מסע בזמן: מלחמת השפות של נהלל
היישוב העברי בארץ בשנות העשרים רעש. הסיבה: פרסומים בעיתונים על מורים שמלמדים בגרמנית בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. מסמכים שנחשפו בארכיון המועצה האזורית עמק יזרעאל מדווחים על "מלחמת השפות" השנייה
יותר מעשר שנים אחרי "מלחמת השפות", שהתחוללה ביישוב בארץ בתחילת המאה העשרים, ניצת בעמק יזרעאל מאבק נוסף על שפה ועל תרבות, שבמרכזו בית הספר החקלאי לבנות בנהלל ומנהלתו חנה מייזל. בשבוע שעבר חשפה מנהלת ארכיון המועצה האזורית עמק יזרעאל, אסתר רויניק, את הסיפור המרתק בפני קהל מצומצם בכנס ידידי הארכיון.
בית הספר החקלאי לבנות בנהלל
צילום ארכיון
תושב מתאונן מרה
ב-1913 התחולל מאבק ביישוב העברי בישראל, שהרעיד את אמות הסיפים בארץ, ובמוקד שלו היה לימוד העברית במוסדות החינוך. חברת "עזרה", ארגון שסייע ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל, תרמה סכום נכבד להקמת הטכניון, והחליטה שהשפה הגרמנית היא שתשלוט במוסד.
אליעזר בן יהודה לע''מ
שנה לאחר אותו מאבק גילו מנהיגי היישוב שמישהו, רחמנא ליצלן, דיבר בשפה שאינה עברית באחד מהמוסדות הנחשבים ביותר באותה תקופה - בית הספר החקלאי לבנות במושב נהלל, שאותו ייסדה וניהלה חנה מייזל, האגרונומית שמשאת נפשה הייתה שהאישה העברייה תדע חקלאות ועבודת אדמה.
מייזל הקפידה מאוד בנוגע לעברית. אחד התנאים לקבלת תלמידות לבית הספר היה שהן יודעות לכתוב ולקרוא בעברית. כדי להוכיח זאת על המועמדת היה לשלוח את קורות חייה בכתב ידה, בעברית כמובן. למרות זאת, התקבלו תלונות שבבית הספר מלמד מורה לחקלאות דובר גרמנית, והסקנדל היה גדול.
ב-5 באוגוסט 1926 התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה מאת ד"ר אברהם ברוך, תחת הכותרת "צלם בהיכל". ד"ר ברוך הביע זעזוע מכך ששמע שהמורה לחקלאות בבית הספר מלמד "את תורתו בגרמנית". "הייתכן? הייאמן?. . . האומנם כה ירדנו? האומנם חילול
שפתנו בצורה כזו מצד מוסדותינו הלאומיים אינו ראוי אפילו לתשומת לב או לחילוף דברים באספה המקצועית של באי כוח החקלאות בארצנו? ואתם, אנשי נהלל חלוצי העבודה והשדה, אייכם? הידוע לכם מה נעשה במחנכם? על חילול הקודש בביתכם?", הוא כתב.
כמעט שבועיים לאחר מכן התקבל במערכת עיתון "דבר" מכתב תלונה בנוגע לפרשה, הפעם מאת תושב נהלל, הקובל על המורה לחקלאות ושפתו וחושף בפני העיתון את הפרשה. ב"דבר" שלחו מכתב למייזל וביקשו את התייחסותה לנושא: "במערכת נתקבל מכתב מאחד מתושבי נהלל, המתאונן מרה על שבבית הספר החקלאי בנהלל יש שליטה רבה לשפה הגרמנית.
"לדברי הכותב, מדברים המורה לגננות והמורה לבישול רק גרמנית, וגם מנהלת הבית לא ידעה כל שפה אחרת מלבד גרמנית. לדברי הכותב, לא נראה מצד כל אלה כל רצון ממשי לרכוש להם את שפתנו. אין חברי המערכת יכולים להעלות על דעתם שהמצב הוא כפי המתואר במכתב ומצאנו לנכון לפני הדפיסנו להודיע לך את תוכנו ולבקש אותך להמציא לנו בהקדם את תשובתך על התלונה הזאת, למען שדברייך יוכלו לבוא בדפוס באותו גיליון העיתון שבו תבוא גם התלונה".
עברית בפינו ובלבנו
הפרסומים עוררו שערורייה ביישוב. הסתדרות המורים נכנסה לתמונה ושלחה מכתב זועם למייזל: "הסתדרות המורים, שנלחמה בשעתה עם חברת 'עזרה' בעד השלטתה הגמורה של השפה העברית בבתי ספרה, לא תוכל לעבור לסדר היום בדעתה שבבית ספר שהחברה הציונית תומכת בו מלמדים עוד מקצוע זה או אחר בשפה זרה". נציגי הסתדרות המורים אף הגיעו לביקור בבית הספר כדי לדרוש הסברים.
אסתר רויניק צילום: יגאל לוי
"בית ספרנו הוא בית ספר מעשי. חובתנו כלפי התלמידות היא לתת להן את האפשרות ללמוד את העבודה החקלאית על ידי בעלי מקצוע. היות שלא תמיד אפשר למצוא אנשים בעלי השכלה וניסיון מקצועי היודעים את שפתנו, הוכרחנו לפעמים להזמין כאלה אשר בבואם אלינו עוד טרם ידעו עברית.
"בזמן הראשון היינו מתרגמים לתלמידות את ביאוריהם המעשיים והעיוניים. אבל כמובן בסביבתנו המורים הללו סיגלו להם תמיד את ידיעת השפה פחות או יותר מהר. ברור שאף פעם לא הכנסנו לתוכנו איש אשר לא מילא ברצון ובשמחה את חובת כל העובדים במוסדות הציוניים - ללמוד במשך השנה הראשונה את השפה, אם לא ידע אותה בבואו לארץ.
"גם המומחה שלנו לגננות, שעודנו חדש בארץ, היה זקוק בשנה החולפת למתרגמת תמידית, אבל כיוון שהוא לומד בהתמדה ובשקידה רבה את שפתנו, אנו מקווים שלשנה החדשה יוכל להקריא את שיעוריו מתוך הכתב בעברית".
במכתב ל"דבר" תקפה מייזל גם את חושף הפרשה, ד"ר ברוך: "לו במקום להשליך בפומבי על מוסד אשמה כה כבדה כמו זלזול בשפתנו, היה הד"ר ברוך מטריח את עצמו להכיר מקרוב את המוסד והרוח השוררת בו, היה מתברר לו שמעטות הן הנקודות היישוביות אשר השפה העברית שולטת בהן בחיים במידה כה מלאה כמו אצלנו. לו התעניין בחינוך החלוצות בעבודה, היה יודע שבכל המוסדות שניהלתי עד היום, ובתוכם גם בית הספר החקלאי לצעירות, הורגלו וחונכו הצעירות לעבודה ולעברית, כמו לשני דברים בלתי נפרדים".
פרוטקציה? בעברית?
בחודש ספטמבר באותה שנה עלה הנושא לדיון בוועידה הכללית הרביעית של הסתדרות המורים בארץ ישראל. תשובתה של מייזל אינה מניחה את הדעת בקרב משתתפי הישיבה, ולאחריה מודיעה הסתדרות המורים למייזל: "אין נימוק שיכול להצדיק פגיעה כה קשה בלשוננו בתוך כותלי מוסד חינוכי בארצנו. הוועידה מציינת את המעשה הזה כעוון לאומי ותמהה על אנשי המקום, שלא עמדו מבעוד מועד ולא דאגו להסרת המכשול. הוועידה דורשת שהמעוות יתוקן מיד".
נהלל בצילום אוויר צילום רפרודוקציה: יגאל לוי
מייזל נפגעה מהטענות. היא הרי דחתה אפילו בקשות של מקורביה לקבל לבית הספר תלמידות שאינן קוראות וכותבות בעברית. כך למשל, סירבה לבקשת חברתה הטובה מקיבוץ כנרת, חיותה בוסל, לקבל את בת אחותה לבית הספר, והדבר יצר נתק בין שתי החלוצות המיתולוגיות.
מייזל כתבה לבוסל: "צר לי על הצער שמכתבי גרם לך. אינני רואה כל אפשרות לשנות את הדבר. אם בת אחיך אינה יודעת לכתוב ולקרוא עברית באופן חופשי, זה תנאי בל יעבור אצלנו לקבלה. למרות כל רצוני לעשות יוצא מן הכלל בשבילך, אינני יכולה לקבלה. אל תשכחי שמנהלת אינה יכולה אף פעם לפרוץ גדר לו גם רצתה לפעמים, אלא מוכרחה תמיד למלא את חובותיה ביושר גמור כי 60 זוגות עיניים משגיחות עליה באופן מתמיד בחשדנות גדולה.
"אני יודעת שידידים רבים כועסים עליי בגלל עניינים שכאלה וצר לי מאוד על זה. וצר לי מאוד שאת אינך מבינה שיש חוקים ודברים קבועים, המחייבים גם את המנהלים ואת התלמידות ובלעדיהם לא תתקיים האטמוספירה מוסרית תרבותית הנחוצה לכל קיבוץ אנשים החיים ביחד, ובייחוד למוסד חינוכי".
על חשיבות השפה העברית למייזל ניתן ללמוד במכתב מ-1956, שאותו שלחה לסוחר מחיפה ממנו רכש בית הספר בניהולה, ובו דרישה לתת את הקבלות בשפה הנכונה. "הננו קונים אצלכם מדי פעם סחורות ואתם שולחים אלינו חשבון על הנ"ל", נכתב שם. "חשבון זה כתוב בשפה הגרמנית ונבקשכם לא להגיש אלינו חשבונות כתובים בלועזית. הננו חושבים שזה מזכותנו לבקש חשבונות כתובים בעברית".
לכנס שערכה רויניק בשבוע שעבר הגיעו גם נכדיו של אותו מורה לחקלאות שדיבר גרמנית, ובגללו פרצה המהומה, שלמה אורן וויינברג. רויניק, מצדה, ממשיכה לנבור במסמכים שבהם חיה ההיסטוריה של עמק יזרעאל. "שואלים אותי אם לא משעמם לי בין הניירות, ואני אומרת שאם רק תגיעו אליי אראה לכם כמה מעניינת העבודה בארכיון", היא אומרת. "הניירות החומים מספרים סיפורים מרתקים וההיסטוריה חיה לנגד עיניי. יש משפט ידוע האומר שההיסטוריה לא עוברת, אלא ממשיכה לחיות, ואצלי בארכיון זה קורה כל יום".
ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, אייל בצר, מסכם: "ביישובי עמק יזרעאל ייחסו תמיד חשיבות רבה לעברית. סבא וסבתא שלי, שהיו בין מקימי הקואופרציה במרחביה, הקפידו מאוד על העברית בבית. השנה אנו מציינים מאה שנים להתיישבות העברית בעמק, ולשפה העברית מקום של כבוד בציון מאורע זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם