תושבים ללא עיר: סבא של דורון ברוש היה תל-אביבי אמיתי
אין תל-אביבי טיפוסי כי לשם כך צריך שתהיה תל אביב, ותל אביב עוד לא קיימת. יש רחובות. אין הסכמה בין תושבים על דבר, אז עוד אין עיר. עוד לא נולד התל-אביבי שיקיים אינטראקציה עם העיר במובן שניו-יורקי מקיים עם ניו יורק. לתל אביב יש קיום רק בדמיון העיתונאי המקומוני
כשמאיר דיזנגוף עשה אבו עלי למיליונר מאיר גצל שפירא מדטרויט, שרצה לקרוא שתי סמטאות חדשות שצמחו מרחוב קינג ג'ורג' על שם אהובתו הצעירה, ועשה לו דווקא וכינה אותן סמטה פלונית וסמטה אלמונית, המריבה הזאת עניינה את הסבתא של סבא שלי, שהקים בכניסה לאחת הסמטאות בית חרושת לרעפים ומרצפות צבעוניות, שמעטרות עד היום בתים באזור לב תל אביב, ונהיה קבלן בניין בעיר.
הוא בנה בניינים על שפת הים ובלב תל אביב הצעירה הנבנית - מה יותר תל-אביבי מזה? - והיה בדרך להיות עשיר מופלג, ואם העסק הזה היה מצליח, גם אני הייתי עשיר ולא כותב את הסיפור הזה עכשיו, ולא צריך לשבת בחום של תל אביב הארורה הזאת כל קיץ, אלא נגיד באספן, קולורדו, כל יולי-אוגוסט, או בכלל לא כאן, לא צריך לכסוס ציפורניים כשהעתיד שלי ושל הילדים ממושכן בידיים של איזה ביבי-שרה-עוזי ארד.
אבל אז פרצה האינתיפאדה הראשונה - המרד הערבי הגדול - הבנקים סגרו את ברז האשראי, הרבה עסקים נפלו, גם הביזנס של סבא שלי, היה מיתון בעיר - גם זה סיפור תל-אביבי, והוא הלך להיות פקיד ואני בעל טור עני.
אבל מיליונר או בורגני מהשורה, הוא חי בעיר 71 שנה, צרך אותה יום-יום, גר ברחוב זרובבל ליד הים, 71 שנה הלך לים עד שסבתא שלי הייתה צורחת שכבר התחיל החורף ממש ויש כבר ברקים בחוץ, ואז היה מאפסן את הבגד ים לחודשיים. כל יום בבוקר עשה קניות בכרמל, בצהריים היה הולך לישון, אחרי הצהריים סיבוב בטיילת או סידורים. מזגן לא היה לו. בשביל מה. הוא ידע את תבנית הרוחות בעל פה, החלונות היו פתוחים כדי לקבל את הצפריר של הבוקר ואת הבריזה של אחרי הצהריים, אז למה לשלם לרוטנברג.
ואת כל זה הוא עשה בלי לקרוא מקומונים. הוא קרא את עיתון "דבר". "דבר אחר" של גרבוז והליצנים האחרים לא דיבר אליו. התחייה הווירטואלית של תל אביב במקומונים לא דיברה אליו. הוא צרך את תל אביב הממשית. הים. השוק. קופת חולים כללית בזמנהוף. רחוב שינקין דיבר אליו במובנים של הסנדלר שלו ששכן שם באיזה בודקה. או המנוי במערכת עיתון "דבר" ששכנה ברחוב. הוא היה אזרח העיר במובן שהיא סיפקה את כל צרכיו באופן מוחלט. הוא כמעט לא יצא ממנה עשרות שנים.
אורבניות היא גם הסכמה בין אנשים על מנהגים מסוימים. למשל יש במינכן רחוב שאני אוהב להסתובב בו. אנשים המבקשים למכור את מכוניותיהם ברחוב מחנים אותן עם שלט המציין את המחיר המבוקש, והמעוניינים מגיעים לרחוב, משוטטים בין המכוניות ומחפשים את המתאימה להם. בתל אביב דבר כזה לא יכול לקרות. פקחי עירייה יגיעו לחלק דוחות. גנבים יפרצו את המכוניות בלילה ויגנבו את הרדיו דיסק והמראות. הפראות הישראלית הנוראה לא תניח להסדר בלתי כתוב דומה בין האזרחים להתקיים.
אין בתל אביב אורבניות דומה. אין הסדרים בלתי כתובים בין תל-אביבים. לא שוקי סופשבוע ניו-יורקיים, לא קרנבלי רחוב אירופיים מסורתיים. פעם בשנה יש לנו מצעד גאווה מסכן עם צרחות ליווי של אלי ישי.
תל אביב אוהבת להתהדר באיזו שונות שיש לה משאר ערי ישראל, ולא בטוח שהיא זכאית לנוצות האלו. במרקם חייה היא אולי חילונית יותר, אולי מצביעה יותר מרכז ושמאל, אבל תל אביב לא פיתחה חשיבה אזרחית שונה. נכון שיש בה יותר מסעדות ופאבים מעפולה, אבל גם אחרי שהזמנת מהמלצרית לאטה מקיאטו, עדיין נשארת משה ולא סטיבן. גם לא שרוליק החביב של דוש. עדיין משה. מהלבנט.
אין תל-אביבי טיפוסי כי לשם כך צריך שתהיה תל אביב, ותל אביב עוד לא קיימת. יש רחובות. עוד אין עיר. אין הסכמה בין תושבים על דבר, אז עוד אין
יש בה המון שמגיע בריצה מבוהלת מערים אחרות לתוך השפע המלאכותי. יש בה שפע פנים, אבל גם הן נעלמות בהמון, בשאון ובסאון. בוודאי כשמכהן בה ראש עיר כרון חולדאי, שמניף על סביבותיו קורנס כבד של פיתוח, רומס מקומות בעלי חשיבות וזיקה לעברה של העיר, ממסחר פינות חן וגורם לנהירת עוד ועוד המונים, להגברת הרעשת היתר, להגדלת הצפיפות והרעש, ולבריחת תל-אביבים להסתגר בשקט בתוך ביתם.
אפשר לנסות לצייר איזו דמות תל-אביבית, אבל כל ניסיון לספר על כולם יחטא לאמת. הרי אין תל-אביבי אחד. הנה ההצעה שלי: סבא שלי היה תל-אביבי. הוא צרך את העיר, היה מפוכח, לא אהב את תושביה יותר מדי, לא ביקש מהם יותר מדי, לא הפריע להם, עסק בשלו, לא אהב לאן שהארץ הזאת הולכת, הצביע למערך, אני בטוח שבאהוד ברק לא היה נוגע גם עם מקל, הלך לעולמו בבית החולים איכילוב, תל-אביבי. הוא היה איש חכם, הבין את העיר טוב, בלי אשליות - ידע שהיא עיר מעניינת, אבל שכשהולכים ברחובות, במקום להתחבק קוצ'י מוצ'י, יותר טוב להכין קסדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם