סולחת השנה: רוז'ה חטב ואיתן קסנטיני שוב החברים הכי טובים
סכסוך של שנתיים בין החברים רוז'ה חטב ואיתן קסנטיני, מהדמויות הבולטות ברחוב האשקלוני, הסתיים לפני כמה שבועות. לאחר שחזרו לקשר, הם מנסים להסביר מה קרה, מספרים על הפעמים שנתקלו זה בזה באירועים ומסיקים מסקנות: "הדבר הכי גרוע זה לריב עם חברים"
כמעט שנתיים החזיק מעמד הברוגז של חטב וקסנטיני, כשכמעט כל אחד באשקלון עשה ניסיון כושל לסולחה. בסופו של דבר, הם לא היו צריכים מתווכים, ובאירוע משותף שבו היו לפני מספר שבועות, סגרו את כל העניינים וחזרו להיות חברים טובים כמו פעם. מה זה כמו פעם? אפילו יותר טובים מאשר בעבר.
את רוז'ה חטב ואת איתן קסנטיני אין ממש צורך להציג. חטב מחזיק בבעלותו בית קפה במדרחוב באשקלון שהפך לשם דבר, קסנטיני הוא הבעלים של פאב פישנזון באיזור המרינה – ושניהם מהדמויות הבולטות ביותר באשקלון לאורך שנים.
כמעט בכל מקום הם נראו ביחד: באצטדיוני הכדורגל, בפאבים, בנופשים ובחוף הים. רק לפני מספר שנים אירח קסנטיני בפאב שלו מסיבת יום הולדת בהפתעה לחטב, בהפקה שעד היום זכורה לו כאחד האירועים המרגשים שעבר.
החברות ביניהם התחילה די מזמן, כשחטב היה הבעלים של הפאב הראשון בעיר, זומזום, ואילו קסנטיני היה נער שחיפש מקום בילוי טוב. "אני מכיר את רוז'ה עוד מגיל אפס", אומר קסנטיני השבוע, "אבל ההיכרות האמיתית בינינו, כשהפכנו להיות
"הייתי עובר מתחת לסורגים כדי להיכנס פנימה וישבתי לדבר קצת עם רוז'ה. מהר מאוד היה בינינו חיבור טוב, והפכנו לחברים אמיתיים. ככל שעבר הזמן, רק נהיינו חברים יותר ויותר טובים".
חטב: "שנים על גבי שנים שהחברות שלנו החזיקה מעמד. זה היה משהו שברור שהוא לכל החיים. התחברנו והמשכנו את החיים, כל אחד בתחום שלו, אבל ביחד תמיד. על כל דבר היינו מדברים".
קסנטיני: "יש לנו גם את אותם החברים, גם את היחסים הטובים בין המשפחות וגם אנחנו מתעסקים, פחות או יותר, באותו תחום. רוז'ה היה המורה שלי בהרבה דברים בחיים. אפילו אספרסו הוא לימד אותי להכין".
דווקא בגלל החברות הכה חזקה הזאת, רבים הופתעו כאשר גילו לפני כשנתיים שהשניים כבר לא בקשר. עד היום אף אחד לא יודע בדיוק איזה חתול שחור עבר ביניהם, וגם עכשיו הם לא ממש מתלהבים לפזר את מסך הערפל.
"אני לא זוכר כרגע בדיוק מה הוביל לנתק הזה", אומר קסנטיני. "מה שאני כן יכול להגיד לך באופן ודאי – שזה היה שטויות. לא משהו מיוחד, רק שטויות. חבל ומיותר שכל זה קרה. חבל שבמשך תקופה כל כך ארוכה התנתקנו, כשאין לזה סיבה אמיתית".
חטב: "לפעמים דברים כאלה מתגלגלים באמת משטות. משהו שמתנפח בלי פרופורציות, כשבכלל לא הייתה כוונה כזאת בהתחלה. זה מה שקרה עם הריב שלנו".
קסנטיני: "זאת הייתה תקופה שבה היו כל מיני מתיחויות בינינו, פוליטיקות שאין טעם להיכנס אליהן עכשיו. אני ורוז'ה נגררנו לסיטואציה מסוימת בלי להרגיש. זה היה אחרי תקופה שבה היינו מדברים אחד עם השני כל היום בטלפון. לא היה יום בלי זה. ולכן רבים בעיר הופתעו כשהם גילו שאנחנו נמצאים בסכסוך".
אשקלון, כמו שכולם אוהבים להזכיר, היא עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם. ואם לא מכירים את כולם, אז מכירים לפחות את חטב ואת קסנטיני. מטבע הדברים, הם שמעו כמעט בכל יום שאלות בנושא הריב ביניהם, אבל לא ענו וגררו ספקולציות מכאן ועד שארם א-שייח'. וכמובן, שכולם רצו להיות יוזמי הסולחה בין הצדדים.
"זה היה מצב מאוד מאוד מוזר", אומר חטב, "כי החברים שלנו עדיין היו אותם חברים, מה שגרם לנו להתראות כמעט בכל יום. אני מוזמן להרבה אירועים ושמחות. לרוב האירועים שאני מגיע אליהם, גם איתן הגיע וראיתי אותו. לא יכולנו להתחמק מזה, גם אם היינו רוצים".
קסנטיני: "זה היה מצב מאוד מביך ומבאס. כי בכל פעם שהייתי רואה אותו באיזה מקום מסוים, מיד הייתי צריך להסתלק משם. ממש הגעתי למצב שאם אני רואה אותו, אני הולך בכיוון ההפוך. ככה גם הוא היה עושה ולשנינו לא היה נוח עם המצב הזה. ותחשוב שמדובר פה על תקופה מאוד מאוד ארוכה שככה הדברים היו מתנהלים".
חטב: "היה יותר מזה אפילו. קרו מצבים שאנחנו ישבנו באותו השולחן, אבל דאגנו להתעלם אחד מהשני ולא להסתכל בטעות".
קסנטיני: "באחת הפעמים, לא מזמן, הוזמנתי לאכול בשרים על האש אצל אחותו של רוז'ה. אז ישבתי שם בשולחן, כמה מטרים מהמקום שבו הוא ישב, וניסיתי לא להיתקל בו כדי שלא תיווצר כאן אי נעימות. זה היה מוזר בצורה שאני אפילו לא יכול לתאר אותה".
חטב: "אין ספק שזה היה לא נעים. כל פעם שאנשים שמו לב לזה, הרגשתי לא בנוח. הרבה פעמים העירו לי על העניין הזה ואמרו לי ששנינו מתנהגים כמו ילדים קטנים שעושים ברוגז".
קסנטיני: "האמת? צדקו אלה שאמרו את זה. באמת התנהגנו ככה".
מי לא ניסה ליישר את ההדורים בין הצדדים? כמעט כל אחד שתוכלו להעלות על דעתכם. מבלי להזכיר שמות ספציפיים, רק נגיד שמדובר בדמויות בכירות מתחומי הפוליטיקה, הספורט, התקשורת ועוד. אבל כל מי שפנה, נתקל בחומה של של סירובים, גם מצד חטב, גם מצד קסנטיני. השניים שידרו את הרושם כי הנושא אינו פתוח למשא ומתן, ובכך רק הגבירו את השמועות על סיבת הסכסוך העלומה.
חטב: "וואו, אם הייתי זוכר את כל האנשים שפנו אליי בנושא הסולחה עם איתן, הייתי ממלא לך את כל העמודים של הכתבה רק בשמות. זה היה מצב יומיומי, כל אחד בא, שואל מה קרה איתו ואומר שהוא מארגן סולחה. אבל ידעתי שזאת לא הדרך לעשות את זה, ולכן לא שיתפתי פעולה".
קסנטיני: "אנשים שפנו אליי בנושא – פשוט נפנפתי אותם. אמרתי להם שלא יתערבו לי בעניינים שלי, גם אם אלה היו אנשים ממש קרובים אליי. אני אומר לך יותר מזה: אנשים ממש התחננו אליי וביקשו שאתן להם הזדמנות לסדר, אבל לא הסכמתי, כמו שהוא לא הסכים.
"רוז'ה המשיך להיות בקשר טוב עם בני המשפחה שלי, והם לחצו עליי מאוד, לאורך כל התקופה הזאת, שאני כבר אסגור עניין. אבל ידעתי שאני לא צריך מתווכים וברגע שיגיע הזמן הנכון, אני כבר אדע מה אני צריך לעשות".
אז איך באמת קרה שהשלמתם בסוף?
קסנטיני: "זה היה באיזה אירוע שהתקיים לפני כמה שבועות. ישבתי שם בשולחן, יחד עם אמא שלי, והיא שוב אמרה לי לגשת לרוז'ה. בשלב הזה, כבר היה ברור לי שהסולחה עומדת להגיע. זאת הייתה נקודה שבה שנינו כבר רצינו לעבור את זה ולחזור להיות חברים. אז הפעם, כשאמא שלי הציעה לי להשלים איתו, אמרתי שאני הולך על זה.
"קמתי אל השולחן שלו, ניגשתי אליו, נתתי לו נשיקה, והחל מרגע זה הכל כבר היה היסטוריה. היה ברור לי שברגע שאני אגש אליו, הוא לא יגיד לי לא".
חטב: "אני לא יכול להגיד שהייתי יותר מדי מופתע כשאיתן ניגש אליי באירוע, כי התחושה שאנחנו עומדים להשלים באמת הייתה כבר באוויר. הייתה לי הרגשה ששנינו כבר התבגרנו ושכל הקטע שהיה כבר נמצא מאחורינו. ידעתי שבתוך כמה ימים, אנחנו סוף סוף מסתדרים וחוזרים להיות חברים. גם ידעתי שאמא שלו לוחצת עליו לגשת. אבל אין ספק שהתרגשתי כשזה באמת קרה".
קסנטיני: "גם אני מאוד התרגשתי מכל הסיפור. הרי רוז'ה בשבילי הוא כמו אח. תמיד היה, אפילו כשהיה קצת כעס בינינו. כשהגעתי אליו והשלמנו, הרגשתי תחושת הקלה. כאילו אבן גדולה ירדה לי מהלב. ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון, ושאין שום טעם למשחקי אגו. בשביל להשלים עם רוזה, שהוא גם חבר טוב וגם האדם הכי טוב שאני מכיר, האגו לא משחק שום תפקיד".
מי שראה את חטב וקסנטיני מאז שהשלימו לפני מספר שבועות, יתקשה להאמין שהם היו מסוכסכים אי פעם. כמו במטה קסם, כל משקעי העבר נמוגו והם חזרו להיות חברים טובים עד כמה שאפשר. הם בכלל לא טורחים להיזכר בכך שעד לא מזמן, נהגו להתעלם אחד מהשני.
"ככה אנחנו", אומר חטב, "השלמנו ולא מתכוונים להסתכל על מה שהיה. בשביל מה? זה העבר וזהו זה. היום אני מרגיש כאילו לא היה שום דבר רע בינינו. אם לא הייתי מתראיין לכתבה הזאת, גם לא הייתי מזכיר יותר את התקופה שלא דיברנו, כי באמת ששכחתי מזה לגמרי".
קסנטיני: "אני יכול להגיד לך בלב שלם, שהיום אני ורוז'ה חברים טובים מאוד. אומנם אנחנו לא יכולים להתראות ולצאת לבלות ביחד כל יום. כי לו יש את העיסוקים השונים שלו ולי יש את שלי – אבל מה שקובע זה התחושה בלב. עובדה שליום ההולדת שלי, הזמנתי קודם כל את רוז'ה, עוד לפני שהזמנתי את כל שאר החברים הכי טובים שלי. זה יכול להעיד כמה מהר שכחתי מכל מה שקרה.
"לאורך כל התקופה שבה היינו בנתק, אמרתי שהוא חסר לי. היו הרבה פעמים שאמרתי לעצמי שממש בא לי להתקשר אליו, אבל בסוף לא עשיתי את זה ברגע האחרון".
איך אנשים מגיבים כשהם רואים שפתאום חזרתם להיות חברים הכי טובים?
קסנטיני: "תאמין לי שרק תגובות חיוביות. אנשים אומרים שהם התגעגעו לראות אותנו ביחד. אני גם התגעגעתי לזה. כי רוז'ה הוא בנאדם עם לב זהב, הכי טוב שאני מכיר. הדבר היחיד שנותר לי לאחל לו, זה שיתחתן. ואני מעכשיו מבקש ממנו להיות הנהג שלו בחתונה".
חטב: "כולם באמת מרוצים שככה נגמר הסיפור. הם חשבו שאנחנו לא נשלים, אבל אני ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה".
מסקנות כלשהן?
קסנטיני: "יש לי מסקנה אחת: הדבר הכי גרוע בעולם זה לריב עם חברים. אסור לעשות את זה, כי בסופו של דבר אתה יוצא מופסד מכל הכיוונים. רוז'ה הוא גם אחד כזה שאי אפשר לריב איתו, ואני מצטער שקרה מה שקרה".
חטב: "יש אנשים שהאופי שלהם זה לריב ולהיכנס למלחמות, אבל זה לא אני וזה לא איתן. הכל היה טעות אחת גדולה. אני אומר שבכלל לא כדאי להיכנס למלחמות כאלה, כי אחרי כל מלחמה תמיד יש סולחה, ככה שבשביל מה היה צריך את כל הסיפור הזה מההתחלה?
"זה מזכיר לי את הבדיחה על המרוקאי, שהציע לחבר שלו לשחק איתו בטורניר שש-בש. אז החבר ענה לו: 'למה לשחק שש-בש? עדיף שכבר ישר נריב מכות'. הנקודה שלי היא שרק הפסדים נגרמים מהמריבות האלה. אני רואה זוגות מתגרשים, וכואב לי הלב על מה שהם עוברים. זה לא שווה את זה – תמיד צריך להעדיף את הדרך של השולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם