תקראו לי ליצן: מופע הליצנות של אלדד פריבס מגיע לפסטיבל עכו
אלדד פריבס, אחד מכוכבי הסדרה הפופולארית "המשרד" עוסק בעיקר במקצוע אחד, שלשמו הוא בכלל מופיע בטלוויזיה- הליצנות. לרגל הופעתו בפסטיבל עכו הוא מספר על המסע שלו ברחבי העולם, ואיך האהבה ליצנות גרמה לו ללמוד רוסית
אחד מאותם מופעים, יהיה מופע ליצנות מקורי של אלדד פריבס, שבמהלך מסעותיו ברחבי אירופה, שכללו גם למידת השפה הרוסית ונדידה עם אחת מלהקות הליצנים המפורסמת בעולם, הופעה בפני שועי רוסיה והופעותיו ברחובות שם, הוא למד את התחום והחליט לנסות לגרום לקהל הישראלי להיחשף אל מופעי הליצנות. במהלך הפסטיבל יציג פריבס קטעים מהמופע שלו הנושא את השם המחייב "זה לא רציני".
את פריבס זוכרים בעיקר מהופעותיו בסדרות שונות, כמו "מסכים", אבל בעיקר עתה הוא מככב בסדרה החדשה "המשרד", שזוכה לשבחים. למרות ההצלחה שלו על המרקע, הוא מודה שהאהבה הגדולה שלו היא, איך לא, הליצנות.
פריבס (30), שנולד וגדל בכפר סבא ומתגורר היום בתל אביב, העביר את לימודי התיכון שלו ב"תלמה ילין" במגמת תיאטרון ולאחר שחרורו מצה"ל המשיך את לימודי המשחק בבית הספר של ניסן נתיב. למרות שהוא כבר מוכר בארץ ונמצא בדרך הסלולה והבטוחה להפוך לסלב' בעיקר בזכות סדרות טלוויזיה כמו "פיק אפ", "מסכים" ולאחרונה גם הסדרה המדוברת והמצליחה "המשרד", הנשענת על הפורמט האמריקני והבריטי.
האנשים שמכירים אותך מסדרות הטלוויזיה, לא יודעים שאתה בעצם ליצן מקצועי.
"נכון, אבל זה בעיקר מפני שבארץ אין לזה כל כך קהל. מה גם שאת רוב ההופעות שלי עשיתי בחו"ל, בארץ עשיתי מעט הופעות בתחום הזה. כליצן אני מאופר ואנשים לא ממש יכולים לזהות אותי".
איך נולד הרעיון ללמוד ליצנות מקצועית?
"זה התחיל עוד כשלמדתי בניסן נתיב, באמצע השנה השנייה שלי שם. התחלתי להימשך לרעיון הזה ולאחר שסיימתי את הלימודים נסעתי לפאריז, ושם התחלתי לעשות מופעי רחוב. משם כבר המשכתי לדרום צרפת, לספרד ולאחר מכן גם הגעתי לרוסיה".
הליצנות בארץ לא ממש נתפסת ברצינות. זה משהו שבדרך כלל מתחבר לימי הולדת וליצנות רפואית, אבל לא הרבה מעבר לזה.
"כן זה נכון. לצערי בארץ הליצנות היא לא כמו באירופה. מבחינתי, בליצנות יש קסם הרבה יותר גדול מכל דבר אחר. התקשורת עם האנשים היא אחרת לגמרי, מפני שלא מדובר באיזושהי בימת תיאטרון שמנותקת מהקהל, או בסרט קולנוע שאין לך מושג מי רואה אותו ומתי.
"בליצנות יש קשר ישיר בין הליצן לקהל שלו שלא תלוי
יש בכלל מקום למופעי רחוב בארץ?
"אנשים בארץ לא ממש מכירים את זה ולא כל כך מבינים את זה. כשאנשים רואים מופע כזה ברחוב, הם בדרך כלל נוטים לחשוב שהעירייה היא זו שמממנת את המופע, ולא רואים בזה דבר שמישהו מתפרנס ממנו. האנשים בארץ לא כל כך יודעים איך לאכול את זה, אבל לאט לאט יש יותר מופעי רחוב ולא ליצנות רחוב, אבל אני מאמין שבסופו של דבר זה יחלחל גם לקהל הישראלי".
כשישראלים רואים ליצן רחוב, הם סבורים שמדובר בקבצן.
"זה נכון. אנחנו נמצאים בישראל ולא באיטליה או ספרד, שם זה כבר חלק מהמסורת ומהתרבות המקומית. אני מאוד מאמין שצריך לעשות את זה בישראל, כי האנשים כאן פשוט צריכים את זה".
באירופה מדובר במקצוע לכל דבר?
"בהחלט. באירופה גם מתפרנסים מזה מאוד יפה, אם זה בברצלונה, מדריד, רומא, לונדון ואפילו ביוון. מופעי הרחוב שם והליצנות הם משהו שעובד חזק מאוד. ההתייחסות לליצנות בארץ היא משהו אחר לגמרי, אבל אני מאוד אוהב את מה שדודי בראשי עושה בתחום הליצנית הרפואית.
"כל הכבוד לו על כך שהוא הביא את המודעות למקצועיות שבדבר ולא לניפוח הבלונים ולזלזול בליצנים שהרבה אנשים חוטאים בו. דודי הוא מאוד מקצוען והוא גם עושה המון הסברה בעניין המקצוענות בתחום ושאין לזלזל בליצנות".
יש לך מודל לחיקוי, מישהו שאתה ממש מחזיק ממנו כליצן?
"יש את שייקה אופיר הוא ללא ספק אחד מהמודלים האלה. שייקה אפילו ביים סרט ישן מאוד, שנקרא 'חמש מאות אלף שחור', שמדבר על שני חברה שמנסים להיות ליצנים בישראל, אבל זה לא הולך להם. כבר אז שייקה הבין שתחום הליצנות זה משהו שלא תופס כאן.
"הוא עבד בחו"ל והיה מאוד טוב גם שם, אבל בסופו של דבר הוא חזר לארץ, כי הוא הבין שצריך לעשות את זה גם כאן, והוא באמת ניסה והיה מצוין במה שהוא עשה".
כשנחת פריבס ברוסיה הגיע גם המפנה בקריירת הליצנות שלו. במולדת הבולשביקים והקוזאקים נחשבת ונתפסת הליצנות כאמנות של ממש, והיא חלק בלתי נפרד ואף חשוב מאוד בתרבות המקומית. קבוצת הליצנים הגדולה והמפורסמת ביותר ברוסיה נקראת "לייצידיי", וכמעט שאין אנשים מקומיים או יוצאי חבר העמים שלא מכירים את להקת הליצנים הוותיקה.
פריבס הצעיר רצה מאוד להתקבל לקבוצת הליצנים המצליחה והגדולה בעולם, אך לא ידע עד כמה הדבר מסובך, ארוך ומייגע, בעיקר לנוכח העובדה שבלהקה הידועה מעולם לא היה חבר שאינו ממוצא רוסי. רק לאחר שלוש שנים, במהלכן עבר אודישנים כאלה ואחרי,ם שאת כולם עבר בהצלחה, התקבל פריבס ללהקה והפך בה לחבר מן המניין.
"הרוסים אף פעם לא עבדו עם מישהו מבחוץ ולכן הם היו מאוד קשים כלפיי", נזכר פריבס ומסביר מדוע רק לאחר שלוש שנים הצליח להתקבל ללהקת הליצנים הרוסית: "הייתי צריך ללמוד רוסית כדי שאוכל לתקשר איתם, מפני שהם לא מדברים אנגלית ולא אוהבים לדבר אנגלית. סגנון העבודה שלהם כליצנים הוא שונה מאוד מכל מה שהכרתי באירופה, ומהמעט שיצא לי ללמוד בארץ לפני שיצאתי לאירופה. מלבד העובדה שהייתי צריך ללמוד את השפה הוורבאלית שלהם, הייתי צריך גם ללמוד את השפה האומנותית שלהם, כך שזה לא היה כל כך פשוט".
אילו חוויות זכורות לך במיוחד מהתקופה שלך בלהקה הרוסית?
"מבחינת חוויה, אני זוכר את האודישן האחרון שהיה לי לפני שהתקבלתי ללהקה. זו הייתה חתונה של בתו של שר החוץ הרוסי, שנערכה בארמון הקיץ של ולדימיר פוטין. היו שם למעלה מאלפיים מוזמנים, ובשל העובדה שהליצנות היא משהו שמושרש במסורת ובתרבות המקומית, הם הזמינו אותנו להוביל את הכלה אל החופה.
"אני קיבלתי הוראה ללוות את הכלה אל החופה, ולרקוד איתה מבלי שהקהל ישים לב שאני בכלל לא רוסי. אמנם במהלך מופע הליצנות אף אחד לא מדבר, אבל בהתנהגות הליצנית שלי אסור שיראו שמדובר בזר. פשוט זרקו אותי לגוב האריות. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, ולאחר מכן כבר הופענו בכל רחבי רוסיה. מידי פעם אני עדיין נוסע לשם ונהנה מכל רגע".
אתה עדיין מופיע איתם?
"אנחנו בעיקר עושים חזרות על מופע חדש. את המופע הקודם של הלהקה הם העלו לאחר 8 שנים של חזרות, כשהמופע שלפניו דרש לא פחות מ-10 שנים של חזרות. אנחנו עכשיו בשנה השנייה של החזרות, כך שיש לנו עוד הרבה זמן. לשמחתי הלהקה גם ביקרה בארץ, ויצא לנו לעבוד ביחד גם כאן".
יצא לך לפגוש אנשים מיוחדים או מעניינים במיוחד במהלך המסעות שלך ברחבי היבשת?
"בוודאי. יצא לי לפגוש המון פנטומימאים בקרנות רחוב, כל מיני חבר'ה שפינת הרחוב שבה הם מופיעים עברה אליהם בירושה מהאבות שלהם. יש המון אנשים מדהימים שמתעסקים בליצנות רחוב ובמופעי רחוב וזו חוויה גדולה לראות אותם ולהכיר אותם".
בחול המועד סוכות יופיע פריבס בפסטיבל עכו לתיאטרון רחוב, בו יציג קטעים מהמופע שלו "זה לא רציני". לקראת הפסטיבל עבר המופע מספר שינויים קלים, מאחר ובמקור הוא נכתב להופעה באולם סגור, ופריבס נאלץ לבצע מספר התאמות, כדי שיוכל להעלות קטעים מהמופע בפסטיבל.
"אני מקווה ומאמין שתהיה סימביוזה בין הליצן לקהל, כדי שגם הקהל יוכל להשתחרר מפחדי היומיום הרציניים שלו, יצחק וייהנה". אומר פריבס כשהוא נרגש ומתרגש לקראת הופעתו בפסטיבל עכו, ונזכר בביקורו במקום כילד: "הייתי ילד קטן, אולי בגיל 7 כשביקרתי בפסטיבל עכו, אבל יש עדיין תמונות שחקוקות בזיכרון מאותו ביקור, ואני כבר מצפה להופיע שם".
במופעים מהסוג שאתה עושה, הקהל הוא בעצם חלק בלתי נפרד מההצגה.
"זה ממש כך. הקהל הוא חלק מאוד אינטגראלי מההצגה, כשההצגה גם עוברת שינויים בהתאם לקהל עצמו. ישנו מבנה מאוד מסודר להצגה, אבל היא חיה ונושמת בהתאם לקהל, וישנם לא מעט אלתורים במהלך המופע. אחרת יש לך נתק עם הקהל, וזה משהו שאסור שיקרה.
"כל מופע שלי הוא שונה מזה שהיה ערב קודם לכן, זו גם הסיבה שתאורנים שונאים לעבוד איתי. אני אף פעם לא יכול לומר להם מהו ה'קיו' המדויק שלהם, והם צריכים להיות ערניים לאורך כל המופע".
נראה שהשנה פסטיבל עכו חוזר לעצמו, לאחר שלפני שנתיים הוא בוטל בשל המהומות בעיר, ובשנה שעברה חזר במתכונת מצומצמת יותר.
"אני שמעתי על זה, ואני מקווה מאוד שהשנה הפסטיבל הזה באמת יחזור לעצמו. יש לי חברים בלהקה שנקראת 'סמייל רוז', שהם מסתובבים בעולם ומחלקים ורדים סתם בלי סיבה. לאנשים בארץ מאוד קשה לקבל את זה, והם לא מבינים מדוע הם מקבלים ורד ללא סיבה מיוחדת.
"הישראלים כאילו שואלים: 'איך זה שאתה נותן לי ורד ולא דורש כלום בחזרה? איפה הקץ'?' השנה החבר'ה האלה יגיעו שוב לעכו, כדי לחלק ורדים. אנשים צריכים לדעת שהחברים האלה באים כדי לעשות שמח, הרי מדובר בפסטיבל. לכן אני שמח שפסטיבל עכו חוזר השנה להיות כפי שהוא היה בעבר".
שבמקרה או שלא, השנה אין בפסטיבל אפילו מופע אחד שהוא בשפה הערבית.
"באמת? אין מופע בערבית? זה משהו שלא ידעתי".
אם כבר נגענו בנושא, אתה היית נוסע להופיע באריאל?
"כן, אבל הייתי גם מופיע בחברון, רמאללה ואפגניסטן. אני חבר בלהקה, שנקראת 'ליצנים ללא גבולות', והם הופיעו לפני שנתיים בעזה. אני כמובן לא יכולתי להיכנס לעזה, אז הופעתי בשדרות. הופענו ממש במקביל, כשהם הופיעו בעזה אני בדיוק הופעתי בשדרות. בכל אופן, אני לא רואה טעם להתעסק בפוליטיקה. בני אדם הם בני אדם ולא משנה היכן הם נמצאים".
מי שאינו חובב ליצנים ולא פוקד מופעי רחוב באירופה דרך קבע, אך מנוי ל-YES, בוודאי מכיר את פריבס מסדרת הטלוויזיה עטורת השבחים "המשרד". הסדרה, שייצרה סביבה באז גדול עוד בטרם שודר אפילו פרק אחד שלה, הפכה להצלחה גדולה מאוד וחשפה את פריבס בפני צופי המסך הקטן.
בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה, נאלצו התסריטאים והכותבים הישראלים, בראשם עוזי וייל, להיצמד לפורמט האמריקני המקורי של הסדרה, דבר שלא היה קל מאחר ומדובר בקהל אחר.
"למרות הקושי, הצליחה הסדרה לרכוש לעצמה מעריצים וצופים אדוקים גם בפורמט הישראלי המתורגם. "בזמן הצילומים העניין הזה לא הטריד אותנו". אומר פריבס ומספר: "אני מתאר לעצמי שזה מאוד הטריד את עוזי, בזמן שהוא תרגם את התסריט לעברית, אבל בסופו של דבר הכול הסתדר ולשמחתנו הסדרה מצליחה מאוד".
איך היה לעבוד עם עוזי וייל, שנחשב לאחד מאנשי הסאטירה הטובים בישראל?
"זה היה מדהים. עוזי וייל ואיתן צור הם כותבים גדולים, וגם היה קאסט מצוין. עבורי זו הייתה חוויה גדולה מאוד, לשחק משחק נקי ולא כליצן. העבודה על הסדרה הייתה מאוד משעשעת, כולם נהנו מאוד ואפילו איתן צור אמר, שזה מאוד מוזר לו לקבל כסף על העבודה הזאת, כי אנחנו כל כך נהנים. בדרך כלל אנשים שעובדים הם מתוסכלים וכבר רוצים ללכת הביתה, אבל במקרה שלנו זה היה כיף גדול לעבוד ביחד. הייתה אוירה יצירתית וזו חוויה גדולה וסיפוק אדיר להיות חלק מזה".
אתה מצליח יפה גם במופעי הליצנות וגם במשחק מול המצלמה. מהו התחום המועדף עליך?
"זה תלוי איך אני קם בבוקר. אני אוהב לעשות הכול ונהנה מאוד משני התחומים. מבחינתי הליצנות מעניקה לי יותר סיפוק ויש בה משהו יותר מרגש, בעיקר כתוצאה מהמגע הישיר עם האנשים. אתה פשוט חי את המופע ונהנה ממנו".
אפשר בכלל להתפרנס מליצנות בארץ?
"לא, ממש לא. לצערי זה עדיין לא קורה, אבל בשביל זה יש את סדרות הטלוויזיה. אני מקבל את השכר, מבזבז את הכול על איפור חדש ועל זיקוקים. אבל אני מבזבז את הכסף על משהו שאני אוהב".
אילו שאיפות יש לך להמשך הדרך?
"אני מעוניין להמשיך להתמקצע בכל תחום שבו אני עוסק, אבל כמובן שהליצנות זה הדבר שאני הכי מחובר אליו ואני מעוניין להמשיך ללמוד ולהתקדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם