אחותי זה הכי: חנות הסחר ההוגן היחידה בארץ חוגגת שנה
בכל עיר אירופית גדולה אפשר למצוא חנויות, בתי קפה ושפע של מוצרי סחר הוגן. ובתל אביב? בתל אביב יש את "אחותי", שהיום (א') חוגגת שנה להולדתה ביריד מיוחד. אם טרם הצטיידתם במתנות לחג, זה המקום
אוזקי הגיעה כדי להשתתף בכנס על מזון ובריאות שערך מרכז "השל" בנמל תל אביב. כשהתחילה לשאת דברים הבחנתי שהיא קוראת טקסט מוכן מתוך דף והתאכזבתי קלות. בסיוטיי מככבים עד היום כמה מרצים שמול הקריינות שלהם נחרתי סמסטרים שלמים באוניברסיטה. אם כל מה שהמרצה עושה זה להקריא מתוך דף, אני מעדיף שיפקסס לי אותו הביתה. לקרוא אני יכול לבד.
אבל אוזקי לא הקריאה. היא המריאה. בשיאה של ההרצאה היא הזמינה את הקהל למסע מדומיין שבמרכזו נעל ספורט חדשה. היא הציעה שנחשוב על כל האנשים שהרימו תרומה, גדולה כקטנה, כדי שנוכל לנעול את הנעל הזו. בעצם, למה שאכביר מילים. לאחר שהסתיים הכנס ג'רמי בנשטיין ממרכז "השל" שלח לי באדיבותו את תמליל ההרצאה של אוזקי. הנה הקטע הרלוונטי:
"האם חשבתם פעם על כל הסיפורים הנמצאים בתוך נעלכם? למשל, נעל ההתעמלות שלי: היו המעצבים שעיצבו את הנעל, והמנהלים ורואי החשבון שאישרו את העיצוב וקיבלו את ההחלטה לייצר אותה. היו בעלי מטעי הכותנה שפיקחו על שתילת הכותנה שממנה נוצר הבד, עובדי השדה שקצרו אותה, ועובדי בית החרושת שניקו וטוו וצבעו את הכותנה והפכו אותה ליריעות. היו עובדים שייצרו את החלקים מפלסטיק וחישוקי הגומי
"ולאחר מכן עובדי סדנאות היזע בסין שחתכו ותפרו והרכיבו את הנעל. לאחר מכן היו האורזים ומקדמי המכירות שעיצבו את קמפיין השיווק ויצרו את הפרסומות שגרמו לי לרצות את הנעל הספציפית הזו, ולא אחרות, והבחור שעיצב את האתר שאפשר לי לקנות אותה. ולאחר מכן היו האנשים שמטפלים במשלוח ועובדי הדואר שהביאו את הנעל לאי הבודד שלי באמצע 'מפרץ השממה'.
לכל אחד מהאנשים האלו היה שם ומשפחה. כעת דמיינו שיש לכם כוחות-על - עיניים מיוחדות, למשל, עם יכולת ראייה מיוחדת - ואתם יכולים לראות את הצללים של כל האנשים האלו, שחייהם איכשהו נגעו בנעל שלי, והם מצטופפים סביבה כמו ענן של רוחות רפאים. כעת הביטו סביבכם בחדר, תראו את כל הדברים שיש כאן! האם אתם יכולים לראות את כל רוחות הרפאים? מאוד צפוף כאן".
למה נזכרתי פתאום ברות אוזקי ובסיפור על נעל הספורט שלה? מסיבה פשוטה: הפסקאות האלה הן ההמחשה המוצלחת ביותר שבה נתקלתי עד היום לצמד המילים "סחר הוגן". עולם המסחר המודרני, הגלובלי, חוצה היבשות, עושה הכול כדי להפריד בין מי שקונה את הסחורה - בדרך כלל אדם מערבי בעל אמצעים - לבין האנשים שייצרו אותה, לא פעם בתנאים נוראיים.
השכחה, הניתוק, הניכור - הם הדלק שמניע את גלגלי כלכלת האי-שוויון העולמית. יש בעולם לא מעט ארגונים שמתאמצים לנתץ את חומות ההסתרה, להרים את הווילון, ולאפשר ללקוח המערבי להציץ לחצרם האחורית של התאגידים, זו שבה מצטופפים ילדים מלוכסנים בסדנאות יזע או נערים מקונגו ששולים מינרלים יקרים מנהרות בוץ טובעניים (בפעם הבאה שהנייד שלכם יצלצל תזכרו למי להגיד תודה).
רות אוזקי הציעה שלא נמתין עד שמישהו אחר יזכיר לנו שנעל הספורט שלנו לא נוצרה מעצמה. ולמה אני נדרש דווקא עכשיו לעניין הסחר ההוגן? כי היום (א') יש בעיר מסיבה. שש אחר הצהריים, שלמה המלך פינת קינג ג'ורג', "אחותי", חנות הסחר ההוגן הראשונה בישראל (שמתגוררת בשלמה המלך 4), חוגגת שנה. ליתר דיוק, שנה ורבע (נפתחה ביוני אשתקד), אבל מי סופר. הרי כשהחנות נפתחה היו הרבה סיבות טובות - כלומר, רעות - לחשוש שהיא לא תוציא את שנתה הראשונה.
המושג "סחר הוגן" הוא בקושי שמועה בישראל. לא שבעולם המצב מזהיר (העובדה שמוצרי סחר הוגן הם אלטרנטיבה חתרנית מעידה על כך שרובו המכריע של המסחר רחוק מלהיות הוגן), אבל בכל כרך אירופי שמכבד את עצמו אפשר למצוא היום שפע חנויות של מוצרי סחר הוגן, מסעדות ובתי קפה. ובישראל? בישראל יש את "אחותי".
מה אפשר לקנות ב"אחותי"? המון מוצרים ביתיים שנשים (בעיקר) מהפריפריה (בעיקר) מכינות בעבודת יד, למשל כלי קרמיקה של גילה לוזון, סבוני שמן זית של פלורנס אסרף, ארנקים, תיקים וכיסויי כריות של קבוצת נשים מאל עזרייה, ומה שיעל ללום, מנהלת החנות, מגדירה כלהיט הגדול של מסיבות הרווקות - תיבות האהבה שמכינה קבוצת יוצאות אתיופיה מקריית גת. וכמובן, המון אוכל טעים: שמן זית מהגליל ומהשטחים, דבשת ענבים מחברון (לא להחמיץ!), קפה מקולומביה, ליקרים וקונפיטורות מהקטמונים.
ללום, קצת יותר מחצי שנה בחנות, מרגישה שהדברים זזים בכיוון הנכון: "אנחנו אמנם בפיגור מטורף לעומת אירופה, אבל יש פה פוטנציאל. הישראלים מתעניינים באופן בסיסי בשאלה מאיפה המוצרים שהם קונים הגיעו ומי הכין אותם. חשוב להם למשל לקנות כחול-לבן. חלק מהאנשים שנכנסים לחנות שמעו על סחר הוגן, אבל לא מבינים מה זה עושה בארץ; אחרים נכנסים - בעיקר נכנסות - כדי לשאול מה זה בעצם. למדתי לקלוט במהירות מאיזה עולם תוכן כל אחד מגיע ומה רמת הידע, ואני מבלה הרבה זמן בהסברה".
המספרים מפתיעים: ל"אחותי" כבר יש 657 לקוחות שמוגדרים קבועים, שביקרו בשנה האחרונה בחנות לפחות שלוש פעמים וקנו בכל פעם מוצרים ב-80 שקל ויותר. "הגרעין הקשה זה אנשים שמגיעים לכאן בכל פעם שהם רוצים לקנות מתנה", אומרת ללום. "הרעיון לפרנס תאגיד לא עושה להם טוב, הם מחפשים מתנה עם ערך מוסף". רוב ההכנסה מוזרמת אל הנשים העמלות. כרגע החנות עובדת מול 56 כאלה, חלקן זוכות להגיע למשכורת של ממש.
היום בערב הרחבה שלפני החנות תהפוך ליריד, הדוכנים יתמלאו מוצרים שהוכנו במיוחד לראש השנה, הנשים שהכינו אותם יסתובבו ככלות בחופתן, ואפילו רון חולדאי יברך. אם טרם הצטיידתם בשי לחג, זה המקום: מתנה עם ערך אנושי, חברתי וסביבתי תמיד מתקבלת בשמחה אמיתית, גם אם היא מפספסת מעט את טעמו של המקבל. מניסיון.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם