אוי הסלע האדום: מסע אל בטן האדמה, הגרסה הישראלית
ההתחלה הייתה מבטיחה: מאות מקומות עבודה חדשים ומכרה שיפיק 20 אלף טון נחושת בשנה. 5 שנים אחרי, המציאות בתמנע קצת שונה: חומר הגלם לא מספיק לייצוא, מומחה שמתריע על תחזוקה לקויה, שני עובדים שנהרגו ממפולות ועובדים שחששו מהסכנות ופוטרו. חברת "ערבה מיינס": "אי אפשר למנוע לגמרי תאונות"
בני הזוג הגיעו לבאר שבע לתהליך קליטה ארוך, ורק בפברואר השנה סיפר חיים בהתרגשות לאשתו שמצא עבודה. במכרות הנחושת בתמנע. הוא שוחח עם אנשי החברה, ונשמע לו מלהיב להיכנס למעמקי האדמה. הזוג עבר לאילת וחיים חדר לנקיקים העמוקים והמרהיבים של המכרה.
ב-3 ביוני, אחרי הצהריים, צלצל הטלפון במקום עבודתה של חנה. אמרו לה שדייגו נפצע. למעשה הוא כבר מת. סלע ענק פגע בראשו ולא הותיר לו סיכוי. חנה קברה את בעלה בבאר שבע ולא חזרה הביתה לארגנטינה, בכל זאת יש לה עדיין חלום להגשים.
זהו ההרוג השני בשנתיים במכרה בתמנע. ביוני 2008 היה זה מיכאל גלי, צעיר מאשדוד, שהגיע לערבה לחפש את מזלו. שבועיים בלבד היה במכרה עד שהתקרה מעליו התמוטטה. "מה זאת אומרת מקצוע מסוכן?" שואל בכעס חיים טשימוביץ', שניהל את המכרה ההיסטורי עד שנסגר ב-1984. "זה לא שבגלל שאתה כורה אתה צריך למות. את רוב התאונות האלה אפשר וצריך למנוע".
בוד כל העולם התפלל לשלומם של הכורים הלכודים בצ'ילה, התנהל לו בשקט מכרה הנחושת בתמנע שחזר לחיים ב-2005 תחת חברת "האמסה", יצרנית הברזל הגדולה במקסיקו שמעסיקה 20 אלף עובדים.
ליתר דיוק, זה היה החזון של בעליה אלונסו אנסירה שתיאר את ההתגלות בכתבה בסי-אן-אן. "נסעתי במונית לאילת ואני שואל את הנהג 'מה זה?' והוא עונה 'מכרות הנחושת בתמנע'. ואז אני שואל ומה זה ליד?, והוא אומר 'מכרות המלך שלמה'.
את קוראת את התנ"ך?" הוא שאל את הכתבת ברברה אנדרסון והמליץ לה לפתוח את ספר דברים, פרק ח', פסוק ט'. ככתוב במקורות "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".
זה היה הסימן מבחינת אנסירה. "כמו שהיהודים נדדו 40 שנה במדבר," הוא אמר בראיון. "אני הייתי בדיוק 40 חודשים אחרי הכרזה על פשיטת רגל".
בסוף שנות התשעים האימפריה של אנסירה התרסקה. מחירי המתכות צללו, והשקעות לא נכונות שהוא עשה עם שותפו חוויאר אוטריי ירדו לטמיון. שניהם החזיקו ב-73 אחוז ממניות החברה. עד מהרה התבררו ממדי הקטסטרופה, חובות של 1.86 מיליארד דולר, רובם לבנקים הגדולים. נושים הופיעו מדי יום, אנשים
משרד האוצר המקסיקני העמיק את הבור. הוא האשים את ראשי חברת "האמסה" בהונאת מס גדולה והחלו לדבר שם על מעצרם הקרוב של אנשי ההנהלה. את אוטריי תפסו במנורקה שבאיים הבאלריים בספרד, והוא הוסגר למקסיקו, אבל אנסירה הצליח לחמוק משלטונות החוק. הוא עלה על מטוס ונחת בערב חג המולד 2003 בישראל, אשר לה אין הסכם הסגרה עם מולדתו.
אנסירה הגיע להרצליה עם משפחתו ושניים מאחיו והחל לנהל מכאן את עסקיו. כדי לסייע לו במלאכה, נחתה כאן גם קרלה גרסיה גרנדוס, המקורבת אליו. לקרלה קשר הדוק עם הקמת המדינה. סבה חורחה גרסיה גרנדוס היה שגריר גואטמלה באו"ם בזמן החלטת כ"ט בנובמבר על הקמת המדינה. הוא היה השגריר הראשון שהודיע כי יתמוך בהחלטה ויותר מאוחר גם הפך לשגריר גואטמלה בישראל.
היום קרויים על שמו שני רחובות, בירושלים וברמת גן. מדובר בייחוס מכובד כשבאים לפתח קשרים בחלונות הגבוהים, וקרלה, אישה מרשימה, עזרה לאנסירה להגיע מהרצליה למשרדי הממשלה בירושלים. כשעלה המיזם בתמנע קיבלו אותו בידיים פתוחות. העיר אילת, כמו הדרום כולו, משוועת למקומות עבודה.
המכרה המקורי בתמנע החל לפעול ב-1951. 50 קילומטרים של מנהרות תת קרקעיות. בשנות השישים והשבעים עבדו שם כאלף איש, רבים מהם מאילת, אך כשמחירי הנחושת החלו לצלול באה הגסיסה האטית וב-1984 הכרייה נפסקה לחלוטין. לכן חבל ההצלה ששלח אנסירה, הטייקון המקסיקני, נראה קוסם במיוחד. הנה הוא מחזיר עטרה ליושנה ומחסל את האפשרויות לאבטלה.
ראש העיר תמך, משרד התמ"ת נתן את ברכתו. כשנשיא המדינה שמעון פרס ביקר במקום הוא חתם על פלטת נחושת "מהמלך שלמה, למלך אלונסו", מחמיא לבעל הבית החדש.
השמועות על מקום העבודה בתמנע הביא גם אנשים מהמרכז להתעניין. "הגעתי בגלל אשתי," מספר אחד העובדים לשעבר. "חיפשנו מקום בערבה כיוון שהיא מהאזור, וכששמענו על תמנע זה נראה מאוד מעניין".
אנסירה מינה את גרסיה גרנדוס לתפקיד המנכ"לית של חברת "ערבה מיינס", המפעילה את המכרה, והביא ממקסיקו אנשים שמתמחים בתחום כאחראים על כוח האדם שהיה בתהליכי גיוס. בתכנון דובר על כ-500 עובדים, ובנוסף לכרייה גם על הקמת מפעל שיהפוך את עופרת הנחושת לפלטות.
משרד התמ"ת הבטיח לתת מענק של 140 מיליון שקל רק כדי שהפרויקט יקרום עור וגידים. באותה כתבה שעשתה אנדרסון לסי-אן-אן בספטמבר 2008 צוטטה קרלה: "ב-2010 נפיק 20 אלף טון בשנה ועד 2015 נגיע ל-40 אלף טון. יש לנו לקוחות שרוצים לקנות את התוצרת עוד היום".
רק שהמיזם הרעשני נמצא היום רחוק מאוד מהתחזיות. את המפעל עדיין לא רואים באופק, עכשיו מדברים על 2012 כתאריך יעד. משרד התמ"ת, שאישר את המענק, לא ממהר להעביר אותו. "המענק יועבר רק עם ביצוע מלוא ההשקעה והעסקת כל העובדים עליהם התחייבה החברה", מסרו משם בתגובה.
המכרה בתמנע גם לא מעסיק כרגע המוני כורים. "אין שם הרבה עובדים", סיפר אחד שעבד עד לא מזמן במקום. "עובדים בממוצע 20 איש בפנים. היו תקופות שהיינו גם חמישה אנשים. ישראלים בכלל קשה למצוא. הייתה תקופה שעבדו פליטים מאריתריאה, אבל הם עזבו כיוון שהחברה התחייבה להעסיק מקומיים. היו ממזרח ירושלים, מכפרים בצפון. התחלופה של כוח האדם שם מדהימה".
נתוני הפתיחה דווקא די מפתים. אם בענף המלונאות בעיר הציעו קצת יותר מ-20 שקל לשעת עבודה, במכרות נתנו לעובד לא מקצועי 30 שקל, ומקצועי כבר הגיע ל-40 שקל בשעה - אמנם לא בשמים, אבל בהחלט משכנע.
אלא שאז הגיעו העימותים הראשונים בין העובדים לממונים. אמנם לפני העבודה דאגו לתת הרצאות וקורסים בנוגע לבטיחות בתוך המכרה, אבל בשטח, לדברי העובדים, התחולל תוהו ובוהו. "ניצלתי ממוות אולי 20 פעם", סיפר אחד שעבד במכרה במשך שלוש שנים. "נפלו לידי סלעים, כבלים כבדים. יש שם מקומות מאוד מסוכנים, שכל שני וחמישי נפצעים בהם. אבל רק כשיש הרוג שמים לב. לבוסים המקסיקנים אין זמן. הכל מהר, מהר. אתה לא רוצה? לך הביתה".
מיכאל גלי עבד בסך הכל שבועיים כשנהרג. חברים מספרים שמותו היה טראגי במיוחד. "אחד המנהלים המקסיקנים החליט שהמקום מסוכן והודיע שלא נכנסים", תיאר את המקרה אחד מחבריו של ההרוג. "כשמכונת הכרייה נכנסת היא עושה ויברציות וזה רק מגביר את הסכנה. אבל אז בא מנהל אחר ואמר שכן נכנסים. הוא שם שני מכוונים שעמדו לפני המכונה, וברגע שהיא נכנסה החלו ליפול סלעים. המכוונים ברחו. היה להם רק מקום אחד לברוח אליו ואז נפלה אבן ומעכה את מיכאל. יותר מאוחר שמעתי בחדשות שהייתה תאונה, מפולת. הייתי בהלם".
סגן מפקד מרחב אילת, סנ"צ איתן גדסי, מספר שתיק החקירה נגנז. "בדרך כלל תיקים נגנזים כשלא נמצאות ראיות לפלילים", הסביר. אך לא עברו שנתיים והגיע מותו הטראגי של ברמן. לטענת העובדים שוב הייתה כאן טעות בשיקול הדעת של המעסיקים. "חלק מאיתנו לא רצה להיכנס למקום כי לא עשו שם טיפול לתקרה," מספר אחד הכורים. "לא שמו תומכים וברגים מיוחדים, וזו מנהרה חדשה. חיים התעסק שם עם חשמל, והוא בכלל מכונאי. התקרה התמוטטה עליו".
מפקחים מטעם משרד התמ"ת סגרו את המפעל מיד אחרי האסון לכמה ימים. נערכה בדיקה ויצא דוח, שהועבר למשטרה. "משרד התמ"ת אינו מוסמך להעביר מידע או כל ממצא שעלול לשבש את המשך החקירה", נמסר. "כל שאלה הכרוכה בהעברת מידע בנושא יש להפנות ישירות למשטרת ישראל. משרד התמ"ת הנחה את החברה לבצע סקר סיכונים והחברה הודיעה בכתב על ביצוע הדרישות. כמו כן, אגף הפיקוח העביר דוח מסקנות והמלצות לשיפור הבטיחות במכרה. בהתאם לכך מתבצעים פיקוח ובקרה במקום".
סנ"צ גדסי, סגן מפקד מרחב אילת, אמר: "החקירה היא של משרד התמ"ת ואנחנו פועלים בהתאם למסקנות. אם נגיע למסקנה שיש כאן רשלנות, אז החקירה עוברת אלינו".
בינתיים תפוח האדמה הלוהט עובר מצד לצד, כשחיים טשימוביץ', מי שניהל את המכרה בשנות השמונים, מתנועע בכיסאו בחוסר נוחות. הוא התריע מזמן על האפשרות שיקרה אסון. טשימוביץ', שמנהל היום חברה לחפירת מנהרות ומכיר היטב את התחום, שמע על האירועים במקרה מעובדיו.
מתברר שהם הוזמנו למכרה בתמנע כדי לראות ציוד כרייה שנמצא במקום. תוך כדי בחינה צדו את העין כל מיני ליקויים בטיחותיים. "האנשים שלי שאלו למה שם זה ככה, במה אנחנו פחות טובים מהמקסיקנים ולמה אצלנו מקפידים", הוא מספר. "הרי דין מנהרה כדין מכרה".
כשניהלת את המכרה לא היו הרוגים?
"היו שני הרוגים ושניהם בתאונות דרכים בתוך המכרה. עניין של זהירות, אבל אלה לא היו תאונות אופייניות של מכרה, כמו התמוטטות. פה פשוט נפלה אבן".
עובדים מספרים שלעתים היו חוזרים למכרה ורואים במרכז הדרך סלע בגודל של משאית קטנה שלא היה שם יום קודם. אחרים מספרים על קסדה שהצילה אותם לא פעם מאבנים שנפלו. טשימוביץ' מיהר לכתוב לאגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת, על פי הרשמים שהעבירו לו אנשיו על המצב הבטיחותי ודברים שקלט בעצמו בסיור קודם.
"ביקרתי במכרה טרם תחילת הכרייה והתרעתי על כל מיני מחדלים בפני גורמים שונים, אך שום דבר לא השתנה לטובה", טשימוביץ' הזהיר. "אני מנסה לגרום לכם להגיע אישית או לשלוח צוות מקצועי לבחון המצב במכרה ובאופן דחוף. להזכירכם, שלפני מספר חודשים נהרג עובד כתוצאה ממפולת סלעים, יכול להיות שבמפולת הבאה קטע שלם של מנהרה ייחסם, ואז גם את הגוויות אי אפשר יהיה להוציא".
כדי לשפר את התדמית ערכה הנהלת המכרה כמה סיורים לאנשי תקשורת והציגה מכרה עובד ומקום עבודה אוהב, אבל היה זה דווקא המקומון האילתי "ערב ערב", שהחל להעלות את הבעיה ולהציב סימני שאלה אחרי שהגיעו אליו סיפורים ממעמקי האדמה.
העיתונאי עומר כרמון הלך לכורים וביקש את התערבות המפעל. "באילת זוכרים את המכרה שהיה פעם, אבל היום הדברים שונים. במשך תקופה אנשים פחדו לדבר. שמענו סיפורים, אבל נתקלנו בחומת שתיקה. בכל זאת, מדובר במקום עבודה, ואילת היא קהילה סגורה, אבל אחרי מותו הטראגי של ברמן ז"ל אנשים החלו להוציא את מה שהעיק עליהם".
גם בכתבה זו ביקשו המרואיינים להישאר בעילום שם, הגם שנטשו את המכרה ופתחו בחיים חדשים. זו עדיין הקהילה האילתית המבודדת בדרום ושכולם בה מכירים את כולם. העוזבים מספרים שאת האומץ לעמוד מול ההנהלה הם קיבלו אחרי מותו של ברמן, מוות שני בתוך שנתיים. כשערכה להם ההנהלה שיחת החזרה לשגרה והשתתפות בצער, הודיעו כמה מהם שהם שוברים את הכלים.
"חבר שלי נהרג במכרה", סיפר אחד מהם בהתרגשות. "זה קרה ביום חמישי וביום ראשון חזרנו לעבוד. יש שיחה, הם מנסים להרגיע, והעובדים מתחילים להתמרמר. מישהו אמר 'זה לא צריך להיות כך, כבר הרוג שני, אנחנו מתחילים לספור'. אחר אמר 'אנחנו לא מרגישים בטוחים'. קמו חמישה עובדים והודיעו שזהו, הם סיימו. לי, אחרי כמה ימים, אמרו 'רד למכרה', וסירבתי. הודיעו שאין להם מה לעשות איתי, קיבלתי מכתב פיטורים והלכתי הביתה. היה בן אדם עם השכר הכי גבוה, 47 שקל לשעה. תפס את הרגליים והלך. ויתר על ותק של ארבע שנים. עזוב עבודה, אני רוצה להישאר בחיים".
לחלק מהאנשים זה הזכיר שאחרי מותו של גלי, שנתיים לפני כן, היה מי שרצה להקים ועד עובדים במכרה. ההנהלה התעלמה, חלק מהוגי הרעיון עזבו או הועזבו והכורים נשארו להילחם איש על מקומו. מתברר כי אין זה חדש בעסקיו של אנסירה. הטייקון המקסיקני כבר לא נמצא בארץ, הממשלה המקסיקנית הודיעה ביוני 2005 שהיא מסירה את האשמות נגדו והוא יוכל לשוב לעסקיו. זו הייתה ההזדמנות לצאת לדרך חדשה, מאחר שהשווקים בסין ובאסיה התחננו למתכת והמחירים נסקו.
אנסירה נמצא עכשיו במקסיקו, וגם משם מגיעות לאחרונה ידיעות שבעל הבית לא מרוצה מהעובדה שפועליו ניסו להרים ראש ולהתאגד. באחד מאתרי האינטרנט של הכורים במקסיקו סופר שביום שישי, 23 ביולי השנה, תקפה חבורת גברתנים כורים שביקשו למחות על הקיצוץ בשכרם. על פי הדיווח השתמש אנסירה בכוח בריוניו כדי לדכא את המרד. חמישה כורים נפצעו.
במקסיקו המכרות רווחיים ביותר, אבל השאלה מה יש לאנסירה לחפש בארץ. כבר חמש שנים הוא נמצא כאן ועד עכשיו אין הכנסות. הכרייה היא בכמות קטנה מאוד, המפעל עדיין לא קם והייתה השקעה רצינית בציוד יקר שעלה מיליונים. "שורפים כסף", אמר אחד העובדים, שבילה שם כמה שנים. "הם רק משלמים. אין מפעל. קונים בכמויות וזורקים. הם עובדים בצורה כל כך לא יעילה. עבדתי שלוש שנים ואין לי מושג על מה. בחיים לא הייתי במקום כזה הזוי".
באילת כלל לא מרימים דגל לבן. ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, מספר שלא רק שהמפעל יקום, גם אוניברסיטאות ממקסיקו בשיתוף אוניברסיטה מקומית יקימו ביחד מסלול ללימודי גיאולוגיה במקום. צריך רק סבלנות וראייה למרחק.
"פעלתי ואמשיך לפעול שהמפעל הזה יצליח," אומר ראש העיר. "אנחנו מתייחסים למה שקורה היום כפיילוט שנמצא לקראת סיום. המפעל עדיין לא עובד בווליום הרצוי. הוא לא נמצא בתוכנית העבודה האופטימלית. אני רואה פה מקום שיעסיק קרוב ל-500 עובדים, המפעל הגדול ביותר באילת ובערבה. את התפוקה נראה ב-2012 והלאה".
שיהיה לפחות מקום בטוח.
"שמעתי על התאונות שקרו ואני מצטער צער גדול. התאונות הללו נחקרות ואני יכול להגיד, ממי שמנהל את המפעל, שהם מפיקים את המסקנות והלקחים ואני מקווה שהמקרים לא יחזרו על עצמם. אנחנו לא עובדים במשרד, נכון? זה מכרה. ראה ערך צ'ילה".
מדוע בקושי עובדים שם ישראלים?
"יש היצע וביקוש. לצערי הגדול, או שלא, ילדינו, בוגרי הסיירות, לא מגיעים למכרות ולא למטבח האחורי בבית המלון. ייחלתי למפעלים באזור אילת והוא הנחשון. אני מקווה שבעקבותיו יבואו עוד. תפרגנו, כי הוא ראוי. אני אומר את זה מהיכרות עם האנשים, המוטיבציה שלהם ואהבתם לארץ ישראל".
מאחורי המכרה בתמנע עומדת חברה. מאחורי העובדים אין גב. הם מספרים שכשבאה מדי פעם ביקורת אז מנקים, משפצרים כמו במסדר המפקד בצבא, וכשהמפקח הולך, אי שם בערבה, חוזרים לשגרה.
"הם עובדים בצורה פרטיזנית. החיים שלי יותר חשובים מעוד עבודה", אומר אחד הבחורים שפתח פרק חדש בחיים. "כל מי שיורד למכרה נמצא בסכנת חיים ומי שטוען אחרת, פשוט מתעלם מהאמת. תכתבו, תספרו מה קורה ואני מקווה שתזעזעו קצת את המדינה".
מנכ"לית "ערבה מיינס", קרלה גרסיה גרנדוס, מסרה בתגובה: "אחרי שתי תאונות אנשים מפחדים, כי זה משהו שהם לא מכירים. גם אצל הכורים המקצועיים שלנו יש פחד. אנחנו עובדים קשה מאוד כדי למנוע. אם מישהו מרגיש פחד ולא רוצה לרדת למכרה, אנחנו לא נכניס אותו בכוח. הם רק צריכים לשים לב לסביבה, להיות ערנים. אתה הולך בחושך, אין הרבה אור. לפעמים נופלים. זו עבודה מסוכנת, זו לא עבודה משרדית. אני יורדת לפחות פעם בשבוע למכרה ואני רואה מה שקורה. מי שעובד, מרגיש נוח".
עובדים התריעו לפני מותו של ברמן?
"אני לא יכולה לדבר על זה, בגלל החקירה, אבל היו פה הרבה מומחים שיודעים מה קורה. אלה שמדברים הם לא באמת מומחים. מי שצבר ניסיון ויודע להתמודד עם סיכונים אלה הם המהנדסים, העובדים הוותיקים." שני אנשים נהרגו אצלכם ממפולת.
"אי אפשר למנוע תאונות לגמרי. אנחנו לא מסכנים חיים בכוונה. אנחנו עובדים כל הזמן על שיפור רמת הבטיחות. אחרי התאונות הגיעו בודקים מהחברה האם שלנו, וגם מחברת בדיקה חיצונית, כדי לתת תשובות ופתרונות".
יש גם טענות על תחלופת עובדים גדולה.
"התחלופה גבוהה כיוון שאנשים לא אוהבים את העבודה. יש הרבה אנשים שמגיעים לראות איך זה מכרה. חדש, כיף. אחרי חודש-חודשיים הם עוזבים, ויש כאלה שנשארים שלוש שנים. העבודה לא קשה. יש מכונות, הכל אוטומטי, אבל אתה בתוך האדמה. זה מאוד יקר לחברה. אנחנו במשך החודשיים הראשונים משקיעים הרבה כסף בלימוד העובדים".
מנעתם הקמת ועד עובדים?
"אנחנו עובדים לפי החוק הישראלי. העובד מקבל אצלנו כל מה שהוא צריך".
מתי יקום המפעל?
"התוכנית הייתה להתחיל לייצר במפעל ב-2010, אבל הייתה תקופה שהממשלה הודיעה שהיא לא תיתן מענק והפסקנו להשקיע. היינו צריכים לבדוק אם זה כדאי כלכלית או שיש פרויקטים אחרים שצריך לקדם. השקענו עד אז למעלה מ-60 מיליון דולר. קיבלנו את האישור רק באוגוסט השנה, ואני מקווה שנתחיל לבנות בחודש מארס הקרוב והמפעל יהיה מוכן ב-2012. יש כאן נחושת לפחות לעשר שנים".
יש לכם הרבה עובדים לא מקומיים. מדוע?
"היינו רוצים שכל העובדים יהיו אילתיים, אבל בגלל אילוצים הבאנו גם מכרמיאל ומעפולה. אני מקווה שעם הזמן יגיעו יותר מקומיים, וגם מי שלא אוהב את המכרה ימצא מקום במפעל שיקום, במשרדים ובמוסכים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם