האנקונדה: הפספוס הגדול של הלונה פארק בתל אביב
ברכבת ההרים הסגולה שפועלת בלונה פארק של תל אביב אין הקדמה, סיום או הפתעות. כמה חבל. הפספוסים הגדולים. פרויקט מיוחד של זמן מעריב
במקום לדבר סרה בשוכני עפר, נסתפק בעובדות היבשות: היה פער מסוים בין שיירת הקרוניות שחרקה על המסילה הליליפוטית ובין מפלצות העץ והפלדה שנראו בסרטים ובתכניות טלוויזיה.
במשך כל שנות השמונים והתשעים קרטעה עגלת הגבעות הזו במתחם הלונה פארק התל-אביבי, סמל חי למרחק שבינינו ובין ארץ הפלאות המכונה "חוץ לארץ" (המכוניות המתנגשות שזוחלות בשלושה קמ?ש ומנהרת השדים שלא מסוגלת להפחיד עובר בוודאי לא עזרו למתן את הרושם).
נקל לדמיין את ההתרגשות שאחזה בחובבי סוג הבילוי הזה כאשר ראו בשנת 1999 את עבודות התשתית להקמתו של מתקן חדש בתוך הפארק. קורות המתכת הכבירות שהתרוממו וחוברו מדי שבוע הולידו ציפיות לרכבת הרים מודרנית שתעניק לנו סוף-סוף חוויה עוצרת נשימה כמו בארצות הים. המתח רק גבר כאשר שתי לולאות הרימו ראש דומם מעבר לחומות המתחם, רמז מסעיר למסילה המפותלת שהולכת ומוקמת סביבן.
או שלא. כשנפתחה ה"אנקונדה", רכבת ההרים הסגולה שפועלת עד היום בלונה פארק של תל אביב, התברר שאין בה דבר למעט אותן לולאות. הנסיעה ב"אנקונדה" מורכבת מטיפוס של הקרונית במעלה מסילה ישרה, הידרדרות לאחור, שני היפוכים של 360 מעלות, עלייה נוספת, חזרה למסלול בכיוון ההפוך ועצירה.
לולאות (לופים) ברכבות הרים הן אלמנט מהנה למדי שמצטלם יפה, אבל הן מסעירות יותר כרעיון מאשר כחוויה. בתוך ההרפתקה בת הדקתיים הלופ תופס מקום זניח ביחס לריגושים כמו ברגים אופקיים ואנכיים, היפוכי כיוון, נפילות לעבר הקרקע והאצות חדות.
מאחר שה"אנקונדה" עדיין בין החיים ולא עומדת לה גם זכות הנוסטלגיה, אפשר להתבטא ביחס אליה ביתר חופשיות. למרות תוספת הפלדה, הצבע, המהירות והאפקטים, האטרקציה שהייתה אמורה לחלץ את הלונה פארק מהפרובינציאליות הארכאית שלו רק הנציחה אותה.
בהחלטתם לרכוש מתקן שאין בו דבר למעט שתי לולאות, המחישו מנהלי הפארק כיצד הם תופסים את קהל היעד שלהם: עדר של כפריים פעורי עיניים שמעולם לא עלו על רכבת הרים ומתקשים להירגע מן הרעיון של נסיעה במהופך, כשהראש למטה והרגליים - שכה אחיה אם אני משקר, בלומה-למעלה.
כמעט כל רולר קואסטר גדול בעולם מגולל סיפור של עליות
אפשר להמשיל אותה למקבץ שערים שאינו דומה במאום לריגוש של משחק שלם. הקורא השובב שימצא דמיון לתחום הקולנוע הפורנוגרפי לא יתרחק מאוד מן האמת. קברניטי הלונה פארק התמודדו בוודאי עם אילוצי מקום, אבל ביקור בפארקים בעולם, כמו ה Blackpool Pleasure Beach באנגליה , יכול ללמד איך שוזרים כמה רכבות הרים לתוך שטח קטן.
גם שיקולי העלות לא ברורים, מאחר שקואסטר מוצלח הופך בן לילה למוקד עלייה לרגל ומשמש עוגן לפארק שלם. מעבר לכל האילוצים, קל לזהות בתוך ההחמצה הזו את הזלזול הישראלי בכל מה שנודף ממנו ריח של שעשוע ואת המינון הקטן עד כאב של אהבה שנמסך לתוך מיזמים כחול-לבן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם