מייסד להקת הנכים הגדולה בארץ רוקד כל הדרך אל ההצלחה
בגיל תשעה חודשים חלה בפוליו, בגיל ארבע הפך אילם בעקבות ניתוח שהשתבש, הוא עבר אינספור סוגים של טיפולים רפואיים כדי שיחזור לדבר (וחזר בגיל 16), ויש לו שבעה ילדים. תכירו את שמעון קינן, מייסד להקת "גלגלי ראשון לציון" – להקת ריקודי עם לנכים הגדולה בארץ
בין לבין הוא מוצא גם זמן לרקוד, ללמוד קבלה ולתרום לקהילה בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. איש משפחה צנוע ומחויך, שעבר חוויות מטלטלות והצליח למלא את חייו וחיי אחרים באור. במוצאי שבת אף יתקיים בראשון לציון אירוע התרמה גדול בארגונו בו תופיע גם להקת ריקודי העם '"גלגלי ראשון לציון" לנכים, אותה ייסד.
קינן לא נולד נכה. בגיל תשעה חודשים חלה בפוליו, מחלה איומה הגורמת לשיתוק ופגיעה בשרירים שונים, בעיקר בגפיים. רגלו השמאלית נפגעה. באותם ימים, שנות ה~50', לא ניתן היה ליישר את הרגל בדרכים לא פולשניות ולכן הציעו להוריו ניתוח כפתרון יחיד.
בגיל ארבע עבר ניתוח בכף רגלו השמאלית, אך ההליך השתבש. באמצע הניתוח התעורר קינן ולקה בהלם. "התעוררתי באמצע הניתוח ואת התמונה הזאת אני זוכר", הוא מספר, "אני זוכר את הפנסים ושני רופאים בצדדים. כנראה חטפתי הלם טראומטי, ומאז ועד גיל 16 הייתי אילם. לא דיברתי מילה".
כל התקופה הזאת בה לא דיברת, כיצד תקשרת עם סביבתך?
"הבנתי את הכול מה שקורה סביבי, אבל ההשכלה שלי בגיל 16 הייתה של ילד בכיתה א'. ואז כשחזרתי לדבר הבנתי את זה, וניגשתי למחלקת החינוך בעיר וסיפרתי את הסיפור שלי.
"במיוחד בשבילי החליטו לפתוח כיתה מיוחדת ואספו עוד כמה כאלה שנשרו מלימודים, מכל מיני סיבות, וביחד השלמנו את בית ספר היסודי עד כיתה ח'. כשסיימתי כיתה ח' אפילו קיבלתי תעודה. זה היה כמו סוג של אקסטרני
קינן מספר שהיה זה ארגון איל"ן שלא הרפה מלסייע לו ולמשפחתו כל אותן השנים של ילדותו. הוצמדה לו פסיכולוגית, שליוותה אותו מגיל שמונה ועד גיל 16. "היא הייתה צמודה אליי פעמיים בשבוע. היא הייתה מין אימא כזאת", מתאר קינן. מטעם הארגון הוא אף נשלח לטיפולים שונים ביניהם הפנוטים, פסיכיאטרים ורופאים שונים.
מוגבלות הדיבור הייתה בעצם פסיכולוגית?
"זו הייתה מוגבלות פסיכולוגית לגמרי. ידעתי לדבר, הבנתי, אבל לא היה לי אומץ לדבר. נסגרתי".
מה גרם לך בגיל 16 לחזור ולדבר?
"במהלך כל השנים עברתי את כל סוגי הרפואה, אפילו לקחו אותי לבית חולים 'שלוותה' שזה בית חולים לטיפול נפשי. כמו שנכנסתי ככה יצאתי. ניסו שם כל מיני שיטות, למשל טשטוש, כדי לדבר איתי. הפנטו אותי, היו פסיכיאטרים שניסו עליי כל מיני שיטות והיו רופאים שאפילו קשרו אותי לכיסא והכריחו אותי לדבר.
"כלום לא עזר. אבל היה אחד חכם, שלא היה רופא אלא טיפל בליקוי דיבור של שחקני קולנוע. לקחו אותי אליו, והוא פירק את הבעיה לחלקים מיקרוסקופיים והתחיל לטפל בכל חלק וחלק. בהתחלה נתן לי לעשות מילה בת הברה אחת, אבל בלי להוציא קול.
"ואז הוא הוסיף עוד אות ועוד הברה, ואז משפט, הכול בלי קול. אחר כך התחלנו להוציא קולות קטנים עד שיום אחד אמרתי מילה. ואז חטפתי כאב ראש כי הקול הדהד לי בתוך הגולגולת. התחלתי לדבר רק איתו, רק פעם בשבוע.
"בשלב הסיום הוא שאל אותי עם מי הייתי רוצה לדבר חוץ ממנו, ואמרתי שעם הפסיכולוגית, שהייתה כמו אימא בשבילי. התקשרתי אליה בטלפון כי פחדתי ישר לדבר פנים מול פנים, אחר כך נפגשנו וזה השתחרר. ואז הודיעו לאימא שלי שאני כבר מדבר. היא לא האמינה והגיעה לראות אותי. התחלנו לדבר והכול השתחרר לי. מאז שהתחלתי לדבר לא הפסקתי".
שמעון קינן גדל בלוד במשפחה צנועה, עולה חדשה ממרוקו. הוא חלק חדר אחד עם שבעת אחיו. "אני אפילו זוכר לילות כאלה שלא היה אוכל", הוא מספר, "שמונה אחים גרנו בחדר אחד אבל אליי, בגלל הנכות, התנהגו אחרת ומאוד השתדלו להתחשב בי. קיבלתי המון אהבה בבית".
לאחר שסיים את כיתה ח' עבר קינן ללמוד בתיכון אקסטרני, אך לא סיים את לימודיו. "הגעתי לגיל שמתעסקים עם בנות והשתוללתי. זה היה חסר לי מכל השנים. באיל"ן סידרו לי עבודה במפעל לטלפונים "טל-רד" בלוד, שם נבחרתי לוועד העובדים והייתי חבר ועד 15 שנים. אחרי עשרים שנה במפעל פרשתי לטובת עסקים".
קינן ניהל בעיר לוד עיתון מקומי בשם "גל שבע" ופתחת סוכנות לביטוח. במקביל חיפש דרכים כיצד לתרום לחברה. "מאז שהתחלתי לדבר התפתח בי הצורך של נתינה, כי אני חושב שכל אדם צריך לתת משהו לחברה והכיף הגדול היה לתת לאוכלוסייה כמוני", מסביר קינן, "התחלתי לעזור לאוכלוסיית הנכים בלוד והקמתי קבוצת כדורסל לנכים שזכתה באליפות הליגה".
אחרי שהתחתן עבר עם אשתו לראשון לציון. מאיר ניצן, ראש העירייה דאז, שכנע אותו לפרוש מעסקיו הפרטיים ולנהל אגף חדש בעירייה לקידום ענייני הנכים בעיר וקינן קפץ על ההזדמנות. "פרשתי מכל העסקים שלי", הוא נזכר, "העברתי אותם לאחים שלי והתנתקתי. הכול כדי להיכנס נקי לעירייה.
חיכיתי למה שמאיר ניצן הבטיח לי - לנהל מחלקה שמטפלת רק בנכים, אבל זה לא קרה. הייתי בטוח שיפרשו לי שטיח אדום ובמקום זה פרשו לי שטיח מלא קוצים. שמו לי מקלות בגלגלים.
ניצן הגן עליי תקופה מסוימת, ואחר כך גם הוא כנראה התייאש ונשארתי לוחם בודד בעירייה הזאת. זה נורא הכעיס אותי, אבל הרבה אמרו לי שגם אם זה מעט, אם אני לא אעשה למען הנכים אין מי שיעשה למענם. אבל לא יכולתי לחיות בכלום כסף, ואני מדגיש - כלום כסף, ובתפקיד שבו כולם מעליי וכל אחד מנחית עליי מה שהוא רוצה".
במי נלחמת?
"בכולם. בעצם אני לא נלחמתי, יותר נכון לומר שהם נלחמו בי. אני לא פעלתי לפי נהלים כי מה לעירייה ולנהלים של נכים? אז קידמתי כול מיני נושאים שקשורים בנכים. הייתי בתוך זה. למדתי את החוקים של ביטוח לאומי והדרכתי משפחות שלמות מה לעשות בוועדות, איך לדבר, איך להתלבש ולמה כול קצבה ניתנת. מול משרד הבריאות, משרד השיכון, מס הכנסה.
"זה תפקיד שאני יצרתי, אין בשום עירייה אדם שקידם כך את זכויות הנכים. אבל בעיריית ראשון לציון אף אחד לא העריך את זה. נורא התאכזבתי, ואחרי כמה שנים הבנתי שחבל על הזמן. במקביל התחלתי עסק חדש לביטוח, צברתי לקוחות ואז פרשתי מהעירייה. רציתי להתפרנס".
בהמשך חייו חווה גירושים קשים והתחתן בשנית. מנישואיו הראשונים יש לו ארבעה ילדים, מהנישואים השניים יש לו שלושה. "יש לי ילדים לתפארת המדינה", מתאר קינן ופניו קורנות. "אני מאמין שהילדים הם ההמשך שלי. אם יום אחד אני לא אהיה בעולם ויחפשו אותי, אני שם. בכל אחד מהם יש חלק ממני. אחר כך אני אעבור גם לנכדים. זה ההתגלגלות שלנו".
בשנים האחרונות הוא מתעמק בקבלה. קינן מראה לי את הספרייה במשרדו ובה כרכי ספר "הזוהר". קינן: "זה לראות את העולם אחרת. להבין כמעט בכל תחום. הראייה משתנה מקצה לקצה. גם תכונת הנתינה הופכת להיות חולנית כזאת, זה אף פעם לא מספיק. אומרים שככל שאתה נותן אלוהים מחזיר, זה כמו גלגל. אם לא תיתן אז זה לא יבוא אליך. אולי הנתינה שלי מוגזמת אבל אני נהנה מזה. זה שכר רוחני שאין לו סוף. אני מאוד מחובר ומתפלל לאלוהים כול הזמן".
איל"ן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים, הוא ארגון מתנדבים שהוקם בשנת 1952 ומטפל בכ~15,000 נכים נפגעי שריר ועצב באמצעות 41 סניפים ברחבי מדינת ישראל ומוסדות שונים.
סניף ראשון לציון מסייע ל~250 משפחות ופעילים בו כמאה מתנדבים. איל"ן מספקת מסגרות יום, מרכזי ספורט, מעונות לנכים, סיוע כספי לרכישת ציוד ואבזור, טיפולים פרא~רפואיים, מחשבים, רכיבה טיפולית על סוסים, ובנוסף לכול בסניף ראשון לציון - גם חוג לריקודי עם.
לפני 12 שנים נקלע קינן במקרה לסניף איל"ן בראשון לציון ונבחר ליו"ר. "כמה נשים מבוגרות חשבו שאני מתאים להיבחר והרגשתי פתאום שזו הזדמנות להחזיר חוב ענק. הייתה ישיבה מאוד גדולה ונבחרתי. הנשים שניהלו את הסניף אמנם לא הכירו אותי, אבל הן קיבלו אותי. מאז התחלתי להשתולל".
יום אחד נכנסה למשרדו, כך הוא מספר, אישה נכה שאמרה לו, כי שמעה שנכים יכולים לרקוד. "היא אמרה לי 'אני לפעמים נכנסת לחדר ונועלת עצמי, שמה מוסיקה ומשתוללת. שאף אחד לא רואה איך אני משתוללת. אבל אני רוצה לרקוד גם בחוץ, לא רק לבד בין ארבע קירות'".
מה חשבת על מה שהיא אמרה?
"אני התרגשתי. אמרתי לה שנבדוק את זה ביחד".
לאחר שבדק החליט לפתוח חוג ריקוד לנכים, אך נתקל כצפוי בבעיית תקציב. קינן גייס לפרויקט את חברו, חבר הכנסת ויו"ר ועדת הכנסת לשעבר, אבי יחזקאל, שהשיג את המימון הנדרש לפתיחת החוג. קינן גם נעזר באורלי בר אור, אותה הוא מכנה "המלכה של התחום הזה", וכך נפתח אחד החוגים הגדולים בארץ לריקודי עם לנכים.
שמעון, היה בכלל ביקוש לחוג הזה?
"בהתחלה היינו שישה זוגות. הלכנו לחוף הים ורקדנו בהרקדות בחוף שהתקיימו ביולי ובאוגוסט, ומשם החוג שלנו קיבל תנופה אדירה. אחרי שנתיים חפרתי לראש העירייה שאני רוצה להקה ייצוגית עירונית, וכך החוג התקיים בשיתוף עם העירייה".
להקת "גלגלי ראשון לציון" היא להקת ריקודי עם לנכים המונה 40 רקדנים ורקדניות, וזכתה להישגים מרשימים בהופעותיה הרבות בארץ ובחו"ל. כבר שבע שנים ברציפות הלהקה מככבת בפסטיבל כרמיאל ומופיעה בטקס הנעילה מול כשלושים אלף איש. הלהקה מורכבת מנכים על כיסאות גלגלים ומ"עומדים", כלומר רקדנים המלווים את הנכים ורוקדים עימם.
אתה מרגיש שניצחת?
"אני לא רוצה לקרוא לזה ניצחון. אם אני אומר שזה ניצחון זה כאילו סיימתי. אני לא סיימתי. יש לי חלום לפתוח בית ספר לריקודים. אני רואה הרבה נכים שמתביישים לרקוד כמו שאני הייתי פעם. צריך שהם יגיעו לחוג וילמדו לרקוד עם המשפחה, וכשיהיה אירוע המשפחה תדע איך לרקוד איתם.
"זה חלום. אני רוצה לציין שהסניף הזה והפעילויות שלו הם בזכות אזרחי העיר ואנשים רבים, מדהימים, שתורמים מכספם ומזמנם. יש לי בערך מאה מתנדבים ברחבי העיר. צריך להגיד לאזרחים הללו תודה, כי בזכותם אני יכול להפעיל את המקום ולהגשים את אותם חלומות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם