רק אל תקראו לו טנצר: גדי רבינוביץ' מרזה ובועט
111 אלף מעריצים בפייסבוק ואינסוף שידורים חוזרים מקשים על גדי רבינוביץ' מחולון להשתחרר מדמותו של טנצר המניאק. אולי הניתוח החדשני לקיצור קיבה, אימוני כושר מפרכים ומוטיבציה עזה להרזות, יעשו את העבודה עבור השחקן והכרוז הכי מבוקש בליגת הכדורסל
גדי רבינוביץ' צילום: יוסי אלוני
במקור, היינו אמורים לשבת בקניון חולון, אולם רבינוביץ' לא הסכים, הוא אמר שיהיה בלגן מדי והילדים לא יעזבו אותו בשקט. ילדים? באמת? עדיין? למי שלא מכיר (יש כאלה?) או שכח, גדי רבינוביץ' גילם את דמותו של עו"ד ישעיהו טנצר, המניאק חובב הפסטרמות, בקומדיה המצליחה מאוד "שמש". אמנם הסדרה, על 142 פרקיה, שודרה לפני שנים (עד שנת 2004), אך מאז היא מתקמבקת פעם ועוד פעם בשפע שידורים חוזרים בערוצים השונים, לרבות כעת ממש בערוץ הילדים.
בעודי נוגסת בעוגיית שוקולד, אני מסתכלת על הכניסה לבית הקפה וקולטת מרחוק גבר גבוה גדול מימדים הולך במהירות. יש! רבינוביץ' הגיע, אפשר להתחיל. "שנייה, אני מנסה לתפוס את הבן שלי, הטמבל הקטן", הוא אומר איך שהוא מתיישב, "הורדתי אותו אצל חבר והוא לא עונה לי".
דקה עוברת, הבן עונה, האבא הדאגן נרגע. "אני לא מתלהב מפלאפונים וגם לא מתחבר לכל הרשתות החברתיות האלה, אין לי אפילו פייסבוק".
למה לא?
"לא יודע, עם החברים שלי אני מדבר ונפגש, מה הקטע? אתה אוסף חברים שהם וירטואליים. מה יוצא מזה? אני גם לא רוצה לשתף את כל העולם בתלאות שלי".
אתה יוצא דופן. אנשים מכורים לפייסבוק.
"אני לא מבין איך אפשר. רק עכשיו, ביום ההולדת האחרון שלי, גיליתי את האם-פי (מכשיר mp3) ומאז הוא נהיה החבר הכי טוב שלי כשאני מתאמן. אני לא זקן, אך מחשבים מפחידים אותי. הקטע של להוריד דברים דרך המחשב נראה לי מסובך".
קללת טנצר המניאק
רבינוביץ' (45), תושב חולון, התפרסם בזכות הסדרה "שמש", אך מאחוריו שורה של תפקידים והופעות בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. למרות רתיעתו ממחשבים והסתייגותו המוחלטת מפייסבוק, גם הוא נהנה להתגאות במעריציו שם, והוא מודה: "יש לי קבוצה בפייסבוק של מעל 111 אלף מעריצים".
זה המון. איך הגעת למספר מעריצים כזה גדול?
"שמש היא הסדרה הכי חמה עכשיו בטלוויזיה, היא משודרת ערב ערב במחזוריות, אפשר לראות את כל העונות. זו תופעה מדהימה שקיוויתי שאפטר ממנה. חשבתי
שאוכל להיפטר מהדמות של טנצר, אך לעת עתה זה לא קורה. אני גם מאמין שברגע שערוץ הילדים קנה את הסדרה, הוא יסחוט את זה עד הסוף למשך שנים".
אתה לא גאה ב"שמש"?
"זו סדרה שעומדת יפה מאוד במבחן הזמן. ירדנו משידור בשנת 2004, ושש שנים אחרי זה אנשים עוד מכורים לה. עכשיו גם ילדים קטנים מכורים לה, ובבסיס בכלל לא יצרנו את הסדרה לילדים".
לאיזה גילאים נועדה שמש?
"יצרנו את הסדרה לכל המשפחה, אך לא לגילאים נמוכים. היום הילדים מדקלמים את זה בעל פה. הם אומרים לי משפטים שבכלל לא זכרתי שאמרתי".
אילו תגובות אתה מקבל ברחוב?
"התגובות היום הרבה יותר גדולות מאלו שקיבלנו כשעשינו את שמש, ואז עוד היינו על 30 אחוז רייטינג פריים טיים בערוץ 2. פתאום אנשים רואים דמויות שבאות מהעבר, והם מאוד אוהבים את זה. וכמה שטנצר הוא מניאק מאוד אוהבים אותו".
כמה פעמים ביום אתה שומע את הקריאה "טנצר המניאק"?
"יותר מדי. זה מאוד דומה לקללת סיינפלד בארה"ב, שם השחקנים מאוד מזוהים עם הדמויות שלהם. אחרי סדרה כזו קשה למצוא את הדבר הגדול הבא. הייתי שמח להיות חלק מקללה כזו אם היו מבטיחים לי את הכסף שהם הרוויחו בסיינפלד".
זה אומר שאתה לא מרוויח טוב?
רבינוביץ' מחייך חיוך שומר סוד. "תראי, פה בארץ שחקן צריך לעשות הכל מהכל. אם מדובר בטלוויזיה, במה, מחזות זמר. אצלנו בארץ לא בוחלים בכלום. רק מי שמגיע למעמד מסוים יכול לומר שלא נוח לו לעשות משהו או לנוח על זרי דפנה. אנשים כאלה שמסודרים היטב ניתן לספור על כף יד אחת".
אני אשאל שוב, לא הרווחת מספיק עד עכשיו?
"בשמש הרווחתי יפה מאוד, אבל זה לא ההקשר הנכון. לא מכל דבר מרוויחים באותו היחס, תמיד ניתן ליפול על הפקות תפרניות ואותם לא מעניין מה עשית ומאיזה מעמד הגעת. או שאתה לוקח את זה או שמישהו אחר ייקח את זה. אתה יכול לשחק אותה כוכב גדול, אבל באמת אין טעם בזה".
למה אתה רוצה להיפטר מהדמות של טנצר? הרי בזכותה אתה מוכר לציבור.
"כי די, אני שחקן שיודע לעשות הרבה דברים מעבר. שיחקתי בתיאטרון הקאמרי 12 שנה עד שהתפטרתי. אנשים בתעשייה הזו התקבעו משום מה על הדמות הזו, ואני מאוד רוצה שיראו שהכישרון שלי הוא מעבר לטנצר, ולדעתי הוכחתי זאת לפני הסדרה וגם אחריה".
אהבת הבמה
למה התפטרת מהקאמרי?
"בגלל הבטחות שווא. נמאס לי לדשדש במקום. אני מעריך את הכישרון של עצמי יותר מהתפקידים שקיבלתי שם. הגעתי למצב שבין ההבטחות שקיבלתי לבין התפקידים בפועל שנתנו לי יש הבדל גדול. אולי בהמשך אחליט לחזור, אך רק אם יהיה לי טוב עם זה".
בית צבי. צילום: רענן כהן
אמנם כרגע רבינוביץ' לא מועסק על ידי תיאטרון הקאמרי, אך הוא בהחלט לא סובל מעודף זמן. הוא משתתף בשתי הצגות ועובד על פיתוח סדרה קומית חדשה עליה הוא עובד שנתיים. "הסדרה שלי עדיין בשלבי פיתוח, אני מחכה לראות איזה ערוץ יקנה אותה. אני כותב ומפתח ויש אחרים שתפקידם למכור אותה. אני פחות טוב בלמכור מאשר בליצור".
מה אתה אוהב יותר, תיאטרון או טלוויזיה?
"אין כמו במה, הקשר הישיר עם הקהל הוא ממכר. מצד שני אין כמו העוצמה של הטלוויזיה שכל אדם רואה. בטלוויזיה אני נמצא בסלון של כל אחד וכביכול רכוש של כל אחד. אני אוהב גם וגם, אבל עדיין הבמה זה סוג של אהבה שונה".
רבינוביץ' למד בבית הספר לאמנויות "בית צבי", שם התחנך לשאוף להופיע בתיאטרון ולא בטלוויזיה. "אז לא היו הרבה ערוצים כמו היום, היה ערוץ 1 וערוץ 2 הניסיוני", הוא נזכר, "אז מאוד נהניתי להופיע על הבמה. אני זוכר יומיים מאוד מאושרים בחיים שלי, היום שהתקבלתי לקאמרי והיום בו התפטרתי מהקאמרי. בתור נער זה היה חלום להגיע לקאמרי, אולם כשכבר הגעתי האמת התפוצצה לי בפרצוף ומצאתי את עצמי כמו עובד של הסתדרות".
למה הכוונה?
"בבית צבי עברתי מסלול מאוד קשה וארוך. אתה משועבד לבית הספר מתשע בבוקר עד 11 בלילה במקרה הטוב. אין שבתות ואין חגים, היום היחיד שבו לא עובדים זה יום כיפור. יצאתי בתחושה מבית הספר שזה מה שמחכה לי בחוץ, ואז ראיתי שאין חיה כזו בכלל. פתאום רואים שיש זכויות לשחקנים, שאסור לעשות חזרות מעבר לארבע שעות כשיש הצגה באותו יום. נותנים לנו שעות מנוחה, וזה היה מדהים. בבית צבי מתחנכים לעבוד מסביב לשעון ולהשתעבד למקצוע וזו בכלל לא המציאות. גם בחוץ אין את המתחים שנוצרים בבית צבי".
מה יותר טוב: הלחץ של בית הספר או האתנחתא של הבחוץ?
"אני חושב שבראייה לאחור, לא יצא שום דבר טוב מכל הלחצים האלה. הלחץ לא הוציא ממני דברים יותר טובים, להיפך, זה די סגר ואטם את ההתפתחות שלי. המשחק הוא מקצוע שבאים אליו באהבה. בניגוד למקצועות אחרים, לא ניתן לעסוק במשחק אם לא אוהבים זאת".
להיות שמן זה לא איכות חיים
לפני שרבינוביץ' נרשם לבית צבי, עסק הרבה בספורט. הוא נהג לשחק באופן קבוע כדורסל וכדורגל ואף לעשות הליכות. כך הצליח להימנע מעלייה במשקל, נטייה שתמיד הייתה לו. עקב הלחץ וחוסר הזמן הפסיק רבינוביץ' להתאמן והחל להשמין. לפני חמש שנים עשה דיאטה והפחית 42 ק"ג ממשקלו, אולם במהרה העלה מתוכם 32 ק"ג. "העליתי כמעט הכל. מגיעים לשלב שמפחדים לעלות על המשקל כדי שהאמת לא תתפוצץ בפרצוף", הוא אומר.
גדי רבינוביץ' עושה ספורט צילום: יוסי אלוני
במשך שנים סבל מבעיית השמנה קשה עד שלפני חודשיים החליט שהגיע הזמן לשינוי. רבינוביץ' עבר ניתוח חדיש שנקרא "שרוול" אצל ד"ר אסנת רזיאל, המתמחה בניתוחים מסוג זה. השרוול הוא סוג של ניתוח הצרת קיבה בו מבצעים חמישה חורים קטנים בבטן ודרכם מוציאים שלושה רבעים מהקיבה. הניתוח הינו בלתי הפיך. רבינוביץ': "יוצרים לך קיבה של ילד, ניתן לאכול מה שרוצים אבל בכמויות קטנות".
למה להסתכן ולעשות ניתוח בלתי הפיך? מה קרה לספורט והדיאטה?
"ניסיתי כבר את כל הדיאטות שרק אפשר, הורדתי והעליתי מאות קילוגרמים בטוטאל וכבר הפסקתי להאמין בעצמי ובדיאטות. בסוף חשבתי לעשות ניתוח טבעת, אך הוא הפיך והבנתי שאני אנצח את הטבעת והיא לא תעזור לי. ויתרתי על הטבעת, נפגשתי עם אנשים שכבר עברו את זה והחלטתי לשנות את החיים שלי. להיות שמן זו לא איכות חיים".
מאיזו בחינה?
"מבחינת בריאות ואסתטיקה. מדובר בנוחות של החיים. האסימון נפלי לי בהלוויה של חמותי במרץ האחרון. היא נקברה בבית הקברות בחיפה שבו יש הרבה עליות וירידות, והרגשתי שאני לא סוחב שם. הבנתי שוואלה, עד כאן, המצב הזה לא יכול להוביל אותי לשום מקום".
לא פחדת?
"עד יום הניתוח היו לי התלבטויות, שיגעתי את אשתי ואת הסביבה. בכל זאת מדובר בניתוח שבו הולכים לעקור איבר מהגוף, אולם במקרה הזה זה יותר קשה משום שמדובר באיבר בריא ומתפקד. בנוסף, לאדם יש מספר בודד של אהבות בחיים, אחד מהם זה אוכל. הייתי צריך להכניס לי לראש, שאני הולך לוותר על אחת האהבות הכי גדולות שלי ואצלי מדובר באהבה שמעסיקה אותי רוב היום".
האוכל ממשיך להעסיק אותך לאורך רוב שעות היום?
"כבר לא מעניין אותי, אני יכול לאכול הכל רק בכמויות קטנות. יש אנשים שחושבים, מה אני פראייר? אני אלך למסעדה ואוכל מספר ביסים וזהו? אך אז הם מגלים שהרבה יותר נהנים ככה מהאוכל. היום כבר הספקתי ללכת למסעדה עם אשתי וחלקנו מנה, ואני רואה איך המלצריות מסתכלות עליי. הן בטח חושבות מה בחור בגודל כזה עושה עם חצי מנה? מה קרה? הוא בטח קמצן. אבל אני חי בשלום ובאהבה עם חצי המנה שלי".
באמת אין לך צורך לאכול הרבה? זה נשמע תמוה.
"תוך כדי הניתוחים, גילו הרופאים כי החלק של הקיבה שמוציאים מכיל הורמון גרלין שמשפיע על הרעב. ברגע שהוציאו אותו אז כמעט ולא רעבים. אנשים מסתובבים עם תחושה של שובע, ובשביל קרנפים כמוני שהאוכל היה כל הזמן בראש, זו הקלה רצינית. כיף לי לאכול משהו בשביל הכיף ולא בשביל הכמות".
לרדת בגדול
החברה שלנו מאוד ביקורתית. נתקלת במהלך חייך בזלזול בגלל המימדים שלך?
"לא, אך סביר להניח שכן ואני מנסה להדחיק את זה. רוב הסיכויים שמשום שאני מפורסם אני נתקל בזה הרבה פחות. אבל עדיין זה פשוט לא כיף להיות שמן, אני רואה התייחסות לשמנים. זו מדינה ששמן זה חריג, וההתייחסות במדינה הזו לחריגים היא תמיד לא לעניין".
גדי רבינוביץ בייגל
"אני מאמין שאני מוכר כישרון ולא שומן. יתכן שהמימדים שלי עזרו לי להתקבל לתפקיד, אך לדעתי ניתן היה לעשות את טנצר גם בלי הקטע של כל השומן. גם היום אני הולך לטייפ קאסט אחר, אני מקווה שעם ההרזיה תהיה לי קשת יותר רחבה של תפקידים שנראים לי, וסביר להניח שזה מה שיהיה".
כמה אתה רוצה להוריד?
"עד עכשיו ירדתי 17.3 ק"ג בחודש וחצי", אומר רבינוביץ' בגאווה, חיוך גדול נסוך על פניו. "אני רוצה לסגור על חמישים ק"ג".
