בעיה ממסדית: מי צריך לעזור לחסרי הבית?

העזרה לחסרי הבית צריכה לבוא מהתושבים. בטח לא על מדרכות העיר. השנה היא לא 1948. אנחנו לא במעברה, לא בקיבוץ ובטח שלא חיים כקולקטיב

אבנר נינו | 7/10/2010 15:15

מתחיל להיות לא נעים להסתובב בתל אביב. נראה שכמות הנזקקים גדלה מיום ליום. חסרי בית היו תמיד עניין שבשגרה למרגלותינו בצידי הדרכים, אבל בזמן האחרון הם נוקטים בשיטות אקטיביות ביותר לאיסוף התרומות.

חסר בית. צילום ארכיון: פלאש 90

אין לדעת מאיפה זה יתקוף אותך. אתה יכול ללכת ברחוב ולפתע הומלס מיוזע יזנק עליך מאחד השיחים ויתיש אותך בניסיונות שוד מנומסים.

ישיבה בבית הקפה מזמנת כמעט תמיד אדם מבוגר שעובר בין השולחנות ומנסה למכור מחזיקי מפתחות, מחברות לבית ספר, עטים לבית ספר, בובות לבית ספר – לך לבית ספר! את אף אחד מהחפצים הללו אני לא צריך כרגע.

ואולי בפעם הבאה שמישהו יעצור לידך, הומלס יקר, תוכל לבקש ממנו, בנוסף לשקל, גם תיקון לשלט העילג שלך? אם תשב מקופל לצד שלט הכתוב בשגיאות כתיב ובכתב עקום תגדיל את הסיכויים לנדבה?

קחו לדוגמא את הכלה מרחוב בן יהודה- בחורה צעירה בשמלת כלה תחת כיפת השמיים, מחזיקה בידה זר פרחים לבן, שיערה מפוזר - "עשרה שקלים בבקשה!" היא מתעקשת. פחות מזה היא לא תיקח.

מה היא רוצה ממני הכלה הזאת? למה היא מחכה? לעזרה? לארוחת צהריים? לחתן שעזב הכל וברח?אהבה! זה מה שהיא צריכה. היא וכל חבריה ההומלסים.כמה שקלים שלי יכולים לשנות הכל. אבל כמה שקלים יש לי? כמה אהבה יש לי לכל ההומלסים הללו?

מה שכן, יש עירייה!

השבוע, בעודי הולך ברחוב, ניגש אליי אדם מבוגר, נקי ומסודר, זקוף וצלול ושואל אותי לגביי אחד מקווי האוטובוס, לאחר מכן, להפתעתי, הוא מקנח בבקשת עזרה כספית ומסביר כי מצבו לא קל. גם אני לא נמנה כחלק מהאלפיון העליון, ולפני שאני ניגש להורי לבקש דמי כיס, אני חושב עשר פעמים ומחשב את מהלכיי ודרך הבקשה וכעת, עומד מולי אדם זר ברחוב ודורש כסף? לא!

תקראו לי אטום, תגידו בן עשירים מפונק, חסר לב, אך האמת היא ההפך הגמור. כואב לי לראות את אותם חסרי בית מהלכים בחום אימים ומבקשים עזרה. העזרה לא צריכה לבוא מהאזרחים עצמם, בטח לא על מדרכות העיר. השנה היא לא 1948. אנחנו לא במעברה, לא בקיבוץ

ובטח שלא חיים כקולקטיב.

מה שכן, יש עירייה! תפקידה לטפל בבעיית ההומלסים ובקשישים שלא מצליחים להזדקן בכבוד. אני חושב לעצמי - למה רק בתל אביב יש כמות כזו של חסרי בית? אולי גם להם חשוב להתגורר בעיר הזאת "בכל מחיר", גם אם לא תמיד תחת קורת גג נאותה? אני יכול להבין אותם, את אותם חסרי בית, איך בקצב החיים שלנו הם לא עמדו, נזרקו לצד הדרך, וכעת אין להם מה להפסיד. וגם לא ממש מה להרוויח.

את עיריית תל אביב אני לא יכול להבין. איך אף אחד לא קם שם ויוצא ממשרדו ואומר: "בעיר הזאת לא ישבו אנשים על המדרכה, לא ישנו על ספסלים ולא ימותו בשמש או בגשם! בעיר הזאת לכולם תהיה קורת גג!"