ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

מלך ליום אחד: גבי עמרני יוצא לסייר בכרם התימנים

מלהקת "בצל ירוק", דרך "תעלת בלאומילך" ועד "עספור" ו"חסמבה דור 3". גבי עמרני בן ה-77 תמיד היה שם, בצמתים מרכזיים של תעשיית הסרטים והתאטרון הישראלית תל-אביבית. בסיור בכרם התימנים, איך לא, הוא מתקבל בכבוד הראוי לוי

סיפורנו מתחיל בחיפוש אחר חומוסייה. גבי עמרני, חמוש בשפם ובסיגר שמזוהים אתו כל כך, רק רוצה לאכול בחומוסייה טובה בכרם התימנים. המסעדה הראשונה שבה התיישבנו הייתה אמנם מזן לא ברור, אבל גם בעלת מרפסת שקטה ואידאלית לשיח וסיגר.

מלצרית צעירה עם יד עמוסת קעקועים יצאה לכיווננו כדי להבהיר שבחוץ מגישים רק מתאבנים, ושבפנים נמצא כל ה'אוכל הרציני'. אם תהיתם אגב, חומוס לא היה חלק מאותו אוכל רציני. חתכנו משם מיד.

ככל שהתקדמנו לתוככי שכונות הכרם, הסיכוי לחומוס אמיתי נראה מבטיח יותר ויותר. עד אז עמרני בעיקר ספר רוחות רפאים של מקומות. כאן הייתה חומוסייה נהדרת, פה מסעדת פועלים, שם קצבייה. כיום שרדו בכרם מעט מאוד מפינות האוכל בסגנון של פעם, ועוד פחות מתקופתו של עמרני.

בעצם הייתה זו הסדרה "חסמבה דור 3" שהחזירה אותו לכרם התימנים. "מאז שגרתי קרוב, עד תחילת שנות ה-60 בערך , לא הייתי בכרם. רק בהקלטות של 'חסמבה' חזרתי לכאן. בהפסקות האוכל הייתי מתרוצץ מסביב ונזכר", הוא מחייך בנוסטלגיה. לנוסטלגיה, ל'חסמבה', ובטח של זיכרונות מהכרם, עוד נחזור.

גבי עמרני נולד בשכונת הפחים בירושלים, ממש ליד שוק מחנה יהודה, בשנות ה-30. את שנת הלידה המדויקת שלו הוא מסרב לחשוף כבר כמה שנים, אבל חיפוש קטן ברשת מגלה שמדובר כנראה ב-1934. בן הזקונים למשפחה בת שמונה ילדים, שלמד בבית הספר אליאנס, הצטרף בגיל 15 לגרעין של השומר הצעיר, ויחד אתו עבר לקיבוץ בית אלפא.

משם, ממש במקרה, הוא הגיע ללהקת הנח"ל המיתולוגית, שבה שירת עם חיים טופול ואורי

זוהר. "בכלל גויסתי לנח?ל יחד עם הגרעין שלי", נזכר עמרני.

"ובמהלך השירות שלחו אותי לקורס שירה, קורס קצר בן שבועיים שלימד אותנו שירי ארץ ישראל יפים, והמטרה הייתה שנקנה אותם לפלוגות של הנח'ל. בסיום הקורס עשינו חגיגת סיום, ובמקרה הגיעו לאותה חגיגה מפקד להקת הנח"ל. הם ראו את ההופעה ואת האווירה הטובה, וניגשו לשניים מהמשתתפים כדי שיגיעו לבחינות הלהקה. אני הייתי האחד שהסכים".

באותו הזמן היו לך שאיפות להיות זמר או שחקן?
"עוד לפני, בגרעין, שרתי ושיחקתי, וגם בבית אלפא עשינו הצגות, ככה שזה לא היה דבר חדש. אבל כשאיפה קרייריסטית זה לא היה בכלל. הייתי אמור להיות ספורטאי, אצן. הייתי מיועד להיות אחד מהספורטאים הראשונים שיחנכו את וינגייט. אבל אז הגעתי ללהקת הנח"ל והתכניות השתנו".

אחרי שהשתחרר מהצבא, עבר לקיבוץ יקום, החל לעבוד עם להקת הקיבוץ הארצי, ובשנת 1959 הצטרף לסיבוב הופעות עם להקת "ענבל". כשחזר החליט לעבור לעיר הגדולה תל אביב ולקחת את עניין המשחק במלוא הרצינות. אז גם הגיע, איך לא, לכרם התימנים. אותה שכונה נמוכת קומה בדרוםמרכז העיר, שיצאו ממנה בין היתר כמה פניני תרבות ים-תיכונית כמו הזמרים דקלון, חופני כהן, בועז שרעבי ואהובה עוזרי.

השלב הבא היה להקת "בצל ירוק". ללהקה הזו, עמרני מספר, הוא הגיע במקרה כשמנהל הלהקה עזריה פולני פגש אותו בשוק הכרמל. "הוא יצא לעשות קניות, ופשוט נתקל בי", הוא אומר בחיוך.

לאחר כשנתיים של מגורים בכרם עמרני נסע ללמוד בארצות הברית כדי ללמוד אצל אוטה האגן, מהמורות המבוקשות באותה תקופה  ("כבר הייתי שחקן מוכר בארץ, אבל רציתי למלא את מה שהיה חסר לי"). כשחזר כבר הפך לאחד השחקנים העסוקים בישראל. ההצגות בתחילת הדרך היו "איפה הכסף" ו"אמי הגנרלית (1970), אחת ההצגות המצליחות בישראל בכל הזמנים.

בהמשך הוא הופיע בין היתר ב"הנהג של מיס דייזי" בתאטרון בית ליסין לצדה של אורנה פורת; ובהצגותיו של חנוך לוין בתאטרון הקאמרי כמו "הזונה מאוהיו", " הבכיינים" ו"אשכבה". על תפקידו כציון, זקן תימני חולה לב, בהצגה "יש לי כנרת" של תאטרון באר שבע הוא קיבל את פרס שחקן השנה בתאטרון לשנת 2001.

גם בתעשיית הסרטים הוא תקע יתד, עם תפקידים בסרטי הפולחן (המאוד תל-אביביים)  "ארבינקא" "תעלת בלאומילך", שם גילם את אחד השוטרים (שבהגדרת התפקיד היה כמובן "שוטר תימני") , "השוטר אזולאי" (לאחרונה שב לגלם את אותו התפקיד גם במחזה בהבימה) ו"הצילו את המציל". כן יש לציין את הסרט "מלך ליום אחד" של אסי דיין מ-1980.

בעיקר הפרסום הוא זכה בתפקיד הראשי בסרט המפורסם של בועז דוידזון "משפחת צנעני", שם גילם את אדון צנעני, בעל משפחה תימנית שמסוכסכת עם שכנו הפרסי (יוסף שילוח). הסרט צולם בכרם התימנים וכבש את הצופים. בקרב ילדי שנות ה-80 והדור הצעיר יותר הוא מוכר בזכות הופעותיו ב"רחוב סומסום", "עספור" וכעת ב"חסמבה דור 3".

במילים אחרות, גבי עמרני תמיד היה שם-בתפקידים ראשיים או זוטרים, בתפקיד התימני הקלאסי או דמות חסרת זהות או מוצא - אבל כבר 50 שנה, בלי שנשים לב, הוא מפזז בהצלחה על במות, מופיע בסרטי פולחן ובפריים טיים טלוויזיוני.

עם כל כך הרבה סרטים, הצגות וסדרות אתה עוד יודע כמה תפקידים שיחקת?
"אני כבר לא יכול למנות, אבל מעציב אותי שבעצם היום הכול זה טלוויזיה וקצת סרטים. אף אחד לא זוכר את ההצגות שעשיתי. לכל אורך הקריירה שלי עשיתי גם זה וגם זה. בתקופה הזו שעשו את כל תכניות הטלוויזיה והקולנוע, אני התרוצצתי בג'בלאות עם הצגות ששיגעו את המדינה.

"כל ההצגות האלו רצו 500 עד 600 הצגות לפחות. מי מדבר היום על מספרים כאלו? 'אמי הגנרלית' רצה ביותר מ-1,000 הופעות . לכן לא היה לי מספיק זמן להיכנס לכל התכניות. חבל שאין תכנית על הצגות כמו שיש על קולנוע ישראלי. אתה יכול לעשות את 'המלט' חצי שנה ואף אחד לא ידבר על זה, אבל אתה עושה פיפס קטן בטלוויזיה וכולם נזכרים. אני מרגיש כאילו נמחקה לי חצי קריירה".

את החצי שכן זוכרים, זוכרים טוב. לא יותר משלוש דקות מרגע שהתיישבנו בכרם, הספיקו שלושה אנשים שונים לספר לו שהם מתים על "משפחת צנעני", שמחכים כבר לעונה השנייה של "עספור" וכמובן, לעדכן אותו ש'אין סיכוי שאתה הזה מהסרט של זוהר'. לכל אחד הוא עונה באדיבות, כזו שמגיעה יחד עם ענווה קלה וחיוך נבוך מתחת לשפם.

"התגובות תלויות באיפה אני נמצא", הוא אומר. "אתה יכול ללכת למקום אחד וידברו על 'משפחת צנעני', ואתה יכול ללכת למקום אחר והתגובות יהיו על הסרט 'מלך ליום אחד', אבל הקשר ותחושת השייכות אליך שווים אצל כולם".

ובכל זאת, במשך תקופה ארוכה היית מוכר כשחקן הצגות מסחרי וסרטי, לא עלינו, בורקס.
"אלו היו אנשים שלא רצו להתעמק. כשאתה רואה הצגה או סרט לא טובים, אתה צריך להתאמץ כדי לכתוב גם את הדברים הטובים, אבל אתה פוטר את עצמך בלהגיד 'אח, זה חרא, דרעאק. 'בורקס'. בזה ביטלת גם את הטוב וגם את הרע.

"אני זוכר שהתחלנו עם הסו קולד בורקס. בהתחלה מי שעשה את הסרטים השתתף יחד עם השחקנים הגדולים והטובים בארץ. באותה התקופה לא היו סרטים אחרים בארץ, לא היו אז בתי ספר לקולנוע. אף אחד לא נותן על זה קרדיט. בזכות הסרטים האלו קם לנו קולנוע. אבל קרדיט לא נותנים כאן בארץ.

"אני זוכר שכשיצא 'משפחת צנעני', אנשים שלמדו קולנוע בחו"ל וחזרו לארץ, והיו נחשבים לאליטה של הקולנוע, היו רואים את זה במחתרת. הם היו אומרים 'באמת, הכצעקתה? זה לא כזה רע'. כשבאו להגיד לי קומפלימנט, זה היה בלחש, כדי שלא ישמעו חס וחלילה שהם ראו את הסרט ואהבו אותו. היום המצב קצת יותר פתוח. גם היום כשעושים קומדיות, חוטאים באותם חטאים שלנו".

יצא לך גם לעבוד בסרטים שנחשבים גם היום לדור המייסדים, כמו "השוטר אזולאי" או "תעלת בלאומילך".
"בטח, 'תעלת בלאומילך' היה זיכרון מדהים. קישון הרשים את כולנו בזכות התעוזה שלו. כשהתחלנו לצלם כל הזמן התלבטנו איך קישון חושב לבנות תעלה באמצע אלנבי, והוא הצליח. עובדה שאפשר.

"בזכות זה נשארה לי חוויה עמוקה. בכלל גם יש לי זיכרונות נהדרים מקישון. הוא לא היה צועק, הוא היה קורא לך לשולחן הבמאי והיה מעיר לך באופן פרטי. גם היה תענוג לראות אותו נהנה על הסט.
לפעמים הוא כל כך נהנה, עד שהוא שכח לצעוק 'קאט'. שכח שהוא הבמאי, ולא הצופה".

הסיבוב החדש של "חסמבה" (הוט 3, שבת , 20:10), באדיבותו של דרור נובלמן, נותן גם לקהל הזדמנות להיזכר לא רק בסדרת הספרים של יגאל מוסינזון, אלא גם בכמה מוותיקי השחקנים בישראל, כגון ציפי שביט, עודד קוטלר, וכמובן עמרני עצמו.

"חסמבה" החדש הוא מקום טבעי לעמרני. מעט מפתיע אפילו שדווקא הוא, כנראה האדם שמזוהה יותר מהכול עם הטייפקאסט "התימני", מגיע רק בגיל 77 לגלם את מנשה התימני. "מאוד נהניתי לעשות את הסדרה, נראה לי שכולם נהנו. מהבמאי, הצלם ואפילו המפיקים. לרוב הם לא באים, אתה לא רואה את הבוסים. במקרה הזה גם הם היו".

למה אתה חושב שהם באו?
"אני חושב שגם הם הרגישו את מה שהרגשנו. סוג של שייכות למשהו כיפי שקורה כאן. כמו משפחה כזו שמתעסקת בדבר נוסטלגי נחמד, שהוא לא רציני מדי. דרור לקח ילד של 40 שנה קודם, והפך אותו לילד עדכני. בסופו של דבר כולנו משחקים שם ילדים, גם המבוגרים. אין כאן טרגדיה שאתה צריך להראות לצופה פרצופים מיוסרים. פה נהנית והרגשת ילד. זה למה זה היה מיוחד".

עמרני לוקח נשימה, וממשיך: "כל כך נהנינו, עד שהדמויות יצאו החוצה. אני והוגו ירדן (משחק ב"חסמבה" את משה ירחמיאל, מ.ש) משחקים סוג של חתול ועכבר בסדרה. בשלב מסוים כל כך נכנסנו לזה, עד שאנשים חדשים שהגיעו חשבו שזה אמיתי, שאנחנו מקנטרים אחד את השני. אפילו כשישבנו לאכול הקנטורים המשיכו, אז אנשים היו בטוחים שבחרו אותנו בדיוק כי אנחנו ככה, אחד נגד השני".

שוב אתה משחק את התימני'".
"האדם הוא נבזה מיסודו, והגזענות זו מחלה של האדם. אבל לא במקרה הזה צריך לעשות מזה אישיו. התימני מה היה במקרים האלו? בחורצ'יק נבזה, שובב וחריף מאוד. אז בכל דמות ששיחקתי את הדמות הזו של 'התימני', אצל קישון או מוסינזון, זה כמו 'השמן' או 'הגיבן'.

"זה הפך למטבע לשון שידגיש כישרון או יכולות או ערמה. 'תן את זה לתימני, הוא ממזר'.  'תן את זה לשמן, הוא חזק'. בעיניי זו לא גזענות, אלא יותר משמש כהגדרה מסוימת. אם יש שני יוסף באותה חבורה מה תגיד? יוסף התל-אביבי ויוסף עם המשקפיים? לא. יוסף השמן ויוסף התימני. בשלב מסוים היוסף נגמר ונשאר התימני".

ועד פעם יוצא לך לשחק בקומדיה.
"אני אוהב את הקומדיות בדיוק כמו שאני אוהב את הדרמות, ויכול לעשות את שניהם. אני בא במקור דווקא מדרמה, ונכנסתי לקומדיה כי אין מה לעשות, כשיש לך את זה אז תעשה. כשהתחלתי עם הקומדיות אנשים עוד הרימו גבה, ורק לאחר מכן זה נהיה מקובל.

"צורת העבודה שלי היא לשחק לפי האווירה, אין פה סוויץ. כשזו קומדיה זו קומדיה, כשזו דרמה זו דרמה. שחקן כשהוא עושה קומדיות, הוא רוצה לעשות דרמות. כשהוא עושה דרמות, הוא רוצה לעשות קומדיות. לכן הוא שחקן, אחרת הוא לא היה".

כנראה שאם עמרני ירצה להיכנס לכנסת ביום מן הימים, אחוז החסימה יהיה קטן עליו. האהבה שהוא מקבל מהאנשים בכרם התימנים ושוק הכרמל מפתיעה בעיקר עקב היותה כל כך אישית, חרף העובדה שהוא לא תושב הסביבה כמעט 50 שנה. פתאום כל מוכר זוכר אותו מנעוריו, מכיר אחת מחברותיו או גר בדירת שותפים עם בת אחותו. עמרני זוכר מהמגורים בכרם בעיקר אווירה משפחתית.

"כשהייתי ילד, אחותי הקטנה גרה בעליית גג כאן בכרם. דגניה 31, אני עד היום זוכר את המספר. בכל חופש גדול הייתי מגיע לכאן. בתור ילד מירושלים שמגיע לתל אביב, לרוץ לים, ועוד מהרחוב שבו אתה גר, זו חוויה נהדרת. היו אורזים אותי עם קופסאות שמן וכמה חבלים מסביבי, כתחליף למצוף. החופש הקיצי התל אביבי על שפת הים. מאוחר יותר, אחרי הצבא, חזרתי לכרם לאותה דירת גג של אחותי.

"כשחזרתי לדירה, סידרתי לעצמי מקלחון. לא היה מקום לשים מקלחת, אז בניתי מבנה קטן של פח, והכנסתי בפנים דוד חימום, כמו שהכרתי מהקיבוץ, שהיה מופעל בנפט. כשהפעלתי אותו בפעם הראשונה כל השכנים צעקו 'שרפה, שרפה'.  הם ראו את העשן מהארובה ונבהלו. האווירה הייתה ממש משפחה. ועדיין, היה כאן המון מסתורין".

יש לך אנשים שאתה זוכר משם?
"בטח. השכנים שלי היו משפחת כהן, הזמרים. יזהר, חופני, איתמר. הם היו ממש לידי. מצחיק, אחרי שעזבתי את להקת הנח"ל איתמר החליף אותי. מפקד הלהקה רצה שיישאר רף התימנים בלהקה".

ומקומות זכורים?
"בוודאי, אהבתי לאכול במסעדת 'מגנדה', שעדיין קיימת. גם הנהג של להקת הנח"ל בתקופתי, ציון, פתח שם מסעדה, וכולנו היינו יושבים שם. הייתה עוד מסעדה בכרם, של משפחת אנקרה. זו הייתה המסעדה של להקת הנח?ל, היינו אוכלים שם כל הזמן. היינו מסיימים הופעה והולכים לאכול שם, הם היו משאירים את המקום פתוח במיוחד עבורנו".

שמעת על תכניות העירייה לבצע כאן פינוי-בינוי? "אוי, זה יהיה יופי, זה שוב פעם יעשה את תל אביב לניו יורק", הוא עונה בסרקזם מהול בעצבות. "רק שבניו יורק לפעמים עוד שומרים על החלק היפה, הישן, וכאן לא. בכל אירופה משמרים את המקומות ההיסטוריים והופכים אותם לאתרים תיירותיים. גם כרם התימנים הוא מקום תיירותי במידה מסוימת.

"יותר מזה, גם גרים כאן אנשים. צריך לשמר אותו, לשפץ מעט. להוסיף גנים, לא להרוס ולבנות במקום. מה, עוד חניה? בדיעבד, גימנסיה הרצליה, אילו היו משמרים אותה, עושים גן יפה מסביב, זה היה נראה כמו היום? הרי היום אנחנו יודעים שאף אחד לא משתין על מגדל שלום.

"עוברים לידו כאילו איזה גולם עומד שם. אילו הגימנסיה הייתה עומדת שם, משופרת ומשופצת, עם כל מיני כנסים, פגישות מחזור, אולי מוזאון קטן, זה היה כל כך הרבה יותר יפה מהבלוק הזה שעומד שם".

החומוס כבר מזמן נגמר והפיתות נעזבו לגורלן הבלתי נמנע - להיאכל על ידי יונים. אפשר להבין בקלות למה עמרני כל כך מתחבר לכרם, הם הרי דומים מאוד. הם נמוכי קומה עם קסם אישי נשפך מכל פינה. הם תמיד יקבלו זרים באותו חיוך נושן ובאותו דיבור מהודק, קול תאטרוני והגייה עם טעם של פעם.

"כל האזור כאן, מספיק שהיית עובר פעם בשבוע כאן, כולם כבר הכירו אותך", הוא מספר על שוק הכרמל. "לא היית צריך להיות מפורסם גדול בשביל זה, מספיק לחזור לפה שוב וכולם כבר הכירו אותך. היה יחס אישי".

לא נראה שעבור גבי השתנה הדבר יותר מדי. אנשים פונים אליו שוב ושוב משל היה בן משפחה ותיק שבמקרה לא ראו כמה חודשים. לחיצת יד חמה, הצעות לטעום אוכל או סתם ברכה לבבית, גם אם לא בטוח עד כמה הם מכירים את הקריירה הענפה שלו.

"גם עליו רואים שהוא מתרגש לבקר שוב, גם אם זה כבר מקום מוכר כל כך. מרים את הראש ומסמן מקומות, מתייג זיכרונות. לא משנה מה השתנה בכרם, ולא משנה מה העירייה מתכננת, גבי עמרני ימשיך לעמוד שם, בין הבתים הנמוכים, הרחובות הצרים והפינות שמוצלות בעזרת צמחייה סבוכה. עם הסיגר, השפם והחיוך.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...