ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

ריקוד אקדמי: במה מתעסק כל היום דוקטור למחול?

לוי בר-גיל, כוריאוגרף ומדריך ריקודים מהוד השרון, מתהדר בתואר לא שגרתי: דוקטור למחול. בעבודת מחקר ייחודית הוא בחן את הקשר בין ריקודים להפחתת האלימות בבתי הספר, וטוען כי שיריהם של אייל גולן ושרית חדד מרגיעים את התלמידים

באחד המערכונים המפורסמים של הגשש החיוור הגיעו פולי וגברי, שגילמו שני סיידים, לביתו של הדוקטור למחול, ליכטיג בר-זוהר, שאותו גילם שייקה. כאשר שייקה נשאל במה הוא עוסק, הוא השיב: "דוקטור למחול". "דוקטור, אתה מרפא את הרקדנים?", שאל בתמיהה פולי. "לא, אני מלמד רקדנים", השיב שייקה. פולי: "וזוהי פרנסה?" שייקה: "לא, אך זוהי חוויה". "גם סיוד זה חוויה", סיים פולי את הדיון.
   
בשלב הזה, הקהל פרץ בצחוק. תתפלאו, אך היה מי שלקח את המערכון הזה ברצינות רבה. לוי בר-גיל, כוריאוגרף ומדריך ריקודים מהוד השרון, מתהדר בתואר דוקטור למחול.

"דוקטור למחול זה חוויה וזה גם פרנסה. אפילו פרנסה טובה", אומר בר-גיל ושובר מיתוס ישראלי מבוסס. גם מי שצחק מהגשש החיוור, מוזמן להקשיב ברצינות לד"ר בר גיל, שלטענתו הוא הדוקטור למחול היחיד בארץ.

עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה לאוניברסיטת צ'למספורד בלונדון, עוסקת בנושא של מניעת אלימות בבתי ספר ובבניית אקלים חברתי תומך באמצעות ריקודים. מאחורי השם המעט מורכב ומסובך הזה עומדת טענה יסודית אחת: תשכחו מריטלין, עונשים וצעקות על התלמידים.

אם אתם רוצים שקט בבית הספר, תדאגו למערכת הגברה טובה, מוזיקה מקפיצה – עדיף של אייל גולן ושרית חדד – ומישהו שיידע להרים את התקרה. "האלימות בבתי הספר ירדה ב-50 אחוז בזכות הריקודים", טוען הד"ר למחול.

האלימות בבתי הספר הפכה זה מכבר למכת מדינה. מכות, קללות, יריקות ואפילו דקירות הפכו לנפוצים בכל מוסד חינוכי. הניסיונות להילחם בתופעה משולים לניסיון לייבש את הים בכפית. לא העונשים לעבריינים, לא החיזוקים החיוביים לשומרי החוק ולא האיומים מצד המורות הצליחו להפוך את בתי הספר לבטוחים יותר.

כל התכניות שקידמו מנהלים עם רצון טוב לא הוכיחו את עצמן. לטענת ד"ר בר-גיל, התרופה למחלה נמצאת ממש מתחת לאף. ליתר דיוק, במגירת הדיסקים. במהלך עבודת הדוקטורט שלו, בחן בר-גיל את השפעתם של ריקודים במהלך ההפסקות על רמת האלימות בבית הספר.

"המוזיקה והריקודים משפיעים לטובה על התלמידים", גורס בר-גיל. "יש כאן שילוב של התנועה ושל המוזיקה ביחד. זה גורם להתרוממות רוח מסוימת. צחוק והנאה משחררים אנדורפינים למוח (הכוונה לחומרים כימיים המצויים באופן טבעי במוח ומסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח). עצם ההנאה גורמת לאושר".

מה שידעו התלמידים בבית הספר לאמנות בסדרה "תהילה" הזכורה לטוב, הפך לעובדה מדעית אצל בר-גיל. אם תרקוד בהפסקה, תהיה רגוע בשיעור. "מה שבדקתי זה את השפעת הריקוד על כל מיני פרמטרים שקשורים לשיתוף פעולה בין ילדים, להפחתת אלימות ולתקשורת חיובית", הוא מסביר את בחירתו במחקר זה.

"בבית הספר יש דינמיקה מיוחדת מאוד, הן בשיעור והן בהפסקות. בהפסקות התלמידים מתבטלים ואין להם מה לעשות. חלקם משחקים וחלקם רבים ביניהם. אז אם אתה נותן להם משהו להעביר את הזמן, זה יפחית את האלימות".

גם אם תזרוק לתלמידים כדור ותשלח אותם למגרש הם יירגעו.
"נכון, ואני לא מבטל שום דבר. באמת יש מחקרים על כדורגל ועל קפוארה (אמנות לחימה ברזילאית) ועל מידת השפעתם על התלמידים. אני בדקתי את הריקוד, כי זאת ההתמחות שלי. מעבר לזה, כדורגל מושך פחות את הבנות שמשתתפות דווקא בריקודים. עד היום נבדקה ההשפעה של המוזיקה ככלי מרגיע והוכח שהיא מאפשרת לאנשים לנתב ולתעל את האנרגיה שלהם".

אבל בשביל זה לעשות דוקטורט? כל ילד יודע שריקודים משפיעים עלינו.
"זה נכון, אבל עדיין לא בדקו את זה באופן מחקרי. אינטואיטיבית, אתה יכול להגיד הכול, אבל אתה צריך לבדוק את זה, לתת לזה תוקף ולהציע פתרונות. יש מקומות שבהם ריקוד משפיע בצורה מסוימת ויש מקומות שבהם הריקוד משפיע בצורה אחרת.

"הרבה פעמים ילד מגיע מההפסקה אחרי שהוא הלך מכות. אז גם בשיעור הוא לא ילמד ולא יהיה מרוכז. ראיינתי מורים והם אמרו לי שאחרי הריקודים הילדים באו ללימודים יותר רגועים. לכן השיעור התנהל הרבה יותר טוב והילדים קלטו יותר את החומר".

את עבודת המחקר שלו ערך בר-גיל בשני בתי ספר יסודיים בשרון - בנתניה וברעננה. "בחרתי בשני בתי ספר כדי לבדוק אם הריקודים רק במקום שיש בו בעיית אלימות, או גם בבתי ספר ללא אלימות", הוא מסביר.
 
"בנתניה האלימות ירדה בשיעור שבין 50 ל-60 אחוז בעקבות הפעלת הריקודים בהפסקות. ברעננה היו תופעות אחרות של אלימות, בעיקר אלימות מילולית. האלימות שם ירדה ב-30 אחוז".

בבית ספר יש הרבה משתנים המשפיעים על התנהגות תלמידים, כגון טיולים, חופשות, אירועים שונים. איך הצלחת לבודד את השפעת הריקודים על התנהגות התלמידים?
"יש באמת הרבה משתנים בבית הספר והשתמשתי בנתונים שהיו לי ושאיתם יכולתי לבדוק את הנושא.
עשיתי את התצפיות בקומה העליונה והתחתונה, אבל לא בכיתות עצמן. גם על זה יכולים להעיר.

"ממה שראיתי, לא רק שהריקודים הפחיתו את האלימות, הם גם תרמו לשיפור התקשורת. מה שראיתי זה שבתקופה שבה ההרקדה התקיימה, האלימות ירדה".

בר-גיל, כוריאוגרף ותיק ומנוסה, לא היה הראשון שהכניס את ריקודי העם לבתי הספר. הוא אמנם הראשון שבדק את השפעת הריקודים על התלמידים, אך זה עשרות שנים שתלמידי ישראל נוהגים לפזז בהפסקות.

אם בעבר ריקוד ההורה היה הקלף המנצח ולא היה תלמיד שלא הכיר את הצעדים של "צדיק כתמר" או "באלה הידיים", היום, כך מעיד בר-גיל, הטעם של התלמידים השתנה. ריקוד ההורה כבר לא עושה להם את זה. "התלמידים אהבו בעיקר את המוזיקה המזרחית, אז פיתחתי ריקודים מיוחדים בשביל השירים הללו. המוזיקה המזרחית השתלטה על הכול".

ומי הזמר שהכי מקפיץ את התלמידים?
"אייל גולן ושרית חדד. לא סתם הם זמרי העשור. חיברתי ריקודים מיוחדים לשירים שלהם". קשה לי לחשוב על מוזיקה מזרחית כדבר מרגיע. אם כבר, זה דבר מעורר.

"אם אתה מוציא אנרגיה לכיוון אחד, אתה לא מפעיל כוח כלפי חבר שלך. אפילו פיתחתי מודל מיוחד למען הילדים. לא רציתי להגיע למצב שכולם ירקדו ביחד במעגל, וזאת כדי שלא יהיו תלויים בחברים שלהם. על פי המודל שלי, אתה מתחיל לרקוד בשורות. הילד אמנם צריך לשתף פעולה, אבל הוא לא תלוי בחבר שלו. ככה הוא לומד את הכיוונים והצעדים הנכונים ויודע איך להתאים את עצמו".

איך קרה שריקוד ההורה והצעד וחצי כבר לא באופנה?
"היום בריקודי העם הילדים מחוברים לאייל גולן, לשרית חדד ולקובי פרץ. הם רוקדים עם ענטוזים. אבל יש מקום לכולם. ההורה לא מתה, אבל היא תפסה מקום לצד המוזיקה הים תיכונית".

סיפור חייו של בר-גיל מעניין לא פחות מעבודת הדוקטורט שלו. הוא נולד לפני 49 שנים למשפחה קשת יום בהוד השרון. "גדלתי בשכונת גיורא שהייתה שכונת מצוקה עם בעיות סמים ואלימות", הוא מספר.

"אבא שלי היה חולה ואמא שלי הייתה בטיפול נפשי. הם לא יכלו לטפל בי, אז שלחו אותי למשפחה אומנת. עד גיל חמש הייתי בשבע משפחות אומנות. כשאתה לא חי בבית, אתה עובר הרבה שינויים ולא סומך על הסביבה. הילדים הציקו לי, והתקשורת שלי הייתה דרך מכות וקללות".

דרכו של בר-גיל הייתה מסומנת מגיל צעיר לכיוון אחד: לתחתית. "כל מה שלמדתי בשכונה היה ריבים ואלימות", הוא נזכר. "היינו מתאגדים בקבוצות, והפתרון לכל בעיה היה דרך אלימות. מה שראיתי בילדותי היה אלימות. הייתי מתעורר לקול יריות. בבוקר הייתי רואה עבריינים שרבים על סמים".

מי שהציל את בר-גיל מנפילה לעולם הפשע היה מורהו לחינוך גופני בבית הספר היסודי, כדורי ערה. "הוא נתן לי מפלט", אומר בר-גיל. "הייתי מאוד כישרוני בספורט, אז הוא היה לוקח אותי לחוגים בחינם. בשלב מסוים הוא הפסיק ללמד ספורט והתחיל ללמד ריקודי עם. אני הייתי הקופאי שלו,
ולאט-לאט התחברתי לנושא הזה וראיתי איזה כוח יש לו. כנראה זה עושה משהו לפנימיות של האדם".

כישרונו של בר גיל בריקוד לא נעלם מעיניהם של מוריו בבית הספר. הוא לוהק ללהקה של בית ספרו ובהמשך עבר לרקוד בלהקה העירונית. "בקיץ הייתי מדריך בקייטנות מחול או בריקודים. הייתי צריך לעבוד מגיל צעיר, כי אבא שלי נפטר כשהייתי בן 14.

"עברתי לגור בפנימייה וחייתי מדמי כיס. נאלצתי לעבוד, אבל בחרתי במשהו שאני אוהב. בכל פעם היו ילדים שביקשו שאלמד אותם צעדי ריקוד ופתאום ראיתי שיש לזה כוח רב. אמרתי שאני רוצה להיות כמו המורה שלי, כדורי. בזכותו הלכתי להיות מורה לחינוך גופני".

רק אחרי שירותו הצבאי השלים בר-גיל את הבגרויות. "הצטיינתי בבחינות הבגרות וקיבלתי את מלגת הנשיא", הוא מדווח בגאווה. "אמרו לי שאני יכול ללכת ללמוד משפטים, אבל אמרתי שאני רוצה להיות מורה לחינוך גופני כי אני רוצה לעזור לילדים אחרים כמו שהמורה שלי עזר לי".

לימים הפך בר-גיל למדריך ריקודי עם והתמחה בהדרכת ילדים בתחום. "יצרתי כ-300 ריקודים לילדים. אני מהמובילים בארץ בתחום של ריקודי ילדים".
 

איך בונים ריקוד לילדים?
"אני מורה לחינוך גופני וההתמחות שלי היא חינוך גופני לגיל הרך. אני יודע מה היכולות של הילדים הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמת התנועה. על פי זה אני קובע אילו תנועות הם יכולים לבצע. יש לי שתי בנות, ויחד איתן אני בונה את הריקודים.

"רק עכשיו התקשרה אליי מישהי ושאלה אם אני מכיר את השיר 'ווקה ווקה'. זה ההמנון של המונדיאל, וזה להיט בארץ. אז חיברתי לזה ריקוד. העיקרון הוא ליצור קשר אל הילדים. אפילו כתבתי ריקוד למחזמר בשם 'ממה מיה' לילדי חטיבות הביניים. זה להיט בכל הארץ. אני גם עושה ריקודים לשירים מתכניות טלוויזיה. אפילו חיברתי ריקוד לשיר של התכנית ריץ'-רץ'".

ומה הלהיט העכשווי בקרב הילדים?
"הלהיט הוא ריקוד על פי השיר של התכנית 'קטנטנות', או 'דורה' או 'רוץ דייגו'. כמובן שצריכה להיות מיומנות מצדי להמציא ריקוד לשיר של דורה, כי צריך להתחשב בגיל הילדים וביכולות שלהם.

"השיטה שלי מאפשרת  גם לבנים וגם לבנות לרקוד ביחד ולשתף פעולה. אני מחבר את הריקוד לנושאים הנלמדים בגן. למשל, השנה בגני הילדים לומדים על נושא תזונה ובריאות, וחיברתי ריקודים לנושאים האלה".

בר-גיל לא רק הפך את תחביבו למקצוע, אלא עשה עליו מחקר. את לימודי הדוקטורט שלו הוא ביצע בשלוחה של האוניברסיטה הבריטית צ'למספורד.
 

"חבר שלי סיפר לי שהוא לומד בתכנית הזאת, אז גם אני הלכתי לשם", אומר בר-גיל. "יש צוות מיומן מחיפה שמלווה אותך בכל התכנית. רציתי גם לראות תרבויות אחרות של לימוד. למדתי בארץ תואר ראשון ושני, ורציתי לראות דברים אחרים".

אנחנו מדברים על דוקטור למחול, ואני לא יכול שלא לחשוב על ד"ר ליכטיג בר-זוהר מהגשש החיוור. אז יש או אין פרנסה בתחום הזה?
"דווקא יש. אני עובד ב-400 כיתות גן ובתי ספר. בהתחלה אמרו לי 'לך ללמוד משפטים ותעשה כסף', אבל אני לא רציתי והגעתי לאן שהגעתי. אני מרצה בעולם בנושא של ריקודי ילדים, ואני עובד עם החוקרת ד"ר חנה ניצן, שפיתחה תכנית שנקראת 'הריקוד והמשחק'. דרך זה אתה בונה ריקודים לילדים".

אתה בטוח שאתה הדוקטור למחול היחיד בארץ?
"כן, ככל שידוע לי. המחקר שלי הוא ייחודי מסוגו. דרך המחקר אתה יכול לבנות ריקודים שהתלמידים יאהבו. ראיתי, למשל, שהאתיופים לא מתחברים לריקודים שאהבו יתר הילדים, אז בניתי להם ריקוד מיוחדים לשירים אתיופים. הרוסים אהבו דווקא היפ-הופ. כאשר בונים ריקוד בהתאם לאהבה שלהם, הם כבר לא אאוט-סיידרים".

ומה קורה במגזר הדתי? גם שם אתה בונה ריקודים לתלמידים?
"בניתי ריקודים למוזיקה דתית. לקחתי את המוזיקה של אוף שימחעס ושירים של שבת וחסידים. לכל שיר יש מקום. צריך להכניס את הריקוד לבתי הספר כבר בכיתות הנמוכות.

"לריקוד יש הרבה השפעות. אני בודק עכשיו גם את ההשפעה של הריקוד על יחסי הורים וילדים. אני עושה פרויקט מיוחד לחטיבת הביניים – איך אפשר ליצור זמן איכות בין הורים לילדים באמצעות ריקוד".

ומה­הסוד של הריקוד? איך הוא משפיע על הילדים?
"הריקוד מסייע לך לתעל אנרגיות, וכך אתה רגוע יותר".

כשאתה פוגש אנשים ואומר להם שאתה דוקטור למחול, איך הם מגיבים?
"בהתחלה הם חושבים שזה מגוחך, אבל אז הם מתחילים לשאול שאלות. הם מבינים שזאת לא בדיחה. הם שואלים מה חקרתי ומה גיליתי. כשאני מספר להם, הם מתלהבים ואומרים לי 'כמה טוב שחקרת את זה'".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...