מה לעזאזל הסיפור של מאות הדירות הנטושות בת"א?
כבר שבע שנים הדירה בקומה הראשונה עומדת נטושה. בתל אביב יש מאות כמוה. בעיר שבה ארבעה קירות ודלת הם מצרך נדיר כמעט כמו גשם, מדובר במפגע כלכלי-חברתי
אצלנו משתדלים לייבש כביסה בתלייה. וכששטחי התלייה שעל הגג ממצים את עצמם, הכביסה נכנסת הביתה ומשתלטת על מעקה המרפסת. ומכיוון שמעקה המרפסת לא בדיוק הוכשר למשימה הזו, וקצת קשה להצמיד אליו כבסים באמצעות אטבים, צריך להתפלל שלא תהיה רוח. ולפעמים - אפילו בתל אביב, אפילו בשנה השרבית ביותר שהאנושות חווה מאז שצלזיוס המציא את המעלה - עוברת בסביבה איזו בריזה. ואם בדיוק באותו רגע תלויה כביסה על המעקה, זה נגמר לא טוב. כלומר, זה נגמר אצל השכנים.
וכך, באחד מימי השבוע שעבר, חזרתי הביתה וגיליתי שארון הבגדים הצנוע שלי מחולק על פי כל כללי הצדק החברתי: שתי גופיות הסתבכו בתריסי המרפסת של השכנים מדירה 5, צרור תחתונים נחת על המעקה של דירה 3, מכנסיים קצרים נבלמו בדירה 1, וכמה זוגות גרביים מצאו בית חדש על צמרת העץ הסמוך.
על הבגדים שנתפסו בעץ ויתרתי מיד; הוא גבוה מדי. עם השכנים מדירות 5 ו-3 הכול הלך חלק; אשר לשכן מדירה 1, לעומת זאת, התעוררה בעיה: אין שכן כזה. יותר משבע שנים אנחנו גרים כאן, תקופה ארוכה שבמהלכה לא הקדשתי יותר מדי מחשבה לעובדה שבבניין יש דירה נטושה. רק עכשיו הבנתי את המשמעות האמיתית של העובדה הזו: אין עם מי לדבר.
במהלך השנים ניסינו מדי פעם לנחש מה, לעזאזל, הסיפור של הדירה הזו. לאשתי הייתה תאוריה שהחזיקה מעמד תקופה מסוימת: היא טענה בתוקף שמדובר בדירת מפגשים של השב"כ. הבעיה היא שזה גם מה שהיא אמרה על דירה בבניין ממול שעמדה חשוכה במשך כמה חודשים, כך שזה כנראה אומר משהו על אשתי יותר מאשר על מצבן הקנייני של הדירות המדוברות.
חוץ מזה, כדי להחזיק דירות מפגש במרכז תל אביב צריך את האפשרויות הפיננסיות של האפ-בי-איי. תקציב הביטחון של מדינת ישראל, כידוע, שמנמן
אנחנו יודעים מעט מאוד על הדירה הזו. הבעלים שלה - או מי שאנחנו חושדים שנושא בתואר - מפציע בסביבה פעם בשנתיים-שלוש ונעלם כלעומת שבא. מה צריך להיות העומק של חשבון הבנק של אדם שמאפשר לנכס כזה לעמוד שומם? בהערכה גסה, בשבע השנים האחרונות האיש ויתר על הכנסה של כחצי מיליון שקל.
אין לי מושג אם הוא משלם ארנונה או דמי ועד בית. למען ההגינות, צריך לומר שבשונה ממבנים נטושים רבים, הדירה הגלמודה שלנו לא הפכה למפגע סביבתי ותברואתי. לא עולה ממנה צחנה, עכברושים לא מקיימים בה מסיבות וכל עוד הבגדים שלנו לא נושרים לתוך המרפסת שלה אין לנו בעיה עם זה שהיא נעולה ומבוצרת. אלא אם כן, כמובן, לוקחים בחשבון את מצוקת הדיור הנוראית בתל אביב.
וזה בדיוק העניין. בעיר שבה ארבעה קירות ודלת הם מצרך נדיר אפילו יותר מגשם, העובדה שכל כך הרבה אנשים מחזיקים דירות ריקות היא בגדר עוולה חברתית, על גבול הפיגוע הכלכלי. כי הדירה בבניין שלנו ממש לא לבד. על פי הערכות, יש בתל אביב לפחות 600-500 מבנים נטושים, מכל הסוגים: נכסים בבעלות עירונית ופרטית, מבני משרדים ומסחר וכמובן דירות מגורים.
מדברים על כך שכדי להגדיל את היצע הדירות צריך לבנות לגובה, להתפרס לרוחב, להפשיר שטחים ולכונן שכונות חדשות. הכול נכון, אבל מה עם מיצוי של הנכסים שכבר נבנו, קיימים, עומדים בשיממונם בתוך העיר ורק מחכים שמישהו יעשה אתם משהו מועיל? איך אומרת שרי אריסון - הנדל"ן מתחיל בתוכי.
לבעיית המבנים והדירות הנטושים אין פתרון קל, אבל עושה רושם שבישראל בכלל, ובתל אביב בפרט, אין לאיש עניין להתחיל לחפש פתרון כזה. עזבו רגע את העובדה שבידי עיריית תל אביב מופקדים נכסי נדל"ן רבים, ושהקצב שבו היא מעמידה אותם למכרז ומשחררת אותם לשימוש הציבור אטי ומקומם. אתם עוד לפחות עושים משהו; אבל דירות פרטיות שעומדות ריקות יכולות להישאר כאלה לנצח, כל עוד זה מה שמתחשק לבעליהן. למה? כי בישראל זכות הקניין היא ערך מקודש. הזכות למגורים במחיר סביר, למשל, נחשבת הרבה פחות.
מי מחזיק בדירות נטושות? בין השאר ספקולנטים, שממתינים לרגע שבו יהיה להם כדאי לצאת לשוק ולממש רווחים. בינתיים הם יכולים לנצל את הכלל הבעייתי הקובע שדירה שאינה ראויה למגורים לא מחויבת בארנונה. כל מה שצריך זה לחולל בדירה כמה חבלות יזומות, להוציא אותה מכשירות ולקבל פטור מתשלום. ישנן כמובן הדירות שמוחזקות בידי תושבי חוץ עשירים שמכבדים אותנו בנוכחותם, במקרה הטוב, במהלך הקיץ, ויש דירות שממתינות עד שהיורשים יסיימו להתקוטט בבתי המשפט. לאור קצב העבודה של מערכת המשפט והנטייה של מאבקי ירושה להסתבך, הדירות הללו כנראה לא יצאו לשוק באלף הקרוב.
יש מדינות שבהן החוק בנוגע לדירות פרטיות הוא Use it or lose it. בחסות חוקים כאלה נולדה תרבות הסקווט - הפלישה הלגיטימית של קבוצות צעירים למבנים נטושים. בישראל, למרבה הצער, החוק לא מתיר אפילו לעירייה לפלוש לדירות פרטיות נטושות (אלא אם הן מהוות מטרד), אבל זה עדיין לא אומר שהעירייה לא יכולה לעשות דבר בנושא.
בתחילת הקדנציה הנוכחית של מועצת העיר הגיש יואב גולדרינג מ"עיר לכולנו" הצעה לסדר: הוא הציע שהעירייה תמפה בצורה מסודרת את המבנים והדירות הנטושים בעיר, ובשלב השני תפנה אל בעלי הנכסים ותפתח אתם במשא ומתן. המטרה: להציע עסקה שתעשה טוב לכולם.
למשל: העירייה תשפץ על חשבונה את המבנה, תממן את השיפוץ באמצעות השכרת המבנה בתעריף ידידותי לסטודנטים או משפחות צעירות במשך כמה שנים, ואז תחזיר אותו לידי הבעלים. אבל עיריית תל אביב - שמפגינה מעורבות אגרסיבית בחיי התושבים בכל כך הרבה תחומים, מחזיתות הבניינים ועד ביתני הפחים - הודיעה שהדירות הנטושות הן לא מעניינה. ההצעה הוסרה מסדר היום, ובכך כנראה נחרץ גורלם של המכנסיים שלי להזדקן במרפסת של הדירה מהקומה הראשונה.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם