מתחיל מחדש: אייל פרדיס חוזר למרכז העניינים
מהפגישה בשירותים עם יצחק רבין המנוח, ועד העמידה בתור עם נרקומן בלשכת האבטלה. מתפקיד מנכ"ל עירייה, שתחתיו 500 עובדים ובתקציבו 230 מיליון שקלים, ועד מרחק פסע ממוות. אייל פרדיס, פעם האיש שזוהה עם העושר והאושר של חיפה חוזר למרכז הבמה
הוא העריץ את המצביא יצחק רבין, ואחרי ששלח לו גלויות במשך כמה שנים - זכה לפגוש אותו. רבין הזמין את הילד לשניצל, הקדיש לו את מלוא תשומת הלב ושלח את הילד הממושקף בחזרה לביתו, מאושר ומלא גאווה.
15 שנה מאוחר יותר, בית השימוש של הכנסת. אותו ילד כבר בן 28, עושה מה שעושים בשירותים כשפתאום לידו נעמד ראש הממשלה, יצחק רבין. היום כשראש הממשלה הולך לשירותים עשרה מאבטחים מלווים אותו, אז רבין הסתובב לבד.
אותו בחור צעיר, אייל פרדיס שמו, שהיה אז יועץ שר התקשורת משה שחל, סגר מעגל במשתנה של הכנסת, והכניס את הכל קצת לפרופורציות: "הערצתי אותו. פתאום אני מסתובב, ורואה אותו לידי. זה אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי בחיי - גם המלך צריך להשתין".
היום, כשהוא כבר בן 45, ואחרי שהיה בטופ והתרסק לגמרי, מגיש פרדיס את תכנית השחר בכל שש בבוקר ברדיו חיפה וברדיו תל אביב.
את תחילת דרכו בפוליטיקה התחיל, עוד כשהיה סטודנט למינהל ציבורי באוניברסיטת חיפה. פרדיס התקבל לתפקיד דובר מפלגת העבודה בחיפה בימי המאבקים בין פרס לרבין, והכיר בין היתר את משה שחל.
לאחר בחירות 92' חזר שחל מפגישה עם רבין ברמת אביב, בה מונה לכהן כשר המשטרה ושר התקשורת. הוא הרים טלפון לפרדיס, ואמר לו לחכות לו למחרת בארבע וחצי בבוקר ביציאה מחיפה. הוא רצה שיעבוד איתו. "בארבע וחצי הייתי על תקן של סטודנט, ילד שמחכה לטרמפ עם שחל", מספר פרדיס בחיוך. "בשעה תשע של אותו בוקר כבר התייצבתי לתמונה הזאת, עם נשיא המדינה".
איך מרגיש ילד טוב קרית אליעזר, בתוך המערכת הפוליטית?
"אין ספק בכלל, שהתקופה עם משה שחל הייתה הכי מרתקת ויפה בחיי. הייתי בהתחלה של הסכמי אוסלו, בפגישות עם אנשי אש"ף, זכיתי לראות מקרוב אנשים שאינם, כמו רבין ויאסר ערפאת. יחד עם שחל ביקרתי בכלא אנשים, שהיום צצים לנו משלטי החוצות ברחובות, כמו ג'יבריל רג'וב, פארס כדורה ועוד כל מיני אנשים שהיום הם כוכבים עם חליפות ואפטרשייבים.
"זכיתי להכיר אותם בתאי המעצר הביטחוני שלהם. אבל אם יש רגע אחד שאני הכי זוכר מהתקופה ההיא, זה את הרגע שרבין ופרס
ואז הגיע נובמבר 95'. גם היום קשה לפרדיס לדבר על אותו יום. האיש שאותו העריץ, גם כילד וגם כעובד תחתיו, סיים את חייו עם שלושה כדורים בלב. "מאז ועד לפני שנה לא נכנסתי לכנסת, לא הייתי מסוגל. אחרי רצח רבין עזבתי הכל וחזרתי לחיפה".
ביום ראשון חגג פרדיס 45. הוא מתגורר בקרית טבעון, נשוי למאיה ואבא לפלג בן שנה וחצי, ולנוי בת 5 וחצי. הוא גדל בשכונת קרית אליעזר, או כמו שהוא מיטיב לספר: "זה היה בניין רכבת ברחוב יפו בעיר התחתית. הוא נראה כמו כלא צלמון, בעצם התנאים בצלמון יותר טובים".
ולמרות התפאורה של ילדותו הוא מחזיק בתואר ראשון במנהל ציבורי, ותואר שני בסוציולוגיה ומדעי המדינה. את שירותו הצבאי הוא עשה כלוחם בגולני, ולאחר מכן פיקד בשנת קבע על נערי רפול. את רוב שירותו הצבאי עשה בלבנון, וכיום הוא סרן במילואים.
"הלכתי לגולני, מכיוון שאמרתי שלא יכולה להיות זכות דיבור למישהו שלא שירת עד הסוף". לאחר הצבא, ובערך מתחילת דרכו באוניברסיטה, הוא משדר ברדיו און-אנד-אוף. "שנים הייתה לי תכנית, שקראו לה דברים שרואים משם, יום שישי אחר הצהריים. עד היום אני נזכר בה ומקבל צמרמורת. הרדיו והאוניברסיטה תמיד היו איתי, משדר, לומד ומלמד בחוג לתקשורת ולמדעי המדינה".
אחרי רצח רבין הוא כאמור חזר לחיפה, והקים את "קומוניקט", משרד יחסי הציבור הראשון בעיר. "הקמתי את המשרד שלי במקביל לרני רהב, שהקים משרד בתל אביב. אז היו בישראל אולי עשרה יחצ"נים, היום יש 600 משרדים. לקומוניקט הייתה הילה, והייתי בלב העניינים.
"התחום של יחצ"נות היה חדש, וכל אחד שרצה שיחזיקו ממנו אמר 'יש לי יחצ"ן'. המשרד פרץ ברמות מטורפות, לא הייתי צריך לעבוד, אנשים פשוט התקשרו אליי וביקשו שאייחצן אותם. אז היה קל להכניס דברים לעיתונים, מכיוון שהיו עשרה בכל הארץ ועיתונאים התחננו. זה לא כמו היום שעל כל עיתונאי מתנפלים 600 יחצ"נים ביום, כדי שיכניס איזו ידיעה מטופשת. היינו עשרה, הכרנו אחד את השני והיינו כמו משפחה".
עבור אלה מכם שאינם חיפאים נספר, שהשם פרדיס בחיפה הוא מילה נרדפת להצלחה. אין חברה גדולה שלא לקחה אותו, אין אחד בחיפה שלא הכיר אותו. "העסק פרח", הוא נזכר. "טיפלנו ב-200 חברות ענק: חיפה כימיקלים, רשות הנמלים והרכבות, ביטמן הנדסה.
"באותה תקופה הייתי רווק, והיינו קבוצה של אנשים שסחטה כל שנייה מהחיים הטובים. אז בדיוק פתחו את הפרנג'ליקו, וכרטיס האשראי שלנו היה מתפורר שם. בגדים הכי טובים שיש, הולמס פלייס. היו חיים מטורפים, עסק שהצליח. הבעיה הייתה שלא ידעתי להעריך את זה. הדברים באו לי בקלות, היו לי חיים טובים, חוץ מאישה היה לי הכל. כולם כבר היו בטוחים שלא אתחתן אף פעם.
"גיל 36, המון חברות, אבל אישה לא באמת היה. יום אחד קראתי בעיתון אצל חנה טל, ראיון עם הבת של יוסי מושקוביץ הקבלן. היא חזרה מתואר שני בארצות הברית, ובאה להיות הסמנכ"לית של החברה של אבא שלה. ראיתי את התמונה שלה בעיתון, קראתי את התשובות החכמות שהיא ענתה והחלטתי שנגמרו החיפושים.
"היה לה חבר והיה לי קשה לראות את זה, אבל עם קצת עזרה משלמה ארצי, שקניתי להופעה שלו כרטיס לשורה הראשונה בקיסריה, ועוד פה ושם זה תפס. זאת הבחירה הכי חשובה של חיי".
כשפרדיס מספר שהוא לא ידע להעריך את החיים הטובים שהיו לו, הוא אומר את זה אחרי השנה הקשה ביותר בחייו. שנה שכללה פיטורים, נגיעה במוות וירידה מהנכסים. הכל התחיל במעבר שלו מהעסק הפרטי לתפקיד ציבורי בכיר. "ייעצתי הרבה שנים לעיריית עפולה", הוא מספר.
"כתבתי להם את אמנת השירות של העיר, עזרתי לפיתוח אזורי התעשייה של עפולה ואז יום אחד ראש עיריית עפולה דאז, איציק מירון, החליט לפרוש. הוא רצה להמליך במקומו את אבי אלקבץ, וביקש ממני לעשות את זה. עשיתי זה, ואלקבץ נהיה ראש העירייה. ואז אבי, שהוא הוא איש מבריק משכמו ומעלה, אמר לי שהוא רוצה שאבוא להיות מנכ"ל העירייה".
שאתה כמובן הסכמת.
"אני לא מכיר אדם שהיה מסרב. באותה תקופה שבה קיבלתי את ההצעה להיות מנכ"ל עירייה כבר הרגשתי מיצוי, מה עוד יכולתי לבקש. היו לי 200 לקוחות, וגם הייתה לי הזדמנות לתת מעצמי מול האזרח. אמרתי כן, ופה באה טעות אופיינית לאייל פרדיס - אני מנסה תמיד להיות יותר צדיק מהאפיפיור, אין אצלי תחום אפור.
"הלכתי לעורכי דין ואמרתי להם 'ראש העירייה הבטיח לי עבודה לשש שנים'. הם אמרו לי לרשום את החברה על שם אשתי, לתת להילי וולך, שהייתה אז מנהלת המשרד, לנהל את זה. הסיבה: מחר עיריית עפולה אומרת לך שלום? אתה מוריד את חליפת המנכ"ל וחוזר למשרד".
אבל כמו שאמרת - יותר צדיק מהאפיפיור.
"בדיוק, שגיאה פרדיסית אופיינית. אמרתי להם שלמען שלא תהיה לזות שפתיים, ושגורמי האופוזיציה לא יגידו שהביאו מישהו רק כדי שיריץ אותך לבחירות, מכיוון שזה היה שנה וחצי לפני הבחירות - הבאתי להם אישור ממס הכנסה שהחברה נסגרה. זאת הייתה הטעות הכי גדולה שלי. הלקוחות נפוצו לכל עבר. הטעות הזאת היא השיעור הכי גדול שאני לוקח איתי: תמיד תשאיר לעצמך איזושהי דרך מילוט, גם אם המחיר הוא שתהיה איזה כותרת".
דווקא הקידום והתפנית בקריירה של פרדיס, היו שהביאו למפלתו. "התחלתי להיות מנכ"ל עיריית עפולה. תפקיד עם הרבה כבוד, רכב צמוד, משכורת נאה, עשרות אלפי שקלים, הרבה פחות קשה מלהיות עצמאי. התאהבתי בתפקיד. אנשי עפולה הם אנשים נפלאים.
"המון עולים מאתיופיה מרוסיה, רבע מהאוכלוסייה רשומה ברווחה, הרגשתי שם שליחות. ראיתי שם בתפקיד שלי לייעל את השירות העירוני, להסיר מחסומים בירוקרטיים, לעזור לאנשים הקטנים. הגדולים לא עניינו אותי. הייתי שם בשביל האנשים ונתתי את נשמתי.
"זאת כנראה גם הייתה הטעות, מכיוון שראש עירייה מצפה ממנכ"ל של עיר קטנה שיהיה השאוויש, המוציא והמביא בדברים הנעימים והפחות נעימים. אני ראיתי את התפקיד שלי קצת פחות מזה, ולא ארחיב. אהבתי את זה, טיפלתי בהמון מקרים פרטניים, דלת המנכ"ל הייתה פתוחה בפני כל התושבים והעובדים".
כלומר לא ריצית את הבוס?
"אני חושב שעשיתי את תפקידי בדרך הכי נכונה שאפשר. יכול להיות שבציפייה של ראש עירייה ממנכ"ל בעיר קטנה, היו כל מיני דברים שאני לא חשבתי שהם היו צריכים להיות מרכז עיסוקי. יכול להיות שבזה קצת אכזבתי, ואני שמח שאכזבתי, מכיוון שיש לי יועצים חכמים.
"למשל כשלא הייתי בטוח שאני עושה דברים שמותר או אסור, ישבתי עם אחד האנשים הכי ישרים והמבינים בתחום המוניציפאלי בישראל, עמרם מצנע, התייעצתי איתו והעדפתי לעשות דברים בתחום הלבן לחלוטין, כמו שאני מבין".
אתה מדבר הרבה על יושר ותחום לבן. אתה רומז משהו לגבי השלטון המקומי?
"בוא נאמר שאם מבקר המדינה יזמין אותי לכוס קפה - יהיה לי הרבה מה להגיד לו בנושא שלטון מקומי. הוא אפילו לא מגרד את הקליפה של הקליפה, של מה שקורה ברשויות המקומיות".
אפשר דוגמה קטנה?
"אם אני אדבר בעיתון - הוא לא יזמין אותי לקפה. יש לי כל כך הרבה. עד כדי כך שעכשיו ראית שהוא מחפש יועץ שיחליף את בורובסקי, כיועץ המבקר למלחמה בשחיתות הציבורית, שקלתי להגיש את מועמדותי. דברים שראיתי בעשרות השנים שאני בלב ליבה של הפוליטיקה הישראלית והמוניציפאלית, שאלוהים ישמור. זה רק הולך ומידרדר, ולי יש פרספקטיבה של זמן.
"אני לא ילד שנכנס היום, נכנסתי לפני כמעט 20 שנה, בימים בהם רבין היה מתבייש להכין לעצמו קפה בלשכה שלו. כשלסדר למישהו ג'וב זה היה נחשב עבירה שתולים עליה, ואם עושים את זה - אז עד שעושים את זה דואגים לאיש שהזזת. אני גדלתי באווירה פוליטית, שבה המילה פרנסה זו מילה קדושה. לא פוגעים בפרנסתו של אדם. היום? חרבודארב אומרים בערבית".
ואתה אחד מאלה שפגעו להם בפרנסה.
"אחרי הבחירות הקימו ועדה לרה-ארגון בעירייה, שכל מי ששומע את זה מחייך. מי שהיה ממונה על הוועדה הזאת לא היה מנכ"ל העירייה חס וחלילה, אלא אחד ממקורבי ראש העירייה. בכל חצר של ראש עירייה יש 200 מקורבים, ואת זה שיש לו משפחה גדולה וכאלה. התחיל רחש-בחש, וכל מנקה בבניין העירייה אמרה 'המנכ"ל מתחלף'. עיקר המידע שלי בחודש-חודשיים שאחרי הבחירות הגיע ממנקות, מנהגים מעובדי ביוב".
ובזמן הזה ראש העירייה ממשיך להתנהג אליך רגיל?
"לא, אני לא רוצה להיכנס להגדרות של איך הוא התנהג אליי. היה מושג בעיריית עפולה שקוראים לו 'הקפאה', זה כשראש העירייה מתעלם ממך. אני הייתי בהקפאה. ואז יום אחד הוועדה לרה-ארגון החליטה, שבמקום מנכ"ל צריכים שלושה סמנכ"לים, שבמקרה הם גם מקורבים ומחובבים על ראש העירייה. כאיש מקצוע אני מעריך את אבי אלקבץ, ראש עירייה מעולה שהפך את עפולה.
"אבל אני כמנכ"ל הייתי משרת אמון, ובפוליטיקה יש אכזבות. ישבתי איתו כמו גבר, ואמרתי לו שאם הוא לא רוצה אותי פה אין בעיה, אני הולך. סיכמנו שאני הולך, ונשארנו ביחסי ידידות".
ידידות? הוא זה שהביא להקפאה-העפה שלך משם.
"חד משמעית הייתי מעדיף להישאר שם, אבל במסגרת הרה-ארגון (הוא צוחק) נאלצתי להמשיך בדרכי".
אתה מעריך אותו בתור איש מקצוע וראש עירייה. בתור מה אתה לא מעריך אותו?
"פעם בפוליטיקה היו קודים. אתה לא יכול לקחת אדם, להגיד לו לסגור את מפעל חייו בו השקיע 12 שנה את נשמתו, שגילגל מחזורים שפרנס אותו. לקחת אדם שאשתו בחודש התשיעי לפני לידה, ולהגיד לו 'תשמע, רה-ארגון' - בקודים שאני בא מהם זה לא קיים.
"כששחל היה שר תקשורת, רצינו להזיז סמנכ"ל בבזק ולהביא מה שנקרא איש שלנו. הלכנו לרבין, ושחל אמר לו שהוא רוצה להביא איש שלנו לבזק. אתה יודע מה רבין אמר לו? 'יש שם מישהו'. שחל ביקש ממנו להזיז אותו, ורבין ענה לו 'אין בעיה, תזיזו אותו, אבל רק אחרי שהאיש שאתם מזיזים בא ואומר לי שהוא מבסוט מהג'וב שסידרו לו - אז תעשו את החילופים'.
"היום אין קודים בפוליטיקה. המילה פרנסה הייתה פעם מילה קדושה. אני הולך בשבילך וסוגר את העסק, עובד ימים ולילות ועושה הרבה דברים בעפולה שלדעתי תרמו גם לניצחונו בבחירות, כל מיני ריכוך התנגדויות וטיפול באוכלוסיות שלא היו שלו, אשתי בהריון ובדיוק קניתי בית. וזהו. היית מנכ"ל עירייה, היית ענק והיית גדול, והיו לי 500 עובדים ותקציב של 230 מיליון שקלים לנהל - ואז אני חוזר הביתה ואין כלום".
שבוע לאחר שעזב את עיריית עפולה, תרם פרדיס תנור לגן של הילדה שלו. באותו רגע פתח פרק חדש בחייו, הרבה פחות נעים. "הרמתי אותו, והרגשתי פתאום כאב שמפלח לי את החזה. הזעתי כולי, התיישבתי באוטו והתקשרתי לאשתי. אמרתי לה 'מאיה, אני לא יודע מה קרה לי. הרמתי תנור ואני לא בכושר'. בקופת חולים נתנו לי כדורי הרגעה, אמרו שאני לחוץ בגלל הדרך שבה עזבתי את עפולה.
"אבל יש לי חבר, קוראים לו אמנון רופא, שהוא החבר הכי טוב שלי בעולם, וגם מנהל בית חולים 'בני ציון'. באתי אליו לקפה בלי קשר, ואמרתי לו 'תראה איזה רופאה חכמה נתנה לי כדור הרגעה, החיים יפים'. אמנון אמר לי 'תראה לי איפה כואב לך?'. ואז באותה שיחה, על אותו כוס קפה אמנון הציל את חיי. הוא שונא שאני אומר את זה, אבל אני חייב לו את חיי.
"הוא אמר לי שזה לא מקרה של שיקול דעת של רופא, זה מקרה שעכשיו ברגע זה אתה עולה לקרדיולוגיה. אבא שלי נפטר בגיל 49 בניתוח לב. עליתי לפרופסור רוזנשיין, שהוא האיש השני שאני חייב לו את חיי, והוא הסתכל עליי. רק הסתכל עליי, ואמר לי 'צנתור. משהו לא מוצא חן בעיניי'. אשתי צריכה ללדת כל יום, אמרתי לו שאולי נדחה את זה בכמה ימים.
"בדרכו העדינה הוא שלח אליי את מזכירת המחלקה, שתגיד לי לא לדחות את זה אפילו שנייה. ברגע הזה מאיה אמרה לי בטלפון 'אייל. לא מעניין אותי אני אלד לבד, אני אלד בבית, אתה הולך עכשיו לעשות צנתור'".
ומה גילו בצנתור?
"צנתור ממוצע נמשך 20-30 דקות, אצלי הוא נמשך שעה וחצי. זה דבר מאוד לא נעים. פרופסור רוזנשיין ניגש אליי, אמר שמצא משהו לא טוב והניחו לי סטנט אחד בעורק הראשי השמאלי. בסוף הצנתור שכבתי, ורוזנשיין הראה לי על המסך מה היה לי, איך זה נראה אחרי שדחפו את הבלון ואת הסטנט, ואמר שהייתה לי חסימה של 96 אחוזים בעורק הראשי.
"אמנון רופא אמר לי אחרי זה, שאני לא מבין איזה מזל היה לי. הייתי אמור ליפול ברחוב ולמות תוך כמה ימים. בעבר במצב כזה היו עושים ניתוח לב פתוח, אבל בגלל שפרופסור רוזנשיין כל כך מנוסה, הוא הצליח לפתוח את זה בצנתור. ניצלו חיי".
ארבעה ימים אחרי, ירדו למאיה המים. בלידה האחיות ב'בני ציון' הכירו את הסיפור, על הבחור הצעיר שהצילו לו את החיים, ולכן במהלך כל הלידה הייתה מיילדת על מאיה ואחות עליי. אתה יודע מה יכל להיות התסריט? מההתרגשות של הלידה כלי הדם שלי היו מתכווצים בארבעה אחוזים, ולא הייתי זוכה לראות את הילד שלי".
שאיך זה מרגיש להיות על קצה הצד השני?
"לאט לאט אני מתחיל לעכל איזה נס קרה לי שאני מכיר את הילד שלי, מכיוון שלא הייתי אמור. מאיה אומרת לי שאלוהים אוהב אותי. 'בזכות זה שעזבת את עפולה הלכת להיבדק, וניצלו חייך. בזכות זה שעשית מצווה והרמת תנור לגן - גילית את הבעיה. בזכות זה שיש לך חברים שאוהבים אותך, טיפלו בך בזמן. אתה מכיר את הילד שלך'. תמיד ברגעי משבר, והיו לי הרבה כאלה בשנה הזאת, מאיה אמרה לי שזה לא מובן לפקוח את העיניים בבוקר, שהיא יכלה לגדל את הילדים לבד.
"היא תמיד אומרת שעדיף לה מובטל חי, ממנכ"ל מת. בכלל מאיה היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ואני לא אומר כדי להתחנף אליה בעיתון. היה שווה כל רגע לחכות לה, לה ולילדים שהיא הביאה לי. ברגעים קשים אתה מבין את זה. איך אתה בתוך חדר הצנתורים, ואשתך יושבת בחוץ עם בטן של כל רגע היא יולדת, לא יודעת אם תצא. אני מעריץ אותה".
חודש אחרי הצנתור חזר פרדיס לעצמו, פחות או יותר מבחינה בריאותית. תקופה מסוימת קודם לכן קנו הוא ואשתו בית, והיה צורך לשפץ אותו על מנת שיוכלו לגור בו. מכיוון שכסף לשלם לפועלים לא היה, אז פרדיס פשוט עשה את כל השיפוץ בעצמו. "ככה עברו שלושה-ארבעה חודשים ראשונים, לעזיבתי את העבודה".
אתה יושב בבית, אין לך חברה, פוטרת מהעבודה. מה אתה עושה?
(פרדיס נחנק, העיניים שלו מתחילות להראות זיגוג קל) "הלכתי ללשכת האבטלה בקרית אליעזר", הוא אומר בקול חלש. "הרגשתי הכי מושפל בעולם, זה רגע שאני לא אשכח בחיים שלי. שלא תבין, בלשכה כולם היו נחמדים ורצו לעזור, אבל בתור כשאתה עומד שם עם אנשים מאוד מיוחדים, אתה בא לפקידה והיא שואלת 'שלום, במה אדוני עסק?'. אמרתי לה שהייתי מנכ"ל עיריית עפולה.
'לאיזה תפקיד אתה מצפה', היא שואלת. אמרתי לה לנהל 500 איש ותקציב של 230 מיליון שקלים. אז היא אמרה לי 'כרגע אין לי מה להציע'. היא הייתה בהלם כשאמרתי לה שהייתי מנכ"ל עירייה, ושאין לי עבודה. ברגע ההוא, כשהלכתי ללשכת התעסוקה לחתום אבטלה, גם על אבי אלקבץ חשבתי. לאיפה הגעתי ומאיפה הגעתי".
איך עומד בזה אדם, שהיה רגיל לחליפות ורכבי מנכ"ל, ועבר לתור הטחוב של לשכת התעסוקה?
"אני גדלתי בקרית אליעזר, תמיד צריך לזכור את זה. כשעבדתי עם שחל תמיד אמרתי לעצמי 'אמנם יש לך עניבה, אבל תזכור שאתה עבד עם עניבה, בטח שלא מלך'. אני גדלתי בשיכונים בקרית אליעזר, והיו ימים בילדות שלי שהמקרר היה ריק, או שהיה בו רק אורז. עבדתי כשוטף כלים באולמי 'בת גל', כמנקה שירותים בתחנות דלק ומגרד כל מיני צואה דביקה, ניקיתי בתים, שטפתי מדרגות, הייתי גנן, שיפוצניק. עבדתי בכל. יש שני דברים שחישלו אותי בדרך לרגע השפל של חיי: אחד זה כל העבודות הללו, והשני זה השירות בגולני.
"הרגע הזה בלשכת התעסוקה היה הכי נמוך בחיים שלי, הכי מעליב. זה כמו שאתה לוקח קרח, ושם אותו באש. זה היה מעבר כל כך קיצוני ממנכ"ל עירייה, למצב שבו אתה עומד שם בתור כשכל איזה נרקומן אומר לך 'הלו, עכשיו אני'. להביא טביעת אצבע כל פעם להוכיח שאני חי. חתמתי אבטלה חמישה חודשים".
מה קורה בבית בזמן הזה?
"בתקופה הזאת מאיה עבדה, ואני הייתי עקרת בית. פיניתי לה את כל הזמן שבעולם, שתוכל להתמקד בפרויקט שלה. גידלתי את הילדים, בישלתי, ניקיתי, הכל. בבית קוראים לי אליס, לא אייל, מכיוון שיש לי מנטאליות של זקנה מרוקאית. הייתי קם בחמש בבוקר, שם סירים על הגז ומאיה הייתה הולכת כל בוקר עם חמגשית עם אוכל חם. הילדים היו הולכים לבית ספר מסודרים, כולם צחקו עליי שאני הולך להיות יקיר נעמ"ת".
בכל תקופת השפל הזאת, איפה כל החברים שהיו לך? היית הרי המלך של חיפה.
"היו הרבה חברים שנעלמו. כאלה שפעם היו מרימים טלפונים ומתחננים לארוחת צהריים, ובדקה שלא הייתי מנכ"ל עירייה נעלמו. היו, והיו הרבה, אבל אני לא מסתכל עליהם. אני אגיד לך למה. ליד מגדל פיזה יש שעון שמש, ומתחתיו כתוב בלטינית 'אני סופר רק את שעות האור'. אני מעדיף לא להתמקד במי נעלם ומי לא היה. גיליתי בשנה הזאת כל כך הרבה אורות, אנשים שלא האמנתי בחיים שיעזרו לי, שצצו ממקומות שבכלל לא חשבתי.
"לעומת זאת אנשים שעזרתי להם שנים - בשעת המבחן פשוט נעלמו כלא היו. יש אנשים שאני ליוויתי אותם בצעדים הראשונים שלהם בפוליטיקה או בעסקים, והייתי איש סודם, והרבה מההחלטות שלהם או דברים שקראת עליהם בעיתונים זה היה הראש שלי ואני אמרתי להם להגיד. אני לא אציין שמות, מכיוון שאני שומר על סודיות עד ליום מותי, ופתאום כשאתה שואל אותם אם הם יודעים על איזושהי עבודה - אז פתאום הם עסוקים".
בקיצור פנית לחברים שלך לעזרה במציאת עבודה, והם הפנו לך את הגב.
"הדרך הכי אלגנטית כשאתה מבקש ממישהו עבודה, זה 'תשמע, זה קטן עליך. אני אפילו התביישתי להציע לך את זה'. כשאתה מחפש עבודה ואתה לחוץ, אתה לא אוהב לשמוע משפטים כאלה, בטח לא כשאתה יודע שזה אנשים שרוצים להתחמק. אני יודע בדיוק מי התחמק, אני יודע בדיוק מי האנשים שלא היו שם, אני זוכר את זה לעצמי, אבל כאמור אני סופר את שעות האור".
איזה אנשים כן גילית?
"קודם כל קולגות. גדי נס, חבר שדאג ודואג. יש לי חברים רבים וטובים שאני אוהב אותם, ואנחנו אחד בשביל השני כבר שנים ארוכות ובאהבה גדולה. אלה לא אכזבו גם הפעם, והיו ראשונים לעזור. משה כחלון, ישראל סביון, קובי בלה, אמנון רופא, דני נישליס, משה מזרחי, יוסי בלייכר, גדעון יניב, גיל גורן, ברוך מרזן, חנן פרץ, משה שחל.
"יש עוד כמה שבטח יכעסו אם אזכיר אותם בעיתון, אבל הם חלק מהמשפחה המורחבת שלי במלוא מובן המילה. זכיתי גם להכיר חברים חדשים במהלך התקופה הזו, אחד מהם איש בעל השפעה גדולה שפגשתי במהלך אשפוזי בבית החולים. נהפכנו לחברים. זכיתי לדעת בחיי מי החברים האמיתיים שלי ומי לא, אתה יודע איזו זכות זה לאדם לדעת דבר שכזה?".
איך התחלת לחזור לעניינים?
"ראשונה הייתה חברת הכנסת יוליה שמואלוב-ברקוביץ', שהיא חברה טובה שלי. היא אמרה לי שאם כרגע אני לא עושה שום דבר, אז למה שלא אבוא להיות ראש הלשכה שלה ויועץ אסטרטגי, מכיוון שהיא בדיוק נכנסה במקום חיים רמון".
ואיך זה לחזור לחיים הפוליטיים?
"לא הייתי בכנסת מאז רצח רבין עד לפני שנה, וחזרתי לכנסת שאני לא מכיר. מנוהלת על ידי לוביסטים, שעושים שם הכל בשביל כותרת. אני לא מזהה את הכנסת. אין חקיקה תמימה בישראל, מאחורי כל חקיקה עומד או אינטרסנט או כותרת. בתקופת רבין אתה יודע מה זאת הייתה חקיקה? כששחל הציע הצעת חקיקה, אנשים שטפו את הידיים שלהם בסבון לפני שנגעו בעט והתחילו לכתוב את ההצעה.
"בלובי של המלון בהולידיי אין בירושלים, היו יושבים בלילה דוד ליבאי, שחל, אמנון רובינשטיין, פרופסורים למשפטים מנתחים כל הלילה מה תהיה משמעות החקיקה. היום דב חנין במושב אחד, מגיש 240 הצעות חקיקה. איך אפשר הסיטונאות הזאת? במיוחד שגם לאף אחד לא אכפת כמה זה עולה. אנחנו מציעים שיוסיפו עוד צבע בכל רמזור, איך מממנים את זה? אף אחד לא חושב. הכנסת של היום זה לא מה שאני הכרתי".
אתה יכול לחשוב על אחד מ-120 החברים, שאולי כן נשען על הפוליטיקה של פעם?
(עוברת דקה של מחשבה) "אני חושב ולא מצליח למצוא. אני מדבר איתך על דמויות כמו שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין, בייגה שוחט, דוד ליבאי, רבין, פרס. אתה יכול בכלל להעלות שם של אחד מחברי הכנסת של היום באותה רשימה? אתה יודע מה? אולי דן מרידור, אבל הוא כלוא בתפקיד מטופש (שר המופקד על שירותי המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית, יפ"א). אלה היו אנשים ברמה. היית יושב במזנון הכנסת, ולא היו מדברים שם רק על כוכב נולד".
ומלבד הכנסת אתה חוזר גם לייעץ לפרטיים?
"כן. האמת שלא שיווקתי את עצמי ולא עשיתי כלום, פשוט ישבתי בבית ופנו אלי אנשים שרצו יחסי ציבור ויעוץ אסטרטגי. ועד עובדי עיריית חיפה, איש עסקים שהקים מפעל מאוד גדול, הועד הארצי של עובדי רכבת ישראל, הרדיו, שזו אהבת חיי. אני לא עושה כלום, ומגיעים תיקים. מאיה אומרת לי 'אייל, אולי כבודו יועיל להבין את המצב'. פתאום מצאתי את עצמי בפנים, שאוב, בלי לתכנן".
בקיצור חזרת לחיים הקודמים שלך.
"היום אני בפנים, אבל הבפנים הרבה הרבה יותר חכם, מנוסה ועם המון המון לקחים מהעבר. מהדברים שעברתי, ועם תובנות שאף פעם לא היו לי. אני איש אחר היום, מכיוון שיש לי משפחה שנמצאת בראש לפני הכל. גם בשביל מיליון דולר אני לא מוכן לוותר, על להיות עם הילדים שלי לפחות כמה שעות. שיציעו לי להיות נשיא ארצות הברית - אני רוצה להיות איתם.
"אני למדתי מה החיים האלה שווים, ושהם יכולים להסתיים ברגע. כשלא הייתי בעסק הזה, ודיברתי עם החבר'ה שנשארו, הבנתי כמה גדול הייתי באמת. וכמנכ"ל עירייה למדתי שגם עסק כמו שהיה לי צריך לדעת לנהל, למרות שהוא לא מפעל. היום קודם כל אני עושה את מה שאני אוהב. הרדיו זה משהו שאני אוהב, אז אני קם בארבע בבוקר, אבל אני אוהב את זה. אני יודע עכשיו שהרצון להתפשט לא מטריד אותי. אני רוצה לקחת קבוצה איכותית של לקוחות שאני מלווה אותם אישית, כמו קאוצ'ינג".
היית צריך לעבור את כל מה שעברת כדי להיות בנאדם שונה? מהמלך של חיפה, ועד לרמת הנרקומן שעוקף אותך בתור ללשכת התעסוקה?
"זה היה בלתי נמנע, הכל. נכון שלא חשבתי כשעשיתי צעדים קיצוניים. אני חשבתי במושגים של הפוליטיקה הישנה, זו שכבר איננה, אותה פוליטיקה שבה מילה זו מילה, ולא אומרים לאדם לך מהיום למחר, או עושים לו כל מיני הקפאות ותרגילים. לא הכרתי את זה, חשבתי שזה לא קיים. היום אני יודע שלא רק שיקולים ענייניים גרמו לכך שאני לא שם, חד משמעית. מי שרוצה להגיד אחרת - אני מוכן להתווכח איתו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם