הכרמל לחזור לבתיהם, כשעבור רובם הייתה זו הפעם הראשונה שזכו לראות את בתיהם ואת יישוביהם אחרי השרפה הגדולה. חלקם נשמו לרווחה כשראו שהנזקים מינוריים, אחרים הסתובבו אדומי עיניים ליד שרידי הבתים, העסקים שעלו בלהבות.

היו שזעמו על אוזלת ידם של צוותי הכיבוי או על השוטרים המפנים, והיו גם כאלה שהעדיפו להסתכל קדימה ולבקש: "האתרים התיירותיים שלנו לא נפגעו, ואנו זקוקים לכם כעת יותר מתמיד".

היא נולדה וגדלה בבית אורן. ביום חמישי פונתה משם, ובשישי שמעה שהבית שלה, יחד עם עוד כמה בתים בקיבוץ, עלה בלהבות. "מה לא ברור? " שאלה אתמול תרצה בן חיים בת ה-52, חברת הקיבוץ, וענתה מיד, "אין לי למה לחזור".
תושבי בית אורן הם היחידים שלא הורשו אתמול לחזור לבתיהם. למרות זאת, כמה מהם הגיעו אתמול כדי לראות את הנזקים בעיניהם. הבוקר אמורים לחזור לבתיהם שאר החברים, שחלקם יגלו, בדיוק כמו בן חיים, שאין להם לאן לחזור.

בן חיים עצמה זועמת וכואבת: "בתוך הבית שנשרף היה לי לא רק רכוש רב, אלא גם חיות", היא מספרת בעצב. "מלבד הכלבים והחתולים, שום חיה לא שרדה את התופת הזו".

אבל הכעס האמיתי שלה הוא על גורמי הביטחון, שמיהרו

להרחיק אותה ואת שאר החברים מבתיהם. "הפכו אותנו לפורעי חוק. חשבו שאנחנו ילדים קטנים ולא רצו לשמוע לנו, אבל אילו היו שומעים - ייתכן מאוד שהנזקים היו קטנים יותר. אנחנו הרי מכירים כל פינה ביערות הסמוכים לבתים שלנו. יכולנו לייעץ".

בן חיים מתגוררת בשכונת הדרומית של הקיבוץ, הנקראת "שכונת המכבסה", שספגה את מרבית האש בגזרה. "נכון שלא היינו צריכים להישאר, אבל לפחות עכשיו, כשאנחנו רוצים לחזור, למה שוב מתייחסים אלינו כמו אל פורעי חוק? לא מספיקה עוגמת הנפש?

"אבל את אף אחד זה לא מעניין. הפכו אותנו לאויבים של המשטרה, ושאף אחד לא יבין אותי לא נכון", היא ממהרת להבהיר. "הכבאים והכבאיות הם הגיבורים מבחינתנו".

בשביל הבודדים מבין תושבי עין הוד שחזרו אתמול לבתיהם הייתה זו הפעם הראשונה שבה זכו לראות את כפר האמנים שלהם אחרי השרפה, שפגעה בכ-15 בתים.

המכולת של דוד לסרי, אחד המקומות הבודדים בכפר שפעל בעזרת גנרטור, קיבצה אתמול את אלה שהעזו לחזור, כשמטוסי הכיבוי עדיין חולפים בשמים. שם התרכז כל המידע - איזה בית נשרף, איזה שרד, מי חזר ומי מתעכב. אבל כל שיחה חזרה לנקודה הכאובה ביותר מבחינתם - מכבי האש.

"לא לומדים לקח אלה", קובע התושב צביקה, שביתו הקודם עלה בלהבות בשרפה הגדולה ב-1998, וביתו הנוכחי שרד בנס את התופת. "מי שנשמע להוראות המשטרה ועזב את הכפר, הבית שלו נשרף". 

"יש פה לפחות חמישה בתים שנשרפו שהיה אפשר להציל אותם, אילו היו שולחים כבאית אחת", אומר תושב אחר שמבקש לא להזדהות. גיל, שנשאר בכפר יחד עם 30 תושבים כדי לנסות לכבות את האש, קובע: "בשבת בבוקר האש יצאה משליטתנו".

במבנה המזכירות ישיבה של ועד היישוב שעוסקת בבעיה הבוערת כעת: גנבי הרכוש שמסתובבים בשטח. אך יש גם סיבה לאופטימיות. "עיקר הכפר, למרבה המזל, ניצל", מודיע יקיר גרשון, בעל צימרים. "הכפר כאתר תיירות יחזור לתפקד בתוך כמה ימים".

כ-35 מתושבי המושב השיתופי הדתי ברכס הכרמל אשר נותרו להגן על בתיהם מהאש המשתוללת, קיבלו אתמול בשמחה את מאות המשפחות שנאלצו להתפנות מהיישוב בסוף השבוע. הם בטוחים כי אילו היו משאירים את היישוב ללא הגנה, האש הייתה מגיעה גם לבתים שלהם.

"לא נוטשים יישוב חי", מסביר משה. "אלף ראשי בקר יש כאן, בית ספר, בתים של אנשים, חיים שלמים. אילו היה קורה פה משהו, אף אחד לא היה מכבה את זה, כי כולם התמקדו במוקדים הגדולים. אבל שרפה קטנה בחצר אחד הבתים הייתה יכולה לעשות נזק לשכונה שלמה".

בביתו של סגן אלוף יוסי עדן התכנסה אמש החבורה שנשארה ביישוב. בבוקר עוד חגו מטוסי הכיבוי בשמים, בערב כבר הספיקו חלק מהמשפחות לחזור לשגרה ולהדליק נר חנוכה חמישי בבתיהן. "מהרגע הראשון הבהרנו לשוטרים שניסו לפנות אותנו, שאין מצב שזה קורה", סיפר אורן יהלום, אשר משמש אחראי האחזקה במלון ביישוב, וביום חמישי נאלץ להודיע ל-400 האורחים כי עליהם להתפנות.

"הנחנו צינורות לכיבוי חירום, עשינו תצפיות ופטרולים, הורדנו עצים בגבול היישוב במטרה למנוע את התפשטות השרפה, וזה באמת הוכיח את עצמו, בניגוד לכפר הנוער ימין אורד מתחתינו, שנפגע קשות".

הפנימייה נשרפה בימין אורד הודו על דבר אחד אתמול: הימים ימי חופשת חנוכה ויש עוד כמה ימים שיאפשרו להתמודד עם העובדה שהפנימייה שבה חיים ולנים כ-470 תלמידים עלתה באש בשרפה הגדולה, בית הספר ניזוק קשות, כמו גם חלק מבתי המגורים של 130 עובדי כפר הנוער הדתי ובני משפחותיהם.
בימין אורד חיים יחדיו נוער בסיכון, נוער שעלה ארצה ללא הורים, צברים, פליטים מדארפור וגם תושביו של בית יתומים לעולים מחבר העמים. ביום חמישי בערב, כשהלהבות התקרבו, פונו הילדים לכפר הנוער נווה עמיאל. אתמול גילו רבים שהשרפה כילתה לחלוטין את ביתו של מנהל התיכון, שמוליק בינג, והוא, אשתו וארבעת ילדיהם נותרו רק בגדיהם לגופם.
"ימין אורד הוא כפר עוצמתי שרואה את מהותו בתיקון העולם", הסביר אתמול בינג. "כל ילד בכפר כבר חווה בחייו משבר אמיתי, וכמו שאנחנו מחנכים אותם להתגבר על המשברים - עכשיו המחויבות של כל אחד ואחד היא לצאת מחוזקים מהמשבר. יש כאן הרגשה חזקה של קהילה ועשייה חינוכית אמיתית, והשרפה לא תשבור את זה".
אתמול ביצע ראש מינהל החינוך ההתיישבותי במשרד החינוך, יחיאל שילה, הערכת נזקים ראשונית ועמד בקשר עם מנהל הכפר, ד"ר בני פישר. כרגע מחפשים חלופות למגורים וללמידה לתלמידים ולאנשי הצוות. נקודת אור: ילדי ימין אורד יתארחו הבוקר ביום כיף שמארגנת להם הסוכנות היהודית בלונה פארק בתל אביב.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...