אחרי עשרים שנה: ילדי רחוב המעפילים נפגשים שוב
הם גדלו בשנות השבעים והשמונים ברחוב המעפילים 1019 ברובע ב' באשדוד, ועזבו כבר מזמן את הבניין. בחודשים האחרונים הם חידשו במפתיע את הקשר ביניהם, דרך הפייסבוק. בסוף השבוע שעבר הם קיימו פגישת מחזור מרגשת
בחודשים האחרונים נוצר דרך הפייסבוק קשר בין ילדי הבניין דאז, שרובם היום בשנות הארבעים והחמישים לחייהם. הקשר, שהתחיל בקטן, צבר תאוצה ומדי יום הצטרפו אליו עוד ועוד "ילדים". אם לשפוט לפי תגובותיהם של ילדינו, הרי שהקשר המחודש הזה בין החבר'ה של אז, עורר בהם התרגשות ושמחה.
המיילים רצו מפה לשם בקצב גובר והולך. אחרי הדיבורים, צצו התמונות. מלוות, כמובן, בצחוקים ובדיחות. כן, נעים להיזכר. ואולם המפגש בפייסבוק, עם כל החידוש והנחמדות שבו, אינו משתווה לפגישה חיה, שבה ממש מתראים. עומדים, זה מול זה, פנים אל פנים.
וכך, חברים, אחרי תקופה של דברת ארוכה ונלהבת בפייסבוק, הועלתה, בסופו של דבר, הצעה לקיים פגישת מחזור של יוצאי רחוב המעפילים 1019. הרוב עברו משם לפני 20 עד 25 שנה ויהיה נחמד, אחרי ניתוק כה ארוך, להיפגש שוב. להחליף חוויות. להעלות זיכרונות. הוזמנו כל הילדים של אז בבניין שלנו, כמה מילדי הבניינים הסמוכים, שהביעו רצון להשתתף, ואנחנו, חבורת ההורים. קצת זקנים, קצת כפופים, ולא זוכרים בדיוק מי הבאים.
אח, איזו פגישה זו הייתה. לא רק נעימה. מרגשת. שמחה. היו שם חיבוקים ונשיקות, ופה ושם, ככה בשקט, גם דמעות. כדי להבין את הסיבה להתרגשות הגדולה, חשוב לציין שילדי הבניין ברחוב המעפילים 1019, והבניינים שלידו, שגדלו ובגרו מאז והפכו להורים, חיו יחד, זה ליד זה, שנים רבות: למדו יחד באותם גנים ובאותם בתי ספר, ולעתים גם באותן כיתות. השתובבו יחד בחצרות, שיחקו יחד כדורגל והקפות ומדי פעם, איך לא, גם התווכחו והלכו מכות.
הם נקשרו זה לזה והיו חברים. לפעמים ברוגז ולפעמים מחובקים. והבנות? שיחקו קלאס וקפצו על חבל, וכשבגרו קצת, שיחקו עם הבנים מחניים ומחבואים. אז מה הפלא שהם שמחו כל כך להיפגש? להיזכר בימי הילדות ובחוויות הנעורים?
"יופי של פגישה", אומר גיא אדמון, "כיף להיזכר, לחדש את הקשר בפייסבוק אחרי נתק ממושך כל כך, וכיף עוד יותר, להיפגש עכשיו. האמת? התרגשתי. ממש נהניתי. שמחתי לראות חברים וחברות מהימים ההם, הרחוקים, כשרובנו עוד היינו בגן, ממש קטנים. גדלנו יחד כשכנים, השתעשענו ובילינו יחד וגם היינו
"חבורה מגובשת ומלוכדת של ילדים וילדות, ואחר כך, של נערים ונערות, שעברו יחד, עד הצבא, ימים מרתקים והמון חוויות. היום, במבט לאחור", אומר גיא, "השנים ההן, שנות השבעים והשמונים ברחוב המעפילים, היו, מסתבר, שנות חיינו היפות היותר".
כן, חברים, הפגישה הזאת, של השכנים של אז, הצעירים והמבוגרים, הייתה מבחינת כולנו חוויה מרגשת, מלווה בהרבה חום ואהבה, געגועים ושמחה. אינני רוצה להישמע רגשני ונלהב מדי, אבל מה לעשות ששמחתי, ממש שמחתי, לפגוש שם את כולם. להתחבק ולהתנשק איתם, להתבונן איתם בתמונות הישנות והמצהיבות ולראות את הילדים של אז, שבגרו והפכו לאנשים טובים ומצליחים.
אינני יכול, לצערי, לציין כאן את שמותיהם של עשרות המשתתפים. אזכיר רק, ברשותכם, את שמות המשפחות: רוזנפלד, סטיקלרו, בלנרו, ובן-נעים. כהן, פירוז ולבל. פינקו, בדר ואדמון. בן-זקרי, בן-הרוש ובן-גיגי. תודה מיוחדת לבתיה שאירחה את כולנו בביתה היפה ולאחותה רינה, שיזמה ואירגנה את המפגש הנפלא והמרגש הזה. נעמתם לי, חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם