פאולה מספרת: חשפנית מועדון הבורסה חושפת הכל
חשפנית מועדון הבורסה בת"א, פאולה דורו, מסכימה לדבר בגילוי לב על הכול: הסטיות של הלקוחות ("אחד רק רצה לנבוח"), הפרופיל הטיפוסי של חשפנית ("יש כאן אפילו בתולה"), למה היא חושבת שהמקצוע שלה הוא הכי טוב בעולם, ומה בסך הכול רוצה הגבר הישראלי ("חום ואהבה"). פמיניזם? מה זה?
אבל פאולה, בחורה קטנטונת עם חיוך מתוק, שמתראיינת בחצי עירום בשיא הטבעיות, פשוט מסרבת בתוקף להרגיש רע אפילו לרגע. מתעקשת לא לממש שום סטראוטיפ מוקדם שיש על חשפנות. מסביב החברות שלה מסתובבות על עקבים ענקיים ועושות לאפ דאנס ללקוחות, ואתה יודע שמשהו פה לא תקין, אבל האדם שמולך פשוט לא משתף פעולה עם התזה. היא לא מרגישה מנוצלת, לא מרגישה זולה, היא לא מפחדת, היא לא קרבן. היא בחורה די נורמטיבית, שמצאה עבודה מכניסה ומרגישה אתה מאוד בנוח.
פאולה דורו
צילום: אמיר מאירי
ודוגמניות לא מוכרות את הגוף?
"נעים מאוד, יעל, זאת אומרת, פאולה", היא אומרת. לא ברור אם זה כי היא רגילה לתת שם במה בדוי או כי לדבריה פשוט יש לה שני שמות, אחד ישראלי אחד ארגנטינאי. "זה היה מצחיק איך שהתחלתי לעבוד פה", היא נזכרת. "לפני זה בכלל לא ידעתי מה זה חשפנות. רק קצת מה שראיתי בטלוויזיה אולי. חשבתי שחשפנות זה פשוט שם נוסף לזנות. כי ככה זה בארגנטינה.
מועדון הבורסה צילום: אמיר מאירי
"יום אחד חברות שלי מתקשרות אליי ואומרות לי שיש להן איזו עבודה שאולי הן יעשו, אבל הן מפחדות שאבוא איתן. לא ידעתי בכלל על מה מדובר, אבל קבענו לבוא ובאנו. הגענו למועדון הבורסה, שאז היה ברמת גן. בהתחלה בכלל חשבתי שזה מועדון שרוקדים בו.
"מתחילים לדבר על העבודה, על הבנות, על הכול ופתאום ההוא במועדון אומר לי 'אוקי, עכשיו תשימי חזייה ותחתונים ותרקדי'. הייתי בהלם. שאלתי את החברות שלי, 'תגידו מפגרות, לאן הבאתן אותי'?
"קצת
פחדתי, אבל כבר היינו שם, והחברות שלי שכנעו אותי, אז אמרתי יאללה ננסה. דווקא מהחברות שלי - אחת ויתרה על החשפנות כבר באותו יום ונהייתה מלצרית, והשנייה דווקא רקדה כמה שנים, ולפני איזה שנה פרשה כי היא נהייתה אימא".
(פה מתחילה שיחה בינה לבין הבעל בית על קורותיהן של הבנות, כאילו מדובר על מפגש בסדר פסח או משהו. כלומר, אם בסדר פסח דודה שלי הייתה לובשת חזייה סגולה וחוטיני. ותודה לתת המודע שלי על הדימוי הזה).
לא היה קשה?
"בהתחלה כן. בשבוע הראשון בערך. קצת התביישתי להוריד את החזייה מול אנשים זרים, לרקוד ככה, שיראו אותי. פחדתי שחברים ומשפחה ישמעו על זה, כי כמו שאמרתי, בארגנטינה זה נחשב לזנות ממש. אז לא חשבתי שיבינו. הייתי אפילו רוקדת עם מסכה ופיאה, אבל אחרי שבוע בערך התרגלתי והתחלתי ליהנות אפילו, ואחרי כמה שבועות זה כבר הרגיש לי כמו בית.
"בכל פעם שניסיתי לעזוב, ופעמיים ניסיתי, למועדונים אחרים, חזרתי מהר כי פה בבורסה זה ממש היה כמו בית. הם עזרו לי עם הצבא כשהייתי צריכה, ועזרו לי כשהמשפחה שלי עזבה והייתי לבד. את ימי ההולדת שלי אני חוגגת רק פה עם הבנות, הצוות, שמפניה ואוכל טוב. זה ממש כמו משפחה. בסוף אני חושבת שהדבר הכי קשה היה ללמוד ללכת עם עקבים כאלה גדולים", היא צוחקת ומראה לי נעלי פלטפורמה בגובה 20 סנטימטר לפחות.
אבל זה למכור את הגוף בסופו של דבר.
"ודוגמניות לא מוכרות את הגוף? כשהדוגמנית הולכת עם חזייה וחוטיני על מסלול, יש גבר אחד סטרייט בקהל שמסתכל באמת על החזייה? כולם מסתכלים לה על הציצי והתחת. מה ההבדל? אני מתייחסת לזה ככה. והאמת זה רק עזר לי לאהוב את הגוף שלי יותר ולהיות יותר בטבעיות עם הנשיות שלי.
"אפילו למדתי מגברים כמה דברים שהם אוהבים, אז חבר שלי אמר שהשתפרתי מאוד במיטה", היא צוחקת. "אני מרגישה עם זה מאוד בנוח. מזמינה לפה חברים שלי, מכירה להם את הבנות. עושים צחוקים".
החבר בא לבקר
לא מפריע לך שבסופו של דבר הם מסתכלים עלייך בצורה מינית? הרי הם גברים. את יושבת מולי ככה חצי עירומה, אני מוצא שקשה לי לדבר אתך בלי להיות עסוק כל הזמן בלהתאמץ להשאיר את העיניים שלי על הפנים שלך. זה מביך.
"לא יודעת. אני מבינה מה אתה אומר ובאמת ככה זה גברים, אתם קצת טיפשים בקטע הזה, אבל זה לא מפריע לי. וזה רק בהתחלה. אחרי שמתחילים לדבר, זה נעלם. ואולי ככה זה אפילו יותר טוב.
במקום לעשות כאילו אין מתח מיני כשיש. אז רואים, עוברים את זה, גומרים עם הכול וממשיכים הלאה, לדבר כמו סתם אנשים"
מועדון הבורסה ברמת גן צילום: אמיר מאירי
"בהתחלה פחדתי והיו לי חברים ובני זוג שהיה להם קשה עם זה. יש לי חברים שלא מדברים אתי היום. אבל רק חברים בנים. אולי כי קשה להם. אולי כי הדמיון שלהם עובד שעות נוספות. לא יודעת. חברות שלי דווקא ממש בסדר עם זה.
"לגבי בני זוג, היה לי חבר ארגנטינאי כשהתחלתי לעבוד פה, אבל לא יכולתי לספר לו. בחודשים האחרונים יש לי חבר שיודע שאני עובדת פה, ואין לו בעיה עם זה. הוא אפילו בא לבקר אותי בעבודה. הוא רואה את זה בתור אמנות.
"לאבא שלי ולמשפחה שלי מארגנטינה לא סיפרתי כי כמו שאמרתי, שם זה משהו אחר מאשר פה והם לא היו מבינים. לאימא שלי כן סיפרתי והיא דווקא התלהבה, ואפילו ביקשה לבקר כשהיא תבוא לארץ. היא תבוא לראות אותי רוקדת".
איך לומדים בעצם עבודה כזאת?
"פשוט ישבתי ליד הבמה והסתכלתי על בנות אחרות רוקדות. כשהגעתי למועדון, היחסים בין הבנות לא היו משהו והייתה קצת קנאה וכאלה, ולא אהבו שבאות בנות חדשות, אז לא כל כך רצו ללמד אותי. כל פעם שהייתי מבקשת היו אומרות לי 'כן, כן אחר כך', ולא מלמדות.
"רציתי להיות טובה, אז פשוט ישבתי שעות ליד הבמה וראיתי בנות ותיקות רוקדות, וניסיתי להבין ממש איפה שמים כל רגל וכל יד והתאמנתי. היו גם פדיחות. נפלתי מהעמוד כמה פעמים בהתחלה. אבל עכשיו אני ממש טובה. אני הולכת ללמד ריקוד על מוט בסטודיו לריקוד בארגנטינה. זה משהו שרק עכשיו הגיע לשם כצורה של ריקוד וספורט, ואפשר להרוויח יפה מללמד את זה".
הכל הולך
לארץ הגיעה פאולה עם משפחתה בשנת 2002, כשהייתה בת 15. ההורים, בעלי זכאות עלייה לפי חוק השבות, לא הסתדרו בארגנטינה והחליטו לנסות את החיים בישראל. הם התיישבו באשדוד אבל לא כל כך הלך להם, ואחרי כמה שנים הם חזרו לארגנטינה.
פאולה דורו צילום: אמיר מאירי
"לא רוקדים כל הזמן בלי הפסקה", היא אומרת. "סך הכול זה עבודה כיפית. אפשר לשבת, לנוח מתי שרוצים, לצחוק עם הבנות, לשתות משהו, גם יש הרבה לקוחות שבכלל לא רוצים ריקוד פרטי, אלא מעדיפים שסתם נשב אתם ונדבר. אם הם נחמדים ומעניינים, זה כמו לשבת עם חבר או חברה ולקשקש - רק שמשלמים לי. לא כיף? קצת כמו המקצוע שלך".
בתשובה לשאלה מה הפרופיל המצוי של רקדנית במועדון, היא אומרת שיש מכל המינים והסוגים, ולכל בחורה סיפור משלה. חלק דומים וחלק שונים. "יש אפילו בחורה אחת שהיא בתולה", היא מחייכת בערמומיות. גם על השאלה מהו הפרופיל המצוי של הגבר הישראלי חובב מועדוני החשפנות, היא עונה שאין כזה. באים כל הסוגים ומכל המינים. צעירים ומבוגרים, יפים וכעורים, חילונים ודתיים, צברים וזרים, הכול הולך.
על לקוחות משונים יש לפאולה סיפורים בלי סוף. "בדיוק בשבוע שעבר היה פה איזה אחד שלא רצה כלום. לא לאפ דאנס, לא כלום, רק שאעשה לו עם הציפורניים בגב אבל חזק. עד כדי כך שידמם. הוא שילם על זה הרבה מאוד, אבל בסוף קיבל את זה.
"והיה גם אחד שאהב לשבת על ארבע במדרגות ושימשכו אותו מהעניבה כמו כלב ויכריחו אותו לנבוח. גם הוא שילם הרבה מאוד עד שקיבל את זה. בגלל זה אני לא חושבת שאפשר להגיד שמנצלים אותנו, בחורות שעושות חשפנות. להפך. אני מנצלת אותו. הוא בא ורוצה משהו, אני עושה כאילו אני לא מוכנה לעשות את זה, הוא משלם הרבה מאוד כסף, ובסוף אני עושה.
"מה אכפת לי למשוך אותו ושינבח? כל הכוח אצלי. מי שאני לא רוצה לשבת אתו אני לא יושבת, מי שאני לא רוצה לגעת בו, אני לא נוגעת, ומי שאני מחליטה להוציא ממנו הרבה כסף, אני מוציאה".
חום ואהבה
לדבריה של פאולה , היא בכלל לא הייתה עוזבת, אלא ממשיכה לרקוד עוד כמה שנים. היא מרוויחה יפה וקנתה כבר שני בתים (!) בארגנטינה . אבל היא צריכה לחזור לארגנטינה לעזור למשפחתה, אז היא כבר תגשים חלום ישן ותלך ללמוד. מינהל עסקים.
פאולה דורו צילום: אמיר מאירי
בתשובה לשאלה למה בעצם לחפש עבודה אחרת אם החשפנות היא כל כך נהדרת, היא עונה תשובה כנה למדי: "אי אפשר להמשיך לרקוד לנצח", היא מחייכת. "אני עוד צעירה, אבל צריכה לחשוב על העתיד. יש גיל שכבר אי אפשר לרקוד. חוץ מזה, בסופו של דבר אני רוצה לעבוד גם במשהו שמאתגר את השכל, לא רק את הפיזיות. זה נראה לי טבעי, לא?"
את מצליחה להבין גברים שבאים לפה? מה בעצם הם רוצים?
"יחס. יותר מהקטע הסקסי של לראות עירומות ושיעשו להם לאפ דאנס, הם רוצים יחס חם, שידברו אתם, ילטפו אותם. בגלל זה אני אוהבת לעבוד במשמרות של הצהריים, דווקא כשהמקום לא מלא ובאים המבוגרים והתיירים שאוהבים יותר לדבר.
"בלילה המקום יותר רועש ועם יותר צעירים ישראלים חרמנים, שיותר מתעניינים בלתפוס איזה ציצי ותחת, זה כל מה שהם רואים. אבל זה באמת משתנה. פעם פגשתי פה איזה בחור צעיר שהיה מהקבועים. בחור שיש לו עבודה טובה והמון כסף, ונראה מעולה ויכול באמת להשיג כל בחורה. אבל הוא היה אומר שדווקא בגלל זה הוא לפעמים מרגיש שמתחשק לו להיות במקום שהוא צריך להתאמץ. לשלם בשביל לקבל יחס. זה היה בשבילו משהו אחר מהיכרויות רגילות".
וזה לא משנה את היחס לגברים? הם לא מגעילים אותך אחרי כמה זמן?
"לא. יש כאלה שהם מגעילים, שיש להם ריח או שלא נקיים. אבל זה כמו בכל מקום. גם באוטובוס יש מגעילים ויש לא.
"אני שמחה שאני יכולה לעשות להם טוב. לפעמים אפילו אני מרחמת עליהם. יש פה הרבה גברים שהם שמנים מדי או זקנים מדי, ולא יכולים להתחיל עם בחורה בחוץ, ואני נותנת להם קצת אשליה של חום ואהבה, זה דווקא עושה לי להרגיש טוב".
פלירטוט או ביזנס
למען התחקיר, מנסה לשכנע אותי הצלם העשוי ללא חת (ומוסר) לבקש מפאולה לאפ דאנס. "אתה צריך לדעת איך זה", הוא קובע. אבל חוץ מהעובדה שזה מעולם לא עשה לי את זה, נראה לי משונה מאוד לבקש ממנה עכשיו לרקוד עליי בעירום, אחרי שדיברנו והכרנו.
לפאולה זה בכלל לא נראה מוזר, נראה שהיא אפילו תשמח, אבל אני תוהה אם הפלירטוט שהיא משדרת הוא עניין שצריך להחמיא לי או חלק מהביזנס. "חלק מהביזנס", קובע הצלם. "ככה זה פה", היא מחייכת.
"זה המקום הזה. אני לא מכירה את אלה שבאים ואני רוקדת עליהם. בסוף לא באים לפה בשביל להכיר חברים וחברות לכל החיים. באים בשביל לשכוח מהבעיות, מהצרות, מהעבודה, מהלחצים, ואנחנו באות בשביל לעשות כסף. זאת האמת בסופו של דבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם