בדרכו: חבורת האופנוענים נפרדת מטוני שטרן
טוני שטרן, יוגב הרוש וליאור הדר היו שלישייה שהתאחדה סביב אהבה לאופנועים. ביום שישי האחרון נהרג שטרן (34), בן העיר נהריה, בתאונת דרכים, והותיר את חבריו לכביש המומים. "היה צריך לפגוש אותו פעם אחת כדי להתאהב", הם מספרים
כמה דקות חלפו ומכונית נעצרה לצדו של ליאור. בעל המכונית הוריד את החלון, חייך קלות וקרא לעבר ליאור: "אחי, אפשר לרכוב איתך?". ליאור היה משוכנע כי מדובר בעוד בדיחה שבעלי מכוניות נוהגים לזרוק לעבר רוכבי האופנועים. הוא חייך בחזרה והיסס בתשובתו. אלא שבעל המכונית לא ויתר והמתין לתשובה. "כן", ענה ליאור לבסוף. "בכיף".
בעל המכונית שילב להילוך ראשון ונעלם. דקות ספורות חלפו והוא הגיע שוב לכביש, הפעם כשהוא רכוב על אופנוע. לאחר שגם יוגב הגיע למקום, החלו השלושה לנסוע הלוך וחזור על הציר וסיימו את היום בארוחה בביתו של ליאור בבית שמש.
מאז ועד ליום שישי האחרון היה טוני שטרן, בעל המכונית, אחת החוליות במשולש עם ליאור ויוגב. ביום שישי האחרון נפרדו השניים מחברם הטוב, לאחר שטוני מצא את מותו בתאונת דרכים סמוך לגן יבנה.
טוני שטרן
צילום: מהאלבום הפרטי
"כל השאר ממשיכים את המסע"
עשרות רוכבי אופנועים הגיעו השבוע לבית העלמין בנהריה, כדי לחלוק כבוד אחרון לחברם לכביש טוני שטרן ז"ל. כשנשמע צלילם הרועם של עשרות המנועים שרעמו, נראה שאיש לא הצליח להישאר אדיש.
האופנוענים מחוץ לבית העלמין בנהריה צילום: אלכס רוזקובסקי
"המנועים נהמו, כאילו בכו", סיפרה יהודית, זוגתו של הרוש. "קשה להסביר את התחושה שעברה לכולם בגוף כשהם שמעו את הצליל הזה. זה היה כמו שלוש יריות לזכרו של חייל".
טוני , יוגב וליאור היו משולש של אופנוענים. חברים טובים שהתאחדו סביב אהבה משותפת לאופנועים וכמעט לא נפרדו. רק שנה וחצי הם מכירים, אבל נדמה כאילו נולדו יחד. את מרבית זמנם העבירו יחד בדרכים,
בבתים, במקומות הבילוי, בשבתות משותפות.
טוני היה הצ'ארמר שבחבורה, זה שמקסים את כולם בחיוכו ובעיניו הטובות. הסרט "חתונה מאוחרת" של דובר קוסשווילי היה אחד האהובים עליהם, ולפיכך העניקו השלושה זה לזה כינויים מתוך הסרט: ליאור נקרא "באחו", יוגב היה "ואז'ה" וטוני כונה "ממוקה".
כשמאות באי הלוויה עוד היו בכניסה לבית העלמין, מתקשים לעצור את התפרצות הרגשות נוכח מפגן הרוכבים, ניגשה אליהם מירית, אחותו הקטנה של טוני שטרן, וחייכה. "ריגשתם אותי", אמרה , "זה מה שהוא הכי אהב".
חלק מאותם עשרות רוכבים כלל לא הכיר את שטרן, אך כ"אחים לנשק" ביקשו ללוות את הרוכב בדרכו האחרונה. אולם במהלך מסע הלוויה נחתה על חברי הקהילה המגובשת מכה קשה נוספת. אלי, אחד מחבריהם, ממארגני המסע, נפגע מרכב לעיניהם. בזמן שרוב הרוכבים נעצרו לצד גופו המוטל על הכביש, יצאו ארבעה אחרים למרדף מהיר אחר נהג הרכב הפוגע שנמלט מהמקום. זמן קצר לאחר מכן הם כבר חסמו את דרכו והסגירו אותו לידי המשטרה.
"עצרתי ליד אלי, הוא ביקש שאוריד לו את הקסדה ושטפתי לו את הפנים", סיפר יוגב הרוש, שיזם את המסע האחרון לזכרו של שטרן ותכנן אותו יחד עם אלי. "הוא הסתכל עליי ואמר:'רק אחד מכם נשאר איתי, כל השאר ממשיכים את המסע'. נחנקתי כששמעתי אותו. זה מתאר יותר מהכל את מה שאנחנו. באותו הרגע הוא יכול היה לחשוב על עצמו, על אשתו והבת שלו, אבל לפני הכל הוא דאג לזכרו של טוני ולקהילה. זה כמו אחוות לוחמים, אחד נפגע וכולם מרגישים את הכאב".
קודם כל בטיחות
רק השנה, בגיל 34, הצליח שטרן להגשים חלום. לראשונה בחייו הוא נעמד על הפודיום במסלול מרוצי האופנועים שבעיר סרס ביוון והרים לשמים את גביע המקום הראשון באליפות רומניה לאופנועים המתקיימת שם מדי שנה.
טוני שטרן (משמאל) ויוגב הרוש עם הגביעים מיוון צילום: מהאלבום הפרטי
החברים מספרים כי שטרן נהג להתגאות בפועלו כמתנדב במשטרת התנועה. לדבריהם, כחלק מהאישיות שלו הוא נהג למחול לנהגים רבים שביצעו עברות "קטנות ולא מהותיות" יחסית, ורק להסביר להם את הבעייתיות במה שעשו. "אבל כשמישהו ביצע עברה רצינית, כמו סיבוב פרסה על קו לבן או עקיפה מסוכנת, טוני תמיד היה מנסה לחשוב מה היה קורה אילו לצד אותו נהג היה רוכב אופנוע ואם העברה הייתה מסכנת אותו. אם כן, הוא לא היה מוותר לנהג הזה בחיים ולא משנה איזה תירוץ הוא היה נותן לו", טען החבר.
כבר מילדות, חבריו מספרים, החל טוני לפנטז על עולם האופנוענות. "כשכולם, לצורך ניסיון, מתחילים לרכב על קטנועים ורק אחרי זה עוברים לכלים עוצמתיים יותר, הוא ישר הלך וקנה אופנוע 500 סמ"ק ככלי ראשון", סיפר הרוש.
במקביל לעבודתו כהנדסאי מכונות בחברת "אינטל" הוא החל להשקיע בתשוקתו האמיתית - מרוצי האופנועים. עם הזמן הוא החל להשתפר בתחביב שכמעט הפך למקצוע שני. הוא רכש אופנוע מרוצים חדיש ואיחסן אותו ביוון, לצד חליפת המרוצים שלו, נושאת דגל ישראל, שאותה היה לובש רק כשהתחרה.
"אחרי שירד מהפודיום, הוא ניגש אליי עם החיוך הזה שלו, הוציא את הלשון החוצה ואמר:'זאת הפעם הראשונה שאני מקום ראשון במשהו'", נזכר הרוש, שהתחרה גם הוא באותה התחרות וזכה במקום השלישי בקטגוריה אחרת. בהמשך הוא רשם בעמוד הפייסבוק של שטרן: "בשבילי אתה תמיד במקום הראשון".
בערב חמישי, פחות מיממה לפני התאונה הקטלנית, בילו שני החברים הטובים יחד. הם נפגשו בברביקיו אצל אחד מחבריהם והמשיכו למתחם הבילויים בנמל תל אביב, שם, למרות הפיתויים הרבים והחברים שאיתו, מצא שטרן זמן לקנות מתנות לשתי אחיותיו.
"ביום חמישי הקרוב הוא היה אמור לטוס לסבב מרוצים נוסף ביוון, והתכוון לנסוע צפונה לנהריה לבקר את המשפחה. רק נולדה לו אחיינית חדשה והוא לא הפסיק לדבר עליה ובכל פעם עם חיוך גדול יותר", סיפרו הרוש ויהודית.
באותו הלילה, לפני שנפרדו בנמל, הם קבעו להיפגש בעשר בבוקר בדרום תל אביב כדי לרכוב יחדיו על האופנועים לארוחת צהריים אצל אמו של הרוש בקריית גת. "אני מכיר אותו בסך הכל שנה וחצי, אבל בזמן הקצר הזה הפכנו לאחים. היה לו מפתח לבית של אמא שלי ולפעמים הוא היה הולך אליה בלעדיי. כשהוא מת, אמא שלי, שיש לה ארבעה ילדים, בכתה על הקבר ואמרה:'קברתי היום ילד חמישי'. אחותי מאז לא אוכלת ולא מדברת", אמר הרוש.
העיניים עדיין צחקו
באותו הבוקר שטרן בושש להגיע. הוא איחר בחצי שעה וסיפר להרוש וליהודית שיצא מהבית בזמן,אך פגש בחורה ש"עיכבה" אותו בדרך. "זה היה סוג של כישרון שלו, כל פעם הוא והחיוך שלו היו כובשים מישהי אחרת", אמרה יהודית כשחיוך גדול על פניה. "היה צריך לפגוש אותו רק פעם אחת כדי להתאהב בו, אם אתה מכיר אותו יותר מזה, זה כבר מרסק אותך".
טוני שטרן (מימין), יוגב הרוש וליאור הדר צילום: מהאלבום הפרטי
לאחר עיכובים רבים יצאו החברים לדרך. הרוש ויהודית על אופנוע אחד, ושטרן על אופנוע שני. בדרכם דרומה, הם החליטו על עצירה קלה לקפה בבית העסק לציוד אופנועים "רשף טכנולוגיות", נותן החסות שלהם הממוקם בצומת גן יבנה. "פחות מ-200 מטר לפני שהגענו לשם זה קרה", שחזר הרוש.
"אני נסעתי ראשון עם יהודית וטוני מאחורינו. יש קטע כזה באופנועים, שכשאישה יושבת מאחור, לרוב המכנסיים שלה יורדים קצת למטה והתחתונים שלה בולטים החוצה. אז טוני עבר לצד ימין שלי, ועם חיוך מטופש שיכולנו לראות דרך הקסדה שלו, סימן לנו שרואים לה את התחתונים. אז חייכתי וסימנתי לו 'נו-נו נו' עם האצבע, כמו שעושים לילד", ממשיך הרוש לתאר, הפעם כשחיוך על פניו.
רגעים לאחר שהסיט את מבטו משטרן, הבחין הרוש ברכב שנוסע מאחוריו וצופר לו, עוקף אותו ומסמן לו תנועה של 'איקס' בידיו. "הבנתי שמשהו קרה ושאלתי את יהודית אם היא רואה את טוני. אבל הוא לא היה שם".
הרוש מיהר לבצע פניית פרסה לנתיב הנגדי בכביש ופתח בנסיעה מהירה לעבר הנקודה שבה ראה לאחרונה את חברו. "דבר ראשון שראיתי זה את האופנוע שלו שוכב על הכביש וחלקים ממנו שבורים סביבו. את טוני לא ראינו, אבל הבחנו בקבוצה של אנשים עומדים על הכביש", סיפר.
הרוש מיהר לעצור את האופנוע, זרק את הקסדה וחצה בריצה את הכביש לעבר הקבוצה. כשפילס את דרכו ביניהם נגלה לפניו הנורא מכל. "טוני שכב שם מתחת למעקה הבטיחות. הפנים שלו היו לכיוון האדמה והוא לא זז. ראיתי את אחד האנשים מנסה להוריד לו את הקסדה ומיד צעקתי עליו שאסור לעשות את זה, אבל אז התברר שהוא רופא שנקלע לשם במקרה והיה עד לתאונה.
הפכנו את טוני ביחד והורדנו לו את הקסדה כשהרופא מחזיק בצווארו כדי שלא יזוז יותר מדי, ואני מנתק את הסוגר שלה ומושך אותה מהראש שלו. הוא חייך. לא האמנתי, הוא כבר היה מת, הפנים שלו כחולות לגמרי, אבל השפתיים שלו נראו מחייכות והעיניים נראו צוחקות", אומר הרוש.
צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהוזעק למקום החל בניסיונות להחיות את שטרן. הם ניסו להנשים אותו ולעסות את הלב, אבל אי אפשר להנשים מפרקת שבורה", אמרה יהודית, חובשת בעברה. אחד הפרמדיקים ביקש להרחיק את הרוש, לחסוך ממנו את המראות ולמנוע את האפשרות שינסה להתערב בעבודת החובשים, אך גם הרוש עצמו ידע כי איש כבר לא יוכל להציל את חברו.
כשגופתו של שטרן פונתה מזירת התאונה, פנו הרוש ויהודית אל החנות שבה התכוונו לעצור. בכניסה לחנות, ניצבת בגודל טבעי תמונתם של שני החברים לאחר האליפות ביוון, מודפסת על בד קנבס. השניים התקשו לעצור את הדמעות.
זמן קצר לאחר מכן, הרוש כבר חשב כיצד ינציח את זכר חברו. "שבועיים לפני התאונה קיימנו טקס במעלה עקרבים לזכר חאלד באשיר, חבר משותף שנהרג כמה ימים לפני כן בתאונת אופנוע. ירדנו דרומה הרבה מאוד אופנועים והפרחנו לאוויר בלוני נייר עם נרות בתוכם. בדרך חזרה אמרתי לטוני שאם יקרה לי משהו עם האופנוע, הייתי רוצה שיעשו גם לי דבר מכובד כזה ושכולם יבואו. טוני חייך וסימן עם הראש בהסכמה. עבורו אעשה משהו גדול הרבה יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם