אומן הטראנס סולאר סיסטם: השגריר שלנו באומת הטראנס
הוא הוזמן להופיע בלבנון, איראן וסוריה והופיע בטורקיה בזמן "עופרת יצוקה". אחרי שנכנס לרשימת 100 הדי.ג'יים הנחשבים בעולם, ליאור להב, "סולאר סיסטם" בשבילכם, בא לראיון ונותן בראש
מה שנראה תמים בהתחלה, התגלה בדיעבד כאחד מהסיפורים מלאי החיות ומורכבים ביותר ששמעתי אי פעם. להב, יליד ותושב נהריה, רק בן 28, הוא אחד מהיצואנים הישראלים המובילים של מוזיקת טראנס ומוזיקה אלקטרונית ברחבי העולם.
ב-2008 הוציא אלבום בכורה בשם "PRIVATE SELECTION", בשיתוף לייבל מארצות הברית, ותחת לייבל עצמאי שהקים. אז גם דורג במקום ה-85 ברשימת הדי ג'יים היוקרתית של ה-"DJ MAG", כשהוא מקדים את סקאזי ואת "אסטרל פרוג'קשן".
למרות שבשנה לאחר מכן ירד לסביבות המקום ה-150 (להזכירכם, מדובר בתחרות בה משתתפים מיליוני די.ג'יים מכל העולם), אפקט הבחירה היה רב. כך למשל הקליפ לטרק הפותח ב"PRIVATE SELECTION", "שלושה ימים", שודר בהצלחה בין השאר ב-MTV ברזיל.
"המצעד של השנה יתפרסם ב-27.10, וכמו תמיד אני מקווה להיות בפנים", מספר להב. "להיכנס ל-TOP 100 זה בונוס גדול עבורי, מכיוון שמדובר פחות או יותר במשהו שווה ערך לפרס האמי של היוצרים במוזיקה האלקטרונית. זה נותן פרסום אדיר ועושה באזז עצום, אבל השאלה מה אתה עושה עם זה. אם אתה לא נמצא כל הזמן בעשייה - אז לא משנה באיזה מקום ידרגו אותך".
ואכן, ליאור להב בעשייה מתמדת. לצד הזמנות מרובות להופעות בחו"ל, את אלבומו השני להב כבר הוציא במסגרת לייבל הטראנס הנחשב "SPUN RECORDS", ובו בין השאר רמיקס ל-"OMEN" של "פרודיג'י".
בארץ הוא מתקלט לרוב בתל אביב, ובחו"ל הוא מתקבל באהבה יתרה במדינות דרום אמריקה ואירופה. לא מזמן חזר מסיבוב הופעות אירופאי שכלל את שוויץ, גרמניה ואיטליה. בחודש הבא יגיע להודו, יפן ומקסיקו - והיד עוד נטויה.
אנחנו נפגשים לקפה איפשהו באמצע הדרך, בשכונת מעוז
"אני משתדל לקיים מצוות כמה שאני רק יכול, ולנהוג על פי דרך חב"ד ותורתו של הרבי מלובביץ'. יש לי חב"ד בכל מקום וחור בעולם, אפילו בויאטנם", הוא אומר. "אני עושה הכל מהכל, ובין השאר עורך שיחות עם הרב, ולומד תהילים וחומש באופן קבוע ויום יומי".
ומה לגבי כיפה?
"זאת שאלה מורכבת, שכרגע אין לי תשובה אליה. אולי זה יגיע עם הזמן. בכל מקרה אני עושה את זה בשביל עצמי נטו, ולצורך עבודת הבורא. אני בהחלט לא כופה על איש, ולא מנסה לשכנע אף אחד בדרך שלי".
איך מתחברת המוזיקה שלך לאמונה הדתית?
"המוזיקה אצלי היא משהו עמוק. אני חוקר ולומד את שורשי העולם מבחינה רוחנית, ובעצם מרגיש ממש שאני מקושר לעולם הניגון, שבעצם זה מה שמשפיע על היצירה שלי. אני לוקח רעיונות לשמות בעיקר מהחסידות וממסעות בעולם.
"בכל מסע כזה אני שואב כוחות, ופוגש אנשים חדשים ותרבויות חדשות. זה עוזר לי להביא לקהל שלי את המוזיקה שהוא אוהב. הרי רק בהופעות אני יכול לדעת מה עובד יותר ופחות על אנשים, ולאיזה כיוון לקחת את הדברים. אני כל הזמן זז קדימה, עושה ומחדש. יש הבדל בין שני האלבומים שלי, מבחינת הפקה וסאונד יותר חדשניים, עבודה ומכשירים שהשתמשתי בהם. בכלל, האלבום החדש הרבה יותר מגוון ומשודרג מקודמו, שאגב זכה להצלחה רבה".
איך מקבלים את אורח החיים שלך בעולם?
"הקרבה שלי לדת היא לא משהו שטחי. אני לא מגיע ממשפחה דתית. הכל בא לי מהרצון לדעת ולהעמיק, וכמובן כוח התפילה חיבר אותי לזה. יצא לי לדבר על תורת ישראל וכל מה שמסביבה עם הרבה אנשים, לאו דווקא יהודים. מרתק אותם כל העניין, זה שאני לא עובד בשבת ומבקש רק אוכל כשר, וכשאני עונה להם הם מקבלים את הדברים להפתעתי.
האם קרה שחשת עוינות מצד הסביבה במקומות בהם הופעת?
"לפעמים קורה שבאים להופעות שלי אנשים ממדינות אויב של ישראל, ואני הרי מופיע עם דגלי המדינה, ושמופיעים אפילו על ההזמנות. כל מי שמגיע להופעות שלי - בא בשביל המוזיקה שלי, לפרגן וליהנות.
"הדבר הכי מפחיד שחוויתי היה בהופעה שלי באנקרה, בזמן 'עופרת יצוקה'. שידרו ב-CNN ובטלוויזיה הטורקית תמונות שאני לא בטוח שקיימות במציאות, ומחוץ למתחם היו הפגנות וכל מיני קריאות לא נעימות. אמרתי לעצמי שאם לא יבואו סוכני שב"כ לחלץ אותי משם - לא אחזור הביתה בחיים, אבל להופעה הזאת הגיעו 5500 איש, וברוך השם הכל היה מגניב.
"מדובר באותם אנשים שאוהבים, מעריצים ומצביעים בתחרות ה-"DJ MAG". אותם אנשים ששולחים לי הודעות מלאות הערכה. זה הזוי, אבל זה מראה שבעצם שאפשר להתנתק ולשכוח מהכל על ידי המוזיקה. זה חלק מהתיקון של כל העולם. מוזיקה היא מעל הכל, אולי חוץ מדת.
"יש לי אנשים שפונים אליי באינטרנט, שאבוא לאיראן או לסוריה. אפילו קיבלתי הצעה הזויה לנגן בלבנון תחת חסות של מישהו. אמרתי שאין סיכוי שאני עושה את זה (צוחק). לדובאי אני לא אסע, למרות שהציעו לי, ויש שם מסיבות טובות. אבל בעוד חודשיים אופיע בקזבלנקה שבמרוקו, ואין לי ספק שזה יהיה משהו מיוחד".
לפני כשלוש שנים יצא לך להופיע בפרנקפורט גרמניה, סמוך לאזור בו סבתך שהתה בתקופת השואה.
"אני מגיע לגרמניה כל הזמן, בעיקר כתחנת מעבר למקומות אחרים באירופה, ככה שזה כל הזמן מהדהד ברקע. ההופעה ההיא לוותה בתחושות קשות, לפני ואחרי. בזמן ההופעה השתדלתי שלא לחשוב על זה יותר מדי, למרות שכמובן אי אפשר היה להתנתק מזה, במיוחד שהיה מדובר באותו האזור בו היא הייתה".
אתה לפעמים מרגיש כמו שגריר מחוץ לישראל?
"בוודאי שאני מרגיש שמדובר בשליחות. לא רק שאני מרגיש כמו סוג של שגריר, כל הזמן אני מוצא עצמי עסוק בהסברה. מה לעשות שאנשים ניזונים מהתקשורת העולמית, ושם כידוע כל אחד משדר את מה שנראה לו לנכון".
ומצד שני, כמה פעמים יצא לך להיתקל באוהבי ישראל?
"יש כל כך הרבה סיפורים. היה קטע כזה שפתאום באמצע ההופעה זוג אחד לא יהודי, בחור ובחורה, הוציאו דגל ישראל, אמרו שהוא תלוי להם מעל המיטה וביקשו שאחתום עליו. הסתכלתי על זה באופן מוזר, מכיוון שמי אני שאחתום עליו, אבל אחרי כמה רגעים התעשתי וחתמתי בכל זאת.
"חוץ מזה ישנו בברזיל אדם מאוד מפורסם שמאמין שאנחנו העם הנבחר, ויש לו שם יותר מ-54 מיליון מאמינים בעניין הזה, שתורמים כסף ותומכים. יצא לי להופיע אצלו באחד האירועים למטרה הזאת עם דגל ישראל, ומדובר באחת החוויות החזקות שעברתי".
כמובן יש את ה-סיפור שקרה לי בברזיל. באחד האירועים אני מבחין מהעמדה שלי בבחורה שעומדת רחוק מהבמה. היא עמדה על איזה מבנה, ושתבין שבינינו היו מאה אלף איש בפסטיבל ענק. הבחורה הורידה את החולצה, וסימנה לי עם האצבעות שעל הגב שלה מופיע בגדול קעקוע בעברית 'אין ייאוש בעולם כלל'. באותה רגע לא ידעתי מה זה, ושלחתי את אחד מאנשי הבמה להביא אותה אליי.
"הוא תרגם אותה מפורטוגזית, ושאל לפשר העניין. היא אמרה לי 'שתדע לך, אתם העם הנבחר, אתם הילדים של הקדוש ברוך הוא, ומה שמקועקע לי על הגב מבטא את זה. קעקעתי את זה בגלל שמדובר בשפת הקודש'. בכלל, היום המודה בברזיל היא שאנשים מקעקעים את השמות שלהם בעברית".
ומה לגבי מפגשים שלך עם ישראלים בחו"ל?
"כשאני בעולם אני משתדל לעזור כמה שיותר ליהודים, וכמובן לישראלים. הסיפור הכי מופרך היה במסיבה גדולה בברזיל, שם חיכו לי בחוץ משהו כמו 50 מטיילים ישראלים. הם זיהו אותי, וביקשו ממני לעשות להם ג'סטה ולהכניס אותם כי לא היה להם שקל. בסוף יצא שארגנתי לכולם שם כניסות VIP, זה היה בהחלט משהו מטורף".
מסתבר שגם את החברה שלך הכרת בברזיל, מה הסיפור מאחורי זה?
"את בת זוגי, שכיום עובדת איתי כאשת יחסי הציבור ושסוגרת לי גם את ההופעות בכל העולם, פגשתי לפני שלוש שנים בזמן סיבוב הופעות. ירדתי לחוף להתפנן קצת, ופתאום ראיתי שם בחורה בלונדינית. התחלנו לדבר באנגלית, והיא שיחקה אותה תיירת.
"היא ידעה מי אני, מכיוון שכל העיר הייתה מלאה בפוסטרים שלי, והיא ראתה תמונה שלי עם טייסטו. אבל לא היה לי מושג לגביה. פתאום הסוכן שלי התקשר מסאן פאולו, וכשהיא שמעה אותי מדבר איתו בעברית היא חייכה, ואחרי שסיימתי את השיחה עברנו לעברית".
את האהבה שלו למוזיקה התחיל "סולאר סיסטם" עם רוק ומטאל, ולצידם גם מוזיקה שקטה. הוא מעיד על עצמו שתמיד התחבר למוזיקה עם כוח וגרוב, ולקצוות של כל אחד מהם. אל מוזיקת הטראנס הגיע בצעירותו, כשהלך למסיבה וגילה שמדובר במוזיקה שמחה שעושה טוב לאנשים. מוזיקה הוא עושה כבר מגיל 13, וחמש שנים לקח לו לגבש לעצמו את הסגנון הרצוי, ובכלל זה להיכנס אל המוזיקה האלקטרונית.
הוא קרא לעצמו "סולאר סיסטם", כיוון שראה בכך מסר שיעיד על הקצביות והשמחה שיש למוזיקה שלו. לאחר מכן קיבל את ברכתו של הרב על השם שבחר, שבדומה לשמו הפרטי תומך בשליחותו בעולם להפצת אור ושמחה בקרב אנשים אחרים.
בישראל להב אמנם מוכר פחות, אבל אין ספק שהכניסה שלו לרשימה של "DJ MAG" ב-2008 עשתה את שלה, וגם הקהל המקומי, שפחות חשוף אל מוזיקת הטרנס, ביקש לדעת מי הוא האיש שהצליח להתברג יחד עם שישה ישראלים נוספים, כשכולם הרבה יותר מוכרים ממנו: "אינפקטד משרום", "אסטריקס", "אסטרל פוג'קשן", יהל, סקאזי ועופר ניסים, במה שנתן אסמכתא נוספת למעמד הרם של ישראל בסצנת הטרנס העולמית.
"אם בארץ אתה לא עושה משהו גרנדיוזי בקטע פרסום, או שאתה נכנס לטלוויזיה - אז מה לעשות שאף אחד מחוץ לטראנס לא יכיר אותך", אומר להב. "השינוי המשמעותי קרה כמובן אחרי הכניסה שלי למאה הדי ג'יים הטובים בעולם, ופתאום אנשים קיבלו קצת הלם. אף אחד לא ממש הבין מאיפה באתי. וכן, זה מתסכל, אבל אין מה לעשות. כמו כל אמן ישראלי, חשוב לי שיכירו אותי בבית שלי הרבה יותר מבחו"ל. שלא תבין לא נכון, ההופעות והכל זה וואו וזה אדיר, אבל אין כמו בבית".
לבוא ולעשות רמיקס ל"OMEN" של "פרודיג'י", זה בעצם להגיד אני פה. לא?
"קודם כל לא הייתי מקבל מהם את האישור לעשות את זה, אם לא היו תופסים אותי ברצינות. יצרתי קשר עם אחד המנהלים שלהם, קיבלתי ממנו אור ירוק והם עצמם אהבו את התוצאה. זכיתי לכבוד לעשות את זה. חד משמעית זה להגיד 'אני פה'.
"לדעתי בן אדם שלא מאמין בעצמו, ולא חושב שיכול להגיע למימדים גבוהים - לא ייקח את ההרפתקאות האלה על עצמו, וזכיתי לכבוד לעשות את זה. לשמחתי הקליפ לטרק הזה רץ ביוטיוב, עם למעלה מ-33 אלף צפיות".
מה לגבי שיתופי פעולה עם אנשים בזירת המוזיקה המקומית?
"היום אני כבר עושה כמעט כל דבר שיש במוזיקה, דרך הפקות עם זמרות ושירים בכלל ועד כמובן טראנס ואלקטרו. יש כמובן את הרמיקס שעשיתי לטרק של 'אינפקטד', ואת שיתופי הפעולה שלי עם שי 360, זמרת ישראלית ששם הבמה שלה הוא 'הרמת' וזמרת מחו"ל בשם מישל. זה כרגע מה שמוכן ליציאה.
ואיך הקהל של חיפה והצפון מתחבר למוזיקה שלך?
"הקהל החיפאי הוא מהחמים בארץ, אם לא החם ביותר. אין ספק שבצפון יותר קל להופיע, מכיוון שמדובר בקהל שנמצא בקביעות באזור הזה. הוא מאוד כן ואמיתי, ולא יתרגש אלא אם כן משהו יסחוף אותו.
"למרכז מגיע קהל מכל הארץ, במידה וקורה משהו גדול - ואנשים מחליטים אם לבוא או לא. כשיש מסיבה בחיפה, לפחות כשאני תקלטתי שם - המקום תמיד מפוצץ באנשים. לצערי לא יצא לי לתקלט בחיפה המון זמן, ואני מקווה מאוד שהסצנה שם שומרת על עצמה".
למעשה אף פעם לא התנתקת מהקהל הזה. בניגוד ללא מעט יוצרים שהתמרכזו, בחרת להישאר בנהריה. למה?
"בנהריה יש לי השראות, שקט, ים, רגוע, אנשים חמים ובעיקר כל מה שאני צריך כדי ליצור. יותר מזה, יש לי קשר עמוק לנהריה. לא רק משפחתי נמצאת, קיים שם משהו שורשי שאני לא יכול להסביר".
יש לך גם טרק בשם "סאמר ריין", שכתבת בזמן התקפת קטיושות שהייתה על נהריה.
"את הטרק הזה כתבתי באולפן שלי, שהיה בתוך הממ"ד, תחת התקפת טילים ובהשראתה. עברתי בנהריה דברים לא קלים, כמו קטיושות שעברו לי מעל הראש. שאלו אותי על השיר והתלהבו ממנו ומהסיפור שמאחוריו.
"כמה שלא תנסה להסביר למי שלא חווה את זה על בשרו - אנשים לא יכולים לתפוס את מה שקורה בזמן נפילת טילים בעיר שלך. אגב, אם אתה זוכר את התמונה שהופיעה בשער העיתון ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה, ובה קטיושה שנפלה בנהריה? אז תדע שאני התברכתי בקטיושה הזאת. הייתי ממש מול המקום בו היא נפלה, שמעתי את השריקה ורצתי לצד השני. מה זה אם לא השגחה פרטית? 3000 טילים נפלו רק בנהריה, אבל רק ארבעה אנשים נפגעו. לא נס?".
אם כבר משפחה, אי אפשר לפספס את העובדה שאביו של להב שירת בצבא קבע כסגן אלוף בחיל הרפואה. עשר שנים הוא היה מוצב בבית חולים 10 בחיפה, ולבסוף גם היה מפקדו. לפני כשבע שנים הוא נפטר ממחלת הסרטן, במה ששינה את כללי המשחק בין רגע.
"אפשר לומר שבגיל 20 פתאום הרגשתי כמו בן 30. בלי שרציתי נכנסתי לתפקיד הרבה יותר גדול, ומאורח חיים של מוזיקאי, שכבר היה לי בזמן שירותי הצבאי בבסיס חיל הרפואה סנג'ין שבנהריה, נאלצתי להתמודד עם מציאות חדשה", מספר להב. "התנתקתי מכל הסביבה שלי והפסקתי ליצור, רק כדי שאוכל להתגייס לרפואת אבי. למרות שעברו המון שנים מאז שהוא נפטר - האבל עליו מלווה אותי עד היום".
האם הוא חשב על קריירה צבאית בשבילך, או שקיבל את האהבה שלך למוזיקה?
"אבא תמיד תמך בי, ולבסוף לא רצה שאהיה איש צבא, למרות שלפני שנכנסתי לשירות הוא חשב על זה. זה בגלל ההתקדמות הגדולה שעשיתי בגיל צעיר לכיוון המוזיקה, והוא הבין שזה מה שמושך אותי".
אם כבר קריירה, איך תיראה השנה הקרובה שלך?
"בעזרת השם תיראה טוב, הרבה עבודה ועשייה מתוכננות להיות בה. אני אוהב לעבוד קשה ולראות תוצאות מהעבודה שלי. מהבחינה הזאת אני נותן 200 אחוז, גם על חשבון על החיים הפרטיים שלי. יש לי מטרה, ואני דבק בה עד שאגיע לקו הסיום.
"התכנון לדברים הקרובים ממש הוא לשחרר שלושה-ארבעה סינגלים, ומייד אחר כך עוד אלבום, כשיש עוד פרויקט של מוזיקה עם BPM נמוך של אלקטרו ופרוגרסיב האוס, שירוץ תוך כדי תחת השם שלי, במקביל להפקות הטרנס שאני עושה תחת 'סולאר סיסטם'".
אז מה, נכונה הקלישאה ש"God is a DJ"?
"בוא נפריד, God is god ו-DJ is a DJ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם