ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

אשת הברזל : סיפורה של עדי רותם, אלופת העולם בקיק-בוקסינג

אטרקציה בחולון: במרכז הספורט בעיר מתאמנת מידי יום אלופת העולם בקיק-בוקסינג לשנת 2009, עדי רותם. סיפורה של צעירה רגישה ואמיצה, שניקתה דירות מגורים וכבשה את העולם

שש פעמים בשבוע מגיעה אלופת העולם בקיק-בוקסינג, עדי רותם, להתאמן במרכז הספורט בחולון אצל המאמן מושיק קידר. דרך ארוכה עשתה רותם עד שזכתה בטייטל אלופת העולם.

כילדה התמודדה עם בעיות קשב וריכוז, הסתובבה עם חבורת פריקים ופנקיסטים בכיכר דיזנגוף, והרגישה שהמפלט היחיד בו היא בטוחה זו זירת האגרוף.

לפני שש שנים קרעה רותם את הגיד בידה, בזמן שעבדה כברמנית, פציעה שהשביתה אותה לשנה. תקופת ההחלמה הייתה זמן טוב לעשות חשבון נפש עם עצמה. מבחינתה, המסקנה הייתה חד משמעית "אני רוצה להיות אלופת העולם בקיק-בוקסינג". עכשיו רק צריך היה לממש את החלום.

רותם עלתה על טיסת אל על לחו"ל כשהיעד הוא הולנד, שם נמצא המאמן הבכיר איוואן היפוליט. עם הרבה ביטחון וקורטוב של חוצפה ישראלית היא פגשה באמסטרדם את היפוליט. לרותם הייתה זו שנה אינטנסיבית בה התאמנה תחת עינו הבוחנת של ההולנדי.

היפוליט מצדו ראה את הפוטנציאל שגלום בישראלית: "אני זוכרת ששאלתי אותו מה אני צריכה לעשות, והוא אמר לי ככה: 'יש לך את היכולות, את הרצון ואת המוטיבציה, מה שדרוש לך זה להשתפר'. להשתפר, חשבתי, זאת לא הבעיה, זה הרי החלום שלי ואני מהמרת על זה".

עם המילים שלו חזרה רותם לארץ וסגרה עניינים. היא שברה את תוכנית החיסכון שלה, מכרה את האוטו, עזבה את העבודה כברמנית וטסה לחו"ל. "הייתי מכוונת מטרה וראיתי את כל הדרך ולאן היא מובילה. אמרתי לעצמי כל הזמן, אני רוצה להיות אלופת עולם, אני יכולה להשיג את זה, אני יודעת שזה אפשרי. ראיתי

את זה קורה, עוד לפני שזה קרה".

רותם החלה להתאמן במכון היוקרתי ממנו יצאו הלוחמים הטובים ביותר וראתה איך האפשרויות נפתחות בפניה. היא קיבלה חסויות ממשקיעים, וכהשלמת הכנסה עבדה בניקיון בתים. מכיוון שהענף אינו מוכר מספיק, גם אחרי שזכתה באליפות העולם היא המשיכה לנקות בתים.

זכית בתואר אלופת עולם והמשכת לנקות בתים, זה אבסורד, לא?
"אני יודעת שזה אבסורד, אבל אם אני אחכה לספונסרים אני לא אגיע לשום מקום. השותפה שלי, שהייתה הולנדית, סידרה לי את החברים שלה, שאני אנקה להם את הבתים.

"לקחתי עשרה יורו לשעה והיה לי כסף לאוכל ושכר דירה. בשלב מאוחר יותר קיבלתי תמיכה מהתאחדות אילת ומאתנה, פרויקט המקדם ספורט נשים בישראל".

איך הרגשת כשקיבלת את המדליה?
"כשזה קרה לא האמנתי שזה קורה. הכרוז הכריז עדי רותם אלופת עולם 2009, ואני פרצתי בבכי כמו ילדה קטנה עם קוקיות. במשך רבע שעה רק בכיתי ובכיתי, אף אחד מהאנשים ומהקהל לא הבין למה אני בוכה ככה, ממש משתנקת מבכי. הם לא הבינו מה עברתי בשביל להגיע לרגע הזה".

בעוד שנה תיערך שוב אליפות העולם, איך את מתכוננת כדי להגן על התואר?
"הולך להיות אש וטרור בזירה וזה יבוא ממני. השנה אני עובדת על הנקודות החלשות שלי".

בחודש שעבר יצאה רותם לאליפות אירופה באזרבייג'אן וזכתה במדליית ארד בקיק-בוקסינג עד 52 ק"ג.

כאלופת עולם, התאכזבת שזכית במדליית ארד?
"הפסדתי ואני מאשימה את עצמי. מבחינתי, מקום שלישי זה הפסד, אבל טוב שזה קרה, כי יש לי מה ללמוד מהטעויות. אולי יש סיבה לכל דבר. לאליפות העולם אני אגיע מוכנה".

מה קורה לך רגע לפני התחרות?
"זה מדהים. אתה נכנס לזירה באותו גודל, שני צבעים, אדום וכחול, חבלים, ואף פעם זה לא אותו דבר, זה מדליק. זה שחמט אנושי. הלחימה בזירה היא מאוד מתוכנתת, אם אני חוטפת מכה חזקה, אני יודעת אוטומטית איך להגיב. הדברים כל כך מוטמעים שהם פועלים באופן אוטומטי, קיבלתי מכה, בום, אני מחזירה בהתאם לסיטואציה.

"לפעמים קורה שאת מקבלת מכה מאוד מאוד חזקה ואת רואה חושך בעיניים, זאת ההקדמה שלי לנוק דאון שמפיל אותך למזרון וסופרים עד שמונה. אם את קמה ממשיכים את הקרב. שלושה נוק דאונים שווים לנוק אאוט. הרבה פעמים אתה יכול גם להסתיר את זה, ולא להראות שקיבלת מכה חזקה".

כמה נוק אאוטים נתת ואיך הרגשת אחרי זה?
"נתתי כמה נוק אאוטים. בסיוט הכי גדול שלי, לא הייתי רוצה לקבל את הנוק אאוט הזה. זה היה קרב לא קל מול לוחמת גרמניה והיה מצב שתזמנתי אותו טוב למכה בסנטר, וואו, זה היה קשה, מול העיניים שלי ראיתי איך הראש שלה נשמט ימינה, הרגליים לצד שמאל והגוף מתרסק על הרצפה.

"הבחורה לא התעוררה כמה שניות, שנראו כמו נצח, ואני לא יכולתי לשמוח, הרגשתי ממש רע אחרי שראיתי אותה נופלת לרצפה. אחרי הקרב נסעתי באוטו מגרמניה לאמסטרדם וכל הדרך שתקתי, חמש שעות לא יכולתי לחגוג. חשבתי עם עצמי, התנקיתי מול אלוהים, בזמן שחברים שלי חגגו  בשבילי. אבל למרות שזה היה לי לא קל, אני אמשיך לתת נוק אאוטים".

איך הבנים מקבלים את זה?
"את? עם שתי ידיים מאחורי הגב אני יכול לנצח אותך. אם אני יוצאת עם בחור, נראה לי שיש בזה אלמנט של הרתעה ומי שלא מספיק בטוח בעצמו, יכול להיות שזה גורם לו לחשוב פעמיים אם לצאת איתי או לא. מבחינתי, גבר צריך להיות גבר ומספיק בטוח בעצמו".

הבחורה עם תלתלי הזהב לא נראית כזאת שעכשיו תיכנס לזירה, תשים כפפות, מגן שיניים ותילחם עד טיפת האדרנלין האחרונה.

"זה מצחיק אותי, כי אני כאילו באה להצטדק בכך שזה המקצוע שלי. אם אגיד שאני אתלטית ואצנית מאה מטר, אף אחד לא יגיד כלום, אבל בגלל שקיק-בוקסינג זה תחום גברי והפוך לגמרי ממה שאני מייצגת, זה נראה לאנשים מוזר".

מה אומרים בבית?
"אמא שלי אומרת שתמיד היו לי חברים בנים והייתי ילדה מאוד חזקה. היא אמרה לי שכשהייתי בגן, לא יכולתי לראות ילדים עומדים והייתי מושיבה את כולם עם הרגליים.

"מגיל שש אני לבד עם כל הבנים, זה מצב רגיל. מצד שני, באימונים אני תמיד יחידה וכל השיחות שלי עם בנים זה רק דיבורים על מכות, סקס ובעיקר דיבורים על הספורט. בחיי היומיום שלי אני מאוד עדינה, אם עוקפים אותי בתור לבנק אין לי בעיה עם זה".

בארץ אין הרבה נשים שעוסקות בתחום האגרוף והקיק-בוקסינג. מדוע?
"כי זה תחום שלא מעודדים אותו בישראל, הוא לא אולימפי, לא נחשב לריווחי, מתייחסים לזה כתחביב ולא כמקצוע. מבחינתי זאת בעיה, ואני רוצה להגביר את המודעות של נשים לענף.

"בגלל שאין לי מתחרות בארץ, אני מתאמנת בעיקר מול בנים במשקל שלי או במשקל כבד יותר, ונאלצת לטוס הרבה למחנות אימון בחו"ל כדי להתאמן עם בנות במשקל זהה לשלי. היתרון באימונים עם הבנים הוא שככל שאני מתאמנת איתם יותר אז העוצמות שלי חזקות יותר, וזה משפר אותי כי המכות יותר חזקות והם מהירים מאוד".

רגע מרגש עבורה נרשם באוקטובר האחרון, כשהתחרתה לראשונה בישראל. רותם השתתפה בתחרות ה-IWC מקבוצת "דוג פייט", תחרות גדולה שמאורגנת על ידי צוות המאמנים הבכירים איציק פרנקו, מושיק קידר (מאמנה) ואלי פופלינגר.

התחרות נערכה באצטדיון הטניס ברמת השרון. היריבה שהביאו לה הייתה לינדה הולמס, לוחמת הולנדית עתירת תארים וניסיון. הקרב ביניהן נכנס לסיבוב נוסף, מאחר שלא הוכרע בסיבוב השלישי. בהחלטת השופטים רותם הוכרזה כמנצחת.

"קרב בסדר גודל כזה היה מאוד מרגש", היא אומרת, "לינדה הולמס הייתה אלופה, היא לא פראיירית בכלל, זה היה קרב מאוד רציני ואחד החזקים שהיו לי בחיים. בתקופה שהתאמנתי בהולנד אמרתי למאמן ההולנדי, שאני רוצה להילחם מולה וסופסוף זה קרה. הלך לי קשה מאוד, כי הרמה של שתינו כמעט זהה והקרב היה מאוד שקול".

היה נראה בשני הסיבובים הראשונים שאת עומדת להפסיד.
"התחלתי את הקרב לאט, בסיבוב הראשון עשיתי היכרות איתה ואולי גם הייתי לחוצה מההתרגשות שזה מתקיים בארץ ויש שידור ישיר בטלוויזיה. בדרך כלל בקרבות אני מתניעה מאוחר".

מה את יכולה להגיד לבנות שרוצות להיכנס לתחום וחוששות?
"המקרה שלי הוא דוגמה טובה, אני הימרתי על עצמי ושיחקתי אותה. אני חושבת שעדיף כישלון מפואר מאשר חלומות במגירה. עדיף לנסות ולהצטער, מאשר להצטער שלא ניסית".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...