כך יעשה לאיש שתרם את גופו למדע?
דוד זמירין חלה בסרטן, והחליט לקראת מותו לתרום את גופו למדע. הוא נקבר בחלקה מרוחקת בבית העלמין תל רגב, בטקס קצר שכמעט לא כלל אפילו קדיש. לטענת בנו שלום, הדבר נעשה כי אביו תרם את גופו למדע. בחברה קדישא מודים: "כל נפטר צריך לקבל טקס הלוויה כדת וכדין"
דוד זמירין ז''ל ובנו שלום זמירין צילום: באדיבות המשפחה
שלום זמירין, שאביו דוד ז"ל תרם את גופו למדע, הופתע לגלות כשעלה לאחרונה לקברו של אביו, שסביב חלקת הקבר שלו, אשר אגב נמצאת בצמוד לגדר, קבורים או כאלה שתרמו את גופם למדע, או ערירים שאין להם משפחה. שאר הקברים סביב קברו של אביו אינם מאוישים בינתיים.
"בעבר רצינו להקים חלקות נפרדות לכאלה שתרמו את גופם למדע, אך ירדנו מהרעיון", זאת התשובה שקיבל זמירין מגורם בכיר בחברה קדישא. עוד סיפר זמירין, כי אותו גורם בחברה הקדישא אמר לו שחלק ניכר מהקברים של הערירים שקבורים בחלקה י' בתל רגב, הם כאלה שהגיעו מבית הספר לרפואה שליד רמב"ם, לאחר שתרמו את גופם למדע.
למרות שאינם רואים זאת בעין יפה, מסרבים הרבנים להודות בכך שאותם אנשים שתרמו גופם למדע, גרמו על ידי מעשיהם לחילול כבוד המת. הם גם מסרבים להודות בפה מלא, כי מדובר בקבוצת אנשים שעל ידי מעשיהם יוצאים נגד הדת.
במהלך הכנת הכתבה פנינו למספר רבנים ועובדי חברה קדישא. כמעט כולם אמרו שיש לקיים טקס הלוויה רגיל, שיש לקרוע את החולצה ושצריך גם לקרוא קדיש. כל הדברים הנ"ל לא קרו בקבורתו של דוד זמירין.
ובאשר לפרשנות המתייחסת למנהגי האבלות שלאחר הקבורה? תלוי את מי שואלים. רב אחד אמר שאחרי שחלפה שנה מיום המוות - אין צורך במנהגי אבלות. שני אמר שאחרי שבוע מסתיים האבל, שלישי אמר שאחרי שלושים יום, והיו גם כאלה שאמרו שלא משנה מתי מתקיימת ההלוויה - יש לנהוג על פי כל מנהגי ישראל.
"אתה רוצה לוויה רגילה?"
הביקור בחלקת הקבר בה קבור אביו מחזירה את שלום זמירין לטקס ההלוויה שנערך שנתיים לאחר שאביו נפטר, ושופך אור על התבטאויות משונות מצד הרב שערך את טקס ההלוויה.
שלום זמירין ליד קבר אביו צילום: זמן חיפה
זמירין אף ציין, כי הייתה שיחה ברוח טובה. נקבע המועד להלוויה, בני המשפחה הגיעו והתקבצו בשער הכניסה של בית העלמין בתל רגב. "המתנו שכולם יגיעו, ופתאום מגיע בחור, מי שניהל את ההלוויה. הצגתי את עצמי, ואמרתי לו שאני לא מעוניין לזהות את הגופה. הסברתי לו מדוע, ואז הוא אמר בקול 'אה הא'. באותו מעמד לא התעמקתי בתשובתו, קיבלתי את זה כאילו הוא מבין מה אני אומר לו. בדיעבד אני מבין שאולי הוא התכוון, שעכשיו אני מבין את המצב".
כבר בתחילת מסע ההלוויה הבין זמירין שמשהו אינו כשורה. "הניחו את אבא שלי על מיטת הברזל, והתחילו לרדת. יורדים, יורדים, יורדים, עד לגדר בחלקה י' כשבדרך לא היו קברים מאוישים.
מסביב הייתה שממה, אף קבר אז לא היה מאויש.
"הגענו לחלקה, היה איזה ערפל סביבי, לא אירוע קל. לא כל כך הבנתי את הסידור שלהם, למה אנחנו מדלגים על חלקות ריקות? אז אני אומר לעצמי, אלה בטח אשכנזים, אלה ספרדים וכל אחד עם החלקה שלו. לא חשבתי שצריכה להיות סיבה שאנחנו הולכים לחלקה י', שאז הייתה ממש למטה בסוף ליד הגדר. היום החלקה הזו אוישה בלא מעט קברים, אך מסתבר שבאותם אנשים אצילים כמו אבא שלי. חלקם הלא מבוטל גם תרמו את גופם למדע".
בהמשך נזכר זמירין, כיצד כבר בפגישתו עם עורך טקס ההלוויה שאל אותו הרב, האם הוא רוצה טקס הלוויה רגיל. "מה זאת אומרת? שאלתי אותו, יש לוויה לא רגילה?".
אך הרב מסתבר לא הרפה, שב ושאל אותו, "אז אתה רוצה לוויה רגילה?", ולאחר שהסביר לרב כי הוא אכן רוצה הלוויה רגילה כמו זו שהוא מכיר - החלו לרדת לחלקת הקבר. "מגיעים לחלקת הקבר, ואני מרים במופגן את החולצה הישנה שלי, כדי שהוא יבין שאני מצפה לקריעה, וכלום לא קורה. הוא מתחיל לנהל את הטקס".
לא שאלת מדוע לא קרעו לך את החולצה?
"לא זכרתי אם עושים את זה בהתחלה או בסוף, אז לא שאלתי אותו. הייתי בסערת רגשות אדירה, דאגתי להרבה דברים סביב, אז הרב המשיך בטקס. כשסיים, הרגשתי שחסר כאן משהו. שאלתי מה עם קדיש? אז הוא הסתכל עליי ושאל 'אתה רוצה להגיד קדיש?'. שאלתי אותו מה זאת אומרת רוצה? אז הוא הסתכל עליי באיזה מן מבט מוזר, ונתן לי להגיד קדיש.
"זהו, אמרתי את הקדיש והלכנו. הייתה לי תחושה מוזרה בפה, ופתאום נזכרתי שהוא לא עשה לי קריעה של החולצה, אבל הוא כבר לא היה, נשאה אותו הרוח אני לא יודע לאן. הלכנו הביתה, ושוב ישבתי שבעה".
"אני הולך למות הלילה"
דוד זמירין היה בן 94.5 ביום שאובחן כחולה סרטן. "עולמי חרב עליי", מספר שלום. "אני בן יחיד. לא התכוננתי לזה. אבא שלי היה קיר היציבות. קיבלתי את זה בהלם והוא, אני לא אגיד באדישות, אבל במן השלמה, שלוות נפש, אפילו בהקלה.
הרב עובדיה יוסף צילום ארכיון: פלאש 90
"הוא לא ידע מה יש לו. אני ידעתי יום קודם, ולא יכולתי להביא את עצמי להגיד לו את זה. הוא היה בלחץ היסטרי, נבוך כעוס. למחרת באתי אליו לבית החולים, וראיתי אותו יושב במיטה ומחייך. שאלתי אותו מאיפה מצב הרוח, והוא אמר 'אני עושה איתך הסכם שאני תורם את גופתי למדע, ועל ההסכם אני חותם עם אשתך ולא איתך'. הוא לא האמין שאני אבצע את מה שהוא רצה. כל מה שהוא רצה - זה שנבטיח לו שזה יקרה".
בערב חזרו שלום ואביו הביתה, ואז דחה האב על הסף כל רעיון של התערבות רפואית או טיפולים. "הוא אמר שהוא כבר עשה את הכל וראה את הכל, ועשה את כל מה שיש לעולם הזה להציע לו. 'כל מה שלא עשיתי - כבר לא אראה ולא אשמע', אמר לי". בהמשך נזכר שלום כיצד הודיע לו אביו חגיגית: "אני מבין שאני הולך למות הלילה".
מה ענית לו?
"אמרתי לו סליחה, מאיפה אתה מגיע לזה? הוא השיב 'מה זאת אומרת? יש לי סרטן'.
אמרתי לו בשום פנים לא הלילה. מה פתאום הלילה? אז הוא אמר לי אז מתי? עניתי לו שהרופאים אמרו ארבעה חודשים, אז הוא הסתכל עליי, אני זוכר את התמונה הזו. אני יושב בפינת אוכל, הוא עומד ליד הכניסה עם כובע הבארט על הראש, מחייך ואומר 'ארבעה חודשים? טוב, אז אלך לנוח, יש זמן'. ואז הוא חוזר מהחדר שלו, מתיישב מולי בפינת האוכל ומבקש כוס תה. בהמשך הסביר שהחליט לתרום את גופו למדע".
וכך שבוע לאחר שהגיע מבית החולים הביתה, התקבלו המסמכים הדרושים מבית הספר לרפואה. דוד זמירין חתם על המסמך, בנו היחיד שלום ואשתו היו העדים והמעטפה נשלחה. "לצערי הרופאים עמדו בדיבורם, והוא נפטר אחרי ארבעה חודשים, בבית באמצע הלילה. נפרדתי ממנו בכניסה לבית, גיליתי את הסדין מעל ראשו, ליטפתי לו את השיער סגרתי לו את העיניים. בדיוק שנתיים לאחר מותו סיימו בבית הספר לרפואה את עבודתם, ונתנו לי תאריך מתי אוכל לקחת אותו".
נושא קבורת אנשים שתרמו את גופם למדע, הסעיר את ההלכה היהודית במשך שנים. הרב חיים הירשנזון ז"ל, מראשוני ההוגים של הציונות הדתית, הסביר לפני שנים כי הוא מבין היטב את מקום ניתוחי המתים במסגרת בתי הספר לרפואה, אך המליץ כי הניתוחים עצמם צריכים שייעשו על "הרוגי מלכות" וגויים.
מנכ"ל החברה קדישא בתל אביב, אברהם מנלה, טען בעקבות מקרה דומה במרכז, כי תרומה של הגוף למדע נחשבת לחילול כבוד המת על פי הדת, ובאוניברסיטה טענו כי "כאשר אדם מבקש לתרום את גופו למדע לצמיתות, הרי שבמעשהו זה הוא מביע את רצונו שלא יובא לקבר ישראל ובוודאי שלא תוקם מצבה במקום שייטמנו שרידי גופתו".
במרץ השנה פסק הרב עובדיה יוסף, כי אין להתאבל על נפטר יהודי שתרם את גופו למדע. "התורם את גופו לאחר מותו לצרכי מדע לנתיחת איבריו, אף שכוונתו לקידום חכמת הרפואה - הוא עושה איסור חמור, ועלול למנוע את גופו של גופו שלא יקום בתחיית המתים, ולכן נראה שאין להתאבל עליו". זאת למרות עמדתו בנוגע לתרומת איברים, שם הוא טוען כי הדבר רצוי לצורך פיקוח נפש.
"זה בינו לבין בורא עולם"
רצף האירועים שאירעו מאז הלוויה גרמו לזמירין לתחושה קשה, של כאב ועלבון. כעבור מספר שבועות החליט לטלפן לאחד הרבנים הנחשבים בעיר, עימו הוא מצוי בקשרי ידידות. הוא סיפר לו את הסיפור, והרב ההמום, שניסה בהתחלה לרכך את מה שקרה, הודה שכל ההתנהלות הייתה פסולה.
שלום זמירין צילום: זמן חיפה
בהמשך השיחה נזכר זמירין כי אותו רב חשוב קפץ לפתע ושאל אותו: "הוא אמר לי 'אל תגיד לי שאבא שלך עשה את מה שאני חושב שהוא עשה'. אמרתי לו אני לא יודע מה אתה חושב, אבל הוא תרם את גופתו למדע. אז הוא ענה לי 'אל תגיד לי את זה, אני לא רוצה לשמוע'".
מה ענית לו?
"את האמת. לא הבנתי מה הבעיה. אבל אז הוא השיב שאת זה אסור לעשות".
איך הגבת?
"אמרתי לו, אתה יודע שאם אנשים לא היו תורמים את גופתם למדע - היינו מתים בגיל 24 בשיבה טובה".
אז הסביר לו אותו רב ואמר: "שלא תבין אותי לא נכון. אני סבור שזה חשוב מאוד ללמוד ולחקור, רק שיש מספיק גויים שיעשו את זה. חסר ערבים או נוצרים? שיקנו גופות מהודו".
בחברה קדישא מסבירים, כי אינם יכולים להתייחס למקרה המסוים כיוון שעבר זמן רב מאז, אך מציינים כי כל נפטר צריך לקבל טקס הלוויה כדת וכדין, הכולל את כל חובות ההלכה היהודית, כמו קריעה, וקדיש. למרות שהיה מי שציין כי הייתה מחשבה להקים חלקה מיוחדת רשמית לכאלה שהחליטו לתרום גופתם למדע, אך הדבר לא הסתייע.
כששאלנו מדוע לא קוברים בסמוך לקברו של דוד זמירין עוד אנשים, הנימוק היה כי "עברנו לקבורה רוויה בקיר, כמו בתקופת סנהדרין", מסר בתגובה אבי, מפקח חברה קדישא בחיפה, "לא קוברים בחלקה הזו יותר".
לדברי מליק משל, עובד החברה הקדישא: "יש לערוך טקס קבורה זהה לכולם. רק קריעה אין לעשות, כיוון שחלף חודש ימים. כל השאר צריך להיות אותו הדבר. אני באופן אישי חושב שהסטאז'רים מתייחסים בזלזול לכבוד המת. נכנסים לאולם גדול, זה נראה כמו בית מטבחיים. יחד עם זאת אני יודע שצריך להתקדם ברפואה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם