אפריקה ישראל: תנו כבוד לקונסול הכבוד של טנזניה
אחרי שהביט לאריות בעיניים, הקים לאפריקאים תחנת טלוויזיה ומצא אהבה ביבשת השחורה, נוריאל (צ'יריץ') קסביאן מרשפון, מונה לקונסול הכבוד של טנזניה בישראל. "ישראל וטנזניה הן שתי האהבות הגדולות", הוא אומר ומבטיח לנסות להביא לכאן את הנשיא המוסלמי של טנזניה
נוריאל קסביאן צילום: ראובן קסטרו
לפני שבועיים מונה צ'יריץ' לקונסול הכבוד של המדינה האפריקאית בישראל, מה שהבטיח כי הרומן בינו לבין טנזניה ימשיך ללבלב. בדרכו אל התואר המכובד, צ'יריץ' (המכונה על שמו של מאמן הכדורגל היוגוסלבי מילובן צ'יריץ' שאימן את נבחרת ישראל בשנות השישים) עבר מסלול חיים ארוך ולא ממש שגרתי.
הוא עבד באולפני גולן גלובוס וברשות השידור, הפיק את קלטת הילדים "כמו גדולים" של אריק אינשטיין והקים את הטלוויזיה הממלכתית של טנזניה. כל תחנה כזאת היא הרפתקה בפני עצמה. כאשר כל התחנות הללו מצטלבות בחייו של אדם אחד, ההרפתקאות הן אורח חיים. בימים אלה, כאמור, הוא פוצח בהרפתקה חדשה, הפעם בתחום הדיפלומטי. "ישראל וטנזניה הן שתי האהבות הגדולות שלי, ואני שמח לשלב בין שתי האהבות האלה", הוא אומר.
ראש הממשלה ואני
מה עולה לכם בראש כשמדברים איתכם על טנזניה? ג'ונגלים רחבי ידיים? סוואנות לוהטות? מלך זולו הרודה בנתיניו ביד רמה? או שאולי אתם חושבים על מלחמת אחים, רעב ומחלות? צ'יריץ' (52), תושב רשפון, מבהיר כי שום דבר מאלה לא קיים בטנזניה. "זו מדינה ענקית, הכי יפה בעולם, עם טבע מדהים", הוא אומר. "אבי האומה הטנזנית יצר הפרדה בין דת למדינה. אין שם שבט שליט, אין שם מתיחות אתנית, אין קיצוניות דתית. זו מדינה דמוקרטית".
הר הקילמנג'רו בטנזניה רויטרס
עד שנות השבעים היו בין ישראל לטנזניה יחסים טובים. אלה היו שנות ירח הדבש של המדינה היהודית והיבשת השחורה. באותה תקופה הגיעו לשם בחורינו כדי ללמד את הילדים הגויים חקלאות ולצקת תשתית לתעשייה.
מלחמת יום הכיפורים הובילה לניתוק היחסים בין ישראל לבין מדינות רבות מאפריקה, ביניהן טנזניה. למרות זאת, המשיכו שתי המדינות לקיים קשרים, אם כי הן לא פתחו מחדש את השגרירויות שנסגרו בראשית שנות השבעים. "שגרירות זה עסק יקר מאוד, צריך מאבטחים, ציוד מיוחד, רכב מאובטח. לכן ישראל וטנזניה ויתרו על פתיחת שגרירויות",
מסביר צ'יריץ'.
שגרירות ישראל בקניה מייצגת את האינטרסים הישראליים בטנזניה, והשגרירות הטנזנית בקהיר מייצגת את האינטרסים של מדינתה בישראל. את הוואקום הדיפלומטי שנוצר, ממלא תפקיד קונסול הכבוד של טנזניה בישראל. "כשאין שגרירות בישראל ואין בה שגריר תושב, אז לקונסול הכבוד יש מעמד בכיר יותר, קרוב למעמד שגריר", מחדד צ'יריץ'.
עוד לפני הטקס המכובד שנערך במשרד החוץ, שהה צ'יריץ' עשר שנים בטנזניה. הוא הגיע למדינה במטרה להקים בה תחנת טלוויזיה. ג'וליוס ניררה, אבי האומה הטנזנית, שנא את הטלוויזיה. כמו דוד בן-גוריון, אבי האומה הישראלית שתיעב את הקופסה המטמטמת, כך מנע ניררה את כניסתה של הטלוויזיה לארצו.
תוכניות טבע
בשנות התשעים הבינו מנהיגי המדינה האפריקאית כי לא ניתן לעצור את הקידמה. וכך הוזמן צ'יריץ', שבשנות השמונים היה בעל תפקיד ניהולי באולפני גולן גלובוס, להקים את ערוץ השידור של טנזניה.
גולדה מאיר. ידידה צילום: איי פי
מכיוון שמייסדי הערוץ נאלצו להקים את התחנה מאפס, הם הצטיידו בטכנולוגיית השידור המתקדמת ביותר. "זו אחת התחנות הראשונות בעולם שכל הציוד שלה דיגיטלי כולל ניידת השידור", מבהיר צ'יריץ'. "לא היה ציוד אחר שניתן היה להתבסס עליו".
ניררה, שהיה ידידה הטוב של גולדה מאיר, לא זכה לחזות בשידורי הטלוויזיה של ארצו. ימים ספורים לפני שהערוץ נחנך, הוא הלך לעולמו. השידור הראשון של הערוץ החדש היה, למרבה האירוניה, הלווייתו של המנהיג הוותיק.
הקמת הערוץ הפכה את המומחה הישראלי לאחד הזרים החשובים בטנזניה. "הערוץ הזה היה הבייבי של הנשיא דאז, בנג'מין מקאפה", מספר צ'יריץ'. "בגלל שהפרויקט היה כל כך חשוב לנשיא, ראש הממשלה שם היה אחראי אישית על הקמת הערוץ. אני עבדתי מול משרד ראש הממשלה שם. הייתי הזר היחיד בטנזניה שהסתובב עם מסמך רשמי מטעם משרד ראש הממשלה שפנה לאזרחים בבקשה לעזור לי בכל דבר ועניין".
אילו שידורים הוצגו בתחנה?
"לא התערבנו בתוכן. הם הפיקו הרבה תכניות אירוח והרבה תכניות על טנזניה, על הטבע ועל האנשים שגרים שם. צריך להבין ששליש מהאריות חיים בטנזניה, אז יש שם טבע. הם הפיקו גם הרבה תכניות שירים. בשנים האחרונות הם התחילו ליצור סדרות מקומיות".
בזכות קשריו עם משרדי הממשלה המקומית, הצליח צ'יריץ' לפתח יחסים טובים עם גופים רבים במדינה. לאחר שפרויקט הקמת הטלוויזיה הסתיים ב-2003, הוא הקים חברה שפיתחה תשתיות לחברות הסלולר במדינה.
"הסלולר זה עסק בחיתוליו בטנזניה, ולכן ההצלחה של החברה הייתה מטאורית", הוא מספר. "כך הפכתי לאחד מאנשי העסקים הבולטים בטנזניה. הכירו אותי הרבה אנשי ממסד. כשהם שמעו שאני חוזר לישראל בשנת 2008, הם הגיעו למסקנה שאני האדם המתאים ביותר לייצג אותם בישראל. שר החוץ שלהם אפילו אמר לי: 'אתה אחד משלנו'.
"הם אפילו כינו אותי 'באלוזי', שפירושו שגריר בסווהילית, השפה הרשמית בטנזניה. זה מאוד ריגש אותי. אני כל כך אוהב את טנזניה, שזה כבוד גדול בשבילי. אני מרגיש חובה להחזיר להם. הם ראויים לכל הכבוד ממני".
אהבה אפריקנית
שום דבר בביוגרפיה של צ'יריץ' לא הכין אותו לחיים באפריקה. הוא נולד בתל אביב להורים ילידי איראן, וחי חיים רגילים. החיבור שלו עם אפריקה ניצת ברגע. "הציעו לי הרפתקה וככה התייחסתי לזה", הוא מספר. "יש סרט של הבימאי הצרפתי קלוד ללוש, 'משחק לעשירים', בו כיכב ז'אן פול בלמונדו. הגיבור היה איש עסקים עשיר שמאס בחיים ונעלם לאפריקה. אחד הדברים שהוא עשה זה להתחבר לאריות.
מסרט ונוריאל קסביאן צילום: ראובן קסטרו
"כשהתלבטתי אם לנסוע או לא, לקחתי את הסרט מספריית הווידאו, וקראתי שהגיבור נסע לטנזניה. זה היה סימן עבורי לנסוע. כשהגעתי לטנזניה, נסעתי לטיול בספארי. ראיתי אריה, יצאתי מהאוטו, והתקרבתי אליו למרחק של עשרה מטרים. האריה עמד על הרגליים. התמונה של בלמונדו חלפה לי בראש".
כלומר, לא היה חסר הרבה עד שהיינו קוראים על איש עסקים ישראלי שנטרף על ידי אריה.
"זה באמת טיפשי, כי יכולתי להיטרף. עמדתי ככה עם הידיים על המותניים, חיכיתי דקה, וחזרתי לאוטו. רק אחר כך, בלילות, הפחדים חזרו".
השהות באפריקה הביאה לצ'יריץ' לא רק כסף ומעמד, אלא גם אהבה. במהלך שהותו בטנזניה הוא הכיר את מסרט, אזרחית אתיופיה בת 39, שעבדה כמנהלת שיווק במשרד פרסום. צ'יריץ', אז גרוש ואב לילדה, התאהב מהר מאוד באישה שחומת העור. "כשאתה חי באפריקה, אתה נמצא בלי חברים ובלי הסביבה הטבעית שלך. זה אתה לעצמך.
"ברגע שאתה חי עם מישהי, החיים מאוד צמודים, כי יש לכם רק אחד את השנייה. זו חייבת להיות זוגיות יוצאת דופן. זאת החברות שיש לי עם מסרט. היא עמוד התווך שלי. בלעדיה לא הייתי נשאר. היא העשירה את העולם שלי. היא באה ממשפחה משכילה מאוד מאדיס אבבה. הציעו לאבא שלה להיות פרופסור בארצות הברית, והוא סירב. היא למדה הנדסת בניין בארצות הברית ודוברת שמונה שפות. אין אנשים כאלה בישראל".
בני הזוג נישאו חמש פעמים. "פעם אחת התחתנו בבית, פעם נוספת עם חברים באוקיינוס ההודי. עוד פעם באדיס אבבה עם המשפחה שלה. כעת היא בהליכי גיור. אני מקווה שכשהיא תסיים, נתחתן פעם שישית, הפעם ברבנות".
לשניים יש שני ילדים, אמיר-מיכאל בן ארבע וחצי, ואביגיל-רן, בת שבעה חודשים. לצ'יריץ', כאמור, בת מנישואיו הקודמים, שירין, בת 26.
יש אהבה לישראל
הליך מינויו של צ'יריץ' היה ממושך. מכיוון שהוא בעל אזרחות ישראלית (קונסולי כבוד הם לרוב אזרחי המדינה המארחת, ולא אזרחי המדינה המיוצגת כמו במקרה של שגריר), משרד החוץ היה צריך לאשר את מועמדותו. הליך המינוי נמשך מספר חודשים. באוגוסט הוא אושר באופן סופי ולפני שבועיים נערך הטקס הרשמי. בטקס נכחו שגריר אתיופיה, פיסאה אשגדון, ושגריר קניה, אוגוסטינו נג'ורוגה. "השגריר האתיופי בא לכבד את אשתי ולציין שאני נציג של אפריקה".
נשיא טנזניה, ג'קיה קיקווטה רויטרס
צ'יריץ': "יש כל כך הרבה דברים שטנזניה יכולה לקבל מישראל, כמו בתחום החקלאות. אפריקה הולכת להיות אסם התבואה של העולם. יש שם שטחים עצומים וכוח עבודה ותנאי אקלים מעולים. הסינים מקימים חוות ענק בטנזניה כדי להאכיל את העם שלהם".
ומה ישראל יכולה לקבל מטנזניה?
"את החברות שלה באו"ם, שזה דבר חשוב. אנחנו צריכים לחזר אחרי כל חבר בעולם. השלטון בטנזניה אוהד את ישראל, אבל ישראל יתומה. אנחנו לא שייכים לעולם המוסלמי, לא לאפריקה, לא למדינות הלא מזדהות. אבל יש אהבה והבנה לישראל. חוץ מזה, התיירות לטנזניה מישראל היא בגרף עלייה. טיולי הספארי הכי יפים הם בטנזניה".
ומה אתה מתכוון לעשות כקונסול?
"אני מתכוון להביא לכאן את שר החוץ של טנזניה, ברנרד ברמבה. הוא הבטיח לבוא ולבקר, ורק חיכה להזדמנות שאמונה".
ומה לגבי נשיא טנזניה, יש סיכוי שגם הוא יבוא?
"הנשיא הנוכחי, קיקווטה, הוא מוסלמי. אני אשתדל שהוא יבוא. בעתות משבר הוא לא יבוא".
יש סיכוי שתביא את הנשיא שמעון פרס לטנזניה?
"בשמחה. זה באמת רעיון ענק".
מתגעגע לאריק אינשטיין
עוד לפני שיצר את הקשרים האישיים עם צמרת ההנהגה הטנזנית, התחבק צ'יריץ' עם אריק אינשטיין וצבי שיסל בעת שהפיק עבורם את הקלטת "כמו גדולים" בשנת 1991. אושיה נוספת שעמה הוא עבד היא הצלם דוד גורפינקל, אחד ממניחי היסודות של הקולנוע הישראלי.
אריק איינשטיין צילום: ראובן קסטרו
"זו חוויה גדולה לעבוד עם אריק. זה פשוט אושר", מתאר צ'יריץ'. "זה להיות קרוב לאדם שעבור הישראלים הוא אייקון, כמו שקוקה קולה היא מותג עבור האמריקאים. זה פשוט תענוג לעבוד עם אדם כזה כתף אל כתף. זו הייתה חבורה ממש אגדה".
אתה עוד בקשר עם אריק?
"מדי פעם. אני בקשר בעיקר עם אשתו, סימה אליהו. ביקרתי אצלו עם אשתי האתיופית, ומאז הוא כל הזמן שואל עליה. יש לו זיכרון מדהים. לגוגל אין זיכרון כזה".
אתה חייב לאהוד את הפועל תל-אביב כדי לרכוש את אמונו.
"אני לא אוהד הפועל. אני זוכר שכשערכנו את 'כמו גדולים', היה משחק והפועל ניצחה. אריק הוריד את הטרנינג, ואמר 'אכלתם אותה'. הוא קפץ כמו ילד קטן".
אל הפקת הקלטת של אינשטיין הגיע צ'יריץ' מאולפני ג.ג. של מנחם גולן ויורם גלובוס, שבשנות השמונים היו בעלי חברת ההפקות קאנון. החברה הפיקה סרטים זרים רבים בישראל והביאה לארץ כוכבים גדולים. "עבדתי בחברה בין 1986 ל-1990. אלה היו השנים הגדולות של גולן וגלובוס. יצא לי לאכול ארוחת צהריים עם לי מרווין, ערכתי צילומים עם סילבסטר סטלון ועם צ'אק נוריס".
ומשם הגעת להקים את השידור הציבורי בטנזניה. צחוק הגורל הוא שהשידור הציבורי בארץ על סף קריסה.
"אני הייתי הבמאי הראשי של ערוץ 33 וביימתי את התכניות הראשונות של ריח מנטה. יש לערוץ ציבורי חשיבות".
תמורה בעד האגרה
אם יסגרו את רשות השידור, לא ירגישו בכך.
"אני ארגיש, וכך עוד רבים. הרשות הפיקה נכסי צאן ברזל. הישרדות וכוכב נולד זה לא רציני. כשאתה עושה תכנית על ההיסטוריה של ישראל, אתה לא יכול שלא להיעזר בארכיון של רשות השידור".
נוריאל קסביאן צילום: ראובן קסטרו
"אני לא יודע איך בודקים את הרייטינג. מה שאתה רואה בערוץ 2 ובערוץ 10 זה תכנית ברמה קלילה. יש להם רייטינג, כי לא צריך להקדיש בתכניות האלה מחשבה ויש הרבה פרסומות בין התכנית. השאלה היא אם רייטינג זה מדד. הרייטינג הוא טוב אם אתה ערוץ פרטי, וגובה כסף על פרסומות בהתאם לחשיפה. אבל לא הכול יכול להיות על פי תקני רייטינג".
למה צריך לשלם אגרה כשאתה רואה את השחיתות בערוץ 1 ואת המשכורות המנופחות של העובדים?
"ערוץ ציבורי זה דבר שחייבים. אבל הטלוויזיה הישראלית, כמו שהכרתי אותה, חייבת ללכת הביתה. זה פשוט דינוזאור. העניין הוא שהעלות הכלכלית של סגירת הערוץ ופתיחתו מחדש היא כזו שהמדינה לא יכולה לעמוד בה.
"מי שמנהל את הרשות זה ועדי עובדים. אני אוהב לראות בטלוויזיה תכניות כמו 'לגעת ברוח עם יואב גינאי'. זו תכנית מדהימה ואינטליגנטית. אני אוהב לראות 'מקבלים שבת עם דב אלבוים'. איפה תהיה לך תכניות כזאת בערוץ 2? בחיים לא".
דבר אחרון. מה הסיפור עם השם שלך?
"נולדתי בשם נוריאל קסביאן. כשהייתי ילד אהבתי לשחק כדורגל, ותמיד הייתי צועק במשחק ומנהל את כולם. היה אז מאמן בשם צ'יריץ' שאימן את נבחרת ישראל, אז כולם קראו לי בשם שלו, וזה נדבק. אף אחד לא קרא לי בשם אחר.
"כשהייתי בבה"ד 1, הגיעה אליי חבילה מההורים שלי. הם כתבו שזה מיועד לנוריאל קסביאן. כשבאתי לקחת אותה, החיילת לא הסכימה לתת לי. היא אמרה: 'זה לא מיועד אליך, אלא לנוריאל'. כולם הכירו אותי בתור צ'יריץ'. אז הוספתי את השם הזה באופן רשמי לתעודת הזהות שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם