ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

הזנחה של שנים: בעלי העסקים יוצאים לקרב על כיכר סטרומה

בכיכר סטרומה שבחולון עדיין אפשר למצוא שווארמה מעולה, אבל מי שרוצה ליהנות ממנה נתקל בהזנחה רבת שנים. לבעלי העסקים במקום נמאס מהטינופת ומהעכברים המתרוצצים באין מפריע, וכעת הם יוצאים למלחמה

שתי כיכרות מרכזיות ניצבות להן בחלקה הצפוני של חולון. האחת היא כיכר סטרומה, המחברת את הרחובות סוקולוב ודב הוז, בואכה נתיבי איילון. השנייה היא כיכר קוגל, הסמוכה ליציאה הצפונית מהעיר. דקות נסיעה ספורות מפרידות בין שתיהן. ההבדל הוא שהאחת סובלת מהזנחה של שנים והשנייה נראית טוב יותר מיום ליום.

במשך למעלה מ~10 שנים מנהלים עשרות בעלי עסקים השוכנים בכיכר סטרומה מאבק בעיריית חולון. הבקשה שבפיהם זהה - אל תזניחו את הכיכר. "אנחנו עובדים פה", הם אומרים, "חיים פה, מרביתנו תושבי חולון, מגיע לנו יותר".

"נסעתי פעם בחדרה, שנתפשת כחור וכעיר תעשייתית, ואורו עיניי", מספר י' בעל עסק מקומי. "היו שם כיכרות חדשות, מרשימות, מטופחות. איך ייתכן שבחולון, עיר כה מרכזית, תהיה כיכר כזו מוזנחת?". מהחשש, מוצדק או שלא, מפעולת תגמול של עיריית חולון, ביקש י' להישאר אנונימי.

"בשנים האחרונות", הוא מספר, "כל פעם ניגש בעל עסק אחר לעירייה בתלונה כזו או אחרת. סיפרנו להם על בעיות התאורה, העכברים, ההזנחה העקבית, אבל איש לא הקשיב לנו. בסופו של דבר כולם פנו אליי, ואני התחלתי להתנהל ברציפות מול העירייה. לפני חמישה חודשים חתמנו, כל העסקים באזור, על מכתב משותף. מדובר ב~30 עסקים ועדיין לא מתייחסים אלינו. בכל עיר אחרת זה היה נחשב לכוח, פה לא קורה כלום. בסופו של דבר כולם התייאשו".

סביב הכיכר נמצאים עשרות עסקים, הספסלים שבכיכר עצמה מהווים מקום מנוחה למאות תושבים ועוברי אורח, ובכל יום עוברים בה אלפי תושבים וכלי רכב. ועדיין, המדרכות שאמורות להיות אדומות הן למעשה שחורות מלכלוך, העכברושים מתרוצצים חופשי, והדשא מזמן כבר לא ירוק.

י' "מבלה" בעירייה אחת לחודש, הוא מתרוצץ בין המחלקות השונות, אבל לדבריו איש אינו עוזר. "הם מצפצפים עלינו בצורה מאוד ברורה, לאחר שזרקו את הפניות שלנו ממחלקה למחלקה, פניתי למחלקה לפניות הציבור, חשבתי שזה יעבוד, אבל הם עדיין לא פתרו את הבעיות".

באילו בעיות מדובר?
"לדוגמה, יום אחד הגיעו עובדים מהחברה שמטפלת בגינון והם התחילו לשתול פרחים ברחוב דב הוז. ביקשתי מהעובדים שישימו כמה צמחים בכיכר סטרומה, שזה ממש צמוד, אבל אמרו לי שהם לא יכולים, שאני צריך לפנות לעירייה. התברר שניתנה להם הוראה מאוד ברורה לשתול פרחים רק בדב הוז. הבנתי שיש הרבה פוליטיקה מאחורי זה. איך ייתכן שמטפלים בכל העיר חוץ מבנקודות מסוימות?".

מבט אחד בכיכר שווה אלף מילים. הערוגות בתוך הכיכר עצמה מוזנחות, אין בהן כמעט צמחים, רואים יותר חול מאשר ירוק. מעבר לכביש המקיף את הכיכר, במרחק של מטרים בודדים, רואים את האדניות של דב הוז – והן עמוסות לעייפה

בפרחים אדומים ומטופחים.

"ניהלתי עם העירייה מאבק של שנים והם בסוף שמו כמה פרחים צהובים בודדים בשתי אדניות", מוסיף י'. "תסתכלי על המדרכה סביב הכיכר, באדניות המרכזיות שמו עצים קוצניים", י' נוגע בעץ לצורך המחשה, ידו נרתעת. גזע העץ מלא בקוצים, וסביבו שתולים שיחים קוצניים.

"במידה וילד ייפול על דבר כזה, הוא יכול להיפצע. השיחים האלה, שגם הם קוצניים, מושכים עכברים וזבל. כבר מזמן לא מנקים פה את הזבל, אנחנו מנקים שטחים שהעירייה אמורה לנקות". י' מצביע על האבנים התוחמות את האדנית עם השיחים הקוצניים, הבטונדות לא עומדות בגובה שווה. בקלות ניתן למעוד.

קשה להתעלם מהמרמור של י'. משפחתו גרה בחולון מעל לחמישים שנה, הוא נולד בעיר והתחנך במוסדותיה, כל עסקי המשפחה מצויים בחולון ועדיין הוא מרגיש שאין לו למי לפנות, שאין עם מי לדבר.

"כיכר סטרומה היא מרכז העיר, היא מהווה כניסה ראשית ואתר היסטורי, מדוע מזניחים אותה? הסתכלת על התאורה בכיכר? בלילה התאורה בצבע צהוב כתמתם. באף עירייה לא שמים תאורה בצבע כזה שגורם למקום להיראות מת. לרוב בכיכרות שמים מנורות לבנות. בכל רחבי חולון ישנה תאורה לבנה".

אבל תאורה זו תאורה. מה זה משנה אם היא צהובה או לבנה?
"רק בכבישים בין עירוניים שמים תאורה צהובה. בכל הערים שמים תאורה לבנה. אור לבן נותן מראה של מקום חי. אולי עם התאורה הצהובה מקווים בעירייה שלא יראו את כל הבורות שיש בכיכר, ואת ההבדל בגבהים של המדרכות, את יודעת כמה אנשים מועדים במדרכות האלה?".

ואכן, מכל זווית שמסתכלים, רואים הבדלי גובה בין הבלטות. י' נוגע באחד השולחנות של העסקים המקומיים. השולחן מתנודד בקלות, עקב מרצפות הרחוב העקומות.

בעיה נוספת היא החניה. מסביב לכיכר החניה מותרת, אולם לא כולם יודעים זאת, משום שהשלט הבודד, העקום והקטן שמתיר חניה, מוסתר מאחורי עצים. "עד לפני מספר חודשים היה פה מגרש חול שהיה שייך לעירייה, ניתן היה לחנות בו. אבל אז נמכרה הקרקע וסגרו הכל. מאז אין חניה וזה מזיק לעסקים. מאז שראש העיר מוטי ששון נכנס לתפקיד, העסקים פה גוססים".

י' נעמד בתוך הכיכר עצמה, הוא מצביע על הדשא הצהוב. "יש פה בעיקר חול", הוא קובל, "מעט הדשא שנותר הוא יבש. הכיסאות והספסלים שבכיכר לא עוברים צביעה, המדרכה מלוכלכת, כבר שנים שלא שוטפים אותה. בעבר היו לנו פה הצפות אשר שינו את גובה הבלטות, ומשום שלא נעשו שיפוצים ילדים מועדים ונופלים".

מספר זקנים שישבו בסמוך התלוננו שאין באזור הכיכר שירותים ציבוריים. "בכיכר הזו נמצאים בעיקר אנשים מבוגרים", מספר אחד הקשישים. "אנשים לא מתאפקים והם הולכים לעשות את צרכיהם בין הפתחים של הבניינים. גם לא היה מזיק שישתלו עוד עצים, אבל לא עצים קוצניים, כך שבימים החמים נוכל ליהנות מצל".

"תסתכלי על האנדרטה שבמרכז הכיכר", אומר י' ומצביע על אנדרטה גבוהה ולבנה. טוב, לבנה היא כבר לא. "תראי כמה שחור יש על האנדרטה שנבנתה לזכרם של הפליטים היהודים שנספו בטביעת האונייה סטרומה". בסמוך לאנדרטה המלוכלכת ניצבת מזרקה אשר מימיה עכורים. חלקים מהמזרקה כבר לא עומדים במקום, ואין איש מקצוע שבא לתקן את המצב או אפילו להסתכל.

"חולון אמורה להיות עיר הילדים", נאנח י', "אבל לאורך היום רואים פה בעיקר מבוגרים ועובדים זרים, הצעירים ברחו כי הם לא אוהבים את ההזנחה של המרכז. ראש העיר משקיע בחלק אחר בחולון ב~ח300, במוזיאון העיצוב, במדיטק, כי הוא רוצה למשוך אוכלוסייה חזקה, אבל תוך כדי כך הוא מזניח את בעלי העסקים המקומיים, את לב ומרכז חולון".

סטרומה הייתה אוניית מעפילים רעועה שבזמן מלחמת העולם השנייה נשאה על סיפונה 760 פליטים יהודים שברחו מרומניה הפאשיסטית. בשל מדיניותה הבלתי מתפשרת של בריטניה בנוגע להעפלתם של יהודים לארץ ישראל, היא לא הורשתה לעגון בארץ ונותרה עזובה במי הים התיכון עד שטובעה על ידי צוללת סובייטית. השם "סטרומה" הפך לסמל למדיניות הקשוחה ואטומת הלב של ממשל המנדט הבריטי. סוחרי ובאי כיכר סטרומה שבחולון מקווים לזכות ליחס חומל יותר משליטי העיר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...