משפחתה של סימה בנעים: ברזילי אשם במותה
כאשר בני משפחה של סימה בנעים, שאושפזה בבית החולים ברזילי, הפנו את תשומת הלב של הצוות הרפואי למצבה המידרדר, הם קיבלו, לטענתם, תשובה הזויה: ביום שבת הם פועלים במתכונת מצומצמת, ואת הבדיקות הם יבצעו רק ביום ראשון. תוך זמן קצר היא נפטרה
אבל דווקא במקום שבו היו אמורים לעזור לה להחלים, כך טוענים היום בני משפחתה, התעלמו ממנה וממצוקתה והחמיצו את ההזדמנות להציל את חייה. בהלוויה שהתקיימה ביום למחרת, הנוכחים הצביעו על אנשי בית החולים ברזילי כאשמים ביום האבל שלהם.
הסיפור החל לפני חמישה חודשים, לאחר שסימה עברה ניתוח להסרת כיס המרה, בבית החולים ברזילי. מאז, היא התלוננה באופן קבוע על כאבים עזים באזור הניתוח וביקרה באופן תדיר בחדר המיון עקב זאת. מספר פעמים היא אף אושפזה בבית החולים לצורך בדיקות, אך בסיומן הבהירו לה, לטענת בני משפחתה, שמדובר בסך הכל בשריר תפוס.
לפני כשבועיים הכאבים החריפו. סימה ביקשה מאנשי בית החולים שיפנו אותה לצילום CT, אבל הם לא אישרו את הבקשה. "הם נתנו לה כדורים, עשו לה כמה זריקות ושחררו אותה הביתה", אומר אחיה של סימה, יעקב לוי.
הכאבים המשיכו להחמיר. סימה החלה להזיע וסבלה מדפיקות לב מואצות. בשבוע שעבר, בלילה שבין שישי לשבת, היא כבר לא יכלה לסבול את הכאבים והגיעה לחדר המיון בברזילי. יחד עם סימה, הגיעה גם אחותה רינה, ללוות אותה לבדיקות. רינה סיפרה השבוע שקבלת הפנים שציפתה להן בבית החולים הייתה צוננת מאוד. "אחת האחיות במיון אמרה לסימה 'מה, שוב באת לכאן?'. איזה מין דבר זה להגיד ככה? מה, אחותי סימה נהנית להעביר שם שבת? איזה מין זלזול זה?".
חיים לא פשוטים היו לסימה, עד אשר נפטרה על מיטת חוליה בבית החולים ברזילי בשבוע שעבר. היא עלתה לישראל בשנת 1956, כשהייתה בת תשע בלבד, מאזור טנג'יר (מרוקו הספרדית), היישר למעברות של אשקלון.
בגיל 17 היא כבר נישאה, ושנה לאחר מכן היא ילדה את בנה הבכור, חיים, שנולד חירש-אילם. בהמשך הביאה לעולם את הבת אתי, שנולדה ללא כל פגם שמיעתי, ולאחר מכן ילדה את בתה השלישית, שכמו אחיה הבכור, גם היא חירשת-אילמת.
את הילדים היא גידלה לבד, כאם חד הורית, ולפרנסת המשפחה עבדה כמטפלת בבית האבות "הלפרין" באשקלון. בשנה שעברה יצאה לפנסיה. לפני שבועיים חגגה סימה יחד עם ילדיה ונכדיה את יום הולדתה ה-63. אף אחד מהם
בחדר המיון בברזילי סימה המשיכה להזיע. היא אושפזה במחלקה הפנימית ב', אבל לטענת בני המשפחה, לא זכתה לכל יחס מצד הצוות הרפואי. היא הגיעה לבית החולים כבר בשעות הלילה של שישי, אבל עד שבת בצהריים עדיין לא ניגש אליה רופא כדי לבדוק אותה. בסביבות השעה אחת בצהריים, אחיה יעקב הגיע לבקר אותה בבית החולים.
"ממש לא דאגתי", הוא אומר השבוע בעצב, "כל כך לא דאגתי, שקבעתי עם אשתי שאחרי הביקור נלך לשבת באיזה בית קפה. אבל כשהגעתי לשם ראיתי את סימה מזיעה בטירוף, וזה למרות שהיה שם ממש נעים עם המזגן. זה אמור היה להדליק לכל אותם רופאים ואחיות נורה אדומות".
כאשר ביקש יעקב מהאחיות שיזמינו רופא כדי לבדוק את אחותו, הוא נתקל בתגובה מפתיעה: בגלל שמדובר ביום שבת, בית החולים עובד במתכונת מצומצמת ולכן לא ניתן לספק מענה לכל חולה.
"האחות הזו שאליה פניתי, ענתה לי שרק ביום ראשון, כלומר למחרת, יעשו לה את כל הבדיקות, כי עכשיו שבת", אומר יעקב. "אבל אני שואל מה זה משנה איזה יום היום?! אחותי סובלת והם מדברים איתי על התאריך. זה בית חולים, הם אמורים להציל חיים, לא להתעצבן שמפריעים להם באמצע יום המנוחה שלהם".
יעקב לא ויתר, ואחרי התשובה שקיבל מהאחות, החליט לפנות בעצמו לרופאה התורנית. אלא שגם ממנה הוא קיבל כתף קרה. "ניגשתי לרופאה ושאלתי מה קורה עם אחותי", הוא מתאר, "והיא בתגובה הסתובבה אליי והתחילה לצעוק עליי:
'אתה לא רואה שאני עסוקה?'. עניתי לה שאני מצטער, אבל הילדים של אחותי הם חרשים-אילמים שלא מסוגלים לדבר איתה, ולכן כרגע אני משמש בתור הפה שלהם. שום דבר לא עזר. הרופאה לא התייחסה אליי ואמרה לי שהיא עסוקה מדי כי זו מתכונת שבת, שבה עובדים במתכונת מצומצמת".
כדי להקל קצת על אמה הסובלת, הבת ענת החליטה לקלח אותה. היא הכניסה אותה לחדר המקלחת במחלקה, וכעבור שניות ספורות, התחילה לזעוק בקול.
"בגלל שהיא אילמת, זו הייתה זעקה חלשה כזו, אבל ישר הבנו שקרה משהו רע. פתאום הגיעו למקום אחיות וראו את סימה כשהיא ללא הכרה. רק אז הם החליטו לעשות בדיקת אקו לב, למרות שהם נמצאים בנוהל שבת. "אבל למה לא לעשות את זה כשביקשנו והתחננו במשך כל היום?! כל דבר שביקשתי במהלך היום, אמרו לי שאי אפשר, בגלל שעכשיו שבת. אז אם זה המצב – שיסגרו את בית החולים, כי זה ממש ביזיון".
לאחר שהרופאה התורנית החליטה לאשר את ביצוע בדיקת אקו לב לסימה, חיכה הצוות הרפואי לרופא ממוחה שאמור היה להגיע כדי לערוך את הבדיקה. האווירה במקום היתה לחוצה, בני המשפחה עברו דקות ארוכות של חרדה לגורלה של סימה, ונראה היה שכולם הבינו שהם נמצאים במרוץ אחרי הזמן.
כולם, חוץ מאנשי בית החולים. האח יעקב חיכה מחוץ לחדר, כדי לראות מתי מגיע הרופא שצריך לבצע את הבדיקה. "חיכיתי שם עשר-עשרים דקות, והיו לידי הרבה מאוד רופאים שדיברו אחד עם השני על הא ועל דא", שחזר יעקב.
"רק אחרי כן, אני פתאום רואה שאחד הרופאים, סיים איזו שיחת טלפון שהייתה לו, ונכנס לחדר. רק אז הבנתי שזה הרופא שאמור לבצע את הבדיקה. אתה מבין? אחותי במצב ממש רע, במצב של בין חיים למוות, והוא מתעכב דקות ארוכות בשיחת טלפון סתמית, אחרי שהזעיקו אותו במיוחד!".
בני המשפחה בטוחים כי הדקות האבודות הללו, בהן הרופא המומחה דיבר בטלפון במקום לערוך את הבדיקה הדרושה, עלו לסימה ביוקר בסופו של דבר. כעבור שעה קלה היא נפטרה. כל ניסיונות ההחייאה לא עזרו. סיבת המוות הרשמית, שאנשי בית החולים מסרו למשפחה: מוות פתאומי.
כאשר שמעו את הבשורה המרה, בני המשפחה נשברו. הם האשימו את אנשי הצוות הרפואי שגרמו למותה של יקירתם ברשלנות רפואית, הם לא הבינו איך ייתכן שמגיעה אישה לבית החולים עם תלונות על כאבים קשים ולא מטופלת כמו שצריך בתירוץ של מתכונת שבת מצומצמת, והסוף הרע, לתפישתם, הגיע רק מסיבה זו. "אני כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב עצבים", אומר האח יעקב. "צעקתי לצוות שם: 'אתם רוצחים! מאז שבאתי אני מתחנן שתבדקו אותה!'".
לרבים התפרקות כזו הייתה יכולה להישמע בהחלט מובנת, בהתחשב במה שעבר על בני המשפחה בשעות האחרונות, אבל אנשי בית החולים החליטו לא לנהוג עם אחי המנוחה במידת הרגישות: כאשר צעק לעברם, הם הזמינו את אבטחת בית החולים, כדי לסלק אותו במהירות מהמקום. "אני חושב שהם צריכים להתבייש בהתנהלות הזאת", אומר יעקב.
"זה לא שחס וחלילה הרמתי ידיים על מישהו. אני לא ברברי. הייתי שוטר במשך כ-20 שנה, אני לא פועל באלימות, אז להזמין לי אבטחה, דקות אחרי שאחותי מתה באשמתם? זאת פשוט בושה וביזיון".
האח הנוסף של סימה, מאיר, אומר כי הצוות הרפואי פשוט לא רצה לשמוע את האמת הקשה על תפקודם והתוצאות של מעשיהם, ולכן הזעיק את המאבטחים. "אנחנו היינו עצבניים על הזלזול שהיה שם במשך כל אותו היום", אומר מאיר. "אם היו רצים ומנסים להציל אותי, אז לפחות היינו יודעים שהם עשו את כל מה שהיה ביכולתם, אבל נכשלו. הפעם זה ממש לא היה המצב.
פשוט נתנו לה למות. העדיפו להעביר את השבת בכיף ובלי בעיות, במקום באמת לטפל בה. כמה אנשים בטח מתו לפני זה, וכמה עוד ימותו אחרי זה בגלל הזלזול שם בברזילי".
האח יעקב לא מתכוון לוותר לבית החולים. הוא מודיע שיעשה הכל על מנת שהתיק הרפואי יגיע לידיו, על מנת לפתוח בהליכי תביעה נגד בית החולים, בגין רשלנות רפואית.
"כבר בהלוויה דיברתי בהלוויה עם עורך דין מומחה בנושא, שהוא חבר טוב של המשפחה. אני לא מתכוון לשתוק. אני לא מאמין לסיבה הזו של 'מוות פתאומי'. אני אעשה הכל כדי לקבל את התיק הזה לידינו. מישהו פה מנסה לכסות את התחת ואני לא מתכוון לשבת בשקט".
עם איזו מסקנה יצאת מכל הסיפור הזה?
"המסקנה הכי טובה שאני יכול לומר לאנשים היא: אל תלכו לבית חולים בשבת. כי אז כולם שם תורנים וכולם עושים שם מה שהם רק רוצים, כי הם מרגישים שגנבו להם את יום החופש שלהם. אחותי הלכה ככה סתם, כי לרופאים יותר חשוב לדבר בטלפון מאשר לטפל בחולים. אני לא אתן לזה לעבור בשקט".
מבית החולים ברזילי נמסר בתגובה לטענות: "מפאת צנעת הפרט וחובת החיסיון הנגזרת מחוק זכויות החולה, אין זה ראוי ואין זה נכון לתת מענה לפנייה עיתונאית בנושא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם