ראשי » מקומי » ירושלים

אמריקניזציה: מבט מבפנים על בית הספר האמריקני בירושלים

אם יש לכם 60 אלף שקל פנויים ואתם מעדיפים שילדיכם לא ילמדו בבית הספר סכינאות ושתיית וודקה, יש לנו מקום בשבילכם. בבית הספר האמריקני הבין-לאומי לומדים 14 ילדים בכיתה, רמת הלימודים גבוהה, ורב תרבותיות שם זה אנדרסטייטמנט. רק אל תדברו על גלעד שליט

כיתה א' בבית הספר האמריקני הבין-לאומי ברחוב ש"י עגנון בעיר נראית כמו תוצר הכלאה יצירתית בין מליאת האומות המאוחדות בניו יורק למערכת החינוך המקומית. השפה השולטת היא אנגלית, כל תלמיד קורא בביתו את "פינוקי" בשפה שונה, אוכל בצהריים אוכל ביתי אחר, שר ביום העצמאות המנון לאומי אחר, ומאמין, אם בכלל, באל אחר. אבל במשך מרבית שעות היממה הם יושבים זה לצד זה תחת קורת גג אחת, בעיתות מלחמה וכמובן בעיתות שלום.

מיכל (כל שמות התלמידים בכתבה בדויים), שיער שטני ועיניים חומות, ילידת הארץ, חולקת שולחן עם ג'סיקה, ילידת ארצות הברית, בלונדינית עם עיניים כחולות, שעדיין אינה יודעת כמעט מילה בעברית. מאחוריהם יושב יוסוף, תושב מזרח העיר דובר ערבית שפת אם, ולצדו רובן, יליד מקסיקו דובר ספרדית במקור.

איתם בכיתה לומדים גם חברים מהודו, סין, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, הולנד, שוויץ, אתיופיה, בריטניה, אוקראינה, הפיליפינים ועוד, כל אחד נושא עמו את הילקוט התרבותי שלו מהבית, על שפת האם שלו, מראהו החיצוני המסגיר, התרבות והמנטאליות השונה, וכמובן גם תפיסת העולם החינוכית של הוריו.

בית הספר האמריקני הבין-לאומי נועד להוות מסגרת חינוכית אלטרנטיבית למערכת החינוך הישראלית עבור ילדיהם של שליחי מדינות זרות בארץ שאינם דוברי עברית ועשויים לשוב למולדתם עם תום שליחותם כאן. בראשם ילדים לנציגי קונסוליות זרות, ארגונים לא ממשלתיים דוגמת האו"ם, ועיתונאים זרים. בהתאם לכך גם מוגברת האבטחה במקום סביב התלמידים.

במוסד לומדים 102 תלמידים מ-35 מדינות שונות מגיל שלוש ועד כיתה ח', ובית הספר לא מפסיק לצמוח ומתעתד לפתוח כיתות לימוד גם עד כיתה י"ב. המדינה שמנפקת את מספר

התלמידים הגדול ביותר היא ארצות הברית כמובן עם 35 אחוז מכלל תלמידי בית הספר, ואילו המדינה הניצבת במקום השני מבחינת מספר התלמידים הלומדים במוסד היא דווקא ישראל (15 אחוז מכלל התלמידים מקומיים).

מתברר שאל מול תחלואות מערכת החינוך המקומית, הורים ישראלים שאינם בעלי דרכון זר שולחים את ילדיהם לבית הספר, כאילו מצאו תיבת אוצר עלומה בים השחור של מערכת החינוך המידרדרת שלנו.

על התנאים של בית הספר יכולים רק לחלום ההורים בעיר: מקסימום 14 תלמידים בכיתה אל מול כ-40 תלמידים במרבית בתי הספר העירוניים, מורים שרואים בעבודתם שליחות חינוכית אמיתית ואף הוכיחו זאת כשהגיעו ארצה רק בשל עבודתם, כיתות חכמות אינטראקטיביות מתקדמות, בריכה לשימוש התלמידים (משותפת לחוות הנוער הציוני הסמוכה), ועוד צ'ופרים מעוררי קנאה. שכר הלימוד? 60 אלף שקל בשנה, לא עניין של מה בכך.

"אנחנו גרים במזרח העיר, אני מורה בבית הספר בית צפפה, וכאן אפשר רק לחלום על התנאים שבני זוכה לקבל בבית הספר הבין-לאומי", אומרת נאוושה אשכר, אם לתלמיד כיתה ד' בבית הספר.

"בכיתה של הבן שלי יש השנה עשרה תלמידים, לעומת 40 בבית הספר שבו אני מלמדת. זה כמו בית ספר שנותנים בו שיעורים פרטיים לתלמידים. גם רמת האנגלית שלו גבוהה מאוד. אני חושפת אותו גם לעולם אחר, אנשים מסין, מיפן, הוא לומד להכיר את כולם והם חיים שם כאילו היו משפחה. זה מעביר את כל הגזענות והקשיים שאדם לומד רק במקום שאליו הוא שייך.

"יש יהודים, ערבים, אנגלים, אמריקנים, יפנים, איטלקים, מכל האומות. זה מקום שהוא אינטרנשיונל, בין-לאומי כזה. התלמידים שם נחשפים לדברים שאני לא נחשפתי אליהם, ואני יודעת שעל יד כך אני תורמת לעתידו של בני".

"ישראלים ששולחים לכאן את ילדיהם מגיעים הנה ראשית מכיוון שצפוף מאוד בכיתות", מסבירה שלי הורוביץ, מנהלת בית הספר, ילידת לוס אנג'לס ואם לשתי בנות בבית הספר. "נוסף לכך, יש כיום חוסר כבוד לחינוך ולמורים. הורים רוצים שילדיהם יוכלו ללכת לכיתה ולקבל כבוד, ורוצים לדעת שילדיהם רוצים ללמוד ומחויבים להליך הלמידה.

"הם מחפשים בית ספר שבו הם יודעים שילדם יוכל לקבל חינוך טוב. הם משלמים הרבה כסף לחינוך כאן ואני מקווה שהם חשים בהבדל".

עלות התענוג הצרוף נאמדת כאמור בסכום לא צנוע של כ-60 אלף שקל לשנת הלימודים הראשונה. אלא שבבית הספר מדגישים כי יש מלגות והנחות למתאימים וכל אחד מוזמן להגיש את מועמדותו. הקבלה כרוכה במעבר מבחני התאמה שונים, הבודקים בין השאר את רמת המוטיבציה של התלמיד המועמד.

"שכר הלימוד ברוב בתי הספר הבין-לאומיים בעולם עומד על מאה אלף שקל", אומרת הורוביץ. "יש סכום המוקצה מדי שנה למלגות. אם תלמיד רוצה ומשתוקק להשתלב בבית ספרנו, יש הליך בקשה ומבחני בדיקה. אם תלמידים רוצים, אנו מקבלים בברכה גם מקומיים".

לדברי מרטין לווינשטיין, העוסק בתחום ההשקעות, עלות הלימודים של בנו משתלמת. "גדלתי בידיעה שבית ספר פרטי הוא דבר שבשגרה וישבתי בוועדת הנהלה של בית ספר פרטי בארצות הברית. במונחים אמריקניים, שכר הלימוד מאוד ריאלי ונגיש. במערכת ציבורית זה נראה יקר אמנם, אבל במערכת הפרטית ככה נהוג".

הורוביץ מוסיפה כי "הבוגרים שלנו יכולים להתקבל אחר כך ללימודים באוניברסיטאות המובילות בעולם, כמו סטנפורד, הרוורד, ייל. לא כולם מתקבלים, אבל אם יש יכולת אינטלקטואלית ומוטיבציה, אנו עוזרים. ככלל, אנו מאמינים בחינוך כולל, גם רגשי וחברתי ולא רק בפן האקדמי".

עם תום לימודיהם מקבלים בוגרי בית הספר שתי תעודות, מארגון בתי הספר הבין-לאומיים ומהתאחדות בתי הספר של ניו אינגלנד. תעודת בגרות ישראלית הם לא מקבלים, אולם לאלה המעוניינים בכך ניתנת האפשרות לגשת למבחני הבגרות.

כיום, היות שבבית הספר עדיין אין אפשרות לסיים לימודים תיכוניים מלאים, עם תום לימודיהם בבית הספר עוברים התלמידים לבתי ספר תיכוניים אחרים ברחבי העיר, ביניהם ליד"ה. אם בוגרי המוסד מעוניינים להתקבל לאוניברסיטה העברית או למוסדות אחרים להשכלה גבוהה, יש באפשרותם להגיש מועמדות כתלמידים זרים.

בניסיון להימנע ממתיחות בין תלמידי בית הספר על רקע עמדותיהם השונות של ממשלות ארצות המוצא שמהן הם באים, משתדלת ההנהלה להרחיק נושאים אלה ואחרים אל מחוץ לכותלי המוסד. "לרוב אנו שומרים על בית הספר כמרחב נטול פוליטיקה", אומרת הורוביץ.

"כשפוליטיקה כן נכנסת, אנו מסכימים לא להסכים. כל אחד מגיע ממקום מאוד שונה, וזה חלק מללמוד יכולות חיים. היכולת לומר זה לזה 'אני מכבד אותך ואוהב אותך, למרות שדעותיי שונות משלך ואני לא מסכים איתך'. אנו מלמדים ילדים לומר את זה, וזה מדהים".

אז לא דיברתם בכיתות על החייל החטוף גלעד שליט?
"אנחנו לא מדברים על גלעד שליט. במקרה הזה צריך לזכור שאנו בית ספר שלרוב מתמודד עם אקס פטריוטס (תושבים בעלי אזרחות זרה - ר"כ). זה לא עולה כמו בבית ספר ישראלי, כי מדברים על בית ספר שבו 85 אחוז מהתלמידים הם לא ישראלים.

"אנו מתמודדים גם עם ילדים קטנים, בני חמש, שלא ממש רואים טלוויזיה. בין בני החמש, גם במעגלים הישראלים, יש מי שיותר מודעים ויש מי שפחות מודעים בעניין גלעד שליט, זה תלוי בחינוך ההורים".

ומה לגבי אירועי המשט?
"לא דיברנו על כך הרבה. אנו נוטים להוריד פוליטיקה למינימום. כשזה עולה אנו אומרים שיש שני צדדים לכל סיפור. האמת של כל צד מאוד אמיתית לאותו צד. אנו מדברים על היכולת לכבד את הדעות השונות ועדיין לא להסכים".

מציינים בכיתות את יום השואה, ולהבדיל את יום הזיכרון והעצמאות?
"יום הזיכרון לשואה, שהוא יום חשוב, זה שונה, כי זה באמת יום ציון של המדינה, שבו סירנות נשמעות ואנו זוכרים יחד. כן מדברים על זה בבית הספר. אנו מסבירים לתלמידים שזה היום שבו אנו זוכרים את השואה ומתייחדים.

"את יום הזיכרון והעצמאות עושים שונה, מכיוון שיש לנו תלמידים מכל רחבי העולם. אנו מדברים על יום העצמאות של כל מדינה ומדינה, ומשתמשים ביום העצמאות כדי לדבר על הפלורליזם שלנו. כל תלמיד מספר אך חוגגים את יום העצמאות במדינתו".

אם בני תרבויות מסוימות נתפסים כיום כבעלי פוטנציאל הצלחה לימודי גבוהה יותר מאחרים, הרי שהורוביץ, שנתקלת בנציגי התרבויות השונות מדי יום תחת קורת גג אחת והינה פסיכולוגית בהכשרתה, טוענת אחרת.

"יש לנו סטריאוטיפים לגבי תרבויות מסוימות, כמו למשל שתרבות מסוימת טובה יותר מאחרת, אבל זה לא נכון. בכל תרבות יש תלמידים שמצליחים מאוד ומגיעים להישגים גבוהים, ובכל תרבות יהיו תלמידים עם הישגים נמוכים יותר, או כאלה עם בעיות למידה. הגנטיקה שלנו, או ההרכב של המדינה שממנה אנו באים, לא בהכרח קשורים ליכולות הלמידה שלנו.

"יש הרבה פקטורים שישפיעו על הצלחתנו בלימודים, כמו למשל אם ההורים השקיעו בתינוק בלידה ולאחר מכן אם הם תומכים ומעורבים בחינוך ילדם. כך גם גורמים גנטיים. אם ההורים עושים הכול נכון והילד סובל ונאבק בדיסלקציה או בעיה אחרת, אנו עוזרים לו ללמוד, אך הוא ייאלץ להתאמץ יותר. באופן אישי אני מאמינה שהצלחה אישית מושפעת הכי הרבה מתמיכת ההורים, הגישה של הילד ללמוד והמוטיבציה שלו".

יש בני מדינות מסוימות שמצליחים בלימודים יותר מאחרים?
"לא בהכרח. מדהים למשל לגלות ש-60 אחוז מהתלמידים שלנו שאינם דוברי אנגלית שפת אם ונשארים בבית הספר לפחות שנתיים מוציאים במבחני אנגלית סטנדרטיים שעושים גם דוברי אנגלית שפת אם ציונים שהם לעתים אף גבוהים יותר מאלה שמקבלים דוברי השפה. ההסבר לכך הוא שהם עם מוטיבציה מאוד גבוהה ללימודים".

תלמידים בני אותן תרבויות בבית הספר מתחברים יותר זה לזה, דוגמת אירופאים לאירופאים ואמריקנים לאמריקנים?
"אנחנו לא רואים זאת בהכרח בבית הספר. זה מדהים. בשנה אחת לדוגמה החברה הכי טובה של הבת שלי הייתה קנדית, ובשנה השנייה החברה הכי טובה שלה הייתה מארצות הברית, בת לאמא מזימבבווה".

יש הבדלים תרבותיים בין התלמידים שמפריעים לתהליך הלמידה ומרגישים אותם בכיתה?
"ההבדל העיקרי הניכר הוא שאנשים ממדינות שונות באים לבית הספר עם הבנות שונות לגבי מהו חינוך טוב. זה לא מתלמיד לתלמיד אלא יותר מהורה להורה. יש מי שמצפה לחינוך נוקשה יותר ויש מי שמצפה לקבל ורד בבוקר. אנו משתדלים ליישר קו ומסבירים להורים שאנו מלמדים לפי התוכנית האמריקנית".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...