כמה אתה שוקל עכשיו?
רבינוביץ' נועץ בי מבט קשה. "יש שאלות שלא שואלים".
כמה עולה ניתוח כזה?
"זה ניתוח שהוא חלקו פרטי וחלקו מסובסד על ידי קופת החולים. אצלי מכבי שילם את הרוב".
אתה מתאר את הניתוח בצורה מאוד ורודה. מה לגבי תופעות לוואי?
"בימים הראשונים לאחר הניתוח, אתה מקלל את כל העולם ואתה שואל למה עשית את זה. הייתי מספר ימים באשפוז שבהם היה אסור לי לאכול ולשתות. בעשרת הימים הראשונים היה מותר לי רק תזונה נוזלית ובכמויות קטנות.
"כשהשתחררתי מבית החולים זה היה ערב ראש השנה, ואני אשתי והילדים לא הלכנו לשום מקום. ישבנו בבית ואכלתי צלחת מרק צח בלי כלום, שאם הייתי נותן את זה למישהו בכלא הוא היה מעיף לי את הצלחת על הראש. לי זה היה הדבר הכי טעים בעולם".
דיברת על תהליך ההחלמה, מה עם תופעות הלוואי?
"יש קטע של עייפות, כי צורכים מעט קלוריות, אך זה יעבור תוך מספר חודשים. צריך להכיר את הגוף מחדש וזה תהליך, צריך להבין איך לתחזק אותו. גם צריך להיעזר במולטי ויטמינים".
רזה מדי
למה לך לסבול את כל זה? תראה למשל את דביר בנדק, הוא שחקן מאוד מוכר והוא גדול מימדים.
"גם אני עשיתי את ההצלחות שלי, אבל אני מעדיף להיות במקום אחר, ולא במקום של השמן. דביר הוא שחקן מצוין, אבל שכל אחד יהיה איפה שנוח לו".
סיפור גדול צילום: מתוך הסרט
"יש לי משהו מצחיק לספר לך על הסרט הזה. עשו את הסרט הזה לפני ארבע ומשהו שנים, ואז הייתי בצילומים של סרט ברומניה.
"התקשרו אליי מההפקה שהם חייבים לפגוש אותי ושיש להם בשבילי תפקיד. אמרו לי שאני רק צריך לבוא והתפקיד שלי. למדתי את הטקסטים והלכתי לפגישה יום אחרי שנחתתי. ואז אומרים לי מה קרה, מה זה? כי באתי אליהם אחרי שהורדתי 42 ק"ג וממש הצלחתי לשמור אז על משקלי.
"הם אמרו לי שאני רזה מדי בשביל הסרט, ועד שעשו סרט על שמנים! אבל אני עדיין לא יודע אם הייתי מסוגל לעשות את זה, להתערטל ככה עם החיתול הזה של הסומו, לא יודע אם זה בשבילי. הייתי נבוך ללכת ככה".
לא אהבת את הסרט?
"האמת שלא ראיתי אותו, למרות שאני רואה הרבה סרטים ישראלים. אבל לבטח אראה אותו בהמשך. התפקידים לדעתי היו מצוינים ממה שראיתי בטקסטים, אבל החיתול זה לא אני".
אפרופו סרטים, רבינוביץ' מספר כי חשב לתעד לסרט דוקומנטארי את כל התקופה לפני הניתוח ולאחריה, "דיברתי אפילו עם חברת הפקה אבל בסוף קיבלתי רגליים קרות. להכניס את העולם לריבוע הקטן שלי? היום בדיעבד אם היינו עושים סרט, זה היה יוצא סרט חבל על הזמן. אני הייתי בלחץ אטומי, אך המתבונן מהצד היה צוחק.
"אפילו ברגעים האחרונים לפני הניתוח, כששכבתי על המיטה והסתכלתי על האינפוזיה, רק חשבתי איך אני בורח עם החלוק והתחת בחוץ, והכי אבסורד זה שבית החולים נמצא ברמת החייל שם נמצאת המסעדה שאני הכי אוהב".
"אני אוהב את הפועל חולון"
כדי לשמור על תוצאות הניתוח, רבינוביץ' עושה הרבה ספורט. הוא הולך לחדר כושר ארבע פעמים בשבוע ועושה צעדות כל שבת בבוקר בטיילת. "זו הליכה כייפית שאני עושה עם אשתי. זה אבסורד, בתשע בבוקר אני כבר בצעדה, ופעם בשעה הזו מקסימום הייתי מסתובב לצד השני של המיטה".
גדי רבינוביץ' והפועל חולון צילום: יוסי אלוני
רבינוביץ' נחשב אוהד מספר אחד של הפועל חולון בכדורסל, ועוד לפני תקופת "שמש" והקמארי שימש הכרוז הרשמי במשחקיה. גם היום הוא ממלא את התפקיד בשמחה ובהתנדבות. "אני מחזיק היום בהצעות מחצי ליגה להיות כרוז שלהם בכסף טוב", הוא מגלה, "ואני לא מסוגל. אני אוהב את הפועל חולון, הקבוצה היא אחת האהבות שלי".
עכשיו כשאתה מרזה, אולי תרצה לשחק איתם בכדורסל?
רבינוביץ' מגחך. "אני לא מקצועי. אבל יש קבוצה של חבר'ה שהזמינו אותי מספר פעמים לשחק איתם, בהמשך אולי אעשה את זה".
מה יהיה עם הפועל חולון השנה? הם פתחו את העונה לא משהו.
"זה סיפור עצוב. זו קבוצה עם הקהל הכי טוב בארץ, בלי מתחרים בכלל. מגיע להם הרבה יותר ממה שהם מקבלים. אני חושב שאחרי שלקחנו את האליפות והגביע היינו צריכים להיות במעמד שונה ממה שאנו היום. היום הקבוצה מתנהלת כמו מקבצת נדבות".
למה הכוונה?
"בחולון היו צריכים להגיע למצב בו הספונסרים עומדים בתור, כי יש לקבוצה את הקהל הכי חם ומחבק שיכול להיות, וחבל שזה לא קורה".
חשבת להחליף קבוצה?
"אני מלווה את הקבוצה הזו מאז שהייתי ילד. היו לי הרבה רגעים קסומים איתה. יש משפט שאומר שקבוצה ואימא לא מחליפים, זה לכל החיים. תמיד חלמתי בתור ילד שניקח אליפות. וכשהם לקחו את האליפות ואת הגביע הייתי בגג העולם, דמיינתי איך יראו החגיגות, אולם לצערי היו גורמים שבחרו לריב אחד עם השני יום לאחר האליפות במקום לדאוג לחגיגות".
במי מדובר?
"בראש העירייה מוטי ששון ובמיקי דורסמן, הבעלים לשעבר של הפועל חולון. הם רבו במקום לדחות את המריבות לאחר כך. הם היו צריכים לתת לאוהדים ליהנות מהאליפות. מדובר היה ברגע היסטורי והיסטרי, תחגגו, תשמחו, נסו להוציא את הטוב שבדבר".
שנה אחר כך לקחתם את הגביע.
"זה היה סוג של תיקון. כל עירייה אחרת נותנת פי שלוש וארבע. אני מבין את ראש העירייה שלא רוצה לבזבז כספי ציבור, אך הייתי מצפה לעזר מצד הגוף הזה שנקרא עירייה. להם הרבה יותר קל לגייס ספונסרים מאשר לקבוצה עצמה".
העונה סגרו לכם את המגרש.
"התחלנו את הליגה עם שני הפסדים כי נאלצנו לשחק את משחקי הבית במגרש של ראשון לציון. יש להם אולם חדש וממוזג. לנו אין מיזוג בקיץ כך שאתה מרגיש כמו בסאונה ואין חימום בחורף כך שאתה קופא מקור ויוצא מהמגרש חולה. בחולון יש עוד דברים חוץ ממדיטק ומוזיאונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם