ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

ניקיה בראון: אני רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון

היא נולדה בארצות הברית למשפחה נוצרית, אך כשהתבגרה גילתה את היהדות. בהמשך היא עלתה לארץ והקימה בית דתי בשכונה קטנה באשקלון. ניקיה בראון, שכבשה את כולנו כאשר התמודדה בעונה האחרונה של כוכב נולד, מספרת כיצד הפכה ליהודייה גאה

לפני כמה ימים קיבלו בני הזוג ניקיה וטרי בראון את תעודות הזהות הישראליות שלהם. עוד לפני שאחזו בתעודת הזהות הכחולה, הם הרגישו יהודים וציוניים, אך רק עכשיו הם מרשים לעצמם להרגיש גם ישראלים.

אי אפשר היה שלא להתאהב בניקיה בראון, כאשר הופיעה לראשונה על מסכי הטלוויזיה שלנו לפני מספר חודשים, באודישנים לקראת העונה השמינית של כוכב נולד.

ייתכן שבהפקת התוכנית תכננו שהיא תהייה סוג של גימיק– אזרחית אמריקאית שעברה גיור ועלתה לישראל רק כמה חודשים קודם לכן ובקושי יודעת כמה מילים בעברית – אבל מהר מאוד הבינו שיש כאן את הסיפור הקלאסי שהם מחפשים: גם כישרון שירה, גם חיים מרתקים, ובעיקר כריזמה בשפע.

כשהיא ביצעה באודישן הראשון את "עוף גוזל", בעברית במבטא אמריקאי כבד, אין אחד שישב מול הטלוויזיה ולא החזיק לה אצבעות. היא כבשה את הלבבות של כולנו, כולל השופטים. אמנם היה ברור שאין לה סיכוי אמיתי להגיע רחוק בתוכנית, אבל רצינו להשאיר אותה איתנו עוד קצת, כדי ליהנות מהקסם שלה.

אין הרבה ישראלים שמדברים על המדינה באותה תשוקה כמו של ניקיה. כגיורת טרייה, היא מרגישה מחוברת לדת ולארץ באופן שבו רבים שנולדו כאן, לא יוכלו לעולם להבין. "בתור אישה שהתגיירה והיום חיה את חייה בארץ ישראל, כיהודיה, זה לא מובן מאליו עבורי להיות כאן", היא אומר, בראיון שהתקיים בין ראש השנה לבין יום הכיפורים.

"מן הסתם, אני מעריכה את זה יותר, כי לא היה לי את זה קודם. אני מרגישה שלאחר תהליך הגיור שעברתי, הצטרפתי למשפחה חמה ואוהבת, למדינה מיוחדת, שללא ספק קיבלה אותי בידיים פתוחות. כאן, באדמה הקדושה של ארץ ישראל, אני מרגישה בבית".

בחודשים שעברו מאז שניקיה נעלמה מהמסכים, היא לא ניסתה למנף את חמש דקות התהילה. היא עזבה את המרכז לפריפריה ומאז היא מנהלת חיים צנועים עם בני משפחתה, בדירה קטנה בדרום אשקלון. בתה ציפורה בת הארבע לומדת בגן ילדים בעיר, שם היא מתוודעת לשפה העברית ולמנהגי הדת היהודית.

עבור

ניקיה, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי הוא אירוע שלו היא מחכה כל השנה, כי אז, כך היא מספרת, היא מרגישה קרובה יותר מתמיד לבורא עולם.  "זו גם לא הפעם הראשונה שבה אני צמה בכיפור. עוד כשהתחלתי את התהליך של המרת הדת שלי, מנצרות ליהדות, צמתי בכיפור".

זה בא לך באופן טבעי?
"הבית שלנו הוא בית דתי. אנחנו מאוד מאמינים בתורה ובמסורת היהודית. יש בה דברים כל כך יפים ואני נורא מתחברת אליה. אין ספק שזה מאוד קשה לצום במשך 25 שעות, אבל התחושה שיש לי במהלך ואחרי סיום הצום, שווה את הכל עבורי.

"זה מאוד מספק, כי בסופו של דבר, אני מרגישה שעברתי עינוי עצמי, כדי לכפר על העוונות שביצעתי. זה דבר מדהים שבכל שנה יש לנו, כיהודים, את ההזדמנות לכפר על החטאים ולפתוח דף חדש. יש לזה משמעות מאוד גדולה בשבילי".

ניקיה נולדה למשפחה נוצרית מסורתית, וברוח ערכיה גדלה במדינת לואיזיאנה שבארצות הברית. כשהגיעה לגיל 19, היא הדהימה את בני משפחתה כאשר בישרה להם שהיא אינה רואה את עצמה כנוצריה. מיד לאחר מכן, היא יצאה למסע לחיפוש עצמי, במהלכו גילתה את היהדות והוקסמה מיד. עד מהרה היה ברור לה שתורת העם היהודי, היא הדבר שהיה חסר לה במשך כל השנים.

"עוד בתור ילדה, הרגשתי משום מה מחוברת מאוד ליהדות ולתורה", היא מתארת את השינוי. "תמיד רציתי לחקור את משמעות הקיום שלי, וכאשר גדלתי והתבגרתי, התחלתי לעשות זאת. חקרתי ובדקתי, קראתי ולמדתי על התורה ועל היהדות. ואז גיליתי את האמת המהממת שנמצאת שם".

את אותה אמת, לא הצלחת למצוא גם בנצרות?
"אני חייבת להודות שלא. בנצרות אף פעם לא מצאתי סוג כזה של אמת, שמבחינתי היא בלתי ניתנת להפרכה. מהרגע שגיליתי את היהדות, הבנתי את כל האמת. היום אני מאמינה אך ורק בתורה. אני מאמינה שהשם נתן את התורה ליהודים, כאן בארץ ישראל.

"אני גם יודעת שהיהודים הם העם הנבחר של השם. מאז ומתמיד הרגשתי קשר מיוחד כלפי העם היהודי, וזאת הסיבה שרציתי להיות חלק מכם. לאחר הגיור שלי, בפעם הראשונה הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון בשבילי, הרגשתי שלכאן אני שייכת".

איך הגיבו בני המשפחה שלך להחלטה להתגייר?
"בהתחלה הם לא הבינו אותי. הם היו בהלם מכך שאני הולכת נגד הנצרות וביקשו להבין למה אני עושה את זה. הסברתי להם, ומאוד רציתי שהם יבינו אותי ואת הדרך שלי. היה להם קשה לקבל את זה, אבל עם הזמן הם הבחינו בשינוי החיובי שחל בי ובמשפחתי, בעקבות הפיכתנו ליהודים.

"הם ראו מה זה עושה לנו, וכמה זה משמעותי בשבילנו – וזה גרם להם בסופו של דבר לקבל אותנו. כיום, הם אפילו רוצים לבוא ולבקר בישראל, לראות איפה אנחנו גרים כעת, לאחר שבתחילה הם חשבו שהעלייה לארץ היא טעות גדולה. מי יודע, אולי הם יתאהבו במקום כמונו, וילכו גם הם בדרך שלנו".

נכון, בישראל החום הוא בלתי נסבל, המציאות הביטחונית לא נעימה והחברה לא תמיד מלבבת – אבל אחרי כמה דקות של שיחה עם ניקיה, אנחנו לא יכולים שלא לתהות האם באמת אנחנו לא מעריכים מספיק את המקום שבו אנחנו חיים. אם רבים מהישראלים היו רוצים להשיג גרין קארד ולהגשים את החלום האמריקאי, הרי שהאמריקאית שיושבת לפנינו מאושרת עד גג העולם לאחר שהגשימה את החלום הישראלי, אם בכלל יש דבר כזה. "אני מרגישה בישראל פשוט מדהים", אומרת ניקיה.

"כבר שנים שחלמתי לבוא ולגור כאן, ובכל יום שבו אני מתעוררת במקום הנפלא הזה, שבו התרחשו לפני אלפי שנים כל הסיפורים המופלאים של הנסים מתקופת התנ"ך, אני מרגישה כאילו זה חלום".

כאשר מגיע לישראל מטוס עם עולים חדשים, הם מנשקים את האדמה עם הירידה בארץ. את יכולה להבין את זה?
"בוודאי שאני מבינה ומזדהה עם זה לחלוטין. גם לי בא לנשק את האדמה שעליה אני דורכת כאן. יכול להיות שמישהו שנולד פה לא מבין איזו זכות יש לו: זוהי ארץ הקודש, האדמה פה היא קדושה, כל פיסת אדמה בשטח הזה. אני מרגישה שהתברכתי בכך שזכיתי לגור פה".

למרות המצב הביטחוני?
"אולי תופתעו לשמוע, אבל אני מרגישה פה בטוחה, כמו שלא הרגשתי באף מקום אחר. למרות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש לי תחושת ביטחון מלאה כאן. כשחייתי בארצות הברית, גרתי בלואיזיאנה, בשכונה שהיו בה המון מקרים של פשע. כל הזמן חששתי לחיי הילדה שלי.

"פחדתי להסתובב ברחובות בשעות מאוחרות ואפילו בשעות היום. זה לא היה מקום בטוח לגור בו. אז נכון שמראש ידעתי שבישראל יש תקופות מסוכנות מבחינת טרור, אבל זה לא משהו שגרם לי להרגיש מאוימת. בוודאי שזה לא משהו שהפחית מהרצון שלי לעשות עלייה לכאן".

אבל את בטח יודעת שישראלים רבים היו שמחים להחליף איתך מקומות ולרדת מהארץ לאמריקה.
"אנשים שגרים פה שואלים אותי כל הזמן למה באתי מאמריקה הגדולה לארץ ישראל, ארץ מתפתחת, ארץ שלא תמיד בטוח לחיות בה. למה הם בכלל חושבים בכיוון הזה? כי הם פשוט לא מבינים את תחושת ההערכה הגדולה שיש לי למדינה הזאת ולעם היהודי.

"רציתי להיות שייכת לעם היהודי, וכאן נמצא מקומנו. נכון שגם בארצות הברית יש יהודים, אבל אני לא מאמינה שהם מרגישים תחושת שייכות, כמו שהם יכולים להרגיש פה. זאת ציונות מבחינתי.

"לבוא ולעלות ארצה, מבלי לחשוב מה יהיו התוצאות, או איזה סוג של רווח ייתן לי. לא באתי לכאן כדי להתקדם יותר בחיים. דווקא בארצות הברית היו לי יותר אפשרויות לעשות זאת. באתי לכאן, כי בתור יהודיה, זה הבית שלי. אתם חייתם פה כל החיים שלכם, אז יכול להיות שהחיים על אדמת קודש הם בשבילכם דבר שהוא מובן מאליו. אבל בשבילי, החיים פה הם החוויה המיוחדת ביותר שיכולתי לעבור".

העונה השמינית של כוכב נולד הסתיימה לה לפני שבועיים, כאשר ניקיה כמובן עקבה מדי תוכנית, גם לאחר שהודחה. "אני מאוד שמחתי בשביל דיאנה גולבי, שניצחה בתוכנית הגמר", אומרת ניקיה. "אני חושבת שהיא זמרת מדהימה, שעוד תגיע רחוק בתחום השירה. אין ספק שהגיע לה לזכות".

ניגשת לאודישנים של כוכב נולד עם העלייה לארץ. מה התוכנית תרמה לך?
"הייתה משמעות מאוד גדולה בשבילי. ראשית, כיוון זכיתי להכיר מתמודדים רציניים, שהם זמרים מוכשרים שהפכו להיות חברים לחיים עבורי. גם התאפשר לי לעבוד לצד אנשים חשובים מתעשיית המוזיקה והבידור בישראל. בנוסף, זכיתי להרבה מאוד הכרה.

"אנשים רואים אותי ברחוב ומיד מזהים אותי מכוכב נולד. זה מאוד מחמיא לי, כי כל התגובות הן מאוד חמות ומפרגנות. אני מרגישה גאה שהגעתי לתוכנית, הופעתי בטלוויזיה, ועשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות –  לשיר".

איזה מוזיקה ישראלית את אוהבת?
"יש אמנית שאני מאוד אוהבת, והיא מירי מסיקה. השירים שלה ממש יפים בעיניי, ואני גם מתחברת לטקסטים שלה עצמם. אני גם אוהבת את המוזיקה שנינט עושה, במיוחד השירים האחרונים.

"אני יודעת שהרבה מהמעריצים שלה לא ממש אוהבים את השינוי שהיא עשתה במוזיקה שלה, כאשר עברה לכיוון של רוק, אבל אני חושבת שזה דווקא חיובי. השירים החדשים שלה מאוד יפים. אני גם מעריכה אנשים כמוה, שהולכים בדרך שלהם ועם האמת שלהם במוזיקה".

את מתכוונת להמשיך לפתח אצלך את תחום השירה?
"התוכניות שלי לעתיד כמובן כוללות המשך העיסוק במוזיקה. יש לי מטרה שסימנתי לעצמי: אני רוצה לייצג את מדינת ישראל בתחרות האירוויזיון בשנה הבאה. הבעיה העיקרית שלי בכוכב נולד, הייתה המבטא האמריקאי שלי, שהפריע לשירה.

"אבל מכיוון שבאירוויזיון אפשר לשיר גם באנגלית, אני מאמינה ששם אני אשתלב מצוין. אם תינתן לי ההזדמנות, אני בטוחה שאני אהיה מתמודדת ראויה שתייצג את המדינה בצורה טובה ביותר".

החודש של חגי תשרי הוא התקופה האינטנסיבית ביותר של המסורת היהודית. עבור ניקיה – שאגב, קיבלה את השם העברי ציונה במהלך הגיור – המתלהבת מכל אפשרות לטעום עוד קצת מהדת, זוהי התקופה הטובה ביותר בחייה. "האווירה הזאת של החגים, היא דבר שמוסיף לי אור לחיים", היא מנסה לתאר את תחושותיה. "אני כל כך נהנית לראות משפחות שמתלבשות באופן חגיגי והולכות לבית הכנסת. זה משהו מיוחד.

כשחגגנו את ראש השנה, על פי מיטב המסורת. זאת הייתה חוויה נהדרת: התפללנו בבית הכנסת בשכונה, אכלנו ארוחת חג עם כל הברכות, אצל חברים שאירחו אותנו. בניגוד לראש השנה של הנוצרים – חגיגות הסילבסטר שאליהן הייתי רגילה בארצות הברית – כאן החגיגה היא יותר רוחנית, פחות גשמיות ומסיבות. זה מה שהופך את תקופת החגים למיוחדת עבורי. ניסיתי להסביר את זה למשפחה בארצות הברית, אבל אי אפשר להסביר את התחושה למי שלא נמצא כאן. רק כשאתה נמצא בישראל, אתה מרגיש את זה, ומרגיש חלק מזה".

אתם שומרים שבת בבית?
"בוודאי. כמו שאמרתי, אנחנו מנהלים אורח חיים דתי בבית. אני יכולה להגיד לכם שאני מאוד אוהבת את יום השבת. הוא היום הכי אהוב עליי בשבוע. אני, כמובן, שומרת שבת, כיוון שזה רצונו של השם. אבל השבת מספקת לי אפשרות ליהנות מזמן מנוחה ולהקדיש יותר זמן למשפחה שלי. את השבת אנחנו מעבירים עם התרכזות בתורה ובמצוות. אני יודעת שבישראל יש רבים שלא שומרים שבת, כיוון שזה קשה בשבילם. אני, למען האמת, לא מבינה את זה. אני רואה את השבת בתור סוג של פרס".

בכותל כבר ביקרת?
"אין סיכוי שאני אפספס חוויה רוחנית כזו. ברור שהייתי בכותל. וואו, זה היה מדהים. התרגשתי בצורה בלתי רגילה. תמיד ידעתי שירושלים והכותל, הם מקומות מאוד קדושים לעם היהודי. אנשים סיפרו לי שלהיות בכותל ולגעת בקירותיו זה משהו מיוחד. אבל עד שלא הייתי שם, לא הבנתי את גודל המשמעות.

"זה היה מצמרר, אין ספק שמרגישים נוכחות אלוהית במקום. הקיר הזה, שהיה חלק מבית המקדש, שעל נפלאותיו למדתי בתנ"ך עוד כאשר גרתי באמריקה, עדיין נמצא כאן אחרי כל אותן שנים. כאשר עמדתי מול הכותל, ידעתי שהשם שומע אותי והודיתי לו על שנתן לי ולמשפחתי את הזכות להיות במדינה הזאת".

עם זאת, את עדיין לא מדברת עברית.
"נכון שאני לא מדברת עברית ביום יום ובאופן שוטף, אבל למידת העברית שלי מתקדמת יפה מאוד. אנחנו מבלים הרבה זמן באולפן. הבת שלי דווקא מדברת עברית יותר טוב ממני ומבעלי. היא לומדת בגן ולומדת מתוכניות טלוויזיה ישראליות. יש לה קליטה מאוד מהירה. היא מאוד אוהבת את ישראל ונהנית כאן. כולנו אוהבים את החיים כאן, ועל זה אנחנו מודים יום יום לשם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...