פקחי קרית מוצקין: המנהלים שלנו משפילים אותנו
קניית בורקסים ללשכת ראש העירייה, העדר גיבוי מהמנהלים וסבל מתמשך במהלך יום העבודה. לפקחי קרית מוצקין נמאס מהיחס שהם מקבלים, לא מהתושבים - אלא דווקא מהממונים עליהם. העירייה: זה שקר
בעיני תושבים רבים הפקחים הם מושא לשנאה, אנשים שלכאורה תפקידם בעיקר לפגוע באזרח הקטן. לא פעם צועקים עליהם, רבים איתם ואף מנסים לפגוע בהם. אולם, אם לא די בכך, זוכים הפקחים בעיריית קרית מוצקין ליחס משפיל ומבזה גם מצד הממונים עליהם.
"אני לא אשכח את היום הראשון שהגעתי לעבוד בעיריית קרית מוצקין", מספר אייל (שם בדוי). "כשנכנסתי לחדר של הפקחים, הם הסתכלו עליי במבט מוזר. 'מה אתה עושה פה בכלל', הם שאלו אותי, 'אין לך מה לעשות בחיים? תברח מכאן כל עוד אפשר'. בהתחלה חשבתי שהסיבה לדברים שלהם זה אופי העבודה, אבל עד מהרה הבנתי שזה הרבה יותר מזה, ושהם מדברים על תנאי העבודה עצמם. בשנתיים האחרונות כבר התחלפו כעשרים פקחים. אנשים לא מצליחים להחזיק שם מעמד".
בשבועות האחרונים התמודדו בישראל עם מזג אוויר לא פשוט, שהבריח את כל האנשים מהרחובות אל המשרדים והבתים הממוזגים. בימים אלה נאלצו הפקחים של עיריית קרית מוצקין להסתובב ברחובות, מבלי אפשרות ללכת לשתות, או לעצור לנוח למספר דקות בצל.
"כל פעם שאנחנו רוצים ללכת לשתות או ללכת לשירותים - אנחנו צריכים לבקש רשות לעשות זאת מהמנהל, רמי כהן. אנו מודיעים לו על כך בקשר, והוא מאשר לנו או לא. באחד הימים שהיה חם מאוד ביקשתי אישור ללכת לשתות, ואחרי חצי שעה שוב ביקשתי ללכת לשתות. הדבר הזה הכעיס מאוד את המנהל. הוא צעק, ואמר לי שזה לא יכול להימשך ככה, ושאגיע מייד לבירור.
"בבירור הוא צעק עליי שאני לא הולך עם מימייה. הסברתי לו שאני עובד ברגל ולא על קטנוע, ומאוד קשה לסחוב עליך בחום כל היום גם מימייה. הרי זה לא הדבר היחיד שאנחנו סוחבים עלינו. יש גם את המסופון ומדפסת, זה לא פשוט כשאתה מסתובב שמונה שעות ברגל, במיוחד כשיש לנו רק הפסקה אחת למשך עשרים דקות. זה לא ממש עניין אותו, והוא ממשיך להתעקש שנסתובב עם מימייה".
גם מספר דקות להתרענן הוא מספר זה בלתי אפשרי. "לפעמים בחום הזה אנחנו רוצים לעצור לכמה דקות לשתות, לשטוף פנים ולהתרענן, אבל זה בלתי אפשרי. אם תופסים אותך יושב על הספסל לכמה דקות לנוח - אז מייד אנחנו מקבלים צעקות ומוזמנים לברור אצל המנהל".
מלבד החום הכבד בקיץ והגשמים העזים בחורף, נדרשים העובדים להתמודד עוד עם לא מעט גזירות, ביניהן היעדר סמכויות, בגינם הם נאלצים לעמוד חסרי אונים מול תושבים, שמקללים אותם ותוקפים אותם מבלי אפשרות לקבל סיוע מצד חבריהם. "אנחנו נדרשים לבצע אכיפה באזור הרבמ"ד, לקנוס אנשים שמעשנים במקום וכן לשמור על הסדר, כדי שחנויות לא יציגו את מרכולתם מעבר לקו הלבן המיועד לכך. מה שקורה הוא שאין לנו כל סמכויות. אם אנחנו מנסים לתת דוח לאדם שמעשן, והוא לא מוכן לתת תעודת זהות ובורח - אין לנו הרבה מה לעשות", מספר גל (שם בדוי), פקח נוסף.
"מבקשים מאיתנו לרדוף אחריו ולהזמין
"פעם אחת הזמנתי פקח אחר שיבוא לסייע לי, כהן התעצבן והתחיל לצעוק ולאיים עלינו. הוא אמר שזה פעם אחרונה שאני קורא למישהו לעזור לי, ושאסתדר לבד. הוא לא מרשה לנו לעזור אחד לשני. הוא לא רוצה לראות פקחים ביחד, וישר צועק לנו 'לפזר את ההפגנה'. לא פעם קורה שאנשים מנסים להרים עלינו ידיים, ואנחנו לא יכולים לקרוא לאף אחד לעזרה. כשאני אומר לו שאנשים מאיימים עליי - הוא אומר לי בזלזול 'מה קרה אתה מפחד, אתה לא יכול להסתדר לבד?".
אז מה אתם עושים?
"אומרים לנו להזעיק שיטור קהילתי, אבל הם לא תמיד פנויים. אם יש להם אירוע במקום אחר הם לא מגיעים, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה לבד ולחטוף מכות לפעמים. אני כבר הגשתי הרבה תלונות במשטרה על תקיפה של אזרחים, אבל גם זה מפחיד. בתלונה מופיע השם שלנו ואנשים מגיעים לסגור איתנו חשבונות".
אמנם מכסה מוגדרת של דוחות אותם פקחים צריכים לתת לא קיימת, אך אבוי לפקח שימעיט בהם. מייד הם טוענים, הוא יזכה להגיע לבירור, ויקבל צעקות ואיומים על המשך העסקתו מהמנהל.
"אם ביום אחד הבאתי 30 דוחות, וביום המחרת רק עשרה - זאת בעיה. המנהל קורא לך, ושואל אותך למה כל כך מעט. בזמן האחרון יש פחות דוחות, מכיוון שאנשים מפתחים מודעות וקונים תווי חניה, אבל הוא לא מוכן להבין את זה. הוא אומר 'באזור הזה אתה יכול להביא לפחות 40 דוחות'. גם כאני אומר לא שזה לא נכון - הוא ממשיך בשלו. תמיד מוציאים אותנו שקרנים ועצלנים, לא חשוב מה נעשה או נאמר, ודורשים מאיתנו להביא יותר דוחות".
לאור החשש לאבד את מקום עבודתם, והלחץ האדיר המופעל עליהם לרשום דוחות, מספרים הפקחים שהם רושמים דוחות גם כשלא ממש מגיע לאותו אדם. "יש כאלה שחונים את הרכב, ומשתמשים בתו חניה שנתי המאפשר להם חנייה למשך שעתיים, אבל רק חצי שעה אחרי הם מקבלים דוח. לדוגמא עם החניה עד שעה 12 - אנחנו נדרשים לתת דוח רק עם עברה חצי שעה ב-12 וחצי", מסביר אייל.
"בגלל הלחץ שמפעילים עלינו להביא דוחות - יש פקחים הרושמים דוח גם לפני שהסתיימה חצי השעה. אין לנו ברירה. אם נחזור עם מספר נמוך של דוחות - נקבל צעקות ונסכן את מקום העבודה שלנו. מי שנדפק מזה זה בעצם התושבים, שמקבלים דוחות גם כשלא מגיע להם".
וזהו לא מקרה יחיד בו נופלים התושבים קורבן, ללחצים שמופעלים על הפקחים. "ברישום הדוח קודם כל אנחנו מצלמים את הרכב. יש מקרים שאנחנו מצלמים, ואז מגיע בעל הרכב עם תווית החניה. אנחנו פונים למנהל ומבקשים ממנו לבטל את הדוח, אבל הוא לא מסכים. הוא מכריח אותנו להמשיך ולכתוב את הדוח. אנחנו מסבירים לו שהאיש הגיע לרכב עם תו חניה, אבל זה לא מעניין אותו", מוסיף גל.
"אנחנו צריכים להמשיך לרשום את הדוח, ובעל הרכב צריך לפנות ליועץ המשפטי לעירייה בבקשה לבטל אותו. לפעמים מאשרים לו ולפעמים לא. מי שמבטל את הדוח למרות זאת - זוכה לקבל צעקות נוראיות מהמנהל ולהגיע לשימוע. כמעט על כל עבירה מגיעים לשימוע גם אצל המנהל הישיר כהן, מנהל חזות העיר, איציק דהן או מנכ"ל העירייה, עומר זוהר".
בנוסף טוענים הפקחים ליחס משפיל לכאורה, גם מצד מזכיר ראש העיר, קובי פינטו, המאלץ אותם בצעקות להעניק לאנשים דוחות גם כשלא הכרחי. "יש מקומות ליד גני ילדים, בהם המדרכה מסומנת באדום לבן. במקרים כאלה הורו לנו להפעיל שיקול דעת, ולא לקנוס אנשים שחנו רק לכמה דקות כדי להוציא את הילד מהגן. אנשים אלה לא מקבלים דוחות.
"באחד המקרים הגיע פינטו למקום כזה, וראה רכבים חונים. הוא צעק על הפקח שהיה במקום למה הוא לא נותן לאנשים אלה קנסות. הפקח הסביר לו שנדרשנו להפעיל שיקול דעת במקומות אלו, ולא לתת דוחות להורים שאוספים ילדים, אבל את פינטו זה לא עניין. הוא החל לצעוק על הפקח, והכריח אותו לרשום דוח".
מנגד ישנם בעלי עסקים, שזוכים לכאורה להימנע מדוחות לאור קרבתם לאדם כזה או אחר בעירייה. "לפעמים אנו מקבלים תלונות מתושבים, על בעלי עסקים שמלכלכים אזור ציבורי, או שהם חורגים מהקו הלבן ומציבים סחורה גם במקום שאסור, או חוסמים את יציאות החרום ברבמ"ד.
"לחלק מהאנשים האלו אנחנו מקבלים הוראה שלא לכתוב דוח, כנראה בגלל שהם ככל הנראה חברים של המנהל או מכירים מישהו בעירייה. במקום זה אנחנו צריכים לתת להם התראה, ולכתוב שהאירוע טופל. אם מתלוננים עליהם שוב - אנחנו נותנים עוד התראה וחוזר חלילה, אבל לא קנס".
בשימועים, לא פעם, זוכים הפקחים לקבל עונשים על מעשיהם. זאת בנוסף לתנאי העסקה קשים ומבזים לטענתם. "לאחרונה הגיע אחד הפקחים לעירייה, להפסקה של עשר דקות", מספר גל. "בזמן שהיה שם - גנבו את הקטנוע איתו הוא עובד. האופנוע היה נעול, והמפתחות היו אצל הפקח. זה לא שהוא השאיר את האופנוע מונע, אבל בעירייה זה לא הפריע לאף אחד להאשים אותו ולהעניש אותו. הוא כמובן זומן לשימוע אצל מנכ"ל העירייה.
"זוהר אמר לו שהוא רצה לפטר אותו, אבל בגלל שלרוב הוא עובד טוב - לא יעשה זאת. במקום הוא הוציא אותו לחופשה של שלושה שבועות ללא תשלום. הם טענו שהוא חסר אחריות, למרות שזה בכלל לא אשמתו, והוא לא עשה דבר שאינו כשורה. אמרו לו ללכת הביתה, ולחשוב על מה שהוא עשה. על מה הם רוצים שהוא יחשוב? הוא לא עשה דבר".
אם לא די בתנאי ההעסקה הקשים, הפתעה נוספת ציפתה לעובדים כאשר ביום בהיר אחד קיבלו מכתב, בו הם נדרשים להוציא תוך חודשיים רישיון לקטנוע. המשך העסקתם, כך נכתב במכתב, מותנה בהוצאת הרישיון אותו הם צריכים להוציא על חשבונם. "הם שולחים לנו מכתב, שאנחנו חייבים להוציא רישיון או שלא נוכל לעבוד יותר. הם לא משתתפים איתנו בהוצאות, ואנחנו צריכים לממן את זה מכיסנו", מספר אייל.
"אנחנו מרוויחים 3800 שקלים בחודש, ומתוכם אנחנו צריכים להוציא בין 1200 ל-1500 שקלים כדי להוציא רישיון על קטנוע. יש הרבה פקחים שהם בעלי משפחות, ובקושי מצליחים לשרוד מהשכר הזה, ועוד דורשים מאיתנו להוציא סכום כזה על רישיון? אבל אין לנו ברירה. מי שרוצה להמשיך לעבוד חייב לעשות את זה, אחרת הוא יפוטר. אחד העובדים הוציא רישיון, וחודשיים לאחר מכן פיטרו אותו אחרי שהשקיע כסף מכיסו".
בנוסף, במסגרת השכר אותו הם מקבלים, דואגת העירייה לנצל אותם עד תום. הם נדרשים לבצע תפקידים שאינם במסגרת תפקידם, הגורמים להם למבוכה רבה ופגיעה בסמכות המעטה שיש להם. "הם דורשים מאיתנו לבצע שליחויות עבור העירייה. אם זה ללכת לקונדיטוריה להביא עוגות ובורקסים ללשכת ראש העיר, או שליחויות אחרות. לא פעם שולחים אותנו למקומות שאינם בתחום העבודה שלנו, כדי למסור מתנות מהעירייה לאנשים בקריות אחרות", מספר אייל במבוכה.
"זה ממש משפיל. אנחנו עולים עם מדים של פקחים, כדי למסור מתנות לאנשים. אנשים ממש צוחקים עלינו. זה לא נראה טוב שפקח מוסר מתנות ועושה משלוחים, במיוחד שזה גם לא במסגרת התפקיד שלנו. במידה והאיש שלו היינו צריכים למסור את המתנה לא בבית, ואנחנו מחזירים אותה לעירייה, גם על זה אנחנו מקבלים צעקות. למה אנחנו מחזירים אותם, ומה אנחנו רוצים שהם יעשו עם זה. לא ברור לנו מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות".
אז למה אתם לא מתלוננים על דברים אלו בפני המנכ"ל זוהר, או ראש העירייה?
"יש הרבה מאוד פקחים שמפחדים לדבר. זאת הפרנסה שלהם, ויש להם ילדים לפרנס. הם מפחדים להתלונן, בכדי שלא יפטרו אותם. היו פקחים שכבר פנו לזוהר, וסיפרו על מה שקורה בפיקוח ועל ההתנהלות של כהן. הוא אמר שהוא יטפל בזה, אבל לא נעשה דבר. זאת למרות שלא פעם גם הביאו בפניו הוכחות. אם פונים לדהן, הוא מספר על כך לכהן ואותו פקח זוכה ליחס גרוע יותר".
מעיריית קרית מוצקין נמסר בתגובה: "העירייה דורשת מפקחיה להקפיד על הנהלים, וכל זאת על מנת לשרת נאמנה את כלל הציבור. פקח שאינו נוהג על פי אמות מידה אלה - אינו יכול ולא ימשיך בתפקידו.
"דרישות העבודה הן ברורות וידועות, ובין השאר החובה ברישיון על קטנוע. הפקח שהתקבל לעבודה הבטיח בזמנו להשלים את חובתו בנושא, אך לא עשה כן, ולכן אינו עומד בקריטריונים.
"העובד שהקטנוע נגנב ממנו הודה בשימוע שנערך לו, כי האופנוע לא היה נעול. לאותו העובד נעלם זמן קצר קודם לכן מכשיר מסופון. בנושא המים. מנהלי המחלקות הונחו על ידי המנכ"ל עומר זוהר, עוד בתחילת הקיץ, להקצות זמן רב לשתייה, ואף לצמצם את הפעילות בשעות החום. הדבר בוצע ומבוצע בשטח.
"כל יתר הטענות המוצגות הינם שקר וכזב, וככל שהן נוגעות בבעלי תפקידים בעירייה, הרי שמדובר בהוצאת דיבה ולשון הרע. נושא משטר של איומים וצעקות הוא שקר, דרישה לכמות דוחות - שקר שאין לו אחיזה במציאות, את כמות הפקחים שעזבו בשנתיים האחרונות אפשר לספור על כף יד אחת. כל פניות הפקחים, כמו כל עובד אחר בעירייה, במידה ונעשות כאלה, הרי שהן מקבלות באופן מיידי את הטיפול הראוי והמסור ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם