יאללה אסתר: הסיפור של להקת "תעני אסתר"
כמו להקות אחרות שנולדו בפריפריה והפכו לשם דבר במוסיקה הישראלית גם ל"תעני אסתר" יש שאיפות להכות את הפלייליסט של גלגל"צ. וגם: איך פרדס חנה קשורה לכל זה
מדובר היה בראשונה מבין שלוש הופעות שנערכו כולן באוזן-בר, מועדון ההופעות שמעל חנות האוזן השלישית שהפך לאחד ממקדשי המוזיקה האלטרנטיבית הישראלית, יום אחרי יום. הסיבה למסיבה המשולשת – אלבום בכורה שנמצא בחנויות החל מהשבוע, ושנכון לעכשיו מקבל פרגונים מכל עבר.
למרות הגיחה הבלתי צפויה של מזרחי לשירותים, כמו גם שלל נוצות שעיטרו את גיטרות חברי ההרכב, נגינת "סטאירוויי טו הבן" במהלך ההופעה לבקשת הקהל ועוד שטויות, מתעקש קלידן ההרכב והיוצר המרכזי בה, שי רוט, 25, שמדובר בחבורה שלוקחת את עצמה בשיא הרצינות.
"נכון שבטבעיות אנחנו לא אנשים כבדים מדי", הוא מודה, "אנחנו קצת שטותניקים בחיים שלנו וההומור שלנו לפעמים אבסטרקטי ולא כל כך מובן, אבל האמת שכל השטויות הן לא מתוכננות. בהופעה אנחנו מנסים פשוט לתת את השירים ברצף.
"לי ולדיוויד יש מסורת והיא לרדת מהבמה בשיר האחרון עם הגיטרות, להתפרע ולהתחכך בקהל ולהוציא את כל המתח", מוסיף גיטריסט הלהקה ליאור פרלשטיין ("פרלה"), 24, "ככה אנחנו אוהבים להשתחרר".
רוט: "ביום חמישי הם ממש נשכבו על הרצפה. זה נראה לא טוב".
פרלה: "אני לא אוהב אמנים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. אני גם לא אוהב אמנים שהם רק שטותניקים. צריכים למצוא את האיזון".
שטותניקים או לא, מי שנראה שלוקח את
גם העובדה שחלל ההופעות הצר של האוזן בר היה דחוס לעייפה בימים חמישי ושישי ערב אחר ערב, מעידה שלפחות בבועה התל אביבית, הרוק הקליל, הכיפי, אך יחד עם זאת המורכב, ש"תעני אסתר" עושים, כבר תפס.
אלא שהלב והנשמה של החבורה השטותניקית למראה נמצאים כ-60 קילומטרים צפונה מהבועה, ביישוב הרבה יותר ירוק ועם הרבה פחות פוזה, הלא הוא פרדס חנה. שם נולד, גדל ומתגורר עד היום קלידן "תעני אסתר" והיוצר המרכזי בה, שי רוט. הוא ופרלה, תל אביבי מבטן ומלידה, סיימו להתראיין לתחנת הרדיו של המרכז הבינתחומי הרצליה וכעת אנו יושבים בלובי המפואר של בית הספר לתקשורת שבמקום.
את "תעני אסתר" הקים רוט, שמעיד על עצמו שמעולם לא למד מוזיקה באופן מסודר, יחד עם הסולן מזרחי. השניים נפגשו במהלך שירותם הצבאי בבסיס נבטים של חיל האוויר בדרום הארץ.
"התחלנו לדבר על מוזיקה והוא אמר לי 'בוא אלי לחדר ננגן קצת'", מספר רוט, "באותה התקופה התחלתי לנגן קצת בגיטרה, התחלתי קצת יותר להיכנס לזה, וככה היינו נפגשים כל לילה, מנגנים, ואמרנו 'טוב, חייבים למצוא שם, אם אנחנו רוצים להיות להקה'.
"כשהגיעה תענית אסתר, כלומר המועד עצמו, פתאום נהיה בבסיס דיבור על תענית אסתר, כי זה צבא ויש ערסים שצמים וכל מיני דברים כאלה, אז אמרנו 'וואו, תענית אסתר', וזה היה השם שלנו".
לאחר השחרור, פתחו רוט ומזרחי בחיפושים אחר מפיק מוזיקלי, ומצאו את דן בהריר ששב באותה תקופה משלוש שנות לימודי סאונד בלונדון, שאמנם התלהב מהמוזיקה שהשמיעו לו שני הילדודס, אך גם חייב אותם לשנות את שם ההרכב, שהחליט להתחכם והוריד את ה-ת'. כך נולדה "תעני אסתר".
זמן קצר לאחר מכן הצטרף להרכב גם פרלה, דרך מכר משותף ששידך, והביא עמו את המתופף אורי זליג עמו ניגן בהרכב קודם. "התארחתי אצל שי בפרדס ופשוט שמעתי שירים מדהימים", נזכר פרלה בהיכרות.
פרדס?
"זה מין קרוואן שנמצא בתוך פרדס שסמוך לבית של ההורים שלי", מסביר רוט, "שם אני גר ומקליט שירים בתחתונים".
לאחר מכן ערכה החבורה אודישנים לנגן גיטרה בס, בהם ניצח בלי תחרות עומר בסן, הבן של דני, שלפני שלושה חודשים פרש ופינה את מקומו ליונתן יידוב, הבן של שלמה. חברי הלהקה מוכנים להישבע שכל עניין "הבנים של" בעמדת הבסיסט הוא לא יותר ממקריות צרופה.
את טבילת האש של הופעה חיה עשתה הלהקה דווקא בפסטיבל הביטלס בחולון בשנת 2008, לאחר שניצחה בתחרות להקות צעירות ונבחרה לפתוח את הפסטיבל בסדרת גרסאות כיסוי ("קאוורים") לארבעת המופלאים.
לא מפתיע שהתחלתם דווקא שם, ההרמוניה של הקולות בשירה שלכם מאד מזכירה אותם.
רוט: "אני מאד אוהב קולות והרבה. אפילו באלבום, הייתי יכול להכניס הרבה יותר קולות אם לא היו עוצרים אותי. מאז שאני זוכר את עצמי, כשאני שומע שירים, אז אני שר את הקול השני בכלל, לא את הסולן, הייתי אוהב את הקולות שעושים ברקע, את כל ה'אווו' וה'אההה' וזה מה שאני עושה גם היום".
ממה אתם מושפעים?
רוט: "המוזיקה שאני גדלתי עליה גם היא שילבה הרמוניה של קולות, כוורת, גזוז, אחרית הימים".
פרלה: "ביץ' בויז".
רוט: "אפילו קרח 9 או להקות משנות ה-90 כמו זקני צפת, גדלתי גם על שנות ה-90 בעיקר, גם טיפקס ואתניקס".
יש לכם מסר שאתם מנסים להעביר? השירים נשמעים אופטימיים.
השניים מוחים בתוקף. פרלה: "השירים מאד לא אופטימיים. ממש לא. התחושה והמנגינה אולי עליזה, אבל אם מקשיבים למילים, אני חושב שהן מאד חסרות תקווה. המון שירים מדברים על אובדן התמימות, על אובדן הנעורים".
רוט: "למשל השיר 'סימן שהזמן' (שיצא בימים אלה כסינגל לתחנות הרדיו, נ"ב) מדבר על החברה הצינית של היום: 'ימות התום כבר תמו/ כל ילד הוא זאב/ זה סימן שהזמן עובר'. אתה הולך היום ברחוב ורואה אמא קונה עם הבת הקטנה שלה ביקיני, והיא רוצה שהוא יהיה כמה שיותר סקסי. כל מיני דברים כאלה".
פרלה: "אנחנו לכאורה לא להקה פוליטית ולא להקה של מסרים אבל זה קצת מטעה, כי אם ייכנסו לעומק ימצאו שם לדעתי אפילו יותר ממה שיש בטקסטים של 'להקות מסרים'. יראו שם המון ביקורת על החברה שאנחנו נמצאים בה, על מערכות יחסים, על נשים, על גברים.
רוט: "המעטפת האופטימית היא קצת מטעה".
מאז יריית הפתיחה בפסטיבל הביטלס, הופיעה הלהקה עשרות פעמים, בין היתר גם בפסטיבל האינדי-נגב, לפני שנה בדיוק, מול אלפי אנשים.
אלא שללהקה במעמדה של "תעני-אסתר", אפילו שהוציאה אלבום בכורה, עדיין כלל לא מובטחת הכנסה, ואף ההיפך. חדרי חזרות, אולפני הקלטות וכמובן ציוד הנגינה, הם דברים שמצריכים השקעה כספית שכלל אינה פשוטה לצעירים שאינם בנים למשפחות עשירות.
"השאיפה שלנו כרגע היא לא להפסיד יותר מידי ולכסות את ההוצאות", מסביר רוט את תמונת המצב המורכבת, "ותוך כדי גם כל אחד יכול לעבוד. זה לא גוזל לך את כל הזמן שלך, והשאיפה היא כמובן להתפרנס מזה מתישהו".
עד שיתחילו סוף כל סוף להתפרנס כמו שצריך ממוזיקה, עוסקים חברי הלהקה בשלל עבודות צדדיות. כשפרלשטיין משמש בין היתר כמורה נגינה, ורוט משמש כקלידן בהופעות של אביגיל רוז.
פרלה: "לבנות בית מ'תעני אסתר', זה לא משהו שאנחנו חושבים עליו עכשיו בכלל. אנחנו חושבים ש'תעני אסתר' תפרסם את השם שלנו כמוזיקאים מקצועיים וזה יביא עבודות. זה יביא תלמידים, יביא הפקות, ומפה לשם נעשה גם מוזיקה לסרט, ומפה לשם גם נעשה ג'ינגל.
"הייתי תלמיד של הרבה מוזיקאים גדולים כמו ארז נץ ועופר מאירי ועוד, ולכולם יש את האמנות שלהם, אבל רובם עושים את הפרנסה שלהם מ'גיגים', שקשורים במוזיקה כי הם מוזיקאים מקצועיים, אבל זה עדיין גיגים".
תמונת מצב קודרת.
פרלה: "אבל זו האמת. כשאתה מוזיקאי אתה צריך להבין שאתה תעשה את הפרנסה שלך כנראה מגיגים. אין מה לעשות, זה לא ארצות הברית פה. אם היית עושה קופי-פייסט של המצב של 'תעני אסתר' באינדי הישראלי לאינדי האמריקאי, המעמד שלנו בישראל, אם זה היה המעמד שלנו בניו יורק, ואנחנו אנשים שמתפרנסים יפה מאד. אבל מה לעשות – אנחנו פה".
מתי אתם בגלגלצ?
רוט: "האמת שהתחילו קצת להשמיע. עכשיו הסינגל שיצא, 'סימן שהזמן', השמיעו אותו ב'המקור' וב'סינגל'ס'.
פרלה: "ובמהלך היום זה רץ ב-88 ובלב המדינה. שמע, מתי נהיה בפלייליסט סטייל קרן פלס, שתיים, שלוש, ארבע בצהריים - אני לא יודע. גם אין לזה חוקים, אבל אתה יודע, אני למדתי משנותיי כמוזיקאי, רוב הזמן בשוליים, שזה לא סוף העולם לא להיות בפלייליסט של גלגלצ. יש אנשים שהם גם בפלייליסט וגם לא עושים כסף. זה לא תורה.
"הדוגמא הכי טובה זה ההוא עם 'הכל דבש' (ארי גורלי, נ"ב). זה בנאדם שזכה בשיר השנה. אף אחד לא בא להופעות שלו. מצד שני יש להקות כמו 'מרצדס בנד' ואסף אבידן שהם לא כל כך מושמעים בגלגלצ ומפוצצים לך את מבצר שוני ובקרוב גם את קיסריה. אז אנחנו נשמח להיות בפלייליסט, אנחנו גם מכוונים ורוצים לשם, אבל אנחנו גם מאד שמחים שמאמצים אותנו ב-88 אף.אם, בקול הקמפוס ובעוד תחנות. אנחנו עובדים, ואנחנו נגיע גם לשם.
הרבה קוראים מעולם לא שמעו עליכם. איך אתם מתכוונים להגיע אליהם?
רוט: "קודם כל ננסה להופיע בכמה שיותר מקומות, עכשיו כשהאלבום יוצא, נחרוש את הארץ, כמה חודשים של הופעות בכל מקום. אנחנו גם עכשיו מאד דוחפים בפייסבוק, באינטרנט".
פרלה: "ב-26 בחודש, למשל, אנחנו מופיעים בפסטיבל בשקל בגלבוע. אף בנאדם מתל אביב לא הולך לראות אותנו שם. אין שם סצנה".
פוצצתם שני ערבים ברציפות את האוזן בר בתל אביב. איזה אתר אתם חולמים למלא?
רוט: "אנחנו עושים את זה בהדרגתיות. נתחיל במתנ"ס של פרדס חנה".
כבר היום מהווה העיירה פרדס חנה אבן דרך במוזיקה הישראלית. שם קבע האומן המזוהה ביותר עם היישוב, מאיר אריאל, את ביתו, ושם למרבה הצער גם נפטר בטרם עת. היישוב אף מככב בשירו המפורסם של אהוד בנאי לזכר אריאל, "בלוז כנעני". בקיבוץ משמרות שנמצא מרחק יריקה מהמקום גדלו בנוסף לאריאל גם שלום חנוך וחנן יובל.
העובדה שרוט המתגורר במקום הוא הכותב המרכזי בלהקה, משרה מרוחו של המקום על כלל היצירה של "תעני אסתר". זה בולט במיוחד בשיר "פרדס חנה בחופש הגדול" שכולל את השורות: "למות בפרדס חנה/ בחופש הגדול/ לא עושה כלום בגללך/ לא עושה כלום".
מה זה בכלל אומר 'למות בפרדס חנה בחופש הגדול'?
רוט: "אפשר לפרש את זה בכמה דרכים. אני פירשתי את זה בצורה של לתת כבוד למקום שבו גדלת, שזה משהו שלא הרבה היום עושים. שגם הסוף שלך יהיה שם".
ופרדס חנה זה החופש הגדול?
רוט: "בוא נאמר שהחופש הגדול שם מורגש שם יותר מאשר בשאר המדינה. זה חודשיים של גני שעשועים ושל אנשים שהולכים ברחוב ונהנים".
פרלה: "אני פעם בחודש וחצי - חודשיים בנופש בפרדס חנה, אצלו, ואני יכול להגיד לך שפרדס חנה בשבילי זה שקט, זה משפחה, זה אהבה, זה חברות, זה נאמנות, זה מוזיקה וזה אומנות ועצים וריח טוב וזה פינג-פונג. הכל ביחד. ככה אני מכיר את פרדס חנה דרך שי רוט והמשפחה שלו".
רוט: "זה גם נגע למצב אישי שהיה לי. מישהי שרציתי, ואני הייתי בפרדס חנה והיא לא. זה מראה את הצד שבפרדס חנה אין מה לעשות בעצם, ואפשר למות שם ולקפוץ על טרמפולינה ולחלום להיות דחליל וכל מיני דברים, אבל השורה התחתונה היא 'לא עושה כלום בגללך'. יכולתי לבעוט בקיר שעות ולא לעשות כלום מדיכאון.
"בתל אביב נראה לי שלא הייתי יכול לבעוט בקיר שלוש שעות, ולא לעשות כלום, כי תמיד יש איזה מישהו שדופק לך על הגב, איזה שעון שאומר לך אתה חייב ללכת לאנשהו, לעשות משהו, מתישהו, עכשיו.
חוץ מזה את כל השירים כתבתי שם, ושם יש לי את השקט, בדרך כלל בהליכות מתחנת הרכבת הביתה, כשאני חוזר מתל אביב. יש לי איזה 20 דקות הליכה, ותוך כדי עולה לי איזה קצב מסוים, איזה משפט, ואני חוזר הביתה מתיישב עם הגיטרה ומתחיל לכתוב".
תמיד מראיינים מוזיקאים מהפריפריה שעשו את זה הם מספרים כמה המעבר לתל אביב היה צעד הכרחי מבחינתם. אצלך זה לא כך?
רוט מהסס מעט לפני שהוא עונה. "עדיין לא עברתי, אבל באמת כל הסצנה שם. ברגע שאתה מצליח בגדול בתל אביב אז אתה גם מצליח בגדול בארץ, ובאמת אני בא לתל אביב הרבה פעמים בשבוע,
"והחזרות שלנו הן בתל אביב, וההקלטות ודן בהריר המפיק וכל הבסיס הגדול של ההופעות שלנו הוא בתל אביב. אז יכול להיות שבעתיד, מטעמי עצלנות, אעבור לתל אביב כי הנסיעות כבר מחייבות. אבל אז כבר לא יהיו לי את ההליכות מהרכבת, אז יכול להיות שלא אעשה את זה".
ואיפה עוד נמצאת פרדס חנה במוזיקה שלכם?
רוט: "אני חושב שהיא ברוח הכללית של כמעט כל שיר. היא הייתה מושבה, עכשיו היא כבר 30 אלף איש שזה כבר כמעט עיר, אבל עדיין יש בה תחושה מאד מלודית. הכל כזה עגול ונעים ו...
פרלה: "שליו".
רוט: "ועדיין גם בועט. גם בשקט יש משהו שהוא בועט. אין לך אף פעם שקט עד הסוף. החלק הבועט זה נראה לי הרצון להגיע לאנשים. להיכנס להם לנפש, ללב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם