48 שנים אחרי: תלמידי כיתה י"ב 1 בעירוני א' שוב יחד
כמעט חמישה עשורים אחרי שסיימו את לימודיהם, תלמידי י"ב 1 בעירוני א', שרבים מבוגריה הפכו לבכירים במשק הישראלי, נפגשו לכנס מחזור ונזכרו בבחינת המגן שגנב מיקי אלבין, בהצקות למורה לצרפתית ובתיכוניסט הקומוניסט אפרים סנה
ואף שלאורך השנים בית הספר הוציא מקרבו לא מעט בוגרים מצליחים ומפורסמים, חייבים להודות שכיתה י"ב 1, שסיימה את לימודיה בשנת 1962, הייתה חריגה במספר הרב של בוגרים שהצליחו במהלך השנים להתברג לעמדות מפתח במדינה - מנכ"לים של חברות, רופאים, עיתונאים, אנשי עסקים, יזמים, טייס אחד ושר אחד.
בשבת שעברה, 48 שנים אחרי שסיימו את לימודיהם, נפגשו הבוגרים לכנס מחזור. את הבתים הנמוכים של אזור מלצ'ט או אחד העם, בהם התגוררו כילדים, החליפה דירתו היוקרתית של אחד הבוגרים השוכנת בקומה ה-34 של מגדל אקירוב, ובה נערך המפגש.
ואת הנערים הצעירים החליפו גברים ונשים בני 66,
הם למדו בכיתה הריאלית של השכבה- 30 תלמידים וחמש תלמידות בלבד. היום, כך הם אומרים, היו מכנים אותם "יורמים". הם למדו ברצינות, ואפילו, רחמנא ליצלן, אהבו את זה. שנים אחר כך הגיעו גם התוצאות: התלמיד אפרים סנה הפך לרופא צבאי, חבר כנסת ושר בממשלה.
חוץ מהם, למדו בכיתה האדריכלית נאוה ינאי-פיזוב, יורם אבני ז"ל, שהיה פרופסור לאסטרו-פיזיקה, כתב "הארץ" חגי חיטרון, הטייס תת-אלוף במיל' שמואל בן רום, וכאמור מנכ"לים רבים של חברות היי-טק וטכנולוגיה. יוזם המפגש היה המהנדס רפי הוידה.
כבר לפני 28 שנה, כלומר 20 שנה מתום לימודיהם, פורסמה כתבה ב"מעריב" תחת הכותרת "כיתה של מצליחנים", שסיפרה על המספר יוצא הדופן של הבוגרים המצליחים באותה כיתה. הכתבת נורית ברצקי ניסתה אז להתחקות אחר הסיבות לכך.
מי שחיפש היה יכול למצוא את הניצנים להצלחתם של התלמידים כבר אז, בתיכון. חלק, כאמור, המשיכו את דרכם של הוריהם, ובהם אפרים סנה, בנו של ראש המפקדה הארצית של 'ההגנה' וחבר הכנסת לשעבר משה סנה, ועמוס שוקן, שגם כתיכוניסט נהג לקרוא מדי יום את העיתון המשפחתי.
"אפרים סנה כבר בתיכון היה פוליטיקאי. הוא היה קומוניסט והלך ימינה, עד שהגיע למערך", אומר פרופר ל"זמן תל אביב". "לעומתו עמוס שוקן הלך מאז שמאלה, אולי שמאלה מדי".
היום , ממרחק הזמן, התלמידים שהתבגרו אומרים שבסופו של דבר ההצלחה היא בעיקר עניין של לוקיישן. "אחת הסיבות לכך היא דמוגרפית", מסביר תלמיד הכיתה יחזקאל זעירא, לשעבר מנכ"ל חברת "טכם", שנקנתה על ידי "נס טכנולוגיות". "היום יש כל מיני שירותי הסעות, אבל פעם כל אחד היה הולך ללמוד ליד אזור מגוריו, ועירוני א' היה אז לב העיר. רמת אביב בקושי התחילה, תכנית ל? לא הייתה קיימת. באזור הזה כל השמנה והסלתה של תל אביב ישבה, כך שהתלמידים באו ממשפחות טובות".
"זה היה מפגש מאוד מרגש", אומרת רימון. "מבחינת ההצלחה שלהם, זו הייתה כיתה די אופיינית לעירוני א' של אותם ימים, ומן הסתם בכיתה הריאלית נתקבצו מוחות טובים".
וכשאת שומעת על ההצלחות שלהם את חשה גאווה?
"תראי, אני לא הולדתי אותם, ואני לא רואה זכות לעצמי. נכון, לבית הספר יש משקל בהצלחה של בוגריו, אבל גם לבית ולהורים. לימדתי אותם כשהייתי בשנת ההוראה הראשונה, והם היו המחזור הראשון שלי, וככאלה תמיד שמור להם מקום חם".
צעיר הנוכחים במפגש היה מנהלו הנוכחי של התיכון רם כהן, שהיה אף היחיד שנשא דברים וסיפר על אופיו של בית הספר כיום: אחוזי הזכאים לבגרות, האוריינטציה האמנותית של בית הספר, ואף נשאל על ידי סנה על אחוזי הגיוס לצה"ל, מה שכמובן הצית את הדיון החביב על כהן, זה שעוסק בתפקידו של בית הספר בהכנת תלמידיו לצבא.
"שמחתי לשמוע מהמנהל שבית הספר עלה על פסים נכונים, שהוא מוביל בתחום האמנויות, ויש בו גם מעבדות ריאליות", אומר פרופר. "אני שמח שהוא החזיר עטרה ליושנה, ולפי מה שרם כהן אמר, 98 אחוזים זכאים לתעודת בגרות.
"מה שכן, התרשמתי פחות מזה שרק 80 אחוז מבוגרי בית הספר מתגייסים לצה"ל. זה מחדל. בעניין הזה, אני לא בטוח שהייתה לי שפה משותפת עם המנהל, שאמר שבית הספר הוא לא לשכת גיוס. זה נכון, בית ספר הוא לא לשכת גיוס, אבל אפשר למנוע השתמטות בחלקה אם היה חינוך שמעודד ללכת לצבא".
דבריו של כהן היו הזדמנות בשביל הנוכחים לשים את האצבע על השינוי שחל בבית הספר ובמערכת החינוך בשנים הרבות שעברו מאז שהם סיימו את לימודיהם. "אני לא מכיר את המורים כיום, אבל כשמסתכלים על התוצאות של התלמידים בישראל במבחנים הבינלאומיים, אז אולי יש בעיה באיכות המורים", אומר פרופר.
"אז היה לנו כבוד לבית הספר, ואולי המילה 'יראה' היא המילה הנכונה. כשאמרו לנו אז 'תביא את אבא או אימא לבית הספר', גרמו לנו לפחד מההורים אבל גם מבית הספר. העולם טיפה השתנה מאז".
ומעל הכול, זו הייתה הזדמנות בשבילם להיזכר בימי התיכון העליזים: בפעם ההיא שכמה תלמידים, בהם מיקי אלבין, גנבו את בחינות המגן. ("זה לא התגלה אז", אומר זעירא, "אבל למען הסר ספק, כנראה שרוב האנשים היו מצליחים גם בלי זה"); ובהצקות למורים ("הייתה לנו מורה לצרפתית שפשוט התעללנו בה, המסכנה, מספר פרופר.
"אבל אני לא אספר מה עשינו כי אני לא רוצה שהנכדים שלי יקראו את זה. התעללנו גם במורה לתלמוד. היו מורים כאלה שעוד לפני שהם פתחו את הפה, היה כבר בלגן בכיתה"). ולמרות כל אלה, הם מודים שאת מרבית זמנם הם ניצלו כדי ללמוד. יורמים, כבר אמרנו? "לא היו כמעט חיי חברה", מסגיר זעירא.
במפגש עלה לא מעט פעמים שמו של מחנך הכיתה יהודה קליין. "הוא היה מחנך, מורה למתמטיקה ומורה לפיזיקה", מספר ד"ר אמירל. "כל פעם שנכנסת לשיעור אצלו, לא ידעת איזה שיעור זה יהיה. אבל יותר ממה שהוא נתן ידע, הוא נתן לנו כלים. כשסיימנו את י"ב, הוא שאל אותנו מה אנחנו רוצים לעשות בחיים, והתרגז מאוד כשאף אחד לא רצה להיות מורה".
הבוגרים נזכרו בעצב גם בחברים שכבר אינם בין החיים, ובהם "הגאון של הכיתה", כפי שהם מכנים אותו, יורם אבני, שהפך לפרופסור לאסטרופיזיקה בגיל 30 ונפטר מסרטן.
"מתוך 35 תלמידים, נשארנו 29" אומר פרופר, "ונראה לי שזה אחוז גבוה יחסית של מתים בשביל גיל 66". על מיקי אלבין, אומר ד"ר אימרל: "גם אז הוא היה בולט. הוא היה בן יחיד להורים די עשירים, והייתה להם מעבדה לפיזיקה בבית. מי יודע לאן הוא היה מגיע אם לא היה קורה לו האסון".
רבים מהם כבר אינם מתגוררים בתל אביב, בגלל הלימודים, העבודה או המשפחה, אבל פינה חמה בלב נותרה להם לתל אביב-זו שהייתה וזו שהיום. "כולנו תל-אביבים ואהבנו את תל אביב הישנה", אומר ד"ר אימרל, שמתגורר היום בירושלים. "יש לנו נוסטלגיה לעיר".
למה אתה הכי מתגעגע?
"אל הים ולכיכר דיזנגוף. אם הייתי יכול, הייתי עובר היום לתל אביב. גם היום, כשאני הולך בה, אני מרגיש בבית. אנשים אומרים שבתל אביב אין חניה, אבל אני כן יודע איך לחנות ואיפה, אני עכבר העיר של תל אביב".
בימים הספורים שחלפו מאז המפגש, התלמידים לא מפסיקים להעביר ביניהם מיילים עם ברכות, זיכרונות ותמונות מימי בית הספר, ומציינים כי הם מקוום שייערך כנס נוסף, והפעם בעוד פחות מ-48 שנה . "נערכנו לחיים יחדיו, ונפגשנו שוב בגיל שמסכמים אותם", אומר אביאל שץ, "אבל את כל מה שבאמצע לא עשינו יחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם