הסיוט האמיתי של תל אביב: מגורים עם שותפים
כשהדוד דולק, הכלים בכיור והחשבונות נערמים, מסתבר שהמחיר שאני משלם כדי לגור לבד הוא יקר. יקר מאוד. מצד שני, לחיות עם שותפים זה הרבה יותר גרוע
ידי נוגעת בכרית שלידי, ומוצאת שם... חמוס! פרוותי ומטונף. הוא בורח מיד ואז מתגלה המתנה שהוא השאיר לי. גוש ליתר דיוק.
חמוס או כלב, חתול או נמיה ואפילו אוסף חלזונות. את כל חיות המחמד ותחלואי השותפים כבר עברתי בעיר הזאת. כמה לילות שכבתי במיטה, התהפכתי מצד לצד, ותכננתי את המהלך המדויק להתנקשות בחיי שותפיי.
נראה שהחיפוש אחר שותפים, איתם אפשר לגור בתל אביב, הוא קשה מנשוא. הבעיה הגדולה, מסתבר, מתחילה כשמוצאים אותם.
אז לגור איתו? או שחופשי זה לגמרי לבד? כמה פעמים ספרת עד עשר ולא שטפת כלים? עד מתי השותפה המטרידה תציק על ערימת הכלים שיושבת ומחכה לך. איכשהו, לך לא זכור שאתה השתמשת בכלים האלה.
דפיקות חזקות על הדלת, אס-אם-אסים מתחננים לשקט, ופתקים על שולחן האוכל, אלו רק חלק ממנת חלקו של מי שירצה לשמוע מוזיקה בדירת שותפים. התזמון איכשהו תמיד נגדך. בשנייה שתלחץ על הפליי ביוטיוב, בדיוק אז, השותף חסר החיים החליט לעצום את עיניו.
הכנסת אורחים היא מצווה. ואתה צדיק גדול, מקפיד למלא את המצווה הזאת בשעות לא שגרתיות. השותפים שלך, שלהם בדרך כלל אין אורחים, ינסו בכל דרך לגרום לך להרגיש אשם. בדרך כלל תכניס את האורח בסימונים של השתקה והתנצלויות חוזרות
כל כך התעקשת על מרפסת כשחיפשת דירה. עכשיו כשאתה גר בדירה עם שותפים, המרפסת היא מקום מצוין לצאת אליו ולשקול קפיצה אל הרחוב הסואן של העיר.
בכל דירה יש את השותף האחראי, המסודר, הרואה חשבון, זה שתמיד רואה את החשבון. לא נעים לו להציק. לא דחוף לו עכשיו. רק כשתוכל. הוא ינסה בכל דרך להוציא ממך את מיטב כספך להוצאות השוטפות של הדירה. הוא פקיד הבנק הסיוטי שבא בסוף כל חודש לעשוק אותך – ואתה, סטודנט מסכן ועני שרק רוצה לשרוד בעיר הזאת.
כשאתה גר לבד, הבעיה נעלמת, האחריות כולה עליך, רק אתה מחשב את חשבון החשמל, ועד הבית, המים והארנונה ומחליט מתי לשלם אותם. כלומר אף פעם.
בסופו של יום, כשהדוד דולק, הכלים ממתינים בכיור, והחשבונות נערמים, מסתבר שהמחיר שאני משלם כדי לגור לבד הוא יקר. יקר מאוד.
האפשרות השנייה היא לרצות את עונש המאסר עם השותפים לתא ולשלם את מחיר אבדן הפרטיות. אני שמתי לזה סוף - חמוסים אני מוכן לפגוש רק בפינת הליטוף בספארי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם