דיר מיסטר פרזידנט: אני פונה אל הלב שלך, ברק אובמה
למרות נתניהו, למרות ליברמן, למרות שנראה שאת התל-אביבים מעניינים רק בתי קפה, פתיחות והצגות. דיר בלאק אובמה, אל תישבר, תמשיך. תעשה לנו שלום
אנחנו כאן, מיסטר פרזידנט, יושבים בתל אביב ומעמידים פנים שהכול בסדר. אין לנו בתל אביב כל מיני שייח' ג'ראח וסילואן שמשתלטים שם על בתים וזורקים אבנים ודורסים ילדים ומג"ב שצריך להפריד בין שכנים כל היום. רקטות גועליות לא נוחתות לנו ברחובות או בשטחים פתוחים. משפחת שליט לא מתגוררת לנו בסוכה באמצע העיר.
אין לנו חרדים בתל אביב. אנחנו יכולים לאכול חזיר שלם באמצע הרחוב בלי שאתרא קדישא ישרפו לנו מכולות על הראש. אמנם ברמת אביב רון חולדאי נותן לחב"ד להשתולל, אבל הם עוד קטנים. הם עוד יגדלו, הם תמיד גדלים, אבל בינתיים הם קטנים.
נתניהו לא גר אצלנו בתל אביב, מיסטר פרזידנט. את התעלולים שלו הוא לא עושה אצלנו. גם המוקיון שלו ליברמן, תודה לאל, גר רחוק ולא נכנס לכאן. יש את אהוד ברק אבל לא רואים אותו פה. אף אחד לא יודע איפה אהוד ברק נמצא. הוא לא באמת בן אדם אהוד ברק. הוא שמועה. הוא טריק. הוא רובוטריק. גם כשיודעים איפה הוא נמצא לא יודעים איפה הוא נמצא.
ככה שאתה אתה מבין, דיר מיסטר פרזידנט, אנחנו יכולים להעמיד פנים שהכול בסדר. שם, בחוץ, אולי משתוללת סערה. טילים, פילים, רקטות, ליברמן. אבל אצלנו הכול בסדר. אנחנו בבית קפה. יושבים בברים, הולכים למועדונים, לפתיחות, להצגות. אתה מתעסק עם השלום הזה. אנחנו בת יענה. הראש שלנו עמוק אצל ארז טל וצביקה הדר. העולם שלנו מתחיל בכיכר המושבות, ונגמר בסוף אבן גבירול. הסערה בחוץ לא תגיע אלינו.
אז בדיוק בעניין הזה רציתי לדבר אתך, מיסטר פרזידנט. בדיוק בשביל זה זימנתי אותך היום אליי לשיחה הקטנה הזאת בינינו. רציתי להגיד לך, דיר ברק, שתדע שכמה שאנחנו חנטרישים כאלה, אנחנו רואים. כלומר, שלא רק בגלל שתומס פרידמן בא לצעוק עלינו שאנחנו מפונקים - כמובן זה בטח לא הזיק - אבל כבר הרבה זמן אני רוצה להגיד לך את זה - שתדע לך שאנחנו שמים לב להתנהגות היפה שלך. כלומר, אנחנו לא מחמיצים.
אני מתכוון, הדברים לא חומקים מעינינו. אנחנו רואים כמה אתה מתאמץ. איך אתה קורע את התחת, למעננו, אני מתכוון, ואיך מעליבים אותך בתמורה, ורציתי להגיד לך, מיי דיר פרזידנט, רציתי להגיד לך שלמרות שאנחנו בעיר הזאת מתנהגים כמו ילדים מפגרים, יושבים בבתי קפה וברים ושום דבר לא מעניין אותנו, רציתי שתדע שאנחנו בהחלט רואים ומעריכים.
רציתי שתדע, דיר מיסטר פרזידנט, שיש הרבה בינינו שמסמיקים מזעם ומבושה כשרואים איך ליברמן עושה את הפוליטיקה הגסה והברוטלית שלו לא פחות מאשר על בימת האו"ם כשכל העולם רואה. לא כולנו ברברים כאלה, מיסטר פרזידנט. לא כל ישראל כזאת.
אנחנו מתים מבושה, מיסטר פרזידנט, כשעובדיה יוסף אומר שהגויים נולדו לשרת את היהודים. יוסף משווה את הגויים לחמור, וקובע שבאחרית הימים הם יקבלו אריכות ימים רק כדי להיות הפועל של היהודים, אז איך לא נמות מבושה, מיסטר פרזידנט.
אל תתרשם, דיר פרזידנט, שיש מאות אלפים בארץ שמוכנים לנשק את הסוליה של עובדיה יוסף. יש הרבה מאות אלפים שמצטערים עד עומק הנשמה לדעת שאתה שומע דברי בלע כאלה, ויודעים שכל בני האדם, יהודי, נוצרי מוסלמי, שחור, סגול, ירוק, נולדו שווים, ושזה גועל נפש לפגוע במישהו ככה, בטח לא בגוי מצוין מאוד כמוך שעוזר לנו כל כך, בטח מצד אחד כמו עובדיה יוסף שהוא והחברים שלו התלבשו יפה מאוד על הרבה מאוד מהדולרים הטובים שאתה שולח לכאן, וחיים חיים פרזיטיים ומוגנים בעזרת המטוסים והרובים הטובים שאתה שולח לפה. תנסה לא להקשיב ליוסף, מיסטר פרזידנט. תחליף צ'אנל. ככה אני עושה. אתה בטח כבר מבין שלא תפסיד כלום.
ובכלל מיסטר פרזידנט, תודה על המאמצים האין-סופיים שאתה עושה לטובת השלום שלנו. מזמן נראה שאותנו כבר לא מעניין השלום. שירדנו מהעניין הזה. זה נראה כאילו שאתה במלחמה ובסכנת השמדה ולא אנחנו.
כשרואים איך אתה צריך להכריח את נתניהו התחמן והקומבינטור, ואיך הוא מנסה כל הזמן להתחמק, בחיי שאפשר להשתגע. אז יש פה הרבה אנשים באיזראל, מיסטר פרזידנט, שיש להם בקשה אליך: אל תפסיק. פליז מיסטר פרזידנט, אל תפסיק. נתניהו צריך שתשב לו על הראש. הוא ראש ממשלה קשה עורף. אל תוותר לו.
ואל תוותר גם לנו, כאן בתל אביב, מיסטר פרזידנט. גם אם זה נראה שאנחנו לא מעריכים, שאנחנו באלמנט שלנו, שהראש שלנו במקום אחר, בבית קפה, בצביקה טל וארז הדר. אל תישבר, מיסטר פרזידנט, תמשיך. תעשה לנו שלום.
ועכשיו, אם לא אכפת לך, פרזידנט, אני מבקש שתלך, אני חייב להפסיק את השיחה הקטנה שלנו, באמת שהייתי שמח לדבר אתך עוד, אבל אני חייב לצאת, יש פתיחה של מועדון חדש ברחוב הארבעה, כבר צופרים לי למטה, אז יאללה, נדבר מתישהו בזמן אחר.
בסדר, בסדר, נמשיך אחר כך, מחר כך, אני מבין שעוד לא גמרת אבל עוד לא התגלחתי. מה שלום, איזה שלום, לא עכשיו, בסדר, בסדר, את מה שיש לך להגיד תרשום על פתק ותשאיר אצל סרקוזי או אצל ג'ורג' מיטשל שיקפיץ לי בסבב דילוגים הבא, תעזוב אותי כבר, תעזוב, אמרתי לך, תעזוב ת'שרוול. יאללה ברק, תן גז, טוס מפה. הלך? תודה לאל. יו, איזה נודניק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם